המירוץ למיליון, עונה 7, פרק 7 – קארמה איז א ביץ'


כיצד באה לידי ביטוי התפיסה של "תעשה טוב – תקבל טוב" במה שקרה לזוגות הפרק?

הפרק הזה הבליט לראשונה במירוץ את זוג החברים מהחומוסייה, בן ורן, שעד כה די נבלעו בין זוגות צבעוניים יותר, והאיר אותם באור חיובי במיוחד לאחר שבמשימת הדו-קרב מול גילי וטלי (שכבר הובסו ע"י אייל וסידני, להלן החנונים, וחביב ויצחק, להלן הממנים), ויתרו להם מראש מפאת גילן.

 

הוויתור הזה היה באמת נאה ויפה והוא בהחלט לשבחם וכבוד לענף, אבל הוא גם היה מיותר בעליל. האחים ניסים ואוראל דיברו על זה שניסים הרבה פעמים לא מבין מה המשימה וגם את המשימה הנוכחית הוא לא הבין, אפילו אחרי שהסתיימה והם ניצחו, אבל לדעתי כל הזוגות לא הבינו את המשימה חוץ מהחנונים, ולא בפעם הראשונה. זה אחד היתרונות הגדולים ביותר של החנונים, היכולת להבין משימות, וזה התבטא גם במשימה הראשונה בפרק, משימת המפה והמיקרולייט, שאותה הם תקתקו גם בזכות התקשורת הטובה ביניהם וגם כי ישר הם הבינו מה הם צריכים לעשות. במשימת הדו קרב החנונים הבינו שמה שחשוב במשימה זה לא לדעת לחתוך חבלים מהר אלא נטו מזל, "זו רולטה רוסית", אמרו וצדקו, ולמזלם הם חתכו את החבל שלהם והתעופפו להם משם במחול פרפרים עליז. גילי וטלי לא הבינו את זה ולכן שקעו במרה שחורה כשהגיעו הממנים ובמרה שחורה עוד יותר אחרי שגם נוצחו על ידם, אבל גם במקרה הממנים, שגם ברגיל קודם פועלים ורק אחר כך חושבים, זה היה מזל, נטו מזל. גילי וטלי לא היו צריכות לעשות כלום ורק לתת לזוג השני לנתק חבל כלשהו ולקוות שזה יהיה החבל שלהם, וזה לא משנה אם מולם יש את הממנים הז'לובים או את דוגמניות האינסטוש הענוגות, מיכל ועומר, בסופו של דבר זה רק מזל, או בורא עולם, כדברי בני הזוג הירוק, אריאל וקארין.

יתכן שלו בן ורן היו מבינים את זה, הם לא היו ממהרים לוותר לגילי וטלי, והיו שומרים את המחווה הבאמת נאצלת הזו באמת לזמן שהיא הייתה נדרשת יותר (נגיד, אם היה דו קרב פיזי של משיכות בחבל כמו בעונה שעברה), ויכול להיות שהיו עושים זאת בלאו הכי, כדי לא לאלץ את גילי וטלי להיות תלויות שוב בשק, לא יודעת, בכל מקרה, אין ספק שזה היה יפה מצידם, אבל זה לא מה שהכי הרשים אותי בהם הפרק.

 

מה שהיה מעניין בקטע הזה הוא לבחון דרכם את התפיסה של "תעשה טוב – תקבל טוב", שהתרסקה על קרקע המציאות כמו השקים שבן ורן שיחררו עבור יריביהם. מה שקיבלנו במקום, זה "צדיקים ורע להם", וזה הזכיר לי את איוב המקראי מחד ואת מדיקן של אסטריד לינדגרן מאידך. באחד מהסיפורים בספרי "מדיקן", המתרחש בחג המולד, מדיקן מתמלאת נדיבות אימפולסיבית ונותנת לחברתה הענייה, מיה ה"כינה", את מתנת חג המולד שלה, את שרשרת לב הזהב הנחשקת. אחותה של מדיקן, ליסבת, שגם היא קיבלה שרשרת דומה, אומרת למדיקן שהיא "לא נורמלית", אבל מדיקן, שאדוות של חרטה מתחילות לגאות בה, אומרת לליסבת שעוזרת הבית שלהם, אישה מאוד אדוקה בדתה, טוענת שמי שנותן דבר מה יקבל את ערכו פי שבע, ולכן, להערכתה, היא עלולה אפילו לקבל שבע שרשראות! ההערכה הנדיבה הזו מסעירה את ליסבת ומדיקן צריכה ממש לעצור אותה שלא תיתן את השרשרת שלה עצמה לאחותה של מיה, ומבטיחה שכשהיא תקבל את שבע השרשראות שלה היא תיתן לה שלוש. בסופו של דבר, מדיקן לא מקבלת שבע שרשראות במקום זו שניתנה בפרץ של נדיבות, אפילו לא אחת, אבל זוכה במתנה אחרת כשהיא מגלה שאימה בהריון ותהיה לה עוד אחות והיא מרגישה מסופקת.

 

כשבן ורן ויתרו לגילי וטלי הם הרגישו בטוחים בכך שבפעם הבאה ינצחו והוויתור הוא משהו שהם יכולים לעמוד בו, אבל בפועל, מכיוון שזה משחק של מזל, הם נתקעו שם שעות עד שהגיעו דוגמניות האינסטגרם שהמזל שלהן היה קצת יותר נאחס ושחררו אותם.

 

מבחינה טלוויזיונית, זה היה שיעור יפה, כי זה קורה הרבה בחיים. עשית משהו יפה וטוב וזה דפק אותך, או לא בהכרח עם קשר ישיר לסיבה ולמסובב, כמו בסיפור איוב (ששם דווקא כן היה קשר, רק שאיוב לא היה מודע לו), היית אדם טוב (לדעתך לפחות), אבל החיים לא תגמלו אותך כראוי. מה שהיה יפה בבן ורן זה שלמרות האכזבה והבאסה שהמחווה שלהם התנקמה בהם, הם נשארו חביבים וזה לא הוציא מהם עצבים או כעס וזה מה שהרשים אותי האמת עוד יותר מהמחווה הראשונית, ההתמודדות שלהם עם האכזבה מחוסר ההגינות של החיים. אני חושבת שזה גם מה שיפה באיוב, הוא לפחות לא מצטער על כך שהיה אדם טוב כל השנים לחינם, גם אם הוא תובע הסברים מאלוהים, כי בתכלס זה הכי אנושי ומובן להצטער על כך.

 

רן ובן, המירוץ למיליון, עונה 7. צילום יח"צ מדף הפייסבוק הרשמי של רשת 13

 

אגב, זה הדו-קרב השני שגילי וטלי מקבלות במתנה, גם את הראשון שלהם קיבלו מהאימא והבת, ושם הן אפילו לא נאלצו להתחרות!

 

גילי ממשיכה להרשים אותי עם האופטימיות הקוסמית שלה, והיכולת שלה להתפעם מכל דבר בעולם, אפילו כשאלו תנינים רעבים או אנשים שצופים בשפני סלע. זה היה גם משעשע שהיה אכפת לה לחלק את המזון באופן שוויוני בין כל התנינים, ולראשונה העונה היא וטלי היו הראשונות והגיעו למשימת הפרפרים לפני החנונים!

 

אצל עדן ואביעד העניינים שוב לא היו מזהירים השבוע. ברגע שדברים לא מסתדרים לעדן וקשה, היא ישר מאשימה את העולם, או יותר נכון, את אביעד. גם הממנים עושים את זה, אבל אצלם, כפי שגם הם העידו הפרק, האמוציות לא רציניות, הם סתם משחררים קיטור והכול על פני השטח. אצל עדן הכול יותר טעון, סף הסבל שלה נמוך, התסכול גבוה וההתחפרות בתחושה שהיא צודקת והעולם (ואביעד), מתעמרים בה, רק מוסיפה לסבלה. אולי המזל הגרוע ביותר של עדן הוא הליהוק השנה, שהוא בהחלט סימפטי, ולאורו הטנטרומים שלה לא מצטלמים בצורה פוטוגנית, אבל כשאני רואה אותה מתעצבנת ורושפת וכועסת, קשה לי שלא לחשוב שבסופו של דבר היא הקרבן הראשי של העצבים שלה.

 

גם דוגמניות האינסטה התקשו הפרק, בגלל משימת התנינים שבה מיכל הצמחונית רשמה נבצרות כי היא כללה נתחי בשר שבהם היה צריך להאכיל את התנינים. זה היה חסר הגיון (כמו שזה היה חסר הגיון לו קארין ואריאל הדתיים היו נמנעים כי הבשר לא כשר), ולמרות שמיכל הייתה מודעת לזה היא עדיין לא הצליחה לעבור את המשוכה המנטלית הזו, והן התחרבשו שעה ארוכה עד שעומר החליטה לנסות את המשימה לבדה, כשלה וחטפה התקף עצבים קטן. רק כשמיכל הייתה מודעת לסבל הממשי של השותפה שלה, היא הצליחה איכשהו להתגבר חלקית על הרתיעה מהבשר ולפחות לעודד את חברתה במשימה. כמו התקף העצבים של עדן במשימה הקודמת, גם התסכול של עומר פרץ מפני שהיא הרגישה שזה "לא פייר", ולא הצליחה לנסח לעצמה מה לא פייר בעצם, אחרי שהיא החליטה מראש שהיא חייבת לכבד את האידאלים של מיכל. התחושה הזו שהעולם לא פייר כלפינו, היא הדבר שהכי מייצר עצבים וכעס, ולכן היכולת של בן ורן להתמודד עם הלא פייריות הזו במינימום כעס הפרק, בהחלט ראויה לציון בעיני.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

מייקל צילום אוהד רומנו באדיבות yes' נערות דרי צילום channel 4

הכול נשאר במשפחה

בין אם אנו בישראל או בצפון אירלנד, משפחה היא משפחה, מעל הכול, ואפילו המוות לא יפריד בינינו. על הדמיון בין "מייקל" הישראלית ל"נערות דרי" הבריטית, ועל כוחה של הסולידריות נטולת האמפתיה

מימין ג'ון "מסיפורה של שפחה", קרדיט Hulu באדיבות yes, משמאל סורייה "הכלה מאיסטנבול", ערוץ ויוה פלוס

סיפורה של כלה

"סיפורה של שפחה" נחשבת לאחת מהסדרות החשובות של תקופתנו, "הכלה מאיסטנבול" נחשבת לטלנובלה טורקית, שהפופולריות הרבה לה היא זוכה מפתיעה את המיינסטרים ומיוחסת בדרך כלל לעובדה שהסדרה יודעת לספק בידור טוב להמונים. לכאורה אין לשתי הסדרות הרבה מהמשותף, האומנם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.