שוק הדגים

לשוקי הדגים של קוריאה יצא לי להיחשף בלא מעט סדרות קוריאניות, כשהאחרונה שבהן היא "לכל הרוחות" (Oh My Ghost), ואני מתקשה להיזכר בראשונה, ייתכן ש"פסטה". אבל אני מודה שמעולם לא שמתי לב לכך שהאנשים מתמצאים בשוק באמצעות מספרי הדוכנים השונים. אולי מפני שבסדרות בדרך כלל לא מתמקדים במבנה השוק, אלא בדמויות (בדרך כלל מתחום המסעדנות והבישול) המגיעות לשוק כדי לקנות סחורה וסביר להניח שהן מכירות אותו היטב , בעוד שבמרוץ אנחנו כבר יודעים שמה שחשוב באמת זו ההתמצאות במרחב, והיכולת להצליח במשימות בסגנון מציאת מחט בערמת שחת על צורותיהן השונות. המשימה הנוכחים בשוק הדגים הדגימה את השילוב הזה היטב: מהמתמודדים נדרש להוציא שני יצורים ימיים מארגז הקירור המקורי, ולשאת אותם בידיהם עד לדוכן היעד אותו היה עליהם למצוא בשוק הגדול על ידי זכירת המספר של הדוכן וזיהויו.

שוק הדגים היה המקום שסיפק לנו גם את הדרמה המשפחתית, שבאה לידי ביטוי בעיקר אצל האחים השפלנים. המריבה של אורי ובן הייתה מעניינת כיוון שראו בה כיצד אותה השקפת עולם יכולה להביא לחוסר יכולת להתקדם. אורי ובן שניהם חושבים שצריך לעשות מה שרוצים, ושניהם הסכימו בתחילת המרוץ שהם רוצים להשתתף בו בשביל החוויה. אלא שברגע שיש משימה שאותה אורי מרגיש שהוא לא רוצה לעשות, בן רוצה שהוא יעשה אותה מהמקום שמבין שבדרך ליעד שאליו הוא רוצה להגיע עושים גם דברים שהם פחות כיפיים ולכן הוא יחפש את הכייף שבדבר. בעוד שאורי מוכן לעשות דברים שהוא לא רוצה רק כדי לא לפגוע בבן, זה בדיוק המקום שאתו קשה לבן. קשה לו עם ההרגשה שהוא מכריח את אורי לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות. למרות שבסופו של דבר אורי התעשת ועשה את המשימה, הבעיה היסודית נותרה בעינה, כיוון שאורי עדיין אמר שהוא עושה את המשימה, ומתגבר על עצמו בשביל בן, ולו עצמו כבר אין את הרצון לרוץ את המרוץ.

מעניין אגב שכשאורי ובן ביצעו לבסוף את המשימה, היה נראה שאורי דווקא נהנה מהכבוד שאנשי השוק רחשו לו על היצור הימי המרשים שהוא נשא בידיו.

גם יעל נשאה את אותו יצור ימי בשוק וגם היא זכתה לאותו כבוד, אם כי כשהיא הבינה שהוא כבד מדי עבורה, ושאין סיכוי שהיא תמצא את החנות אותה היא מחפשת כשהיא קורסת תחת עול משקלו, היא הלכה להחליף אותו ביצור בעל מדות סבירות יותר. אבל הסיבה שאני מזכירה אותה בהשוואה לאורי אינה נעוצה בעובדה שגם בגורלה עלה אותו יצור, וגם לא בגלל שאף היא חלק מצמד משפחתי, אלא בעיקר בגלל הדברים שהיא אמרה לעצמה בקשר למשימה הזו: "בכל מקרה תצטרכי לעשות את המשימה, גם ככה תצטרכי לעשות את זה, אז עדיף שתעשי את זה בלי להתבכיין". שאין ספק שלו אנשים היו מבינים את זה, הם היו יכולים לחסוך לעצמם ולאחרים זמן רב, אבל מי כמוני יודעת שקל לומר מלעשות.

באופן כללי, כל הזוגות היו די בהלם מהיצורים הימיים שהקוריאנים רואים בהם אוכל, מה שהזכיר לי שההלם התרבותי שלי מכמות הדברים שהקוריאנים רואים בהם אוכל, התחיל עוד בסדרה הקוריאנית הראשונה שלי, "סאם סון המתוקה", עת הי-ג'ין גרמה להנרי לאכול תמנון חי. מסתבר שהעקצוץ של היצור החי על הלשון נחשב מעדן במקומות מסוימים…