מתי השיח הפרטי הופך לציבורי? על המקום בו ערכים ליברלים מתנגשים, הרהורים בעקבות המירוץ לדראג של רו פול, הטופ מודל הבאה, האח הגדול והחיים עצמם
דונלד טראמפ הוזכר בעונה 9 של "המירוץ לדראג של רו פול" כמה פעמים, ולא בחיבה יתרה. אני בהחלט מבינה למה, מעבר לכך שהוא לא בדיוק ידיד לקהילה, האיש מופת לעידון, אמפתיה, ורגישות אין קץ עבור החלשים בחברה בפרט ובני האדם בכלל. אבל דווקא משהו שאינו נוגע אליו ישירות, רב שיח בין רו פול לשאר השופטים והמתמודדות, הזכיר לי לרגע את טראמפ, או יותר נכון, את "שיחת חדרי ההלבשה לבנים" שלו הידועה יותר בשם "Grab ’em by the pussy".
במהלך המירוץ לנשיאות, פורסמה שיחה מאחורי הקלעים של תוכנית טלוויזיה ב-NBC בין טראמפ למנחה טלוויזיה בשם בילי בוש (קרוב משפחה של שני הנשיאים ממשפחת בוש), בה טראמפ מדבר בצורה גסה ודוחה על נשים. אנשים חשבו שזה יגמור את הקריירה הפוליטית שלו, שלא רק הליברלים יזדעזעו אלא גם השמרנים, ובעיקר השמרניות, ולכן לא יצביעו לאדם שמדבר כך על נשים. מה עוד שבשיחה הוא גם דיבר על ניסיונו להתחיל עם איזו שחקנית נשואה בשעה שהוא כבר היה נשוי למלניה והקהל האמריקאי מאוד מחשיב ערכי משפחה וכל הבלה בלה הזה.
בסופו של דבר, טראמפ התנצל אך אמר שזו בסך הכל לרלרת נפוצה בין גברים בטריטוריה גברית כמו חדרי הלבשה לבנים, וספויילר: הוא נבחר. בילי בוש לעומת זאת, שלא אמר כמעט דבר בשיחה אך צחקק למשמע דברי טראמפ, פוטר מעבודתו ועד כמה שאני יודעת לא חזר לעולם התקשורת. יתרה מכך, אשתו והוא נפרדו וכעת הוא בעיצומו של קרב גירושין על המשמורת של שתיים מבנותיו (הוא דורש משמורת משותפת). בילי בוש היחיד שחטף מהסיפור הזה, יש קונה עולמו בשעה אחת ויש המאבדו בשל צחקוק.
השיח בתוכנית של רו פול הוא בהחלט "קשוח", אם זה בעלבונות ובירידות הדדיים, שהם חלק מהשפה בה לדעת להטיח עלבון משעשע בחינניות ולקבל חזרה בחינניות לא פחותה זה חלק מהמשחק, אם זה כינויים כמו "ביץ'" שמתגלגלים על הלשון כמו "אחי" בגיבושון צה"לי, ואם זה בשיחות על סקס ועל אברי מין. הכול הולך, וזה חלק מהקטע, זה מעין עולם סגור שבו אפשר לומר דברים כאלו, ואפשר לחפצן ולהתחפצן, במובן מסוים, זה חדר הלבשה.
אז למה חדר ההלבשה הזה הוא סבבה ואפילו ליברלי ואילו חדר ההלבשה של גברים לבנים וסטרייטים כמו טראמפ הוא חלק מתרבות האונס?
חלק מזה זו העובדה שזה שיח פנימי, ומושאיו משתתפים בו ואינם רק אובייקטים חיצוניים, וחלק אחר זה עניין הכבוד, כי ברור למשתתפים ולצופי התוכנית שגם אם מדברים על מלכת דראג בצורה מינית ומחפצנת זה לא אומר שלא מכבדים אותה ומעריכים אותה, להפך. אבל קשה לי להאמין שבמסגרת דומה, שיח דומה של גברים על נשים, לא היה נחשב לחוסר כבוד כלפי נשים. קשה לי שלא לחוש כך בעצמי, שיחה בוטה של גייז על סקס לא מביכה אותי כמו שיחה דומה של גברים על נשים. אבל אני אישה.
מלבד הקלטת עם בילי בוש, טראמפ בוקר על כל מיני אמירות סקסיסטיות שהשמיע בתוכנית של האוורד סטרן, למשל, האמירה שאינו מתנגד לכך שהאוורד יגיד שיש לבת שלו, איוונקה, חתיכת תחת. אני לא יודעת כמה כבוד יש לטראמפ כלפי כל מיני נשים בעברו, אני מניחה שלא הרבה, אבל אין לי ספק שיש לו כבוד לבת שלו, ועדיין אין לו בעיה עם זה שאומרים עליה שיש לה חתיכת תחת ושואלים אם עשתה ניתוח חזה, השיח המיני במקרה הזה לא מרמז על חוסר כבוד שלו כלפיה.
ההבדל המשמעותי הוא כמובן שטראמפ הוא נשיא ארה"ב, ומאנשי ציבור אנחנו מצפים לממלכתיות וכשהם מדברים כמו אחרוני הבהמות זה מזעזע אותנו כי הם אמורים להיות המבוגר האחראי. אפילו כשזה בסך הכול הבן של ראש הממשלה, ולא ראש הממשלה עצמו, זה מקבל הד עצום, שני המקרים ממחישים את הפער שבין ה אידיאל למציאות. האמריקאים קידשו את המודל הוויקטוריאני של ערכי המשפחה, המשפחה המושלמת, מונוגמיה, נאמנות, הליכה לכנסייה ביום א', הכול ללא רבב. אי אפשר לדמיין בכלל נשיא רווק, לא, הוא חייב להיות נשוי למופת, שני ילדים וכלב. ביבי ייבא את זה מאמריקה, התמונות שלו ושל שרה ושל הילדים עם הכלבה קאיה מדגמנים פסטורליה משפחתית צחורת שיניים וכולי, כל סיפור הקלטת הלוהטת נבע מכך שחשיפת הרומן האסור איימה על התמונה המשפחתית האידיאלית.
אבל אם אני עוזבת את טראמפ ואת ביבי בצד, אני עדיין נשארת עם בילי בוש והצחקוק ההוא, האם זה היה צחקוק של הסכמה? של לעג? של התרפסות? על פניו זה נשמע כאילו הוא מסכים עם טראמפ כשהוא מצחקק, שני גברים שלועגים יחדיו לנשים, האחד במילים והשני בצחקוקים, אך בעצם, איך היה מצופה ממנו להגיב באותה סיטואציה? האם הוא כמנחה של תכנית וריאיטי היה אמור לנזוף באורח הנכבד ולומר לו שכך לא מדברים על נשים? אולי היום הייתה לו לגיטימציה לעשות זאת, גם אם לא כנזיפה, לפחות כאזהרה, אבל קשה לי להאמין שאז, אפילו אם היה מעוניין בכך, הוא היה מרשה לעצמו חירות כזו, מה גם שהאורח היה גם סוג של בוס, כי בוש הנחה באותה התקופה את תחרות מיס תבל שבשליטתו של טראמפ. אולי בילי בוש הזה הוא חרא של בנאדם וקאראמתית הגיע לו כל הזבל שחטף, אין לי מושג אם נבל הוא או צדיק נסתר, אבל לי זה נראה כמו מקרה קלאסי של הש"ג שמשלם את המחיר בעוד שחזקים ממנו יוצאים ללא פגע.
הייתי בצבא כשגיליתי שגם בנות מדברות ככה. הייתי בחדר עם עשר בנות שרובן חרמניות וורבליות, והן דיברו על סקס, והרבה, ובין השאר תיארו מה היו רוצות לעשות לרס"פ שלנו, סתם בחור עגמומי עם אף אדום, אבל בכל זאת, גבר בים האסטרוגן הסוער. אני זוכרת שזה מאוד הביך אותי בזמנו, מאוד. לא הייתי חלק מהשיח הזה כמובן, עד גיל 18 אפילו לא העזתי להגיד "זין" או אפילו למלמל "כוסאמק". לא מחיתי כמובן, ייתכן שאפילו ציחקקתי לעיתים. במבוכה.
אבל אלו היו הניינטיז ואז זה היה מגניב שבנות מדברות בגסות ממש כמו גברים ומי שנעלב חטף "אוי אוי אוי", והיום, מי ששולף ראשון את נשק ההיעלבות מנצח.
יש משהו בתוכנית של רו פול שמזכיר לי את התגססות הזו של הניינטיז, בקטע החינני, כמו ב"יחסים מסוככנים" של דנה מודן, זו חברה סגורה כזו שהחוקים בה ברורים ואם אתה נעלב כי קראו לך ביץ', אז זה כנראה לא המקום בשבילך כי זו השפה. אבל אני תוהה מי מחליט מתי זה חינני וכיף ומתי זה חלק מ"תרבות האונס".
חשבתי על זה לא רק בתכנית של רו פול אלא גם בעונה האחרונה של הטופ מודל של טיירה בנקס, בה טיירה פנתה לאחד מהבנים המתמודדים, ואמרה לו שהיא שמעה שיש לו אנקונדה בתחתונים, כלומר איבר מין גדול במיוחד, והוא לא הכחיש וצחק והיה חצי דיבור על זה, מול שאר המשתתפים.
זה נראה כאילו זה לא מעליב אותו אלא מחמיא לו ולגבריותו, אבל האם הוא היה מסוגל לעצור ולהגיד רגע, עצרו, זה מביך אותי? כשמתמודדת אחרת באותה העונה, וויני/שונטל הארלו, אמרה לארט דירקטור, הצלם יו טסאי, שזה לא לעיניין שהוא קורא לה פנדה (בגלל הויטילגו, מחלת עור שיוצרת כתמים בהירים של מחסור בפיגמנטציה על הגוף), זה לא התקבל הכי טוב, היא יצאה פארטי פופר.
איך הייתה מתקבלת התייחסות דומה לאיבר מין של אישה? שמעתי שיש לך וגינה צרה ולוהטת? פתאום האחלה תחת של סטרן על איוונקה נראה צמחוני בהשוואה.
לאחרונה התפרסם שדנה רון, מתמודדת עבר בתוכנית "האח הגדול", זכתה לתוספת של מיליון ₪ לחשבון הבנק שלה לאחר גישור עם קשת בתביעה להטרדה מינית מצד יורם זק, העורך הראשי והאח הגדול דאז.
התביעה לא עסקה רק במשפט הידוע של הבולבול בין הציצים, שדלף בגלל טעות סאונד, אלא גם לאמירות סקסיסטיות אחרות שלו בזמן האודישן. למשל, הוא שאל אותה אם כשהיא שוכבת עם החבר שלה היא אומרת לו "גע לי בכוס". זו לא שאלה שלמפיק יש לגיטימציה לשאול מתמודדת בתוכנית שלו בשום קונסטלציה. הוא כמובן לא שאל אותה את זה ישר בנוסח: "הי, אני יורם זק, נעים מאוד, מה שלומך ומה שלום הכוס שלך?", זה היה תהליך הדרגתי. בהתחלה הוא שאל אותה אם היא חושבת שהיא כוסית, אם מפריעה לה המילה כוס ואז שאל אותה על חיי המין שלה. בכך הוא עבר מהדימוי שמשתמש באיבר (כוסית), לאיבר הכללי (כוס) ומשם לאיבר הפרטי (הכוס שלה), מהכללי לפרטי, מהדימוי לממשי.
זה ברור שבאותה סיטואציה יחסי הכוחות אינם שווים, היא מתמודדת והוא המפיק הגדול, יש גם יחסי מרות אם נתייחס אליה כמי ש"עובדת אצלו", היא מקבלת שכר מההפקה. שלא כעובדים אחרים בארגון, הוא שולט על כל אספקט של חייה בתקופה שבה היא בבית האח הגדול, וכעורך, גם על הדימוי הציבורי שלה. השאלות האלו מצטרפות למשפט הבולבול שזלג החוצה בטעות ולמיילים ששלח בקבוצה בעבודה שמכילים הרבה התייחסויות מיניות.
יש הבדל בין השאלות הישירות לרון במסגרת האודישן לבין מיילים מיניים בעבודה ואפילו דיבוריים מיניים על מתמודדים שהם אינם אמורים לשמוע אותם, אבל כמו השאלות של יורם זק באודישן, יש כאן אסקלציה שאני תוהה אם היא בלתי נמנעת. המיילים הופצו בסביבת "חדר הלבשה" משום שזה היה סוג ההומור שהיה נפוץ בחברה, ואותו סוג ההומור היה נפוץ גם מאחורי הקלעים של האח הגדול ומושאיו היו המתמודדים. אני שואלת את עצמי אם ההומור הזה היה טבעי עבור כל המשתתפים או שחלקם היו צריכים ליישר קו עם הבוס כדי לא לצאת פארטי פופרס, אם חלקם לא צחקקו בהתרפסות, חלקם האחר במבוכה. יורם זק לא הטריד את דנה רון מינית כשאמר את ההערה על הבולבול והציצים כי היא לא הייתה אמורה לשמוע אותה, ואכן לא שמעה בזמן אמת, והצופים בוודאי לא היו אמורים לשמוע, זו הייתה פאשלה טכנית. לכאורה זה סבבה, הומור שכזה, אבל אני סבורה שהדיבור הזה, הלועג, המחפצן, הסקסיסטי, לא תמיד יכול להישאר בחדרי ההלבשה, מטבעו הוא זולג החוצה, וכשאתה הבוס, כשאתה בעל הכוח, ואנשים תלויים בך, בסופו של דבר הם ייפגעו ממך, והדבר נכון שבעתיים במסגרת כל כך רגישה ונפיצה כמו "האח הגדול". אם קולגות מדברים ככה בינם לבין עצמם וכיף להם עם זה, אז סבבה, אבל אם מי שקובע את השיח הוא גם במקרה הבוס, או המורה, או המפקד בצבא, או האח הגדול, אז זה כבר לא כזה סבבה.
לא הייתי רוצה לסגור את חדרי ההלבשה, אני חושבת שמעבר לזה שזה כיף להשתחרר ככה זה גם חשוב, זה נותן פורקן ליצרים באופן מילולי, וזה הרבה פעמים גם מצחיק, כי סקס יכול להיות ממש ממש מצחיק, ואני לא חושבת שצריך למשטר שיח או הומור, אלא באמת במקומות מסוימים, כמו מקומות עבודה למשל. בתכלס יש דברים שיותר מפחידים אותי משיח מיני ואפילו סקסיסטי, כמו שיח דכאני ומצמצם, שיח שבו מי שחורג מהכללים הנוקשים הוא מתחסד, צדקן ופארטי פופר או לחלופין, חלק מתרבות האונס שאינו ראוי להיות חלק מהחברה הליברלית המתוקנת ולבוא בקרבה. שיח שבו גם צחקוק הוא עילה לשלוח אדם לגלות מקצועית וחברתית לכל חייו הוא בדיוק אותו השיח שבו מישהי שמתלוננת על הטרדה הופכת להיות פמינאצית שונאת גברים, זה בא מאותו המקום בדיוק, של משטור וכפיית תפיסת העולם שלך על אחרים וחוסר סובלנות לדעות שונות משלך ולרגישויות של אחרים וחוסר אמפתיה וחמלה לחולשות אנוש, וכוסאמק על כל זה.
אולי יעניין אותך
חיה ותן לחיות בכת?
על האופן שבו הסדרה 'הרמון' מציגה מנגנון מניפולטיבי של כת פוגענית המנצל את זכויות הפרט לתועלתו
הטופ מודל הבאה: הבחורה שרצתה הכי הכי
רמונה אסול מסכמת את העונה ה-20 של "הטופ מודל הבאה"
תיאטרון הבובות של דוקטור פישר מנווה אילן
מה משותף למשימות ב"אח הגדול" ולספרים "דוקטור פישר מז'נבה" של גרהם גרין ו"אהבת שבע הבובות" של פול גאליקו?
את מצביעה על תופעה של איפה הגבול ולמה פה כן ושם לא, ואני חושבת שאת מצביעה על משהו הרבה יותר גדול. איך אנשים נאנסים להתאים עצמם לתרבות גסה כי זה כביכול "קול" כרגע, ולא יכולים להביע בזמן אמת את הקושי שלהם.
שנים אחרי ש"המסיבה נגמרת" אנחנו רואים איך אנשים עדיין מצולקים מדברים שנאמרו להם ונעשו להם בשם התרבות הארגונית- הכללית שרווחה באותה תקופה. ואז נוצרים ברשת מי טו, ו"למה לא התלוננתי." והעובדה שכולנו היינו קורבנות בדרך זו או אחרת מרימה את ראשה ותובעת את עלבונה.
החברה החרדית דוגלת בהפרדה מוחלטת בין נשים לגברים, כי היא לא מאמינה שיש אפשרות לנטרל באמת את השיח בין שני המינים. לפעמים אני תוהה אם אכן רק זו הדרך.
ונקודה נוספת: חיים רמון נישק מישהי בכח ונסגרה לו הקריירה הפוליטית כי התקשורת חגגה על זה. יורם זק, איש תקשורת התנהג בבהמיות אינסופית והמשיך לכהן בתפקידו ללא שום מחיר ממשי, שכל החברים מתייצבים מאחריו כדי להשתיק את סיפור. מה שמדגיש שזה לא המעשה שעשית שמשנה, אלא מי החברים שעובדים בשבילך וכמה הם צריכים אותך עכשיו.
זו לא רק התרבות ה"גסה", כל תרבות. אנשים נאנסים ליישר קו עם השיח הציבורי מחשש לסנקציות, והסנקציה יכולה להיות שיצחקו עלייך בגלל שאת שמרנית קפוצת תחת ומתחסדת וזה ממש לא מגניב והסנקציה יכולה להיות שיכעסו עלייך כי הדעות שלך נתפסות כלא נאורות ולא ליברליות וזה ממש לא מגניב, הנקודה שלי שזה לא משנה למה אדם חושש ללכת נגד הזרם ולמה אדם חושש להביא את דעתו כשהיא אינה פופולרית, אלא שהבעיה היא בחוסר היכולת החברתית לאפשר את הפלורליזם הזה, וזה נובע, לדעתי, מפחד. הפחד של החברה מונע ממנה להכיל את השונה. ככל שקבוצה מרגישה מאוימת יותר, בצדק או שלא בצדק, היא תוקיע יותר את אלו שמבחינתה מאיימים על הקבוצה, וככל שתחושת החרדה עולה ועולה, ההגדרה מי מאיים על הקבוצה הולכת ומוקצנת, עד שאפילו להחזיק ברעיון בודד שאינו עולה בקנה אחד עם התמה החברתית עלול להיות מוגדר כדיסידנטיות מסוכנת שצריך להלחם בה ולמגר אותה.
אין קבוצה שבעיני מסמלת יותר את החרדתיות הזו יותר מהחרדים, כשמם כן הם. ומרוב פחד וחרדה הם הגו את רעיון ההפרדה המינית, במחשבה שזה מה שייגן עליהם. אם באמת זה היה מצליח ולא היו בכלל מקרי אונס והטרדה בחברה החרדית (או בחברות אחרות בהן נהוגה הפרדה דומה), אז ניחא, אבל זה כל כך רחוק מלהיות כך, ולשמחתי, לאחרונה חלקים מהחברה החרדית נהיו חזקים מספיק כדי להתחיל לטפל בנושא שעד כה הם פשוט הוכחש והוסתר כאילו הוא לא קיים, מה שבוודאי רק העמיק את הבעיה ואת המצוקה והפגיעות של הקורבנות ונתן נשק בידי התוקפים. התמימות של הקורבנות, חוסר הידע שלהם לגבי מין, עם הפחד לערער על סמכות והידיעה שאם תעז להתלונן לא רק שתוקע מהחברה בעצמך כחוטא ומדיח אלא גם כל המשפחה שלך תסבול גורמים להרבה אנשים להמשיך ולשתוק ולקבל את הדין. מכל הרעיונות לטפל באלימות מינית, קשה לי לחשוב על כישלון גדול יותר מההפרדה בין המינים, גם אם נשתשע ברעיון של הפרדה הרמטית לכל החיים, שלפיה גברים לעולם לא יפגשו עם נשים ונשים לעולם לא יפגשו עם גברים והפריות יתבצעו בדואר רשום, גם אז יהיו מקרים של אלימות מינית בין גברים לגברים ואפילו בין נשים לנשים.
לדעתי הפתרון הוא בדיוק הפוך. הפרדה יוצרת פחד, פחד יוצר בושה, בושה היא כר פורה לאלימות מינית. ככל שנסתגר יותר, נפחד יותר, ואפילו רעיון ששונה משלנו יראה לנו כמאיים על קיומנו.
לגבי חיים רמון ויורם זק, זה תמיד ככה, לא רק בנושא של הטרדות מיניות, כל דבר. מי שחזק ונחוץ ו"מביא רייטינג" או מכניס כסף, מקבל "הנחת סלב".