הביתה


אירוויזיון 2019 בתל אביב

רבות נכתב ונאמר על רמת ההפקה של התחרות השנה, אבל חייבים לפרגן: היה מושקע.

והיה יקר. התחרות עלתה 135 מיליון שקלים, סכום שמיעוטו מומן על ידי ה- EBU (איגוד השידור האירופאי) ורובו המכריע ניתן לתאגיד "כאן" כהלוואה מהמדינה. הסכום הזה לא כולל, כמובן, את ההשקעה העצומה של עיריית תל אביב בשבוע האירוויזיון (השמועות מדברות על מאה מיליון שקלים נוספים) ביורו וילג', אירועים שונים במהלך השבוע וכן הלילה הלבן שהוקדם מהקיץ כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

ישראל התאמצה במיוחד להעביר את המסר הבא: כל מה שאתם יכולים לעשות, אנחנו יכולים לעשות טוב יותר, גדול יותר, נוצץ יותר.

נראה לי שהצלחנו.

שוני נוסף: עברו עשרים שנה, הכול היום דיגיטלי והמידע זמין בלחיצת מקש. בעצם, גם אם הדלקת לתומך את הטלוויזיה, זרקו עלייך בלוקים עם מידע כל היום וכל הלילה עד שהפסקת להבדיל בין אסתר למדונה.

"כאן 11" רק בת שנתיים והיא צעירה, נמרצת ותוססת. כבר כמה שבועות לפני שבוע האירוויזיון כל המשדרים היו עטופים בנייר הצלופן של הציפייה לקראת האירוע הענק, והמידע זרם כמים. אי אפשר היה לחמוק ממנו: ראיון עם קובי מרימי, ראיון עם מפיקות האירוע, ראיון עם כותבי השיר, ראיון עם המלבישים, ראיון עם מי שזכה במכרז לספק את הסנדוויצ'ים למשלחות.

מדי אחר הצהריים שודרה "ערב טוב אירופה" עם דפנה לוסטיג ואביה מלכה שכל יום הפציצה עם ג'אמפסוט שווה אחר, ושתיהן אירחו כל מי שהיה, הווה ויהיה קשור בצורה כלשהי לאירוויזיון, ישירות או בעקיפין.

שווה להזכיר את כתבת התרבות הנהדרת של כאן, שני נחשוני, שאני רוצה לעשות לה ילדים. גם את רומי נוימרק המתוקה להפליא.

השנה גם לא היה צריך לנבור בהררי אינפורמציה כדי לברור את הפרטים הפיקנטיים על המתחרים. מי אם לא ישראלים ימצאו את כל מה שעסיסי וירוצו לספר לחבר'ה באתר האירוויזיון של "כאן". תודה על זה.

כדי להרים את שלושת המופעים הגדולים בתבל, הוצאנו מהסליקים את הארטילריה הכבדה ביותר: נטע, דנה אינטרנשיונל, מנצחים ישראליים נוספים בעבר ואחרים. כדי להכריז: ראו כיצד ישראל מצליחה בניכר, שלפנו את ליאור סושרד ואת האחת והיחידה, גל גדות (צריך להזכיר גם את בר רפאלי?).

גולת הכותרת, כמובן, היה המיליונר סילבן אדאמס, המוריס קאהן של האירוויזיון בתל אביב, שהוציא מיליון דולר מהכיס והביא את מדונה שהיא פצצת האטום בינות לכל רובי העוזי.

בחצי הגמר הראשון הופיעה להקת "שלוה" עם השיר A million dreams מתוך הסרט "האמן הגדול מכולם", וזאת כדי להוכיח לאירופה (ואוסטרליה) עד כמה ישראל היא נאורה וסובלנית (ובכלל לא מפלה חלק מאזרחיה, חשדנית כלפי האחר, שוטמת את מי שאיננו כמוה, קנאית, צרת אופקים ומדירה נשים).

אבל אם נשים את הציניות בצד, "שלוה" היתה מרגשת והגיעה לה כל שנייה מה- standing ovation שזכתה לה. אצלנו במשפחה התפתחה תיאוריית קונספירציה, לפיה עודדו את שלוה לפרוש מ"הכוכב הבא לאירוויזיון" כדי לא להביא, חלילה, את הדאבל. גם ככה התרוששנו.

לא הצלחתי לאהוב באמת את Home שלנו, השיר "גדל עלי" לאחר כל השמעה מתוך 5,988 ההשמעות שלו וגם נשמע לי טוב יותר לאחר שעובד מעט והוסר ממנו בלפרוסקופיה פתיח יום השואה שלו, אבל אני עדיין חושבת שהוא לא התאים לתחרות.

בסדר, בסדר, אני אתפנה עצמאית למתקן "חולות".

כדי לנסות לכפר אומר שקובי מרימי הוא אדם מתוק ומצחיק ובכל ראיון או שיחה אתו הוא משדר טוהר ותום.

 

קובי מרימי, אירוויזיון 2019. צילום אוהד קב
קובי מרימי צילום: אוהד קב

השנה היה המוטו של התחרות Dare to Dream ואל ישראל הגיעו 41 משלחות לאחר שאוקראינה פרשה מעט לפני התחרות על רקע המתחים עם רוסיה. המשלחות הגיעו קצת לפני שבוע האירוויזיון על מנת לצלם את גלויות Dancing Israel, קטעי ריקוד בני 40-60 שניות שבהם המתחרים רקדו עם רקדנים ישראליים משלל סוגות המחול ובמקומות שונים בארץ.

גם השנה נמשך הטרנד הוותיק של מתחרים שנבחרו בתחרויות שירה מקומיות, אולם היו מדינות שכדי להביא תוצאות, שלפו את התותחים הכבדים.

למרות זאת, במיוחד ביחס לרמת ההפקה הגבוהה, ניכרה היטב בינוניותם של השירים.

בנוסף, כדי להמשיך ולבאס אתכם, השנה לא הצלחתי ללכת בצייתנות אחרי המשכוכית (מתי אני כן?) ולחבב את השירים שכולם חיבבו.

עוד מינוס לתחרות השנה: היא הייתה הרבה פחות מותחת והרבה יותר צפויה משנים קודמות.

אם הגעתם עד כאן בעור שיניכם ואתם רוצים ללכת לעשות משהו יותר מועיל מאשר לקרוא את הגיגיי השטחיים על הנושא הכי פחות חשוב בעולם, הנה ספוילר: המנצחת באירוויזיון 2019 היא הולנד. בכלל לא הפתעה! הפתעה! שכן הולנד הובילה בבטחה בראש טבלת ההימורים בהפרש גדול מיתר המתחרות ולא משה סנטימטר מהמקום הזה אף לא לדקה אחת.

אבל השיר ההולנדי כמעט נפסל לתחרות. בחוקיה נכתב כי שיר שנשלח צריך להיות חדש, וזאת כדי שלא יהיה מוכר או שמידת הצלחתו ידועה מראש. דנקן לורנס, המתחרה ההולנדי, שחרר ליוטיוב בשנת 2017 קטע קצר שבו הוא שר את Arcade, השיר ההולנדי, בפאב, בפני קהל קטן.

השיר, כמובן, לא נפסל בסופו של דבר, אולי בגלל מיעוט המאזינים ומיעוט הצפיות בסרטון. איזה מזל להולנד.

השיר משלב בין סיפור על אהבה נכזבת ובין סיפור שלורנס שמע על מישהי שחיכתה לשווא שאהובה ישוב. זוהי בלדה ולורנס שר אותה כשהוא מנגן על פסנתר, בחושך, עם ערפילים כחולים.

השיר יפה, נעים מאוד לאוזן, אבל בחיי שלא הבנתי על מה ולמה עפו עליו.

יתר המקומות הראשונים בטבלאות ההימורים השתנו תדיר, כשאיטליה, שבדיה, אוסטרליה (שעלתה למקום השני והשלישי לאחר החזרה הגנרלית הראשונה), רוסיה, קפריסין ושוויץ (שהופיעה בחמישייה הפותחת, פתאום לאחר חצי הגמר הראשון) משחקות ביניהן בכיסאות מוסיקליים.

איטליה, אחת מהמדינות המייסדות שעולות אוטומטית לגמר, לא סתם היתה גבוה בטבלה. נציגה, מחמוד, זמר איטלקי ממוצא מצרי, שר את Soldi (=כסף. פאן פאקט: בשפות רבות, גם באנגלית, המילה "כסף", מקורה במילה "מלח", מאז שבימים קדומים חיילים היו מקבלים את משכורתם במלח. שנאמר: אל תזרה לי מלח על הפצעים, תזרים לי אותו לתוך הארנק), שעוסק באופן שבו כסף משנה מערכות יחסים ושאי אפשר לקנות אהבה בכסף. למרות שמחמוד לבש חולצה של מלצר במסעדה סינית, השיר היה יפה מאוד. תראו איך הקהל מצטרף למחיאות הכף תוך כדי השיר:

קפריסין, מה הם עשו בטבלאות ההימורים? טמטה נולדה בגיאורגיה בכלל ועברה לגור ביוון ממש לא מזמן, שם היא עושה חיל במצעדים, שופטת בתכניות ריאליטי/שירה ומופיעה במחזות זמר כ"רנט" ו"קברט".

השיר נכתב על ידי מי שכתב את Fuego בשנה שעברה. תכלס לא הייתם חייבים לספר לי את זה, מי שמקשיב לשיר מבין לבד שהוא "פואגו", רק עם זמרת אחרת, כולל ההעמדה, הריקוד והלבוש החשוף (הפעם עם מגפיים עד הירכיים – שהיה מאפיין לבוש השנה). הקפריסאים, שהיו בשנה שעברה כפסע מניצחון, כנראה חשבו לחזור על הנוסחא ואולי הפעם לתת בדוז פואה. לא הלך להם – הם הגיעו רק למקום ה- 15.

הרוסים, לעומת זאת, שלחו שיר יפה שגם היה מושקע מבחינה הפקתית – הרבה מראות

(שמתנפצות בסוף), חלונות גשומים ומסכי וידאו ששכפלו את סרגיי הזמר.

את השיר Scream כתב פיליפ קירקורוב, הצביקה פיק של האירוויזיון, שכותב שירים לתחרות בסרט נע.

גם סרגיי, זמר ורקדן כוכב בארצו, לבש חג ולבן. גם הוא אורח חוזר בתחרות – בשנת 2016 הגיע למקום השלישי.

השבדים שלחו שיר אר-אנ-בי ואת ג'ון לונדביק, בליווי מקהלת גוספל.

ג'ון נולד בלונדון ואומץ על ידי זוג שבדי כשהיה בן שבוע ימים. הוא חי באנגליה עד גיל 6 (אבל המבטא שלו נשאר אנגלי). ג'ון שולח ידו בכול – הוא כתב שיר לכבוד החתונה של ויקטוריה, נסיכת שבדיה, עם דוכס וסטריטלנד, הפיק את המוסיקה לסדרה האמריקאית Empire ובאופן כללי מצליח מאוד בכל מעשה ידיו.

הוא שימח מאוד את הקהל עם השיר Too Late for Love והגיע למקום הראשון בהצבעת השופטים אבל רק למקום השישי בדירוג הכללי.

גם השוויצרים ביקרו בטבלה עם השיר She Got Me (Dirty Dancing) (בייבי מוסרת ד"ש). לוקה האני הוא בן 24, היה פעם פועל בניין, אבל עכשיו הוא מוזיקאי ויש לו ליין בגדים משל עצמו. שיר מקפיץ וקצבי.

בואו נדבר קצת תכלס:

הכי פחד גבהים

כמובן Zero Gravity של קייט מילר-היידקה האוסטרלית שהיא ושתי רקדניותיה ננעצו על שני מוטות וריחפו בחלל, מעל כדור הארץ.

קייט היתה זמרת אופרה וזה ניכר בשיר, באוסטרליה היא זמרת מוכרת שמכרה אלבומים ברמה של מולטי פלטינה.

הגיעה למקום השישי בבחירת השופטים ולמקום התשיעי בבחירת הקהל. תראו איזה יופי:

 

הכי אסימוב

אזרבייג'ן שלחה את צ'ינגיז עם השיר Truth. צ'ינגיז בעצם נולד במוסקבה ועבר עם משפחתו לאזרבייג'ן בגיל שש ומהטראומה החל מיד לנגן על גיטרה ולכתוב שירים. בגיל 17 החל להגיע לתחרויות שונות ובשנת 2013 זכה ב"דה ווייס" באוקראינה.

צ'ינגיז רקד לצערו במי הסחנה ולאחר מכן ביצע יפה את שירו בחברת רובוטים שסיפקו לו לב באמצעות לייזר ו- AI אחת שהשגיחה עליו מעל. באמצע השיר קיבלנו גם אפקט של Beam me up, Scotty.

ומי היתה אחת מזמרות הליווי שלו? שירה גבריאלוב שלנו.

אזזביג'אן, אירוויזיון 2019
האזרי מקבל לב מהקוסם, צילום: EBU Thomas Hanses

הכי מפחיד

הכי מפחיד בהפרש ניכר היו האיסלנדים, להקת "הטארי" (השנאה), להקת טכנו פאנק שהם מסתבר שם-דבר בסצנת השוליים באיסלנד. הדיי ג'וב של הסולן הוא מגיש חדשות, שזה פרט טריוויה יותר מפחיד מלראות ערב שידורים מיוחד על ההסלמה בדרום.

האיסלנדים עשו צרות מהרגע הראשון, הם הזמינו את ביבי לקרב משיכות מכנסיים ובראיונות הביעו את דעתם על הכיבוש, עד שנקראו למשרד מנהל הביצפר, יון אולה סאנד. אחר כך הם הורידו פרופיל, אבל בגרין רום, כשהמתינו לתוצאות, שלפו את דגלי פלסטין.

זה יפה שאמרתי "הורידו פרופיל", השיר שלהם היה מופע BDSM צרחני, כולל רתמות, קשירות, כלובים ויצורים שלא תרצו להיפגש איתם בסמטה חשוכה.

הכי אגדה של דיסני

קתרין דוסקה היא קנדית ממוצא יווני. היא נולדה במונטריאול וכיום מתגוררת באתונה. משום מה היא מושווית לאיימי ויינהאוס, לא ממש בצדק על אף קולה הנמוך. היא מצליחה בקנדה, שיר שלה אף נבחר ללוות קמפיין פרסומת בטלוויזיה הקנדית והיא עשתה גרסת כיסוי ל- Do I wanna know של הארקטיק מונקיז.

היא שרה את Better Love בשמלת נסיכות ורודה, עם זוג סייפות, עלי כותרת נפתחים בוורוד מסטיק, רקדניות בפסטל וכל הג'אז הזה.

 

יוון אירוויזיון 2019
קתרין מקבלת תואר אבירות, צילום: EBU Andres Putting

הכי הזוי

תסתכלו על התמונה של הפורטוגלים, קונאן (הברברי?) והרקדן שלו שנפל מהמדרגות (בכוונה! בכוונה!), עם התלבושת המוזרה והפלסטיק שמודבק על הזקן. אני לא חושבת שאני צריכה להוסיף יותר מזה…

הכי מגע של מלאכים

רוקו מקרואטיה לא עלה לגמר. הוא שר (בחליפה לבנה!): "היה לי חלום, חלום של אהבה, מלאכי האלוהים". ואז הוא קיבל כנפיים!

פורטוגל, צילום: EBU Andres Putting
קרואטיה, אירוויזיון 2019
קרואטיה , צילום: EBU Thomas Hanses

הכי פייבוריט שלי

נציג אסטוניה, ויקטור קרון (לא ויקטור קרום, אלוף הקווידיץ' מהארי פוטר!), הוא בעצם שבדי שכותב שירים מגיל 15, עשה קריירה בלוס אנג'לס ושיתף פעולה, בין היתר, עם דיאן וורן. ויקטור ניסה את הקדם השבדי, כשל ואז החליט להשכיר את שירותיו וכשרונו לאסטוניה.

ויקטור החתיך, במעיל עור שחור ומטפחת תחובה בכיסו בשביל הנונשאלנט, שר את Storm. השיר מאוד אירוויזיוני, נכון שלא בטוח שהגיע לו לזכות, אבל בכל זאת, אהבתי אותו יותר מיתר השירים.

 

הכי משמעותיים

שירי פופ גנריים באירוויזיון. יש מהם הרבה. רובם מדברים על אהבה. "אל תעזוב אותי!" (אין מי שיוריד את הזבל), "אני אוהב אותך לנצח" (ככל הנראה, אשכח אותך עוד שבועיים).

בניגוד לכל השירים האלה שאין להם הרבה ערך קלורי, מדי פעם מגיעים שירים עם מסר (כמו של נטע).

תמרה ממקדוניה הצפונית (שם המדינה שונה בינואר 2019, בעבר היה "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה") אינה זרה לאירוויזיון. למעשה, זו לה הפעם הרביעית – בשנת 2014 היא שרה עם אחותה בקופנהגן, בשנת 2008 היתה חלק מהרכב בבלגרד ובשנת 2004 היתה זמרת ליווי באיסטנבול.

תמרה נולדה למשפחה של מוזיקאים (אימה היא זמרת אופרה ואביה מרצה באקדמיה למוסיקה בסופיה) והיא מופיעה מגיל שש (איפה יצחק קדמן כשצריכים אותו).

תמרה היא לא לוזרית! היא תנסה ותנסה עד שתצליח (למעשה, עד השנה מקדוניה לא היתה מעולם בעשירייה הראשונה ומאז שנת 2012 לא עלו לגמר). השנה היא הגיעה למקום השני בהצבעת השופטים ולמקום השמיני בהצבעת הקהל.

התחברתי במיוחד לשיר Proud שעוסק בהעצמה נשית: "הם ינסו להגיד לך מה לעשות ואיך להיראות, לחייך, לנוע. כל החוקים נועדו כדי שתיכשלי, אבל הכוח אצלך, הרימי את קולך, הראי להם מה זה לעמוד בגאווה."

אני רוצה שתראו דווקא את הקליפ שמראה נשים מכל מיני סוגים, גילאים וצבעים, כולל אישה שמסמנת בשפת הסימנים, אישה בחיג'אב וכו'. השיר אירוויזיוני מאוד אבל לדעתי הוא לא הועבר לבמה בצורה המיטבית ביותר.

בריטניה הגיעה השנה למקום האחרון עם 16 נקודות בלבד ובכך היא ממשיכה מגמה של השנים האחרונות. הנציג הבריטי הוא מייקל רייס, כוכב יוטיוב ומעריץ אדוק של האירוויזיון.

מייקל שר את Bigger Than Us שנכתב על ידי המתמודד השבדי השנה (ע"ע). מייקל שר: "זה אני ואת/ה…. קח/י את ידי ואוביל אותך הביתה… לעולם לא תהיה/י לבד". השיר עוסק בקבלת האחר, נושא שקרוב למייקל במיוחד שסבל בילדותו מבריונות ואלימות ומרצה כיום בבתי ספר על הנושא.

 

הלהקה הנורבגית Keiino כוללת זמר, זמרת וזמר נוסף שהוא סאמי (המילה "לאפי" נחשבת פוגענית). השיר Spirit in the Sky מושר על רקע הזוהר הצפוני ומדבר על שוויון זכויות, ללא הבדלי גזע: "האם ראית את רוחי שאבדה בלילה, צללי האלימות. הם לקחו את האור שלי, הם אומרים שאני כלום, אין לי שם, בבקשה תראה אותי, שמי הוא חירות, הם רואים את פחדיי ואומרים שאין שם מאומה."

השיר גם כולל בית בשפה הסאמית (שנשמעת כמו ייסורי צרבת). שיר יפה סך הכול

נורווגיה, אירוויזיון 2019
נורווגיה, שני בלונדינים וקירח, צילום: EBU Andres Putting

בילאל חסאני הצרפתי הוא רקדן ויוטיובר ממוצא מרוקאי. ב"דה ווייס" לילדים הוא ביצע קאבר של השיר של קונצ'יטה.

הוא גם הומוסקסואל וגם מוסלמי, מה שגרם לו לסבול מהרבה הצקות ואף איומים על חייו.

בילאל עלה על הבמה במראה אנדרוגיני ושר את Roi (מלך) בלוויית רקדנית פלאס סייז ורקדנית חירשת ובשילוב של צרפתית ואנגלית.

הוא שר: "אני אני ואני יודע שתמיד אהיה. אתם שמים אותי בקופסא ורוצים שאהיה כמוכם, אך אינכם יכולים לשנות אותי. אני רואה את ממלכתי ואינכם יכולים להסיר את כתרי".

הכי חמודים

לאונורה הדנית שרה את Love is Forever בעל הכותרת הקיטשית אבל השיר מתוק-מתוק. לאונורה היא בת 20 ואלופת החלקה על הקרח לנוער (בקליפ שנשלח כהכרות עם השיר היא – כמה לא מפתיע – מחליקה על הקרח). השיר משלב אנגלית, דנית וצרפתית ובו לאונורה עוברת מתחת לסולם, גוזרת על עצמה לא לגדול עוד, עולה על כיסא ענק ומצטרפת לחבריה בגובה, ללא אמצעי בטיחות ורישיון מהמחלקה לבטיחות וגהות.

השיר האהוב על הפרשנים שרון טייכר וערן זרחוביץ (חבל שלא חטפנו את גרהאם נורטון והכרחנו אותו לפרשן עבורנו) הוא Say Na Na Na של סרהאט הלבוש כולו בחליפה לבנה (לבן היה הצבע המוביל השנה בביגוד). סרהאט זה הוא בחור מוזר, הוא רופא שיניים, מנחה, מפיק, נשיא התאחדות בתי הספר הגרמניים בטורקיה ו… הוא חושב שהוא זמר. ממש איש אשכולות.

סרהאט פעם שנייה בתחרות (היה גם בשנת 2016).

סן מרינו מעולם לא הגיעה יותר מהמקום ה- 24. השנה היא הגיעה למקום ה-20 וזה רק בגלל שהם התאמצו במיוחד. הפמליה מנתה כ- 30 איש, כלומר כל אוכלוסיית סן מרינו. לפני צאתם, הם דפקו בדלת של השכנים וביקשו מהאפיפיור להציץ מדי פעם שהכול בסדר וגם להיכנס להשקות את העציצים (כן, אני לא אפסיק עם ה"גג" הרץ הזה).

כדי שתראו איך סן מרינו השקיעו, צפו בקליפ המקורי – ההופעה על הבמה הייתה די ביזיונית, קצת יותר נגיד מלפרוץ בריקודים בחניון של עזריאלי.

 

מיקי מספרד הגיע רק למקום ה- 22 וחבל. La Venda ("כיסוי העיניים") שלו היה חמוד, צבעוני, שמח וקצבי, למרות שהרקדנים שלו נראו כמו מדריכי אירובי והזכירו לי חוויות לא כל כך נעימות מסטודיו C.

שיר לטיני, מה יכול להיות רע בזה?

להקת "לייק מאלאווי" הצ'כית נקראת על שם שורה משיר של להקת "בון איבר" האמריקאית. הם להקת אינדי פופ מצליחה במולדתם שמחממת להקות בפסטיבלי מוסיקה כמו 30 Minutes to Mars ו- The Kook.

גם פה אני רוצה שתצפו בקליפ המקורי של השיר Friend of a Friend, הוא מתוק שאין דברים כאלה ומאוד 2019.

זהו, תודה שקראתם. בשנה הבאה באמסטרדם.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

מימין ג'ון "מסיפורה של שפחה", קרדיט Hulu באדיבות yes, משמאל סורייה "הכלה מאיסטנבול", ערוץ ויוה פלוס

סיפורה של כלה

"סיפורה של שפחה" נחשבת לאחת מהסדרות החשובות של תקופתנו, "הכלה מאיסטנבול" נחשבת לטלנובלה טורקית, שהפופולריות הרבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.