הנשים של דור ה-Y


נורית הוראק כותבת על החיפוש העצמי של הנשים בסדרות "האחיות המוצלחות שלי" ו"בנות"

בתקופה האחרונה נראה שהתקשורת מאד אוהבת להתעסק בדור הצעיר של המדינה, האנשים שכבר השתחררו מהצבא, סיימו לימודים והיו צריכים לעשות עכשיו את הצעדים הראשונים לעבר האקזיט הראשון, אבל בינתיים הם גורמים בעיקר לאכזבה, להורים, למדינת ההייטק שלהם ובעיקר לעצמם. מה לא נאמר עליהם? שהם מפונקים, עצלנים, קופצים בין עבודות, חושבים שהכול מגיע להם, גרים עם ההורים ואפילו משתמשים בכרטיס האשראי שלהם ועוד ועוד. מנגד, נציגי דור ה-Y לא חששו להגיב על ההאשמות, הם הסבירו שאף אחד לא מתכוון לשלם להם עבור עבודתם סכום שיאפשר להם לקחת משכנתה על דירה, גם לגמור את החודש ולהקים משפחה המשכורת איננה מספיקה. לטענתם, אין זה משנה לכמה מסעדות יצאו, התשלום הראשון על הדירה ילך ויתרחק מהם בכל מקרה, הטיולים לחו"ל הם הדבר היחיד שמשאיר אותם שפויים ושבכלל, לא הם בנו את העולם הזה, שהורישו להם בני דור ה"בייבי בום", שנאחזים במשרות שלהם גם בגילאי שישים ושבעים בלי לפנות את הדרך לדור העתיד, ושבניגוד לאותם בייבי בומרס, להם אין פנסיה, אין ועדי עובדים, ואין שום אופק מקצועי או משכורת שצומחת באחוזים ריאליים מדי שנה.

אז איך הכול בעצם התחיל? אולי באמת מההורים של בני דור ה-X ודור ה-Y האלו, שכונו דור ה"בייבי בום", הדור שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה והתבגר בשנים שבהם מהפכות ענק, שקידמו זכויות אדם, התרחשו בעולם. בני דור ה"בייבי בום" אומנם נולדו למצב כלכלי לא פשוט, ואף הורה לא שילם להם משכנתא, אבל מצד שני הם התבגרו בעולם שהיה זקוק לידיים עובדות ונהנה מפריחה כלכלית הולכת וגוברת שהגיעה לשיאה בשנות השמונים והתשעים. בני דור ה"בייבי בום" שהגיעו לישראל, נהנו מתנאים סוציאליים שהילדים והנכדים שלהם יוכלו רק לפנטז עליהם, הם עבדו במקומות הסתדרותיים שדאגו להם לקידום וקיבלו הטבות שונות מהממשל. אז נכון, הם לא הלכו לבתי קפה או קולנוע כל שני וחמישי, ולעתים, כמו שאימא שלי מספרת, לא היה אפילו חלב לקפה, אבל בסופו של יום אחרי עשרים שנה ויותר הדור הזה הוא החבל הדק שמחזיק כרגע את דור ה-X ודור ה-Y ובלעדיהם באמת כנראה הם היו אבודים.

ומכאן נעבור לדור ה-X, האחים ובני הדודים הגדולים יותר של  בני דור ה-Y. המונח שהוטבע על ידי דאגלס קופלנד בספר בעל שם דומה, הונצח בסרט "מציאות נושכת" שהפך לסרט פולחן ותיאר מציאות שבה בני העשרים שיצאו לשוק העבודה בשנות התשעים לא מוצאים את עצמם, נאלצים להסתפק בעבודות שעברו "מקדונליזציה" מואצת, עבודות שירות פשוטות שלא הצריכו את התואר במדעי הרוח או החברה שהאידאליסטים שבבני דור ה-X השיגו, אותם בעלי תארים לא השתלבו בתאגידים שצברו כוח באותן שנים ובמהפכת ההייטק, לא כי הם לא רצו להיות חלק מהם, אלא כי אף אחד לא רצה לקבל אותם למועדון הסגור הזה. המייצגים המובהקים של הדור הזה היו השחקנים וינונה ריידר וכריסטיאן סלייטר, ששיחקו דמויות משולי החברה, שאף על פי שנולדו למשפחות הנכונות, הפכו לצעירים שמתנקמים בסדר האמריקאי הקיים אחרי שלא הצליחו להשתלב בתוכו וקוראים תיגר על עולם המבוגרים. לא מעטים מבני הדור שלי, שבינתיים אכנה אותו "דור הבלתי מוגדרים", שסימן את דור המעבר מדור הX ל-Y העריצו בילדותם את שני השחקנים האלה ששיחקו בשלל סרטים החל מ"רדיו חזק" ועד ל"הת'רס" הפולחני גם הסרטים של קווין סמית' באותה תקופה, כמוclerks  ו"עכברי הקניון", סרטים שספק אם בני דור ה-Y ודור ה-Z שבאו אחריהם מכירים היום, שיקפו נאמנה את רוח דור ה-X דור שהתאפיין בעבודות בשכר נמוך שלא מובילות לכלום או בשוטטות חסרת מטרה שעות ארוכות בקניון בלי יכולת לרכוש שום דבר, שוטטות שיכולה להתפרש גם כמחאה כנגד התרבות הקפיטליסטית האמריקאית. אבל דור ה-X בסופו של דבר ועם עזרה מההורים התברגן או מצא עבודה בהייטק, ודור הביניים "הבלתי מוגדר" הבין שגם לו אין על מי לסמוך. גם גיבורי הנעורים אכזבו, ווינונה ריידר הפכה לשחקנית כושלת שגונבת מחנויות, כריסטיאן סלייטר הפך גם הוא בסופו של דבר להאקר (בתפקידו האחרון בסדרה המצליחה "מר רובוט") וקווין סמית' כבר מזמן לא עשה סרט שהפך לסרט פולחן כמו הסרטים הראשונים שלו.

שתי סדרות טלוויזיה משקפות את דור ה-Y בצורה מעוררת מחשבה. האחת היא "בנות", (שלפי השמועה העונה החמישית שלה, תהיה האחת לפני זו שתסגור את הסדרה), והשנייה היא הסדרה הישראלית "האחיות המוצלחות שלי", סדרה מצוינת מבית היוצר של yes שמראה שגם לישראל אין מה להתבייש בייצוג הטלוויזיוני של דור ה-Y שלה.

בנות, האחיות המוצלחות שלי
מימין בנות "האחיות המוצלחות שלי" צילום אוהד רומנו. משמאל "בנות" HBO

כשעלתה "בנות" לאוויר, לפני כחמש שנים, התקשורת הכתירה אותה כ"סקס והעיר" החדשה של דור ה-Y. מהר מאד הוכיחה "בנות" שאם יש משהו שהאנה הורבת' והחבורה שלה הן לא, הן בוודאי לא בנות דמותה של שרה ג'סיקה פרקר ושלושת חברותיה. הורבת', שושנה, מרני וג'סה הן בנות שנראה שחיות בעיר אחרת לגמרי מבנות "סקס", שרק במקרה קוראים לה ניו יורק. הן לא נהנות מעבודות בפרופיל גבוה, הן לא לובשות בגדי מעצבים, ובמקום לדבר על סקס שעות בבתי קפה אופנתיים ולהרגיש מחוזקות, הן פשוט עושות סקס, או מצטלמות בעירום, גם כשרואים להן כל קפל וקפל בבטן. הן לא עושות דיאטה, הן קופצות מעבודה לעבודה והן עדיין מעל הכול מסובסדות על ידי ההורים. כשבא להן לעשות איזה שינוי בחיי הבטלה האינסופיים שלהן, הן מוצאות עבודה בשכר נמוך כמו להיות מוכרות בבית קפה או בחנות לבגדי ילדים. כשסוף סוף נוחתת במקרה בידיהן איזו עבודה "שווה" בגלריה לאומנות, במערכת עיתון או בתאגיד קפיטליסטי ששולח אותם להתמחות בארץ זרה, תהיו בטוחים שאחרי כמה פרקים ספורים הן יחליטו לעזוב או שמישהו יבעט בהן החוצה.

האנה וחברותיה הן סממן מובהק של דור ה-Y, הן נכנעות למצבן הכלכלי ולא חושבות לרגע לשנות את העולם. גם התכניות של האנה להיות סופרת, הופכות להיות עם העונות חלום רחוק ובלתי מושג ולא משהו שהאנה באמת משקיעה בו זמן או מאמץ. לא לחינם הסדרה מתחילה בסצנה מכוננת  שבה הוריה של האנה מודיעים לה שהם מפסיקים לה את ברז המזומנים (החלטה שבה הם כנראה לא עומדים), והאנה מתלוננת בפניהם שהחיים שלהם היו יותר קלים. הסדרה גם לא מציגה מאבק אמיתי בדור ההורים. האנה מנהלת קשרים טובים עם הוריה, זוג פרופסורים מעיירה קטנה שעשו הכול לפי הספר ואפילו הביאו רק ילדה אחת לעולם ועדיין לא מצליחים לממש את החלומות שלהם ולהפוך את אותה הילדה לעצמאית. בעונות המאוחרות של הסדרה מתברר שגם הם לא מצליחים להתנתק. דווקא כשהאנה פורשת כנפיים ומתרחקת מהם הם יותר ויותר מחפשים אותה ומופיעים בחייה ללא הזמנה והיא הופכת למבוגרת האחראית שנאלצת לתמוך בהם במשבר הנישואים שהם עוברים. היחיד שמנסה לנהל דיאלוג אמיתי ולא מנותק עם עולם המבוגרים ולשנות את העולם הוא ידידה הטוב של האנה, ריי, שמצטרף למועצה אזורית ורץ למשרה פוליטית. העונה החמישית של בנות הביאה אתה רוח קצת שונה, שבה הבנות כפי הנראה קיבלו את הגזירה שמביאה אתה התקופה והתנהגו סוף סוף בבגרות (או לפחות ביותר בגרות ממה שמצופה מהן). האנה החזיקה מעמד שנה שלמה בעבודה אחת, כמורה מחליפה מכל העבודות, והחליטה בסיום העונה שהיא לא רוצה להיות תקועה במערכת יחסים ללא אהבה. היא כמובן פיצתה על זה בהתנהגות מינית חסרת רסן אבל זו בכל זאת האנה, מה היה אפשר לצפות.

במות. Craig Blankenhorn, באדיבות yes
האנה (לנה דנהאם). צילום Craig Blankenhorn, באדיבות yes

מרני ניסתה זמן קצר להיות בנישואים ומימשה את חתונת חלום הילדות שלה רק כדי להבין שזה ממש לא בשבילה והיא צריכה לצאת משם כמה שיותר מהר. ג'סה בפעם הראשונה ניהלה זוגיות ממושכת עם אדם, זוגיות מלאה באהבה והתקפי זעם (אחת הסצנות האחרונות ביניהם מתארת איך הם מגיבים זה לזו באלימות והורסים את הדירה שבה הם חיים, בסצנה שקצת הזכירה סצנה דומה מ"באפי קוטלת הערפדים" דווקא). ושושנה, הדמות שעשתה אולי את כברת הדרך הארוכה ביותר, עברה הכי רחוק שאפשר מניו יורק ליפן רק כדי לגלות שגם שם צעירים בגילה מפוטרים ועובדים בבתי קפה. אחת משיחות דור ה-Y המשמעותיות ביותר של העונה מתנהלות כאשר שושנה חוזרת לניו יורק, יושבת במסעדת סושי יוקרתית ששייכת לאקס שלה ושוקלת האם לקבל קצבה מ"ביטוח לאומי", בלי בכלל להבין את האירוניה שבסיטואציה, ובלי לקחת בחשבון שהיא בוגרת אוניברסיטת ניו יורק היוקרתית שמנהלת עדיין אורח חיים פזרני. סיום הסדרה מעיד על כך שדווקא שושנה המפוקחת והקפיטליסטית היא בעלת סיכויי ההצלחה הגדולים ביותר מבין הבנות, שכן היא מצליחה לקחת משהו יפני מאד כגון "בתי הקפה לפי נושא" ולהתאים אותו לאווירה הניו יורקית של התקופה הנוכחית.

ומסדרה אמריקאית מאד לסדרה ישראלית מאד, שכולי תקווה שתמשיך גם לעונה שנייה לפחות. הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", עוסקת בשלוש אחיות בנות דור ה-X, ה-Y, וה-Z, שיום אחד ההורים שלהם דופקים להן ברז ומחליטים לארוז את כל חפציהם, למכור את דירת הירושה שלהם ולהשתמש בכל חסכונותיהם עבור טיול מסביב לעולם. מעשה זה נתפס על ידי שלוש הבנות כדבר אנוכי ונורא ובשום חלק של הסדרה הן לא מביעות סימפתיה להחלטה של ההורים. בכך מציגה אולי הסדרה את הסיוט של צעירים בישראל מאובדן האב והאם שבלעדיהם שום יציבות או עתיד לא נראים בפתח. בעוד הדורות הישראלים הנוכחיים מצליחים לעבור את החודש בשלום פחות או יותר, עם מינוס או משכנתה כאלה או אחרים, רבים מהם דואגים לדור ההמשך, דור הנכדים של דור הבייבי בום, שעתידו לא ברור אפילו יותר מהפנסיה של הוריהם.

האחות הבכורה אורית (דנה אברהם סמו), בת דור ה-X, אופיינית לדור הזה. היא עובדת אומנם בעבודה יציבה כמורה, אך מהר מאד מתברר שאין לה באמת יציבות. היא מועסקת כמורת קבלן, היא ממהרת להתפטר בכל משבר והיא מושמת ללעג שוב ושוב על ידי חברותיה לעבודה והתלמידים שלה. בפנטזיות האידאליות שלה היא מצילה את הילדים בבית הספר והופכת להיות החברה הטובה ביותר שלהם אבל האנשים מסביבה בכלל לא מצליחים להבין אותה ומתייחסים אליה כקוריוז. גם מנהלת בית הספר (בגילומה הנהדר של תיקי דיין) מתייחסת אליה בחוסר סבלנות ומנסה ללמד אותה כיצד לישר קו וכיצד הדברים עובדים באמת במשרד החינוך (ובכך מייצגת את דור ההורים הבייבי בום בצורה הטובה ביותר). בחייה האישיים אורית לא מצליחה להתמסר עד הסוף לא לבעלה לשעבר ולא לזוגיות הלסבית שהיא  מנהלת עם קארן. כך פעם אחר פעם היא מופיעה כילדותית, מנותקת מהמציאות ולא מסוגלת להתמודד אתה (למשל בסירובה העיקש לצאת מהארון או להיחשף מול הוריה).

האחות האמצעית נטלי (נלי תגר) היא גם הדמות המרכזית שאחריה הסדרה עוקבת. נטלי היא הבת המפונקת שגרה עם ההורים עד לאמצע שנות העשרים שלה ונאלצת עכשיו למצוא לעצמה דירה ועבודה שכן ממש כמו האנה הורבאת גם הוריה מודיעים לה שכל תזרים מזומנים מצדם יהיה תלוי בתלוש המשכורת שהיא תספק כהוכחה לעצמאותה. נטלי קופצת מעבודה לעבודה, מנסה לסחוט מאחיותיה ומהוריה כסף, לא מבינה את הכללים החברתיים בדירה שהיא משכירה (השותף שלה שמשמש כקומונר בתנועת נוער הוא בעצמו סוג של פרודיה על הנוער האידאליסטי הישראלי של השנים הראשונות למדינה) , מתלוננת רוב הזמן ובשאר הזמן בטוחה שעוד מעט ומישהו יציע לה את עבודת חייה ויכיר בכישרונותיה הרבים. כמו אחותה הגדולה גם היא מנותקת מהמציאות, כשהבנק מפסיק לאשר לה הלוואות  היא חושבת שזו בעיה באפליקציה והיא שוב ושוב מזכירה לאנשים סביבה את התפקיד הטלוויזיוני שעשתה בילדותה בסדרה מסוגה של "קרובים קרובים". נטלי היא ילדת פלא שהתבגרה לעולם שרואה בה עדיין רק ילדה קטנה וזו הטרגדיה שלה, ממש כמו רבים מבני דורה שהוריהם פינקו אותם והתייחסו אליהם כילדי פלא שסיכוייהם להצלחה בעולם מובטחים. באחד הפרקים המיוחדים יותר של הסדרה, השתלשלות עניינים מביאה את ראש הממשלה לביתה של נטלי והשניים מנהלים דיאלוג לכל אורך הפרק. ראש הממשלה בגילומו המבריק של ירון לונדון הוא לא ראש ממשלה דוגמת נתניהו אלא שייך יותר לדור בוני הארץ. במשך השעות הארוכות שהוא מבלה בדירתה נטלי לא מתביישת להטיח בו את כל מה שהיא חושבת על הדור שלא סיפק לה את המשענת שהיא מחפשת. בסוף אותו פרק ראש הממשלה עונה לה ומגלה את השאיפה הגדולה של דור הסבים והסבתות שלנו – שהדור הצעיר יעשה פה סוף סוף מהפכה ויפסיק להיות מפונק ואנוכי.

נלי תגר ב"אחיות המוצלחות שלי
נטלי (נלי תגר). צילום: אלעד רובין באדיבות yes

והאחרונה, שהיא גם החביבה ביותר ומעוררת ההזדהות ביותר, היא האחות הצעירה והחיילת מור (טס השילוני), שמשתייכת לדור שהחוקרים החלו לכנות דור ה-Z או ה-K על שם גיבורת הנוער קטניס אוורדין. זהו דור מפוקח יותר כנראה מהדורות שבאו לפניו, שגדל בעולם של טרור ומשבר כלכלי ואינו מצפה אפילו להצליח בשוק העבודה אלא מקבל את תבוסתו מראש . בהתאם לזאת מור היא דיכאונית, צינית וממורמת. היא כועסת על העולם סביבה ועדיין מצליחה להיראות כבוגרת יותר מאחיותיה. היא מתגייסת לצבא כי היא חייבת, היא חיילת טובה וממושמעת כי היא חייבת והיא סופרת את הימים בלי בעצם לדעת על מה ולמה היא מחכה. דמות שמלווה את מור הוא המפקד שלה רוני (גל תורן) שגם הוא מהווה פרודיה על בני הדור שלפניה. לרוני אומנם יש קביעות ומשכורת בדמות משרת רב סרן בצבא אך הוא מוצג כילדותי, אינפנטילי, נקמני ולא חכם במיוחד הרבה יותר מאשר פקודיו. נדמה שגם רוני מעביר את ימיו בצה"ל בלי לדעת לאן בעצם הוא הולך רק כי זה נוח לו והוא פוחד ממה שמחכה לו בחוץ.

מעניין לציין שגם בסדרה "מחוברים" של הוט ישנן דמויות ריאליות שמסרבות להתבגר, ניר פרידמן,  כוכב העבר מ"פלורנטין", מייצג אותם בצורה הטובה ביותר, והוא עדיין סוג של ילד בן ארבעים שבורח לצפון כדי לא להתמודד עם הצעות העבודה שלא מחכות לו כבר במרכז. אורן ברזילי, לשעבר חבר ב"מופע הארנבות של דוקטור קספר" לא מצליח לבנות לו זוגיות ממושכת ותא משפחתי, והשחקנית טל טלמון ממשיכה לקחת כסף מאבא שלה בזמן שהיא טסה מסביב לעולם ומחפשת אהבה.

העתיד לא נראה מזהיר עבור בני הדורות הבאים ועולם העבודה בשתי הסדרות שסקרתי ובריאליטי של הוט, בסדרה הישראלית הוא אפילו מקבל נפח כואב יותר. בסופו של דבר עוברות שלושת הדמויות סוג של התבגרות בדומה למקבילות שלהן ב"בנות", אך האם באמת אפשר להתבגר בעולם שלא מאפשר לך את ההזדמנות הזו? ומהי עצמאות בעולם בו בכל רגע יכולות ליפול הבורסות או שתפרוץ בו מלחמת עולם שלישית? אולי הגיע הזמן במקום לקטלג עוד דור לחשוב מה ניתן לעשות כדי להעניק עולם טוב יותר לדורות הבאים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.