אז מה כן ראיתי מ-2017?

ראיתי את "המירוץ למיליון", כלומר, אני רואה עכשיו, ו"פרויקט מסלול", ונדמה לי שראיתי עוד משהו, "הישרדות", לא? אם כי אני מתקשה להיזכר מי בכלל השתתף וזכה. אפילו ראיתי שני פרקים של הדיזאסטר "זוג מנצח", ואת "האח הגדול", ששודרה אי שם בתחילת השנה, והדיה נעלמו מזמן בערפילי השכחה.

אז 2017, כמו 2016 לפניה, היא השנה שבה ראיתי בעיקר ריאליטי ולא הרבה יותר מזה. מאדם שהרהיטים שלו היו מופנים לכיוון הטלוויזיה, הפכתי לאדם עם תמונה גדולה ושחורה בסלון, ואני תוהה למה? הרי פעם, הייתי גומעת סדרות בזו אחר זו, רק תנו לי סדרה טובה לצלול לתוכה, והיום אין לי סבלנות או סובלנות. "שעשעו אותי", אני אומרת לשלל הסדרות שמתדפקות על כונני, "רתקו אותי. אבל תעשו את זה בצ'יק-צ'ק, מהר, כי אם אני לא ארצה לראות אותכן מיד אחרי הפרק הראשון בבינג', אז זה פשוט לא זה בינינו ויאללה ביי, לכו לכו, יש אלף כמוכן". "אבל אנחנו איכותיות!", הן מוחות, "צריך להכיר אותנו, צריך להבין את הדקויות, לספוג את ה…". והופ, זיפזפתי לריאליטי.

כי ריאליטי זה זה קל. קלללל כמו שאומרים סטטיק ובן אל, כרגע ב"כוכב הבא", קל וזמין ולא מתאמץ, ותופס אותי בקלות. נכון שאני עדיין מתלוננת, על העריכה ושלל מפגעי ההפקה, והליהוקים, והמריחות, אבל אני צופה, כי בניגוד לסדרות, שבצייתנות מחכות לי על המדף שאראה אותן מתישהו, הריאליטי הוא כמו עיתון, קראת היום? יופי. אבל מחר הוא כבר לא רלוונטי. ובעוד חודש? פחחחח. וכמו שכל יום יוצא עיתון חדש, תמיד יש ריאליטי כלשהו בטלוויזיה, כזה או אחר, ואם לא תראה היום אז תפסיד, ומחר, או בעוד שבוע, או חודש, או אחרי הגמר, שקצת יתפנה לי זמן, אראה את הסדרה ההיא שכולם דיברו עליה, אז ב-2017.