דרכו של בונג האוון כמלכה בהחלט מענגת, כי הוא חותך בסכין שפים מושחזת היטב את כל הקשרים שכבלו את סו יונג, ומפלס את דרכו בחצר ביעילות ובהומור, אבל הכוח שלו לא נבע אך ורק מכך שהוא אינו כבול רגשית לדמויות שמסביבו, ואינו כבול לדפוסי המחשבה וההתנהגות של התקופה, אלא משם שהוא האדם הנכון במקום הנכון, שזה אומר אדם קרייריסט, אסרטיבי, נטול סנטימנטים, סלף-מייד-מן שבנה עצמו לבדו, ובעיקר, גבר. תוך כדי צפייה תהיתי לו הייתה זו במקומו סו יונג אחרת, מתקופתנו, האם יכלה לבצע את השינוי בחייה של המלכה כמוהו? או שהייתה כושלת כקודמתה למרות היתרונות שניתנו לה? יש כמובן בחורות חזקות ואסרטיביות יותר מסו יונג, כמו למשל אותה רוח הרפאים מ"רוח הרפאים שלי", אבל סו יונג אינה דומה גם לנערת המטבח שפוחדת מהצל של עצמה מאותה הסדרה, היא בחורה רגילה במצב בלתי רגיל שאינה מסוגלת להתמודד עמו. היא חשה כה כבולה, עד כדי כך שהיא מרגישה שההחלטה היחידה שהיא יכולה לקבל היא להיות או לחדול. יש לציין שבחצר יש דווקא שתי דמויות נשיות שכן מנווטות את האירועים בעצמן ואינן נרתעות מללכלך את ידיהן במזימות פוליטיות עקובות מדם, אבל לא סתם שתיהן שרדו והגיעו לאן שהגיעו. כדי להיות אישה מצליחה בחצר צריך להיות אמזונה נטולת רגש ואמפתיה, כדי להיות גבר מצליח… לפעמים צריך להיות רק גבר.

בונג האוון כאמור הוא מעבר לזה. כמו הרבה גיבורים בסדרות קוריאניות יש לו יכולת מעבר לאדם הממוצע, והוא יודע גם לנצל היטב את הכישרון שלו כשף ואת הידע שלו כאדם בן המאה ה- 21. בכך הוא הזכיר לי לעיתים את גיבורו של מרק טווין, ינקי בחצר המלך ארתור, שאף הוא היה האדם הנכון במקום הנכון, עם הידע הביצועי הנכון. הוא לא יודע לרקום, או לפרוט על הגיאגאום, כלי הפריטה הקוריאני (לפחות לא בהתחלה), אבל הוא יכול לבשל ארוחת מלכים ומלכות ולהניע מהלכים שלא יביישו את גדולי הטקטיקנים בחצר. בתחילה הוא מתכוון רק לשרוד, וגם זו לא מלאכה קלה, אך שני דברים משפיעים עליו בדרך. הראשון נובע מאופיו שלו, כפי שהוא מעיד על עצמו, עקב אכילס שלו הוא הגאווה, חוסר היכולת לתת למישהו אחר להיות יותר "קול" ממנו. זה מה שגורם לו גם להעריך את המלך, כשזה האחרון מבצע מחווה "קולית", וגם לנסות להאפיל עליו ובכך להגן על בת המחנה הנגדי, צ'ו האווה ג'ין, בת למשפחת צ'ו המתחרה, מול המלכה האם, המטריארכית של שבט קים אליו הוא משתייך כמלכה קים סו יונג, תוך כדי שהוא מסתכן לעורר את כל זעם השבט שלו נגדו. ברגע הזה הוא גבר שמתחרה בגבר אחר על דומיננטיות וגם על תשומת ליבה של אישה, אותה צ'ו האווה ג'ין היפה, הפילגש המלכותית הראשית, איתה הוא מנסה להתיידד לשווא רק מפני שהוא מוצא אותה מושכת. השינוי השני נובע מההערכה הגוברת והולכת שלו למלך שאותו הוא לומד להכיר לאחר שבתחילה ראה בו אידיוט גמור, הערכה שמתערבבת בהדרגה עם רגשותיה וזיכרונותיה המתעוררים של המלכה הנעדרת בגופה הוא מתקיים, ועם החיבה שמתפתחת אצלו לדמויות נוספות בחצר, כמו למשל להונג היון, המשרתת הנאמנה, או לבת הלוויה צ'וי, שאמורה להדריך אותו בהלכות החצר, ובעיקר לדאם היינג, ילדה משרתת במטבח, שמצילה את חייו כשהיא מגלה ששבט קים זומם להרעיל את המלכה הסוררת. הדאגה לגורלה של הילדה שהצילה את חייו, בשילוב עם הכעס על ניסיון הרצח, גורם לבונג האוון לנקוט עמדה ברורה ולהצטרף לחלוטין למלך במאבקו נגד השחיתות בחצר, ובעיקר נגד שבט קים והעומדים בראשו, המלכה האם והקרדינל רישלייה של הארמון, קים ג'ה-גון, המוציא והמביא של החצר, שליט הצללים של ג'וסון.

הציוות עם המלך אינו רק אסטרטגי וחברי, הוא הופך להיות רומנטי, ובכך הסדרה הופכת בעיני להיות סוג של סיפור אהבה מז'אנר היאוי (Yaoi) וה-Boys Love (BL), סיפורי אהבה בין בנים שנכתבים בעיקר ע"י נשים עבור נשים, סוגה שהחלה במנגה היפנית (יאוי) בשנות השבעים, ומשם התפתחה לאנימה ולסוגות אחרות. אומנם כלפי חוץ המלכה היא אישה, אך הנשמה שלה היא גברית, וצורת ההתנהגות והשפה שלה היא גברית. החריגות של המלכה, במקום ובזמן אבל גם במגדר, היא מה שגורם למלך להתבונן בה לעומק ולא לראות אותה אך ורק כפיון של משפחת קים השנואה עליו, אישה שנכפתה עליו מכורח הנסיבות בעוד שליבו שיך לצ'ו האווה ג'ין, הפילגש המלכותית. המלך והמלכה שהיא בונג האוון, שדעתם הראשונית זה על זה הייתה גרועה בגלל דעות קדומות (המלך הסתייג מהמלכה בגלל השתייכותה לשבט קים, בונג האוון הסתייג מהמלך אותו הכיר משיעורי ההיסטוריה כאידיוט המכור לנשים ולטיפה המרה), לומדים להעריך זה את זה מחדש ומתוך ההערכה נוצרת המשיכה. עבור המלך זה טבעי, המלכה אולי ברייה משונה אך בחזותה היא אישה צעירה ונאה למראה, והוא מגלה שהוא נמשך אליה ככל שהוא מבלה יותר בחברתה ולומד לבטוח בה, אך עבור בונג האוון, שבחייו הקודמים היה דון ז'ואן חובב נשים (כמו המוניטין המפוקפק של המלך שהתברר כסיפור כיסוי), זו טלטלה של ממש. בונג האוון נאלץ להשלים לא רק עם מגדר שהשתנה אלא גם עם נטייה מינית שמשתנה. סיפור האהבה הזה לחלוטין מתכתב עם הז'אנר, המלך חתיך, הירואי וג'נטלמן, שולט לחלוטין בקצב היחסים בינו לבין המלכה עם הבלחות נוגעות ללב של גולמניות מהוססת, המלכה לעומת זאת קפריזית, נועזת ומסויגת כאחד, ובאופן כללי עונה לקריקטריון ה"טסונדרה", (Tsundere), מושג מעולם המנגה היפנית המתייחס לדמויות שנתפסות כקשות מבחוץ, סוערות וטמפרמנטיות או אדישות ונוקשות, ומבפנים הן רכות ומלאות אהבה ומתיקות. הדיסוננס בין האופי הקשה למתיקות הלא צפויה הוא מקור המשיכה של דמויות כאלו, כשם שהדיסוננס באופיה של המלכה הוא מקור המשיכה שלה בעיני המלך. הרומן הזה, כמו אספקטים אחרים של הדרמה, מענג לצפייה, אבל בעיני הוא גם עקב האכילס שלה.