אדוני המלכה, ביקורת סדרה – הטבח, המלך, אשתו והמאהבת

אדוני המלכה

החלפת גוף מהווה טרופ נפוץ בטלוויזיה. כיצד שימש הטרופ בגרסה של הדרמה הקוריאנית "אדוני המלכה", מה עבד, מה הפריע, ומה השאיר טעם של עוד?

האם אי פעם צפיתם בדמות בסדרה, שנופלת למניפולציה של דמות אחרת, מקרטעת במילותיה, נבוכה, חסרת ישע או עיוורת לכוונותיהם הזדוניות של סובביה, ופשוט כמהתם להיכנס לרגע לתוכה ולהגיד את המשפט הנכון בזמן הנכון? כמה נפלא יכול להיות להיכנס לתוך עורה של דמות כזו ולעשות סדר בחייה! ועם הכמיהה הזו מתעוררת התהייה, מדוע אנו, שיכולים להציל נפש טלוויזיונית אחת כל כך בנקל, לא מסוגלים לנווט את חיינו באותו פרץ מבורך של תכליתיות ומעשיות?

התשובה היא שכמו הדמות הטלוויזיונית ההיפותטית, גם אנחנו כבולים ברשת שקופה הכובלת את צעדינו, רשת של הססנות, של פחד פן נפגע בפעולותינו באהובים עלינו, או של חשש ממה יגידו עלינו, מה יחשבו, הקושי לשבור תבניות של התנהגות, אימת הלא נודע. לפעמים אנחנו לא רואים את התשובה הפשוטה ביותר כי אנו כל כך מורגלים לדפוסי חשיבה מסוימים, או פועלים לפי אינסטינקט, ולפעמים זו תמימות וחוסר יכולת לקרוא נכונה את הסובבים אותנו והמניעים שלהם. לאדם זר אין הכבלים האלו, הוא בא נקי וחדש, אין לו רגשות לאף אחד מלבדו. כמו איש חברת סידור הבית שאין לו בעיה לזרוק את כל מה שמיותר בבית ולפנות ארונות עולים על גדותיהם, בעוד שלנו קשה לוותר על כל פריט כי יש לו חשיבות סנטימנטלית או בגלל שאולי נצטרך אותו פעם ואיך נסתדר בלעדיו.

לכן הטרופ (Trope, כלי עלילתי שגור), של החלפת גוף כל כך קוסם לי, ולא פעם יש לו משמעות נוספת מעבר לשחרור מאותה רשת כובלת של דפוסים מכבידים. כמו למשל בסדרה הקוריאנית "גן סודי", שבה החילופים גם נתנו הזדמנות לבני הזוג להבין האחד את השנייה בכך שחוו את עולמם והכריחו אותם לשתף פעולה כדי לשרוד. חילוף "רוחני" יותר וחד צדדי התבצע בסדרה הקוריאנית "רוח הרפאים שלי", שבה רוחה התוססת של בחורה שנרצחה מוצאת את דרכה לתוך עוזרת מטבח עכברית וביישנית, ועוזרת לה להשיג את מטרותיה הרומנטיות ואחרות תוך כדי שהיא מגלה מי רצח אותה.

"אדוני המלכה", שכבר בשמה מרמזת על הטרופ ששולט בה, יותר דומה ל"רוח הרפאים שלי" מהבחינה הזו שהיא מתמקדת רק בדמות אחת פנימית שמבצעת שינוי בחייה של דמות אחרת, למרות שבפועל, החילוף היה ככל הנראה דו כיווני. ג'אנג בונג האוון הוא שף מצליח מאוד בתחומו, בזכות כישרון ותעוזה הוא פילס את דרכו עד שהגיע להיות השף הראשי בבית הכחול, מעון ראש הממשלה. אלא ששם השף נופל קורבן למזימה פוליטית, ובנוסו מהמשטרה נופל מגובה רב לברכת שחייה ומאבד את הכרתו. כמאה ושבעים שנים קודם לכן, גם המלכה המיועדת קים סו יונג נופלת, או שמא נדחפת, לאגם בחצר המלך לו היא אמורה להינשא, והשניים נפגשים לרגע קט בו הם מתחלפים במקומותיהם, ובונג האוון מתעורר בגופה של סו יונג, בחצר המלאה מזימות פוליטיות סבוכות אף יותר מזו שבעטיה מצא את עצמו שקוע במים עמוקים. לאחר הזעזוע מכך שהוא נמצא בגופה של אישה, ובג'וסון של המאה ה-19, הוא מתפנה לשרוד כמיטב יכולתו במציאות החדשה שנכפתה עליו, ובכך הוא מצליח הרבה יותר מהמלכה חסרת האונים שלחייה וגופה נקלע.

דרכו של בונג האוון כמלכה בהחלט מענגת, כי הוא חותך בסכין שפים מושחזת היטב את כל הקשרים שכבלו את סו יונג, ומפלס את דרכו בחצר ביעילות ובהומור, אבל הכוח שלו לא נבע אך ורק מכך שהוא אינו כבול רגשית לדמויות שמסביבו, ואינו כבול לדפוסי המחשבה וההתנהגות של התקופה, אלא משם שהוא האדם הנכון במקום הנכון, שזה אומר אדם קרייריסט, אסרטיבי, נטול סנטימנטים, סלף-מייד-מן שבנה עצמו לבדו, ובעיקר, גבר. תוך כדי צפייה תהיתי לו הייתה זו במקומו סו יונג אחרת, מתקופתנו, האם יכלה לבצע את השינוי בחייה של המלכה כמוהו? או שהייתה כושלת כקודמתה למרות היתרונות שניתנו לה? יש כמובן בחורות חזקות ואסרטיביות יותר מסו יונג, כמו למשל אותה רוח הרפאים מ"רוח הרפאים שלי", אבל סו יונג אינה דומה גם לנערת המטבח שפוחדת מהצל של עצמה מאותה הסדרה, היא בחורה רגילה במצב בלתי רגיל שאינה מסוגלת להתמודד עמו. היא חשה כה כבולה, עד כדי כך שהיא מרגישה שההחלטה היחידה שהיא יכולה לקבל היא להיות או לחדול. יש לציין שבחצר יש דווקא שתי דמויות נשיות שכן מנווטות את האירועים בעצמן ואינן נרתעות מללכלך את ידיהן במזימות פוליטיות עקובות מדם, אבל לא סתם שתיהן שרדו והגיעו לאן שהגיעו. כדי להיות אישה מצליחה בחצר צריך להיות אמזונה נטולת רגש ואמפתיה, כדי להיות גבר מצליח… לפעמים צריך להיות רק גבר.

בונג האוון כאמור הוא מעבר לזה. כמו הרבה גיבורים בסדרות קוריאניות יש לו יכולת מעבר לאדם הממוצע, והוא יודע גם לנצל היטב את הכישרון שלו כשף ואת הידע שלו כאדם בן המאה ה- 21. בכך הוא הזכיר לי לעיתים את גיבורו של מרק טווין, ינקי בחצר המלך ארתור, שאף הוא היה האדם הנכון במקום הנכון, עם הידע הביצועי הנכון. הוא לא יודע לרקום, או לפרוט על הגיאגאום, כלי הפריטה הקוריאני (לפחות לא בהתחלה), אבל הוא יכול לבשל ארוחת מלכים ומלכות ולהניע מהלכים שלא יביישו את גדולי הטקטיקנים בחצר. בתחילה הוא מתכוון רק לשרוד, וגם זו לא מלאכה קלה, אך שני דברים משפיעים עליו בדרך. הראשון נובע מאופיו שלו, כפי שהוא מעיד על עצמו, עקב אכילס שלו הוא הגאווה, חוסר היכולת לתת למישהו אחר להיות יותר "קול" ממנו. זה מה שגורם לו גם להעריך את המלך, כשזה האחרון מבצע מחווה "קולית", וגם לנסות להאפיל עליו ובכך להגן על בת המחנה הנגדי, צ'ו האווה ג'ין, בת למשפחת צ'ו המתחרה, מול המלכה האם, המטריארכית של שבט קים אליו הוא משתייך כמלכה קים סו יונג, תוך כדי שהוא מסתכן לעורר את כל זעם השבט שלו נגדו. ברגע הזה הוא גבר שמתחרה בגבר אחר על דומיננטיות וגם על תשומת ליבה של אישה, אותה צ'ו האווה ג'ין היפה, הפילגש המלכותית הראשית, איתה הוא מנסה להתיידד לשווא רק מפני שהוא מוצא אותה מושכת. השינוי השני נובע מההערכה הגוברת והולכת שלו למלך שאותו הוא לומד להכיר לאחר שבתחילה ראה בו אידיוט גמור, הערכה שמתערבבת בהדרגה עם רגשותיה וזיכרונותיה המתעוררים של המלכה הנעדרת בגופה הוא מתקיים, ועם החיבה שמתפתחת אצלו לדמויות נוספות בחצר, כמו למשל להונג היון, המשרתת הנאמנה, או לבת הלוויה צ'וי, שאמורה להדריך אותו בהלכות החצר, ובעיקר לדאם היינג, ילדה משרתת במטבח, שמצילה את חייו כשהיא מגלה ששבט קים זומם להרעיל את המלכה הסוררת. הדאגה לגורלה של הילדה שהצילה את חייו, בשילוב עם הכעס על ניסיון הרצח, גורם לבונג האוון לנקוט עמדה ברורה ולהצטרף לחלוטין למלך במאבקו נגד השחיתות בחצר, ובעיקר נגד שבט קים והעומדים בראשו, המלכה האם והקרדינל רישלייה של הארמון, קים ג'ה-גון, המוציא והמביא של החצר, שליט הצללים של ג'וסון.

הציוות עם המלך אינו רק אסטרטגי וחברי, הוא הופך להיות רומנטי, ובכך הסדרה הופכת בעיני להיות סוג של סיפור אהבה מז'אנר היאוי (Yaoi) וה-Boys Love (BL), סיפורי אהבה בין בנים שנכתבים בעיקר ע"י נשים עבור נשים, סוגה שהחלה במנגה היפנית (יאוי) בשנות השבעים, ומשם התפתחה לאנימה ולסוגות אחרות. אומנם כלפי חוץ המלכה היא אישה, אך הנשמה שלה היא גברית, וצורת ההתנהגות והשפה שלה היא גברית. החריגות של המלכה, במקום ובזמן אבל גם במגדר, היא מה שגורם למלך להתבונן בה לעומק ולא לראות אותה אך ורק כפיון של משפחת קים השנואה עליו, אישה שנכפתה עליו מכורח הנסיבות בעוד שליבו שיך לצ'ו האווה ג'ין, הפילגש המלכותית. המלך והמלכה שהיא בונג האוון, שדעתם הראשונית זה על זה הייתה גרועה בגלל דעות קדומות (המלך הסתייג מהמלכה בגלל השתייכותה לשבט קים, בונג האוון הסתייג מהמלך אותו הכיר משיעורי ההיסטוריה כאידיוט המכור לנשים ולטיפה המרה), לומדים להעריך זה את זה מחדש ומתוך ההערכה נוצרת המשיכה. עבור המלך זה טבעי, המלכה אולי ברייה משונה אך בחזותה היא אישה צעירה ונאה למראה, והוא מגלה שהוא נמשך אליה ככל שהוא מבלה יותר בחברתה ולומד לבטוח בה, אך עבור בונג האוון, שבחייו הקודמים היה דון ז'ואן חובב נשים (כמו המוניטין המפוקפק של המלך שהתברר כסיפור כיסוי), זו טלטלה של ממש. בונג האוון נאלץ להשלים לא רק עם מגדר שהשתנה אלא גם עם נטייה מינית שמשתנה. סיפור האהבה הזה לחלוטין מתכתב עם הז'אנר, המלך חתיך, הירואי וג'נטלמן, שולט לחלוטין בקצב היחסים בינו לבין המלכה עם הבלחות נוגעות ללב של גולמניות מהוססת, המלכה לעומת זאת קפריזית, נועזת ומסויגת כאחד, ובאופן כללי עונה לקריקטריון ה"טסונדרה", (Tsundere), מושג מעולם המנגה היפנית המתייחס לדמויות שנתפסות כקשות מבחוץ, סוערות וטמפרמנטיות או אדישות ונוקשות, ומבפנים הן רכות ומלאות אהבה ומתיקות. הדיסוננס בין האופי הקשה למתיקות הלא צפויה הוא מקור המשיכה של דמויות כאלו, כשם שהדיסוננס באופיה של המלכה הוא מקור המשיכה שלה בעיני המלך. הרומן הזה, כמו אספקטים אחרים של הדרמה, מענג לצפייה, אבל בעיני הוא גם עקב האכילס שלה.

החלק הראשון של הדרמה הוא מעין קומדיית מצבים שמתארת את ההשתלבות של השף-מלכה בארמון וכיצד הוא מתגבר על הקשיים ולומד את דרכו בחצר. החלק השני, לאחר שבונג האוון נוקט עמדה ומתייצב לחלוטין לצד המלך, הוא דרמטי ומותח, בו אירוע רודף אירוע עד שכל העלילה מגיעה לסיומה ולהאפי אנד, בו המלך זוכה לשכתב את ההיסטוריה, לנטרל את אויביו ולהצעיד את ג'וסון לעבר עתיד טוב יותר. מהבחינה האישית, המלך מתאחד עם המלכה ואף הם זוכים להאפי אנד, הבעיה היא רק שהמלכה היא לא אותה המלכה… כלומר קים סו יונג המקורית חוזרת לגופה בעוד שבונג האוון חוזר לעולמו הוא, לאחר שבאקט הירואי ו"קולי" להפליא, הוא מקריב את חייו כדי להציל את המלך. סו יונג למעשה נהנית מהפירות שקצר עבורה בונג האוון, היא זוכה באהבתו ובמסירותו של המלך, בו התאהבה ברגע שראתה אותו, בעוד שבונג האוון נאלץ לקרוא על המשך קורותיו של אהובו בספר ההיסטוריה. המלך למעשה מאוהב בדמות שאינה קיימת בעולמו, ומן הסתם ימשיך לאהוב מכורח האינרציה גם את המלכה סו יונג, שהיא בחורה חביבה וטובת לב, אבל זו לא תהיה אותה האהבה. הסוף הזה הותיר אותי ברגשות מעורבים, בעיקר מכיוון שהוא לא ממש מתעכב על בונג האוון שחזר לקוריאה של ימינו ולחייו הקודמים. נכון שהעלילה שלו בהעדרו השתנתה, אבל הסדרה מתארת ברפרוף מדוע זה קרה, ולא ברור האם את השינוי ביצעה סו יונג כשהייתה בגופו, ואיך בכלל הסתדרה בעולמנו כגבר המסובך בצרות עד מעל ראשו. לפי ההסבר שמנפקת הסדרה, בונג האוון החליף את מצלמות האבטחה המקולקלות במזווה (בעוד שבפרק הראשון הוא ניצל לתועלתו את הקלקול כדי לחזר שם אחרי אחת מנשות הצוות), חשף את השחיתות בזמן וכך ניצל מהפללה, אבל כדי לעשות זאת, סו יונג הייתה צריכה לחזור לזמן מוקדם יותר מהרגע בו היא ובונג האוון נפגשו במצולות, וזה פשוט לא מסתדר.

מעבר להתרה מספקת יותר של העלילה של בונג האוון, הייתי סקרנית בעיקר לגלות איך הוא עצמו יתמודד מחדש עם הזהות המגדרית הישנה שלו והעובדה שהוא מאוהב בגבר שנמצא אי שם במעמקי ההיסטוריה, האם הוא הוא יחזור לחייו ולפלירטוטיו הלא מחייבים עם נשים בעולמנו או שמא חייו כמלכה השפיעו עליו ושינו בו משהו, ולא רק את ההיסטוריה של קוריאה.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.