ניתוח הפרק טד (Ted) הפרק ה-11 בעונה השנייה של "באפי קוטלת הערפדים"

פורסם לראשונה באתר "המסך המפוצל" ב-12/08/2014

"מה קורה כשבאפי מגלה שהחבר החדש של אימא שלה, שעשוי להיות אביה החורג, אינו אלא רובוט דמוי אדם שמתוכנת לרצוח את בנות הזוג שלו? הצטרפו אלינו לעוד פרק של "באפי", מיד לאחר הפרסומות…".

"טד" הוא פרק מעט יוצא דופן בסדרה – מחד, הוא דן במספר נושאים מורכבים ומרתקים. מנגד, בשלב מסוים הוא עושה מעין "פניית פרסה" מאכזבת משהו לכיוון אקשן לא מלהיב במיוחד.  התחושה בתום הצפייה בפרק היא של החמצה מסוימת. שמדובר בפרק שאילו היה "הולך עד הסוף" עם התמות שעסק בהן, יכול היה להיות מעולה במיוחד ונועז ביותר. התחושה הזו רק מתחזקת לאור העובדה שהוא נכתב ע"י וידון עצמו ולמראה הליהוק המבריק לתפקיד של טד – ג'ון ריטר המנוח, שנתן הופעה קריפית ומוצלחת, שמעט "התפספסה" לקראת סיום הפרק. חשוב לציין שאין מדובר בפרק גרוע כלל ועיקר. תצוגות המשחק בו הן מהמשובחות (בעיקר ריטר, אבל גם שרה מישל גלר במיטבה כאן), הוא מגלה ניצוצות של הגאונות שתאפיין את הסדרה בהמשך, מצליח להפתיע את הצופים יותר מפעם אחת, מלמד אותנו לא מעט על באפי האדם ובאפי הקוטלת ומעלה על פני השטח מספר סוגיות חשובות שגם זכו להתייחסות בהמשך הסדרה (התייחסות נרחבת לכך – בחלק של "בחזרה לעתיד" שבסיום הסכפ"ש). מעבר לכך, מצאתי בו תמה נוספת שאפשר לומר שהיא "מתחת לפני השטח", ובעיניי היא, למעשה, החשובה ביותר, ואחת הסיבות לכך שאני רואה בו פרק חשוב ומוצלח, חרף מגרעותיו.

הפרק מחולק, למעשה, לשלושה חלקים: בחלק הראשון באפי מגלה על קיומו של טד ומנסה להתמודד עם העובדה שעושה רושם שכולם/ן מחבבים/ות את הבחור החדש בחייה של ג'ויס בעוד שרק היא חושבת שמשהו לא ממש בסדר אתו, ואף נחשפת באופן מבהיל לפרצופו האמיתי. כאן מקבל הפרק את התפנית הראשונה שלו כשבאפי "הורגת" את טד, כך שבחלקו השני של הפרק באפי מתמודדת עם ההשלכות של המעשה שלה. אבל אז מקבל הפרק את התפנית השנייה (והפחות מוצלחת) שלו כשמתברר שטד הוא רובוט רצחני, והגילוי הזה מוביל את הפרק לחלקו השלישי והאחרון שבו באפי מתמודדת עם טד ומנצחת אותו. למעשה, ניתן לומר שגם באופן יחסי לפרקים אחרים בסדרה, הפרק הזה משתייך באופן ברור לז'אנר ה"אימה", לא רק במובן העלילתי (הסיפור של האב החורג שמתגלה כקריפי) אלא גם במובן הרגשי (האימה מהאפשרות שלג'ויס יש חיי אהבה.שכוללים גבר זר).

בשני החלקים הראשונים חוקר הפרק שתי סוגיות מעניינות: הראשונה – ההתמודדות של נערה מתבגרת עם העובדה שלאימא שלה יש חבר חדש. השנייה, התמודדותה של הקוטלת עם סיטואציה שבה לא נזהרה בשימוש בכוחה העל-טבעי והרגה בן אנוש. החלק השלישי הוא לכאורה הברור מכולם שתואם את הרוח ה"רגילה" של הסדרה – באפי נאבקת ביצור שאינו אנושי ויכולה לו. אבל ייתכן שדווקא החלק הזה נוגע בתמה המתוחכמת יותר של הפרק, והיא העיסוק בשאלה – האם הכוח האמיתי נמצא אצל האב החורג האלים או דווקא הנערה הצעירה והצנומה למראה?

הפרק נפתח כשהחבורה מדסקסת את אירועי הפרקים הקודמים ותוהה האם באמת יהיה שקט עכשיו כשספייק ודרוסיליה הובסו. ואז, בדיוק כשבאפי חושבת שהיא מצאה קצת שקט ושלווה מתגלה בפניה המחזה המבעית של ג'ויס מתנשקת עם אדם זר. ועם כל הכבוד לספייק ודרו, האירוע הזה מטלטל את באפי רגשית יותר מכל קרב עקוב דם (תרתי משמע) מולם. וכאן אני חייב לומר משהו לא הכי חיובי על ג'ויס – לטעמי, היא נהגה בחוסר אחריות במקרה הזה. לגיטימי לחלוטין שהיא רוצה לנסות "פרק ב" עם גבר אחר. אבל כשאת מגדלת תוך כדי כך נערה בגיל ההתבגרות את חייבת לקחת בחשבון שמהלך כזה צריך להתבצע באופן איטי ובשלבים, ולעשות הכול כדי להקל על התהליך עבור באפי. בפועל, מה שקרה הוא המצב הגרוע ביותר – באפי מגלה אותם כשהם מתנשקים, והנזק הוא כפול: היא גם חווה טראומה מנסיבות הגילוי  וגם מרגישה שג'ויס לא שיתפה אותה במהלך כל כך חשוב וחשה נפגעת, ובצדק.

בשלב זה הצופים חווים את הפרק מהפרספקטיבה של באפי (על אף שהפרק ממשיך להיות מוצג, כביכול, באופן אובייקטיבי). היא רואה כיצד וילו וזאנדר נכבשים בקסמיו של טד, את ג'ויס חשה בנוח לידו ואותו מציג עצמו כמי שאכפת לו מג'ויס וכפועל יוצא – אכפתי כלפיה. אבל משהו לא עובד שם. והיא לא ממש מצליחה לשים את האצבע על מה. כתוצאה מכך היא נסערת וכועסת – ג'יילס מבחין בכך בנקל כשהיא משתמשת באלימות מוגזמת כלפי ערפד חסר מזל ומבין מאין זה בא. לאחר מכן, היא מתחבטת עם עצמה – האם היא לא מגזימה קצת ביחס שלה כלפי הבחור החדש? היא פונה אל אנג'ל כדי לקבל עצה והוא משכנע אותה לתת צ'אנס לטד, ולו כדי לתת לג'ויס את ההזדמנות להתחיל מחדש.

ואז מגיעה ההזמנה של טד למשחק מיני-גולף, ולא זו בלבד שהתחושות של באפי לא משתנות, אלא שהן רק הופכות לקשות יותר – טד תופס אותה מרמה ומאיים לסטור לה במהלך שיחה פרטית, ובן רגע משנה את עורו והופך לחביב ואדיב מול עיני יתר האנשים. בהמשך, בארוחת הערב הוא מכחיש את טענותיה של באפי על אותה שיחה קשה וזוכה לאוזן קשבת אצל ג'ויס, ובאותה הזדמנות מכריז על כוונה להינשא לג'ויס. כאן מגיעה הבדידות של באפי והעוינות שלה כלפיו לשיא, שכן, מבחינתה, רק היא רואה את פרצופו האמיתי בעוד שכל האחרים נופלים קורבן ל"משחק" שלו. התחושות האלה של באפי משקפות – באופן מוקצן, במכוון – את המטאפורה על אותה נערה שהאב החורג הפוטנציאלי נראה לה כאדם רע ומסוכן והיא ורק היא יודעת מי הוא באמת.

כאן מגיע הרגע בו הפרק "מתהפך" לנו מול העיניים. כשבאפי תופסת את טד קורא את היומן הפרטי שלה מתחיל ביניהם ויכוח מילולי סוער שעד מהרה גולש לפסים אלימים, ובסיומו טד מוצא עצמו מת. לפחות כך זה נראה. למעשה, לסצנה הזו יש משמעות רבה לפן הסמוי של הפרק, ולמעשה, זו כנראה סצנת המפתח של הפר… רגע… מה כתבתי כאן לפני כמה משפטים? באפי הרגה בן אדם??? אבוי! מה עושים???

ומרגע זה עובר הפרק לחלקו השני, המרתק והמפתיע מכולם. באפי סאמרס, הקוטלת שנועדה להגן על בני האנוש, סמל המוסר והטוהר, הרגה אדם בשתי ידיה. ואם לומר את האמת – היא נהגה בחוסר אחריות. היא נתנה לאמוציות שלה להתגבר עליה והפעילה כוח באופן לא הכי מידתי. נכון, טד תקף אותה והיא התגוננה, אבל סביר להניח שאילו העימות הזה היה מתנהל כשהיא במצב מנטלי שונה ורגוע יותר היא הייתה מנטרלת אותו בנקל בלי להפיל אותו מהמדרגות באופן מסוכן.

גם החלק הזה של הפרק מוצג מהפרספקטיבה של באפי, אבל הפעם העסק שונה והרבה יותר גרוע. נכון, זה לא נעים לחשוב שהחבר החדש של אימא הוא מניאק בזמן שכולם מאוהבים באישיות שלו, אבל זה עדיין עדיף עשרות מונים על המחשבה שרצחת בן אדם, על כל המשתמע מכך. וכאן אנחנו לומדים הרבה מאד על האישיות של באפי – היא נוטלת אחריות מלאה על מעשיה, מאשימה את עצמה (ודי מתעלמת מחלקו של טד בעניין), משתפת פעולה באופן מלא עם המשטרה ומכינה את עצמה לנשיאה בעונש כבד. כאן מתגלה אספקט נוסף שהופך את באפי לאדם המיוחד שהיא – היא זוכה לתמיכה מלאה מג'ויס ומחבריה הקרובים שנותנים לה להבין שהיא לא לבד במערכה ושהם יעשו הכול כדי לסייע לה. והנה, עד מהרה מתברר כי הסיבה לכך שהם נשבו בקסמו של טד הייתה ש… הם נשבו בקסמו. כלומר: בעוגיות קסם שאפה שהשפיעו על כל בני ובנות החבורה, מלבד באפי (וכמובן שהמטפורה ברורה: בעיניה של הנערה הגבר החדש מפיל את כולם ברשת מלבדה). ומאוחר יותר מתגלה – בזכות כישורי הבלשות של קורדי, דווקא – שמאז 1957 טד נישא ל- 4 נשים שכולן נעלמו בנסיבות מסתוריות.

אז… מסתבר שטד לא היה כזה אדם טהור ומקסים כפי שהציג את עצמו. אבל האם עובדה זו צריכה לשנות משהו? האם זה נותן לבאפי את הזכות להרוג אותו? האם זהו חלק מה"מנדט" שהיא קיבלה (יחד עם הכוחות העל-טבעיים) כדי לשמש בתפקיד הקוטלת? האם יש לה סמכות מוסרית להחליט מי אדם "טוב" ומי "רע" ומי צריך למות בשל סיווג זה? והאם טד לא דומה באופן חשוד להוא מ"שלושה בדירה אחת"? היי! רגע! אחת מהשאלות האלה אינה רלוונטית כלל לענייננו! אכן, שאלת הסמכות המוסרית באמת נראית לא הכי רלוונטית… אבל רגע! מסתבר שאין לנו זמן או אפשרות לדון בשאלות הפילוסופיות/מוסריות האלה, כי זהו הרגע בו מגיע הטוויסט הנוסף של הפרק כשטד מגיח משום מקום עם משפט המחץ הקבוע שלו ("I beg to differ") ומתברר שהוא לא בן אנוש אלא…רובוט??

לעתים אני נוטה לייחס לווידון כוונות מתוחכמות ביותר שספק אם באמת התכוון אליהן. הטוויסט הנ"ל העלה במוחי תהייה לגבי כוונותיו של וידון הפעם – נהוג לכנות מצב שבו העלילה "מתיישרת" כך שכל מה שהשתבש מסתדר פתאום בצורה נוחה עבור התסריטאים בשם "Deus ex machine". האם וידון בחר להפוך את טד במכוון לרובוט (מכונה) כדי לצחוק על עצמו ועל התפנית הנוחה שרקם לעצמו או שזוהי בחירה מקרית? הממ… אני רוצה להאמין שזו לא בחירה מקרית…

מכאן, העלילה נמשכת והולכת לכיוונים הצפויים: באפי נאבקת בטד, ג'ויס בסכנה אבל באפי מצליחה למנוע מטד מלפגוע בה ומנצחת אותו באמצעות פגיעת מחבת ישירה בראשו, ועושה ממנו "חביטד".

כל האישומים נגד באפי מתבטלים והחבורה מגלה שטד היה אדם רגיל שאשתו עזבה אותו ובייאושו בנה רובוט שהיה גרסה דומה של עצמו שמצא את אותה אשה ורצח אותה, ומאז החל לחפש נשים שדומות לה במראה רק כדי לחזור על אותה פעולה שוב ושוב, עד שבאפי שמה לכך סוף. הפרק מסתיים כשג'יילס וג'ני משלימים ביניהם (לא לפני שהיא פוגעת בו בטעות עם אקדח שיורה כפיסי עץ באחד הרגעים היותר משעשעים בפרק) ומתנשקים, וכך נסגר המעגל – הפרק נפתח בגבר ואישה שנתפסים באמצע אקט של נשיקה שבאותו רגע אכן נראים קרובים אבל עד לסיום הפרק מתברר שהקשר שלהם מבוסס על שקר ואינו אמיתי (ג'ויס וטד) ומסתיים בגבר ואישה שנתפסים באמצע אקט הנשיקה, כאשר בתחילת הפרק נראו רחוקים מאד אחד, אבל עד לסיום הפרק מתברר שהקשר שלהם אמיתי וקרוב (ג'יילס וג'ני).

מהי, אפוא, אותה תמה שפחות הודגשה בפרק, אבל בפועל נראה שהיא חשובה ביותר? התשובה היא הכוח הנשי, אלא מה. לצערנו, אנו רואים מקרים רבים בהם גברים מבוגרים מנצלים את כוחם הפיסי כלפי נערות צעירות כדי לפגוע בהן בדרכים שונות ובמקרים רבים בתוך המסגרת המשפחתית (אונס, הטרדות מיניות, אלימות נמשכת ואפילו רצח) – מה שמכונה באנגלית Domestic Violence. כשטד מתעמת עם באפי הוא משוכנע שהיא עוד מטרד קטן בדרכו להשלים את התכנית לרצוח את ג'ויס ולהמשיך לקורבן הבא. אבל אז היוצרות מתהפכות ומתברר שהנערה הצעירה חזקה יותר פיסית מהגבר האלים והמסוכן. והמסר של ווידון אל אותן צעירות הוא, בעצם, המסר המרכזי של הסדרה: גם אם אתן חושבות שאתן חלשות ופגיעות, זכרו – הכוח בידכן. אתן אלה שיכולות לשלוט בסיטואציה ולא להפך. רמז עבה לכך ניתן למצוא בדיאלוג שפותח את הפרק, כאשר וילו וזאנדר מנהלים ויכוח סוער על "הקפטן וטאניל" (זוג זמרי פופ נשואים משנות ה- 70) בשאלה מי היה הגורם הדומיננטי בזוגיות הזו, כאשר דווקא הגבר (זאנדר) מסביר שזו רק מראית עין והאישה היא זו ששלטה בגבר, ולא להפך (ולפי מה שמספרים על מערכת היחסים הזו הוא כנראה צודק). כמובן שהדיאלוג הזה לא נכתב לחינם ואינו מקרי והכוונה של ווידון היא להפוך, כרגיל, את היוצרות בכל מה שנוגע לסיטואציות של כוח ושליטה ביחסים בין גברים ונשים.

התמה הזו בפרק מתכתבת גם עם יצירה מוכרת מעולם האגדות – "אגדת כחול הזקן". אגדה זו, שאוזכרה גם בספרי האחים גרים, עוסקת באדם עשיר בעל זקן כחול ומכוער שנשא שש נשים בזו אחר זו, וכולן מתו באורח מסתורי. לאחר שנשא את אשתו השביעית הודיע לה כחול הזקן שהוא יוצא לאחד ממסעותיו ומשאיר ברשותה את צרור המפתחות, אך מתיר לה להיכנס לכל החדרים פרט לאחד. ציווי זה מעורר את סקרנות הרעייה הטרייה והיא פותחת את החדר שהכניסה לתוכו נאסרה עליה, ושם מגלה את גופות כל נשותיו של כחול הזקן. מרוב בהלה נופל המפתח מידה וניכתם בדם. היא יוצאת מן החדר, נועלת אותו וממרקת את המפתח, אך אינה יכולה להסיר את עקבות הדם. כשכחול הזקן שב מנסיעתו הוא דורש את המפתחות בחזרה, וכתם הדם שעל המפתח מסגיר את אשתו והוא מבין כי זו המרתה את פיו. הוא מתכונן להרוג אותה, אך למרבה המזל מגיעים אחיה מבעוד מועד והורגים את כחול הזקן.  למעשה, הרגע שבו החבורה מגלה את הגופות של הנשים הקודמות מאד מזכיר את מה שקורה באגדה, אלא שכאן לא הגברים הם שמצילים את האישה, אלא האישה היא שמצילה את עצמה (ואת אמה), כי בעולמו של וידון האישה אינה זקוקה להגנה של גבר, היא יכולה לעשות את העבודה בעצמה.

מחשבות נוספות על הפרק

* במהלך הפרק, טד ודמויות אחרות משתמשים בביטויים שרומזים לנו על מהותו האמיתית של טד. כך, למשל, טד אומר "I’m not wired that way"  עובד במקום העבודה של טד מתאר אותו בתור "מכונה" וג'ויס אומר על טד ש"בכל בית צריך להיות אחד ממנו," בדיוק כמו רובוט בית.

* כשהמשטרה מגיעה לחקור את באפי ג'ויס מנסה לחפות עליה ולהסתיר את האמת. אפשר לייחס את זה להתפוגגות השפעת "עוגיות הקסם" של טד, אבל אפשר גם – ובעיקר – לייחס זאת לרגש האימהי והמגונן של ג'ויס שברגע האמת כן נמצאת שם עבור באפי שבוחרת לומר את האמת ולהיות אחראית למעשיה, ובכך מגלה בגרות רבה.

* הדיאלוג על הקפטן וטאניל מתחבר גם לאירועי הפרק הקודם: אם עד כה באפי וחבריה חשבו שספייק הוא הדמות הדומיננטית בצמד הפרוע, כעת –כשספייק נכה ודרו קיבלה חזרה את כוחה – מתברר שהאישה היא הדומיננטית והגבר הוא רק בובה על חוט (ואם כי במקרה של ספייק ודרו זה די בלט כבר קודם לכן שהוא שפוט שלה), אם כי החבורה עדיין לא יודעת על כך.

* ב"שלושה בדירה אחת" הדמות שגילם ג'ון ריטר הייתה של שף. האם כישורי אפיית העוגיות של טד היו סוג של מחווה קטנה לתפקיד הכה מפורסם ההוא?

* אחרי שבאפי מקטרת לג'יילס על ערפדים שהם חלאות שמשתלטים לך על הבית, מכינים פיצות קטנות וגורמים לכולם להתלהב מהם, ג'יילס אומר את המשפט האהוב עליי ביותר בפרק הזה:

"Uh, uh, Buffy! I-I believe the… subtext here is, is, rapidly becoming, uh, uh, text."

* העלילה של הפרק מזכירה גם, במידה מסוימת, סרט משנות ה- 80 בשם "האב החורג", בכיכובו של טרי או'קווין (ג'ון לוק מ"אבודים") שעוסק בנערה מתבגרת שמגלה שאביה החורג הוא רוצח סדרתי מטורף שנוהג להינשא לנשים ולרצוח אותן.

בחזרה לעתיד

תוספות עבור מי שסיימו לצפות בסדרה "באפי קוטלת הערפדים" וצפו בפרקים הראשונים של הסדרה "אנג'ל". לכל השאר: זהירות, ספוילרים!

* התמה של קוטלת שהורגת בן אנוש וההתמודדות שלה עם הסיטואציה תחזור, כמובן, ובגדול, כחלק מרכזי מאד בקשת העלילה של פיית' בעונה השלישית. הדרך שבה פיית' מתנהלת באותה סיטואציה מלמדת אותנו על הפער העצום בין שתי הקוטלות: בעוד שבאפי מתאפיינת בעמוד שדרה מוסרי חזק ובמשפחה וחברים ששומרים עליה מפני "נפילה", לפיית' יש תפיסה שונה לגבי מוסר, ולא פחות חשוב מאד – היא בודדה ואין לה את המשענת שיש לבאפי. כתוצאה מכך הבחירות ששתיהן עושות הן הפוכות לחלוטין: באפי נוטלת מייד אחריות למעשיה ומסרבת לטייח את האמת, ומוכנה לכל עונש שיבוא. פיית' מתנערת מאחריות, מאשימה את כולם חוץ מאת עצמה והמעשה הזה משמש כקטליזטור להידרדרות שלה לצד האפל. ייקח לה עוד זמן לא מועט להבין מה עשתה ולקחת אחריות על אותם מעשים.

* זוהי הפעם הראשונה בסדרה בה אנו נתקלים ברובוט דמוי אדם. ה"פטנט" הזה יצוץ מחדש בעונה החמישית (והשישית) עם אפריל, הרובוט שבנה וורן, בפרק "I was made to love you" ובהמשך עם ה"באפיבוט". למעשה, טד נותן לנו את הרמז הראשון לכך שבעולם של באפי אפשר לבנות רובוטים שמתנהגים כמו בני אנוש באופן שמקשה מאד על האבחנה ביניהם.

* בסיום הפרק וילו לוקחת את החלקים של טד לצורך "לימוד". אפשר לומר שזהו רמז מטרים על הסקרנות שלה והרצון ללמוד על העולם העל טבעי, שיוביל אותה בהמשך לעולם המכשפות.  אגב, אפשר להניח שה"לימוד" הזה שלה יסייע בעתיד בפיתוח של הבאפיבוט מהצד שלה.

* תוך כדי העימות ביניהם טד מאיים על באפי שיכלא אותה במוסד לחולי נפש (אחרי שראה את הציורים שלה). האמירה הזו מתכתבת בדיעבד עם הפרק "Normal again", כמובן.

* קורדיליה מגלה כישורי בלשות מפתיעים וחיש קל פותרת את התעלומה ששמה טד. הכישורים האלה ישמשו אותה בעתיד בחברת החקירות של אנג'ל בסדרה "אנג'ל".