בשבחי הניהיליזם או מי שמשקיע שוקע

ניר, האח הגדול, רשת 13

"לא חינוכי", "משחית", אלו סופרלטיבים שהוענקו לא פעם ל"אח הגדול", בדרך כלל בשל התבטאות בעייתית או מעשה נלוז של אחד המשתתפים הפרובוקטיביים יותר, אך משימה אחת פשוטה ורגילה חושפת את המנגנון הבעייתי של התוכנית, ואת הדרך שבה התוכנית חותרת תחת תפיסות היסוד שלנו

אני לא צופה בעונה הנוכחית של האח הגדול, אך ביום שלישי ה-28/1/2020, הזדמן לי לראות את סופו של הפרק ששודר. גם בלי לצפות בעונה, כמי שמכירה עונות קודמות אני מכירה את הדינמיקה: יש משימה, היא בדרך כלל קשה עד סיזיפית עבור כל או חלק מהדיירים, כשהיא מסתיימת מגלים אם הדיירים עברו את המשימה ולכן זכאים לתקציב מותרות או שמא נכשלו ועליהם להתכתש בישיבת התקציב הבאה על חודו של שקל.  

גם הפעם המשימה עשתה רושם של כיף גדול, כשחלק מהדיירים נאלצו לשנע הנה והנה פחיות ענק בלילה ירושלמי קר לאחר שלא ישנו 22 שעות. בה בעת, נקראו מספר דיירים לחדר המשימות על מנת לבצע מיני-משימות כדי לעזור לקבוצה לשפר את הניקוד הכללי של המשימה.

בקטעים שראיתי, דיירת אחת התבקשה להשחיל חוטים במחטים, כשהיא מנקרת מרוב עייפות, ודייר אחר נאלץ לצלול ולחפש שעון ספציפי בקרקעית בריכה המלאה בשעונים במשך זמן מוקצב. כרגיל בתוכנית הזו, זה לא כל כך פשוט, ולאחר שעברו הדיירים את המשימות הקטנות, נאמר להם שהם יכולים לתרום את הנקודות למען המאמץ הקבוצתי, או להמיר אותן תמורת איזה תופין אחר. המתמודדת שהשחילה מחטים למשל, נשאלה אם היא מעדיפה להחזיר לדיירת אחרת את יכולת ההעמדה להדחה שנשללה ממנה, והיא החליטה שלא, ותרמה את הנקודות שהרוויחה לטובת המאמץ הקבוצתי. מכיוון שלא ראיתי את הפרק מתחילתו, אני לא יודעת אם כל הפיתויים היו מהסוג הזה או שהם היו גם אישיים (כמו בתוכניות עבר), בכל מקרה, הדיון הזה בין האח הגדול לדיירים הוקרן לשאר הדיירים וכל מי שבפנים ידע שצופים בו, כך שזו לא הייתה באמת התחבטות מוסרית בין מה שטוב לי ומה שטוב לקבוצה, אלא יותר, מה יצטלם יותר טוב, ואיך אני אצא יותר מוסרי בעיני שאר הדיירים (והקהל כמובן).

הדייר שנאלץ לחפש את השעון כשל במשימה, אך למרות זאת האח הגדול הציע לו הצעה: או שום דבר, או הצלחה מובטחת במשימה, לא חשוב אם הדיירים עמדו במשימה ואם לאו, אם הוא יסכים להעמדה פומבית ולא חשאית כרגיל. אותו דייר, ניר, החליט בעד ההעמדה והם עמדו במשימה. לאחר מכן התבצעה ההעמדה, וכמובטח היא סיפקה את האמוציות הנדרשות (אולי פחות מהמצופה, אחרי 22 שעות עירות קצת קשה להתעצבן בשיא המרץ), אבל לא זו הנקודה שתפסה אותי.

ההחלטה של ניר חשפה את האג'נדה של האח הגדול. מלכתחילה המשימה הייתה אמורה להסתיים בהעמדה פומבית, כך שבעצם, כל המאמץ של הדיירים היה לחינם. לא משנה כמה השקיעו בסחיבת הפחיות ובספירה מדוקדקת של הזמן וכיוצא בכך, הכול היה מיותר וחסר משמעות, כי ההחלטה אם יעברו או יכשלו מראש לא הייתה קשורה לשום דבר שעשו או לא עשו, אלא רק להחלטה של הדייר האחרון. האח הגדול הודיע להם לאחר מכן שהם אכן לא עברו את המשימה אך בשל ההעמדה הפומבית, נחשב להם כאילו עברו ולכן הם זוכים בתקציב המותרות.

הדיירים עצמם לא יכולים לדעת מה מצבם במשימה, בדרך כלל מספר הנקודות הדרוש כדי לעבור את המשימה או מספר הפסילות המותר נשארים חסויים עד הרגע האחרון, כך בעצם, האח הגדול יכול להחליט שרירותית אם עברו או לא. הדיירים כמובן לא רואים זאת כך, כמי שחיים במיקרוקוסמוס הקטן הזה של החלטות שרירותיות יש צורך להאמין לאח שיש להם בכל זאת איזושהי שליטה בגורלם. ככל שאדם מרגיש שיש לו יותר שליטה בגורלו, הוא ישקיע יותר, וכמו בכל חברה, תמיד יש את אלו שמשקיעים יותר, את אלו שמשקיעים בלהשתמט ואת כל השאר. אלו שהשקיעו, נאלצו לעבוד פיזית במשך שעות ארוכות, בקור ובחוסר שינה, מתוך האמונה שהם עושים זאת לטובת הכלל, שאם יעבדו במרץ הם יצליחו במשימה ויזכו בתקציב המותרות שלמעשה מגדיר את השהות שלהם שם – או שיהיה להם הרבה אוכל וסיגריות, או שיאלצו לחיות בצמצום. למעשה, אותם אנשים פועלים לפי שני אתוסים שהוטבעו בנו מינקות: הראשון, שמי שמשקיע, עובד ו/או לומד קשה, מצליח ומתקדם בחיים והשני, שטובת הכלל חשובה מטובתך האישית. בפרק הזה התחוור לי במיוחד עד כמה הפורמט של התוכנית חותר תחת האתוסים האלו ומפורר אותם לרסיסים.

אם ההחלטה לגבי הניצחון במשימה היא שרירותית או תלויה בגורם הסמוי מעיני רוב הדיירים (לעיתים האח מחליט שבעצם המשימה האמיתית הייתה משימה סודית שהוטלה על דייר אחד או יותר), הרי שאין שום משמעות להשקעה ולכן צודקים המשתמטים שעושים כמה שפחות. אומנם, רובם עושים את זה כי הם סומכים על כך שמישהו אחר ישקיע, ולא כופרים ברעיון הכללי שלמאמץ יש משמעות, הם פשוט לא רוצים שהמאמץ יהיה שלהם. אפשר לראות בכך התנהגות אנטי-סוציאלית, או נצלנית, והיא אכן כזו, בעולם שמחוץ לאח הגדול, אבל בתוך העולם של האח זו דרך ההתנהגות ההגיונית ביותר והמתגמלת ביותר. עוד דרך לתגמול עצמי היא להיענות לפיתויים. תשכחו מדחיית סיפוקים, כאן האתוס הוא תפוס ככל יכולתך, דאג לעצמך הרגע, כי מי יודע מה ילד יום. כל דייר שוויתר על פינוק אישי שהוצע לו למען המאמץ הקבוצתי – טעה, כי לא הייתה משמעות למאמץ הקבוצתי, ולעומת זאת, מהפינוק האישי, הוא או חבריו יכלו ליהנות בפועל. למעשה, זה השיעור שמלמד אותנו האח הגדול כל משימה ומשימה מחדש.

אבל מה האינטרס של האח הגדול בעצם? הרי אם המתמודדים ילמדו ויפנימו את הלקח, הם ירוקנו את האח הגדול מכוחו. ברגע שדייר מבין שהכול שרירותי ואין באפשרותו לעשות דבר כדי לשפר את חייו, האופציה היחידה שנותרה לו היא ניהיליזם, וניהיליזם מוחלט לא מצטלם טוב, משימות מושקעות לעומת זאת ודיירים שמתענים וסובלים במשימה – דווקא כן. למזלו של האח, קשה לנו ולמתמודדים להשתחרר מדפוסים שגדלנו עליהם, ולכן תמיד ישמר המתח בין אלו שמצייתים לחוקים החברתיים המוכרים ובין אלו שמשחקים משחק אישי ותועלתני. אלו האחרונים מתוגמלים, אך ללא קיומם של הראשונים, אין להם יתרון ממשי. כמובן, האח הגדול אינו היחיד שמשפיע במשחק, ישנם גם הצופים בבית, ולכן המתמודדים מתחרים זה בזה בעיקר על הנראות, בתקווה שהצופים יראו את ה"אמת" שלהם, יכירו בצדקתם ויראו בהם את הדמות המוסרית ביותר בבית ויצביעו להם. אבל גם הצופים לא בהכרח פועלים לפי הציפיות של הדיירים. הם לא בהכרח יתגמלו את הדייר שמשקיע יותר במשימות, או את זה שעוזר בביית יותר, מנקה ומבשל. לא פעם בדיוק להפך, הצופים מתגמלים דווקא את הדייר שמתנהל בצורה הכי אנוכית, רק משום שהוא כריזמטי יותר מאחרים, ולא פעם יריעו דווקא לחוכמתו על כך שאינו משתתף במשימה ולא מתאמץ כמו האחרים, כי הוא מבין יותר מהם מה חשוב.

האח הגדול היא לא תוכנית הריאליטי היחידה שמקדשת את היפוכם של הערכים החברתיים שהורגלנו לחיות לפיהם, קדמה לה תוכנית פופולרית אחרת, "הישרדות", אך ההבדל בין השתיים הוא שמראש בהישרדות מוגדרים חוקי משחק ששונים מחוקי ההתנהלות הרגילים שלנו. למעשה, זה קו ההתגוננות הקבוע של השורדים – בבית, בחיים האמיתיים, הם אומרים, אני לא אשקר וארמה, אך כאן זה המשחק, ממש כמו שבמונופול אתה אמור לרושש את יריבך ובדמקה לאכול את חיילי היריב, והרי במציאות רובנו לא אלי הון חמדנים וגם לא קניבלים. אבל האח הגדול לא רק שאינה מסמנת את הזירה שלה כמשחק שחוקיו שונים מחוקי החברה הרגילים אלא שיתרה מכך, היא ממצבת את עצמה כמיקרו-קוסמוס של העולם האמיתי, והיא מבקשת אותנו שנשפוט את השחקנים מוסרית. שזה מעניין, בעיקר משום שהתוכנית נשפטת לא פעם כלא מוסרית בעצמה.

ניר, האח הגדול
ניר, האח הגדול, רשת 13

זו לא ביקורת חדשה, מימיה הראשונים התוכנית בוקרה ללא הרף על היותה "משחיתת מידות", בה בעת, היא עצמה ניסתה כל עונה מחדש למצב את עצמה כמי שיש לה ערך מוסרי ויש לה איכות דוקומנטרית, לכן זהות המנצח הייתה חשובה כי הם אלו שמסמלים את ניצחון המוסר. כשטל גלבוע זכתה בעונה החמישית, כמי שנושאת את דגל הטבעונות, אמר לה ארז טל, המנחה דאז, כי היא ניצחה "בגלל האנושיות", הזוכה לפניה, טהוניה, הוגדרה ע"י ההפקה כמנצחת הגזענות, וכך הלאה. הקתרזיס של הצופים מושג מכך שהזוכה הנכון מוסרית ניצח את יריביו, מה שמסמן אותם כאנשים טובים יותר שבחרו בטוב, ולכן הבחירה אינה אקראית, וההפקה דואגת לכך. 

כל עוד התוכנית הייתה תחת שליטת הזכיינית קשת, הזכיינית המתחרה, רשת, טענה שהתוכנית אינה מוסרית. ב-2009, בפאנל על תקשורת, אמר יוסי וורשבסקי, שהיה אז מנכ"ל ערוץ 10 (שהתאחד מאז עם רשת), "אם היה נופל לי ליד 'האח הגדול' הייתי משדר אותו, אבל יש לי מה ללמוד מאבי ניר [מנכ"ל קשת], מהשכנוע העצמי העמוק, שמשדר פח אשפה ואומר שזה דוקומנטרי. 'האח הגדול' זה המיץ של האשפה. לא תשמעו אותי אומר ש'הישרדות' זו מתמטיקה גבוהה". ביולי 2016, ארז בן הרוש, שהיה סמנכ"ל התוכניות ב"רשת", אמר בראיון למוסף ידיעות אחרונות, "לא הרשיתי לבת שלי לראות 'האח הגדול'. אצלי שי חי לא ייכנס לבית". כדי שחלילה לא נאשים את וורשבסקי ובן הרוש בצביעות (התכונה האיומה ביותר אליבא סולם הערכים של צופי ומשתתפי האח הגדול), יש לציין ששניהם עזבו את רשת ואינם נושאים באחריות לאח הגדול שבפיקודה. 

הביקורת נגד חוסר המוסריות של התוכנית היא מגוונת, לעיתים ממוקדת באירוע ספציפי של התבהמות, לעיתים אמורפית. לפעמים היא נתפסת כלא מוסרית רק משום שהיא בידור "טראשי" ופופוליסטי הפונה אל היצרים הנמוכים ביותר. מנגד, יטענו אוהביה, היא מספקת רגעי התבוננות בטבע ובאופי האדם והחברה, ולכן יש לה ערך. באופן פרדוקסלי, אני סבורה ששתי הטענות נכונות, אך לאור הפרק שבו צפיתי העונה, אני לא סבורה שהתוכנית אינה חינוכית אלא להפך, היא אכן מחנכת אותנו למרוד בדפוסים שהורגלנו לחיות לאורם, של עבודה קשה שנושאת פרי, של ההתמדה שמשתלמת ושל דחית סיפוקים, ובמקומם מציעה לנו מנגנון אחר, של ניהיליזם, של אכול ושתה כי מחר נודח.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

אחוזת דאונטון, תמונת יח"ץ. © Carnival Film & Television Limited

אחוזת דאונטון, עונה 1 – סערה בכוס תה

אחוזת דאונטון הינה עונג טלוויזיוני חינני, אך עד כמה האידיליה המוצגת בה היא אחיזת עיניים נוחה מדי עבור הצופה המודרני? על העונג המתעתע שבביקור בעולם של אתמול, ועל מתקני העולם והמורדים שבו, בעונה הראשונה של אחוזת דאונטון (ספויילרים לכל העונה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.