לחיים, לממון ולשנה הבאה במרוץ למיליון

המירוץ למיליון אולסטארס

האם זהו סוף המרוץ? על העונה האחרונה של "המרוץ למיליון" הישראלי ועל העונה הראשונה של "המרוץ למיליון" האמריקאי

ספוילרים למספר משימות בעונה הראשונה של המרוץ האמריקאי, ספוילרים כלליים לעונה האחרונה של המרוץ הישראלי 

הערב תסתיים העונה האחרונה של "המירוץ למיליון", עונת האולסטארס. זו כנראה תהיה באמת העונה האחרונה של הפורמט הישראלי. המרוץ היא תכנית הריאליטי היקרה ביותר שמופקת בארץ, והרייטינג של העונה היה מאכזב. לאחר שרשת שלטה בגאון בטבלה בימי "הישרדות" העליזים, היא התרסקה מול ההצלחה של "הזמר במסכה" של יריבתה קשת.  באופן אישי זה מעציב אותי משני היבטים. ראשית כול, זו תוכנית הריאליטי הפריים טיים החביבה עלי ביותר. היא לא סוחפת אמוציונלית כמו "האח הגדול" ו"הישרדות", אבל בדיוק בשל כך אני מחבבת אותה. היא ספורטיבית, מתרכזת בחיובי, בשיתוף פעולה ובתחרות בריאה, וזו התוכנית שרוב הסיכויים שהמתמודדים יצאו בה טוב. הסיבה השנייה היא האופן בו רשת עלולה לפרש את חוסר ההצלחה של "המרוץ" מול ההצלחה של "הישרדות", ולהחליט שמה שהקהל רוצה זו עוד תוכנית קשוחה ואגרסיבית שמוציאה מהמשתתפים את הרע שבהם ומייצרת ביניהם עימותים שזולגים לחיים שמחוץ למסך. אם "האח הגדול" על אי כל כך הצליח, אז למה שלא יצליח גם "האח הגדול" בדרכים? ומה זה אומר על תוכנית הדגל של הערוץ, "האח הגדול" המקורית, שעלתה למסך ביום שבת האחרון?

אני סבורה שאחת הסיבות שהעונה, שדווקא הצטיינה בליהוק, פחות הצליחה מקודמותיה היא שהיא הייתה אגרסיבית מדי. אחרי עונה קשה וסוחטת אמוציונלית כמו זו שהייתה בהישרדות, יש צורך בפורמט "מנחם" יותר, משפחתי יותר, כמו זה של "הזמר במסכה" למשל. אימי למשל, שצפתה פה ושם בעונה הקודמת של "המרוץ", החליטה שהיא עם העונה הזו סיימה אחרי משימת הג'וקים בארמניה, בטענה שזה סדיזם לשמו ושהיא כצופה לא תשתף פעולה עם זה. ואלו לא רק המשימות שהיו לא פעם סדיסטיות לשמן, אלא גם העריכה ששיסתה מתמודדים אלו באלו. אני מתכוונת לכל פרשת החרם-גייט על יעל ויוסיאל, שהיה צריך לדעתי להישאר על רצפת חדר העריכה, והעכיר את חווית הצפייה שלי בתחילת העונה. אני תוהה אם המרוץ למיליון הייתה תוכנית נישתית יותר כמו שהיא בארה"ב ולא מתמודדת במרוץ למדורת השבט, היינו יכולים להתייחס גם אנחנו אליה ביתר ספורטיביות? או שמא אנחנו, הישראלים, פשוט קהל אמוציונלי יותר מהאמריקאי, ולכן ההפקות השונות בונות על סיפורים שמלבים את האמוציות?

כדי לנסות לענות לעצמי על השאלה, חזרתי אחורה בזמן, ל"מירוץ למיליון" האמריקאי הראשון, ששודר לפני כ-20 שנה, בתחילת המילניום. למעשה, דווקא אז, בזמן אמת, לא התחברתי לתוכנית. הסיבה לכך הייתה שדווקא ראיתי קודם את החיקוי הבריטי של ITV2 שנקרא בפשטות "המרוץ", תוכנית כה כושלת שלא נותר ממנה כמעט זכר באינטרנט, ושיש מצב שאני הייתי היחידה בעולם שממש אהבה אותה. בוורסיה הבריטית העניינים התנהלו בעצלתיים בניגוד לתזזיתיות האמריקאית, באופן שיותר מזכיר את הפורמט הישראלי ארוך הנגן, ואף אחד לא הודח (חוץ ממרקוס, אחד המשתתפים שנאלץ לפרוש לאחר שהפר את חוקי ההפקה, אין לי מושג מה היה שם ועד היום אני במתח).בניגוד למרוץ האמריקאי והישראלי אליו ניגשים זוגות, ההפקה הבריטית ציוותה בעצמה 4 זוגות של זרים שהתחרו מתחילת התוכנית ועד סופה, בה ניצח הזוג החביב עלי, ג'ו ודומיניק, ברוקרית וספר. ייתכן שהתוכנית נכשלה בגלל שנמשכה ונמשכה לנצח, לי הייתה את הפריווילגיה לצפות בתוכנית במעין בינג', בערוץ 8, אך בבריטניה היא שודרה במשך שנה וחצי (!), פרק בשבוע, זה לא ממש מרוץ, אלא אם אתם חשופיות חיגרות.

חזרתי אל המקור האמריקאי לאחר שצפיתי בישראלי ובכמה עונות מתקדמות יותר, והעונה תפסה אותי הפעם מיד, כאילו לא עברו עשרים שנה. בניגוד לאדפטציה המקומית או זו הבריטית, לעונה האמריקאית לא לוהקו בהכרח טיפוסים צבעוניים ואף אחד מהזוגות לא סיפק טסטות משעשעות כמו כמה מהזוגות האייקונים שלנו. אך זה לא שלמתחרים אין סיפור רקע שמקל על הצופים להזדהות עימם, להפך, זה נראה כאילו רובם עונים על איזשהו טייפ-קאסט שאת חלקם אנחנו מכירים גם מהגרסה שלנו: הזוג הפרוד שמנסה מחדש דרך התוכנית להתחבר, הזוג שלא מפסיק להתקוטט, החברים הכי טובים שנראים כאילו יצאו מפרסומת לבונדינג גברי, האימהות שבאו להוכיח שהן יותר מרק אימהות וכולי, ורובם נשארים גם בגבולות הטייפ קאסט, מה שלא פגם האמת בחוויית הצפייה שלי, כי העיקר הוא לא הטיפוסים ולא המשימות, אלא המרוץ עצמו. המשימות בעונה הראשונה נראות מגוחכות מול המשימות הסדיסטיות של הגרסה הישראלית. אחת המשימות, למשל, היא לרכוב על גמל, אחרת הייתה לרכוב על פיל או לשוט בסירה (שמישהו אחר משיט). היו כמה משימות אקסטרים (בנג'י, אומגה, טיפוס), שרק משתתף אחד התקשה בהן, והמשימה הדוחה ביותר הייתה במקדש החולדות, מקדש האלה קארני מאטה בצפון הודו, שגם בגרסה הבריטית הגיעו אליו, רק ששם המשימה הייתה לתת לחולדות הקדושות ללכת עליך (סימן לברכה), ובמרוץ האמריקאי המתמודדים, אחד מכל צוות, נדרשו רק להיכנס בגרביהם (אסור להיכנס עם נעליים, אז הם נעזרו בסט כפול של גרביים), ולחפש את מעטפת הרמז הבא, שלא הייתה מוסתרת במיוחד, משימה שנראה כי ארכה דקות ספורות. בגרסה העברית היו בטח דורשים מהמתמודדים להעניק לחולדות לפחות 45 דקות של מסאג' מפנק. במשימה שהוצגה כקשה ביותר, המתמודדים הצטוו לחפש ווקי טוקי אחד כשבידיהם הווקי טוקי השני, בסט של מערות בטוניס (היכן שצולם הסרט הרביעי בסדרת "מלחמת הכוכבים" – "אימת הפאנטום"), גם במשימה הזו לא נראה שהזוגות התקשו במיוחד.

עם זאת, המרוץ האמריקאי נראה לי קשה לא פחות מהמרוץ הישראלי, אם לא יותר, תלוי במבנה האישיות. לאחר ההדחה שלהם בעונה החמישית אמר אחד מהאחים שפלן שיהיה להם קצת קשה עכשיו כי הם התרגלו לחיות ממעטפה למעטפה. במרוץ הישראלי הזוגות לא נדרשים לנווט, אלא במקרים נדירים, בעונה האחרונה הוקצה לכל זוג נהג מונית, כך שהם גם לא נאלצו לחפש מוניות או לנהוג בעצמם. גם הטיסות מוזמנות עבורם ותחבורה ציבורית היא מחוץ לתחום. בסוף כל יום הם נלקחים למלון ומקבלים שם את ארוחתם. עד כמה שהמשימות קשות, אפילו אכזריות, הם כמו ילדים בקייטנה קשוחה שלא נדרשים להחליט בעצמם על גורלם, רק לעבור ממשימה למשימה, ויש בזה משהו מאוד משחרר נפשית. ההחלטות היחידות שהם צריכים לקבל הן למי לשים "עצור" ומי מחברי הצוות יעשה משימה, שזה יותר הימור מהחלטה, משום שהמידע תמיד מעורפל במתכוון ("מי חבר הצוות שהכי אוהב את אמא?", על חבר הצוות לחפש את פרח לב הזהב בשדה פרחים בגודל העיר פתח תקווה, "מי חבר הצוות שהכי אוהב את אבא?", על חבר הצוות לטפס עם שק במשקל גופו על סולם שמגיע עד השמיים). המרוץ האמריקאי לעומת זאת, הוא מבוך שלם של החלטות מורטות עצבים. לכל צוות ניתן תקציב מוגבל שצריך להספיק להם לכל צרכיהם מלבד הטיסות, שגם אותן הם מזמינים בעצמם, והתקציב משפיע על הדרך בה הם יגיעו מיעד ליעד, אם ייקחו מונית מהירה או אוטובוס איטי. לא היה לי לגמרי ברור אם גם מלונות כלולים בתחשיב, אך המתמודדים סחבו על גבם לא רק את חפציהם האישיים אלא גם ציוד קמפינג שלא פעם נעשה בו שימוש. למשל בכניסה לגלגל הענק בפריז, באמצע החורף ובגשם, מספר זוגות בחרו לבלות שם את הלילה בשקי השינה שלהם. כשהיו צריכים להחליט בין משימות, ההחלטה הייתה לא פעם בין משימה קשה יותר אך שקל להגיע אליה ובין משימה קלה מאוד אבל שנמצאת ביעד שקשה יותר להגיע אליו. היו זוגות שהתברברו לא מעט בדרכים בהן נאלצו לנווט בעצמם, זוג אחד אפילו הלך לאיבוד במדבר במשך שעות, חוויה טראומתית מכל הבחינות. כל החלטה קטנה במרוץ מובילה לעוד החלטה ועוד אחת, ולפעמים החלטה אחת יכולה להפוך את המרוץ כולו עבור הזוגות. למשל ההחלטה אם להשתמש בקיצור הדרך, כלי שניתן פעם אחת לכל זוג במרוץ ולזוג אחד בכל לג, אמצעי שיכול להוביל זוג הישר קדימה לראש השיירה, או לבזבז זמן יקר במידה ומתחרים עליו עם זוג אחר ומפסידים, ואז נאלצים להגיע למשימה הראשונה באיחור. למרות שהכלי הזה אמור לקצר את הדרך לזוג שעושה בו שימוש, זוג אחד כמעט מצא את עצמו מחוץ למרוץ לאחר שהשתמש בו, בשל החלטה לא נכונה לחסוך את הכסף ולחכות לרכבת, מתוך המחשבה ששאר הזוגות יתעכבו יותר בדרך והיתרון יישמר, החלטה שהתגלתה כקריטית, והזוג היה מודח לולא החלטה מוטעית אחרת של זוג אחר.

זה מעניין כיצד כל החלק האדמיניסטרטיבי הזה של קבלת החלטות, של מיקרו-ניהול, דברים שאני מוצאת כמייגעים בחיי היום יום שלי, וכחלקים המתישים ביותר בתכנון חופשות, הופכים למרתקים על המסך, ומעניינים אותי הרבה יותר מכל משימה מסובכת וקשה שמהנדסים עבור המשתתפים. חלק לא מבוטל למשל מהמרוץ סבב סביב הטיסות. טיסה יכולה להעניק יתרון עצום למתמודדים, או לגזול מהם לחלוטין את היתרון שצברו, כאשר כמה זוגות מוצאים את עצמם באותה הטיסה. בטוניס המרוץ לכרטיס הטיסה הפך קשה במיוחד בשל שביתה איטלקית שבשלה בוטלו כל הטיסות מטוניס לרומא. זוג אחד החליט לנסוע ליעד דרך ציריך, אחר דרך לונדון, שלושה זוגות אחרים השיגו כרטיס דרך ליון. הזוג הנותר, שלא הצליח לרכוש כרטיסים בעוד מועד, חיכה בטוניס, ולמזלו הצליח לעלות על טיסה ישירה ברגע שהטיסות שחודשו, ומהזוג האחרון הפך לזוג הראשון במרוץ. באותו שדה התעופה התרחשה הסצנה המכוערת ביותר בעונה, כאשר ג'ו וביל, "צוות גווידו", גילו ששלושה זוגות השיגו כרטיסים לליון, לטיסה שיוצאת לפני הטיסה שלהם לציריך שהושגה קודם לכן, וניסו לחסום את דרכם בכניסה לשער, כשהם מביימים מריבה עם אנשי האבטחה במקום, כדי לעכב אותם ולמנוע מהם לעלות לטיסה בזמן. לצערם, מזימתם לא השיגה דבר חוץ מאשר לעורר עליהם את חמתם של שאר המשתתפים. אני מניחה שבארץ היו מכינים בובות שלהם לשריפה בל"ג בעומר. אני תוהה גם אם בארה"ב של היום הם היו מעיזים להתנהג כך בטלוויזיה בעידן שבו הרשתות החברתיות משמשות כאו-טו-דה-פה. היו גם כל מיני קטעים שתהיתי אם היום לא היו עוברים צנזורה, צנזורה של ההפקה או של המשתתפים עצמם. למשל ההתייחסות של חלק מהמשתתפים לג'ו וביל, זוג גאה, כ"אריק ובנץ", והלגלוג עליהם, שכלל חיקוי, על כך שיפחדו לבצע את המשימה במקדש החולדות, חיקוי שקשה לי לא לראות בו אקט הומופובי, בעיקר משום שג'ו וביל היו זוג חזק שלא הפגין חולשה במשימות (גם את המשימה הזו ביל עשה במהירות בלי להתרגש). מהצד השני, אותם ביל וג'ו כינו את דרו וקווין כל העונה בכינוי "השמנים". מצד אחד, קשה לי לראות היום את הכינויים האלו עוברים היום, וטוב שכך, מצד שני אין ספק שהפחד מהתגובות ברשתות החברתיות מוציא קצת את הריאליזם מהריאליטי. יש איזה וייב יותר משוחרר בתוכניות ששודרו לפני עשרים שנה, מאלו שמשודרות היום. אפשר היה להניח שהצנזורה העצמית הזו תרגיע קצת את הלהבות, אבל בפועל מה שקורה הוא שהאש מתלקחת גם מטריגרים חלושים בהרבה מאלו שהיו בעבר.

יעל ויוסאיל, המירוץ למיליון אולסטארס, רשת 13, צילום לקוח מדף הפייסבוק הרשמי של המירוץ.
יעל ויוסאיל, המירוץ למיליון אולסטארס, רשת 13, צילום לקוח מדף הפייסבוק הרשמי של המירוץ.

אם למדתי משהו מה"אח הגדול" זה שלשנוא מישהו יותר יוצר מעורבות רגשית מאשר לאהוב מישהו, ושלא מספיק כבר לעודד את הקבוצה האהובה עליך, בלי לשנוא את הקבוצה היריבה. מספיק שההפקה תזרוק גיץ מעשן לקהל, והוא יתפשט כשריפה ברשתות החברתיות. אפשר לגלגל על זה את משל הביצה והתרנגולת, או לתהות אם העגל רוצה לינוק לא פחות משההפקה הישראלית רוצה להניק, אבל אני סבורה שלהפקה יש יותר אחריות מלקהל. היא אומנם לא שולטת על הרשתות החברתיות אך יש לה מספיק כלים כדי להשריש נקודת התייחסות יותר ספורטיבית ופחות אמוציונלית, וברגע שההתייחסות של ההפקה למשחק תהיה ספורטיבית, זה ישפיע גם על זווית ההסתכלות של הקהל. אני לא תמימה, אני בטוחה שגם ההפקה האמריקאית אינה מורכבת ממלאכים טהורים שרק האמת היא נר לרגליהם, אבל מראש הכללים במרוץ האמריקאי מכוונים יותר לשם. למשל העצור, שנכנס למרוץ האמריקאי רק מהעונה ה-19 ועבר מאז כמה שינויים, הוא כלי אסטרטגי שאפשר להשתמש בו רק פעם אחת בכל המרוץ, ואפשר גם לא להשתמש בו בכלל. אני לא אוהבת את ה"עצור" בוורסיה הישראלית, כי הוא מכניס וייב שלילי למשחק, אבל בעיקר אני לא אוהבת את השימוש הציני של ההפקה בכלי הזה, שנותנת למשתתפים כלי אסטרטגי להשתמש בו – ומגנה אותם על כך שהם עושים בו שימוש, והעונה זה בא לידי ביטוי ביתר שאת. חבל לי על יעל שבגלל העצור הזה חוותה תחושות קשות במהלך העונה, וחבל לי על שני שההפקה ניצלה את התחושות של יעל כדי להפוך אותה לנבלית העונה שלא בצדק, כשהיא מנפחת כמה משפטים סתמיים, שאין לי מושג מה היה ההקשר המקורי שלהם, ויוצרת סכסוך יש מאין, שכמו בימי הישרדות, זלג לחיים האמיתיים.

אם במרוץ האמריקאי אנו רואים בריתות ותכנונים אסטרטגיים בקרב הזוגות, במרוץ הישראלי מסתירים אותם לחלוטין מהצופה. אנחנו לא יודעים מדוע זוגות מצביעים זה לזה בקביעות, למשל, היו כמה זוגות שהסכימו על כך מראש כדי לנטרל את העצור אבל לא ראינו את זה בפועל מתרחש. מה שכן ראינו זה את הזוגות מדקלמים מול הלוח את המנטרה הקבועה שהם שמים לזה ולזה כי הם זוג חזק. גם לא ראינו את הבריתות שנרקמו, ושכתוצאה מהן לפעמים זוג שאינו נמצא בברית חזקה מוצא את עצמו כמי שסופג עצורים. ההסתרה הזו של האינפורמציה ע"י ההפקה היא כלי שנועד לשחרר חלק מהמידע בצורה שתעורר את הקהל באופן אמוציונלי, או במילים אחרות, ככה יוצרים פייק ניוז. משתמשים באמת כדי לבנות שקר. זה לא פעם חוזר גם לפגוע בהפקה עצמה, כשהצופים חושדים שזוג שלא חביב עליהם מקבל עזרה מההפקה בעוד שהזוג החביב עליהם מקופח (ואגב, אני בהחלט חושדת שההפקה עוזרת פה ושם למתמודדים, לא בהכרח רק כדי לקדם זוג מסוים אלא בעיקר כדי להקטין את הרווחים בין הזוגות). אם אסטרטגיה אינה אסורה כחלק מהכללים, כמו שתיאום הדחות אסור ב"אח הגדול", אני רוצה לראות אותה. לו היינו רואים את כל מה שמתרחש מאחורי הקלעים במרוץ בשדות התעופה ובמלונות, ולו כל החלק הזה של המרוץ לא היה מפומפם בצורה צינית וצבועה בפרומואים כ"חרם", וכ"אסטרטגיה זה פיכסה", ההסתכלות של הקהל הייתה מראש שונה, פחות אמוציונלית ויותר עניינית. ואם אסטרטגיה היא באמת "פיכסה" לדעת ההפקה, יש להם את האמצעים להוציא אותה לחלוטין מהמשחק, לו רק רצו. אבל ההפקה הישראלית חושבת שזה היה מזיק לרייטינג, שמה שמועיל לרייטינג אלו חרמות ואמוציות, ובכן, טבלאות הרייטינג של העונה הנוכחית לדעתי משקפות את טעותם. 

אני מקווה עדיין שזה לא הסוף של המרוץ למיליון, ושנראה את התוכנית הזו שוב על המסך, אי שם אחרי עידן הקורונה, והפעם, בגישה יותר ספורטיבית שמכבדת יותר את המשתתפים והצופים.

זאתי וזאתי פרק 4, רשת 13
קרדיט תמונות: צילום מסך, מתוך "זאתי וזאתי" פרק 4, רשת 13
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

עומר ונטע

המירוץ למיליון אולסטארס, הסבבים בצ'ילה – מרוב מניפולציות לא רואים את היער

דיון במניפולציות ובהשפעתן על המשתתפים במשחק ועל הצופים

דוקטור הו, עונה 11

דוקטור הו, עונה 11 – דוקטור הו-למרק

מה הקשר בין העונה האחת עשר של דוקטור הו, וערוצי הולמרק והחינוכית? רמונה אסול מסכמת את העונה

שי ושני, יעל ויוסיאל, המירוץ למיליון אולסטאר

המירוץ למיליון אולסטארס, פרקים 4-9 – בין חרם לעצור

על פרקים 4-9 בעונת האולסטאר של המירוץ למיליון המדגימים לנו איך אי הבנות עלולות להפוך למהומה גדולה ושנאת חינם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.