רק להיום, עונה 1 – עיניים עצומות לרווחה 1


רשמיה של עובדת סוציאלית מצפייה בעונה הראשונה של הסדרה "רק להיום"

 

גילוי נאות – אני עובדת סוציאלית.  לא מזמן אמרתי לחברה למקצוע שאני מרגישה "כאילו נותנים לנו סכין ומזלג, ואומרים לנו: לכו תחצבו עם זה בהר."

"משפט מצוין", חייכה הקולגה שלי, "בדגש על סכין ומזלג מפלסטיק".

בסדרת הטלוויזיה המצוינת,  “רק להיום", עולה סיפורו של הוסטל לשיקום אסירים משוחררים, שאמור לספק מעטפת מגוננת לאנשים שיצאו מהכלא לא מכבר וצריכים תיווך וסיוע כדי לחזור לחיים של שגרה מועילה.

התוכנית עובדת. 85  אחוזי הצלחה יש לה. אבל מסתבר שכמה אסירים משוחררים שמקבלים טיפול מעטפת כזה עולים הרבה מאד כסף לרווחה. כסף שאין. ומחליטים לסגור.

משרד הרווחה מתגלה במערומיו. מול אנשים שעובדים ימים ולילות ומשלמים מחיר אישי כבד כדי לסייע למטופלים שלהם, אנו רואים מערכת לא מעריכה ולא מתגמלת. מערכת משוללת כוח ותקציבים.

וכך, ההוסטל המצליח של שיקום האסיר נסגר. וכמו שאומר חיליק המנכ"ל: “עדיף לתת מעט להרבה, ולא הרבה למעט".

עם אפס תקציבים, עם קושי אדיר בהתמודדות היומיומית מול אנשים שהחיים שלהם מורכבים  מאינסוף התמודדויות – משקפת הסדרה את עלה התאנה שנקרא "רווחה במדינת ישראל".

לעובדים הסוציאליים אין בדרך כלל עדנה טלוויזיונית. מעטות הסדרות שעוסקות בהן. רופאים, פסיכולוגים, עורכי דין – אפילו שפים, מקבלים זמן מסך גדול יותר. ודווקא אנו, העובדים הסוציאליים, שמתמודדים עם עוני, פשע, סמים, נוער בסיכון, מצוקות וחולאים שונים – נושאים שמקבלים זמן מסך שכן הם מרתקים בפני עצמם – לא זוכים בדרך כלל לאור הזרקורים.

מצד אחד, שמחתי לראות סדרה שמתעסקת בעבודה סוציאלית טיפולית ומראה עד כמה היא יכולה להיות משמעותית. מצד שני, עצוב לדעת כמה חוסר אונים חווה העובד הסוציאלי בעבודתו.

לפני שנים, באחד מהסשנים של הדרכה קבוצתית בצוות רב מקצועי שהייתי בו, אמרה אחת העובדות, פסיכולוגית במקצועה, שכבר בגיל 14 ידעה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית. בדיעבד, ממרחק השנים, היא הבינה שבעצם רצתה להיות מטופלת.

ב"רק להיום", רואים עד כמה דמותו של "המטפל הפצוע" היא  טריגר לבחירת מקצוע טיפולי.  עד כמה דומים המטפלים והמטופלים, ובכל זאת, איזה תהום פרושה ביניהם.

יש מי שלוקח את הפצע העמוק ומשתמש בו כדי לסייע, לא בורח מהאחריות ולא פוחד להביט למציאות בעיניים, ויש מי שבוחר לברוח. לסמים, לפשע, לבחירה רעה שמובילה לעוד בחירה רעה עד שכבר אי אפשר לדעת אם הוא בכלל בר שיקום.

ענת מיכאלי, עובדת סוציאלית ומנהלת ההוסטל, התייתמה בגיל צעיר. מאיה, עובדת סוציאלית מסורה, סובלת מאב שנקלע לחובות, מילדות של עוני וממחלה פיזית, ועדיין, הן לא מוותרות לעצמן. מגלות אחריות אינסופית כלפי המטופלים שלהן, לפעמים גם על חשבון הבית הפרטי שלהן – המשפחה. הדרמה שמתגלה במפגש של המטפלים והמטופלים מעוררת הזדהות, לעתים ביקורת, אבל בסופו של דבר-  מעבר לכותרת של  "עובד סוציאלי" או "מכור", יש בני אדם ויש מורכבויות ופרדוקסים  שרק היכרות קרובה יכולה לייצר, שמפילה מחיצות. והסדרה נוגעת גם בחוסר גבולות בלתי מקצועי בעליל, וגם  ביכולת של אנשים לתת כוח זה לזה – בזכות הקשר האישי והאנושי שהם יוצרים.

הלוואי שיום אחד תהיה לנו מערכת רווחה כזו שיהיה לה "הרבה לתת להרבה”, כדי שהסיפורים של שלומי, ג'מיל, זאביק,  ניקו- ולנטין, מיכאל ואחרים – יוכלו להסתיים טוב יותר.

לפני הרבה שנים עבדתי עם מכורים לסמים, ואני זוכרת את דבריו של המדריך שלי, מייק: “אנשים לפעמים אומרים, למה אתם משקיעים בהם? הרי בסוף הם חוזרים לזה…הכול יורד לטמיון…אבל צריך לזכור שבזמן הזה, שהמכור נקי, אפילו אם זה רק ליום או חודש, הוא לא גונב רדיו טייפ מרכב של מישהו, ולא גורם לו להפסיד יום עבודה ולהיטרטר למוסך כדי לתקן את החלון השבור (היום הם גונבים פלאפונים…). ביום הזה הוא לא מכה או מאיים על אף אחד כדי לקבל כסף למנה, לכן, גם אם יש לנו אפילו רק יום אחד נקי – גם היום הזה שווה המון.

הסדרה "רק להיום" זמינה בכל עת ב- VOD של yes.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

בשבילה גיבורים עפים, כריכת הספר, אמיר גוטפרוינד ופוסטר הסדרה שנלקח מדף הפייסבוק הרשמי של הסדרה

בשבילה גיבורים עפים

מה היה בספר "בשבילה גיבורים עפים" שהילך קסם על זלפה, מה דעתה על הסדרה שנעשתה בהשראת הספר, ומה קרה בפגישה בינה לבין מחבר הספר "אמיר גוטפרוינד בשנת 2014?


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחשבה אחת על “רק להיום, עונה 1 – עיניים עצומות לרווחה

  • רמונה

    כתבה נהדרת זלפה, ומאוד מרגשת. יפה ומעניינת האבחנה בין המטפל והמטופל ואהבתי במיוחד את המשפט המסכם. הלוואי באמת שיהיה לנו הרבה לתת להרבה.