אין ספק שברקע הדהדו לו כמובן גם דבריה של מנוחה על כך שהדוגמה שהוא נותן לבן שלו היא בעייתית, וגם דבריה של המזכירה שלו על כך שזו הייתה ההחלטה הכי חכמה שלה עצמה להפנות גב לעבר, ולבחור שהיא הייתה מאוהבת בו על כל הראש (ואנחנו יודעים שזה הוא עצמו, למרות שלא ברור אם הוא עושה עצמו כאילו אינו יודע שזה הוא, או שהוא באמת לא ממש מודע) ולהתחתן.

בכלל, כמי שתמיד ניסה להתכחש לצד הרך והחולמני שבו, זה בטח נראה לו כרעיון די טוב לשאת לאישה את מנוחה, שנראית כמי שיכולה להוות עזר מעשי מצוין כנגדו. אלא שכאשר מנוחה המעשית, מביאה אותו לפטר את מזכירתו הנאמנה, שוב מסיבות של מראית עין, אין לי אלא לתהות האם בסופו של דבר הנפילה החזקה ביותר שלו הפרק  אינה זו מהכיסא אלא דווקא החלטתו להינשא למנוחה. פרקים יגידו.

קיווע שטיסל

קיווע מחפש אהבה, ואין ספק שהוא עונה לתיאור בתי השיר המצוטטים לעיל. המרחק שנוצר בינו ובין ליבי משתק אותו ואפילו עבודת האמנות שלו והסטודיו החדש לא מושכים את ליבו כפי שהיו אמורים. האם הוא צריך להתגבר ולהבין שאין אהבת אמת? האם, כמו עבור המזכירה עליזה בשעתה גם עבורו יהיה עדיף להפנות את הגב לזו שבה הוא מאוהב ולצאת לשידוכים? או שעליו ללכת אחרי לבו, ולשמור לליבי אמונים?

קיווע דווקא עושה הפרק את הדבר הנכון ביותר. הוא עושה את כל המאמצים כדי לברר עם ליבי האם מבחינתה יש למערכת היחסים שלהם סיכוי כדי שיוכל לדעת באיזו דרך עליו להמשיך.

ליבי בחרה להישמע לקול אביה שאוסר עליה להינשא לקיווע שטיסל. האם זה אומר שהיא לא אוהבת אותו מספיק, כמו שקיווע אומר בתחילת הפרק, או רק שהיא מודעת לכך שאין רק בחירה אפשרית אחת ולכן, גם אם היא אוהבת את עקיבא מאוד, היא תוכל למצוא אושר גם עם מישהו אחר, כל עוד קיווע לא יהיה שם להזכיר לה כל הזמן על מה היא מוותרת כמובן.

מהפרק נראה ששתי התשובות נכונות. ליבי כנראה אינה אדם רומנטי, כך שבעוד שאדם רומנטי היה נלחם למען אהבתו, לא משנה מה היו אומרים לו, אנשים שאינם רומנטיים, גם אם הם אוהבים מאוד, מאמינים שיש יותר מאדם אחד בעולם שיכול להתאים להם. ולפיכך, למרות שהבחירה שהיא עשתה כואבת לה כיוון שהיא כן אוהבת אותו, היא אומרת לקיווע (ששלח אליה שליח שמסר לה את אהבתו וכך הוא זכה סוף סוף לדבר אתה בטלפון), שהיא לא רוצה שהוא יחפש אחריה יותר ושהיא ממשיכה לצאת לשידוכים.

האם אפשר לומר שכמו שהמרחק בינו ובין אלישבע הצליח לגרום לו להתגבר עליה די לחלוטין לאחר שהוא פגש בליבי, ייתכן שעכשיו דבריה הקשים של ליבי אליו הם בדיוק מה שהוא צריך לשמוע כדי להצליח לקום ולפתוח את לבו למישהי אחרת? פרקים יגידו.

צבי אריה שטיסל

העובדה שצבי אריה לא מחפש אישה כיוון שהוא כבר נשוי, לא אומרת שהוא לא מחפש אהבה, מאשתו. במובנים רבים החיפוש שלו אחר אהבה בתוך הזוגיות הוא החיפוש הקשה ביותר, כיוון שלא בטוח שיש לו כל כך ברירות במקרה שהוא לא מוצא את מה שהוא מחפש. להתגרש – יפגע בשידוכי הילדים, לחפש במקום אחר – נוגד את ההלכה, אז הוא מחפש דרכים שיגרמו לו להרגיש שאשתו אוהבת אותו, אולם ככול שהוא מחפש יותר כך הוא מתאכזב יותר.

כשהוא חוזר הביתה מהכולל להפסקת צהריים, הוא מתאכזב לגלות שאשתו לא חושבת עליו כלל, היא לא בישלה לו, ולא שהוא דורש את זה ממנה כתנאי או משהו, אבל כבר ראינו איך שאר הנשים בסדרה דואגות כל הזמן להפגין את אהבתן בבישול ובהאכלת הגברים שהן אוהבות, וזה די נראה מהסדרה (וגם מהפרק בפרט, על פי דברי ליפא למשל שטען שמנוחה בטח בישלה לשולם את המאכלים שהוא אוהב) כאחת הדרכים המקובלות בחברה החרדית להפגין עניין בבן הזוג. אך לא רק שאין אשתו חושבת על קיבתו של בעלה, נראה שאינה נותנת את דעתה עליו בכלל. לצבי אריה אין בעיה להכין לעצמו את ארוחתו, כל מה שהוא רוצה זה רק קצת לדבר עם אשתו, אך נראה שלדבר איתו זה ממש לא מה שמעניין אותה. למען האמת, דיבוריו מפריעים לה להאזין לתכנית הרדיו שלה, שאותה היא ממאנת להפסיק לשמוע אפילו לכמה דקות, וכך לא שומעת כשהוא אומר לה שהוא הולך לבקר חולים בערב.

הביקור בבית החולים מעמת אותו עם התחושה של חוסר האהבה שהוא חש בבית משום שהחולה כל כך מהלל את היחס החם של אשתו כלפיו בשעה זו של מצוקה, עד כדי כך שנראה שצבי אריה ממש רוצה להיות חולה בעצמו, ולו רק כדי לזכות באותו היחס.

כשהוא חוזר ומסביר לאשתו (שמיד מאשימה אותו בחוסר התחשבות בה בגלל האיחור שלו), שהוא היה בבית החולים, הוא מנצל את העובדה שהיא לא מודעת לכך שהוא כבר אמר לה שזה היה לצורך ביקור בלבד, ומתחלה. בהתחלה הוא זוכה לאותו יחס חם שאליו הוא שואף, אשתו מיד לוקחת את ידו בידה, ומושיבה אותו לשולחן ואומרת לו שהוא לא לבד, ושהוא לא צריך להסתיר מהמשפחה בעיות כדי לא להדאיג אותם. אבל הצימאון שלו לאהבה כל כך חזק, עד שאותן שניות של יחס לא מצליחות להרוות את צימאונו, והוא מחליט להעביר את אשתו את המבחן האולטימטיבי של הקרבה למען האהבה, כפי שהוא למד אותו בביקורו בבית החולים שעה קלה קודם לכן: האם היא הייתה מוכנה לתרום לו כליה? אך היא חושבת שזה לא רעיון טוב. הרי אם כבר אחד ההורים חולה, למה להפוך את שניהם לחולים? מישהו צריך הרי לטפל בילדים.

האם העובדה שהיא מסרבת לתרום לו כליה כי היא חושבת על הילדים אומרת שהיא לא אוהבת אותו? העניין הוא שברגע שהוא מתחיל למדוד הוא מראש מפסיד, והוא כל כך שרוי בתחושת האפסיות הזו, עד שבמסיבת האירוסין של שולם ומנוחה, זה הפעם תורו לעשות פדיחות, ולבדוק מי היה מוכן לתרום לו כליה אם הוא היה באמת צריך. העובדה שהוא מגלה שאפילו זרים גמורים היו מוכנים לתת לו כליה ואשתו לא, רק מעצימה מבחינתו את תחושת הנפילה.

צבי אריה צריך את האהבה של אשתו והוא לא מרגיש שהוא מקבל אותה. כשהוא יוצא מסעודת האירוסים בסערה, אשתו יוצאת אחריו לנחם אותו, אבל את המילים שהוא רוצה לשמוע ממנה היא לא יכולה לומר לו עדיין. האם היא תצליח להרים אותו מהצער שהוא חש בשל כך? פרקים יגידו, זאת כמובן בתנאי שהתסריטאים לא יחליטו להחזיר אותו למקום השולי השמור לו בסדרה בדרך כלל. אם אשתו לא אוהבת אותו מספיק, לפחות שיקבל קצת TLC מהתסריטאים