להרוס אותך, עונה 1, פרק 6 – כן לא שחור לבן

להרוס אותך, HBO

דיון בפרק "הברית" (The Alliance), הפרק השישי בסדרה "להרוס אותך"

טרי: נכון שמערכות העצבים שלנו הן כמו מערכות חשמל? למשל כשהמחשב הנייד שלך מתקלקל ורוב הדברים נכבים ועוברים למצב פעולה בסיסי?
קוואמי: אז, את צריכה שאשאיל לך את המחשב שלי?
טרי: לא, אני אומרת שגם מערכת העצבים שלנו נכבית ועוברת למצב בטוח, כשיש עומס יתר של גירויים וסכנה גדולה מדי.

עומס גירויים הוא עניין שקשה להתמודדות בכל תחום. טרי מנסה להסביר לקוואמי שלידידתם המשותפת ארבלה, גיבורת הסדרה, קשה עכשיו להתמודד עם העולם בגלל הטראומה ממקרי האונס שחוותה, ושאפילו אם למתבונן מהצד, שלא מודע לכל מה שהיא עברה, יהיה קשה להבחין שמשהו לא בסדר איתה, הרי שהם צריכים לשים לב יותר אליה, ולהבין שיש סיבות לכך שהתגובות שלה אינן כתמול שלשום.

 על מנת להעביר לו את המסר המורכב הזה, על כך שהתמודדות עם טראומה יש לה השלכות שלא תמיד קל לראות, ושאפילו שלא רואים אותן, הבן אדם שחווה את הטראומה חווה את העולם בצורה שונה בגלל שמערכת העצבים שלו עכשיו רגישה יותר ובמצב הישרדותי, היא מנסה לפשט עבורו את המסר על ידי השוואת מערכת העצבים למערכות חשמליות. היא חושבת שיהיה לו קל יותר להבין את העולם הרגשי המורכב דרך השוואה לתחום יותר ברור לו, כמו המחשב הנייד שלו. 

לא בטוח שהעובדה שהיא מנסה לפשט עבורו את המסר משיגה את מטרתה, אבל די ברור שלא רק מערכות העצבים שלנו מצטמצמות במצבי סכנה כשיש עומס יתר של גירויים, גם יכולת ההבנה שלנו היא מצומצמת. והפרק הזה כולו עוסק בצמצום הזה שגורם לבני האדם להעביר ולקלוט מסרים מצומצמים בלבד.

<

בפרק הנוכחי ארבלה מחליטה ללכת לקבוצת תמיכה לנפגעות התעללות מינית אותה מנהלת תיאו (תיאודורה), חברתה לספסל הלימודים בזמן התיכון. תיאו מציגה את עצמה בפני הקבוצה כנפגעת של מעשי בריונות והתעללות, וכמי ששונאת את הבריונות יותר מכול, ולכן שמה לה למטרה לייצר מרחב בטוח ומוגן שבו נשים שעברו התעללות יוכלו לשתף בחוויותיהן. ארבלה משתפת את הקבוצה בכך שהיא עברה שני מקרים של תקיפה מינית לאחרונה, ושהיא רוצה ללמוד איך אפשר להימנע מאונס, כי היא צריכה להרגיש שהעולם בטוח, כי אחרת איזה מן עולם זה, אבל תיאו לא מבטיחה לה שבקבוצה אפשר ללמוד איך להימנע מאונס, אלא שהקבוצה היא מקום שבו האישה הנפגעת יכולה לדבר, לשתף בחוויותיה ולדעת שהיא לא לבד. ושהעולם כולל גם מקומות כאלה.

ואז הסדרה עוברת לפלאשבק לשנת 2004, ימי התיכון של אראבלה ותיאו. באותו הזמן אנו רואים כיצד תיאו, נערה לבנה, פוסעת בשמחה כשריאן, נער שחור שבו היא מאוהבת, פוסע בעקבותיה לחדר מבודד בבית הספר בו הם מתכוונים לקיים יחסי מין, רק כדי להיות מופתעת באמצע האקט מהעובדה שהוא מצלם אותה. היא עוצרת את מעשיו, דורשת ממנו שימחוק את התמונות, ומבינה מדבריו, שזו לא הפעם הראשונה בה מישהו שהיה איתה צילם אותה, ושהוא לא ממש מבין מה לא בסדר בזה שהוא מצלם בלי לבקש רשות, בין היתר כי הוא לא הבחור הראשון שמנסה לבנות ארכיון תמונות. כשהוא מבין שדעתה לא נוחה מהצילום, הוא מניח שבפעם הקודמת בה היא צולמה כנראה שילמו לה, והוא מציע לה תשלום עבור הצילומים. בתחילה היא מסרבת, אחר כך דורשת יותר כסף, ומרשה לו להמשיך לקיים יחסי מין אתה ולצלם אותה, כשרק מהעובדה שהיא זורקת לו את הטלפון הסלולרי מהחלון, מבינים בדיעבד שהיא לא באמת התכוונה לכך שהיא מוכנה שהוא יצלם אותה, ושההסכמה שלה היא חלק מתוכנית נקמה שלה, תוכנית שהיא המשיכה כשחתכה את עצמה, והאשימה אותו בכך שאנס אותה באיומי סכין.

כשחושבים על הסיטואציה הזו, די קל להבין שהיא מן הסתם הרגישה מאוד פגועה מהעובדה שהוא מצלם אותה ללא ידיעתה, ועוד יותר מכך שהוא עוד מציע לה תשלום, ומוריד אותה מדרגת חברה פוטנציאלית, או מושא אהבה, לדרגת זונה וחפץ. אבל הפגיעה הזו שלה היא פגיעה שהיא לא יכלה לדברר כנערה. "למה הלכת איתו?", "אם הסכמת לאקט אחד מן הסתם את גם מסכימה לאקט אחר", "אם עשית משהו עם מישהו אחד אין לך זכות לסרב למישהו אחר", כל המסרים הללו קיימים שם בחברה שהיא מסתובבת בה, והיא לא יודעת איך להסביר לחברה הזו שפגעו בה, ושהיא רוצה שהפוגע ייענש. אז היא עושה מעשה קיצוני כדי להפוך את המסר שלה למסר מצומצם שקל יותר להבנה. מפגיעה שהיא בתחום המוסרי האפור שקשה לגרום לאנשים להבין ולהזדהות עימה, היא הופכת את הפגיעה שלה לעניין מוסרי של שחור ולבן: היא נאנסה באיומי סכין. כשהמדובר על תקיפה באיומי סכין, אף אחד לא יפקפק בכך שנעשה משהו בניגוד לרצונה, עם איומים בסכין לא מתווכחים.

המזל של ריאן היה שהוא הספיק לשלוח לידיד שלו תמונות שצילם אותה (בניגוד למה שאמר לה, שזה לשימושו העצמי ושהוא לא שולח את זה לאף אחד), לפני שהיא זרקה את הטלפון הסלולרי שלו, וכך לאותו תלמיד הייתה ראייה מצולמת ששום סכין לא היה מעורב בפרשה. לאחר שארבלה נחשפת לתמונה, היא מבקשת מהידיד שחושש לדבר, כיוון שהטלפון שלו מלא תמונות מאותו הסוג, שישלח אליה את התמונה המזכה, והיא מדווחת עליה למורי בית הספר, ומביאה לשחרורו של ריאן.

מה שמעניין בכל האקט הזה של גילוי התמונה של תיאו על ידי ארבלה, הוא שחשיפת השקר של תיאו הפכה את כל הסיטואציה המורכבת שהייתה שם קודם ללא רלוונטית ולא מעניינת. ארבלה וטרי חברתה לא מעלות בדעתן כלל לשאול את הידיד שלהן מה פתאום יש לו תמונות כאלו בטלפון הסלולרי שלו, או להטיף לו מוסר על ההתנהלות של הבנים באופן כללי. ברור להן שאם יש תמונות כאלה, אז הבנות המצולמות הן שרלילות, ומה שחשוב הוא שעכשיו יש להן הוכחה שתזכה את חברן מההאשמה הכוזבת, שבכלל הופכת אצלן לעניין גזעני. מבחינתן תיאו מעלילה על ריאן בגלל צבע עורו, והן צריכות להגן על מי שהוא אחד משלהן. וכך גם השקר שתיאו נתפסה בו הפך את הסיפור הבעייתי שלה ושל ריאן לסוגיה של שחור לבן.

אני מודה שהיה לי קשה לראות את התלהבות של ארבלה וטרי מהעובדה שריאן משתחרר. ואת השמחה שלהן על כך שהוא יוצא כמנצח הגדול, שניצח את הכוחות הגזעניים של בית הספר. תמיכתן הבלתי מסויגת בריאן בגלל "הברית" הקיימת בין שחורי העור, הזכירה לי קצת את השמחה ששררה במחוזות ישראליים מסוימים ברגע שהבחורה מפרשת החשד לאונס באיי נאפה הודתה כי שיקרה כשהאשימה את הבחורים הישראליים באונס, כאילו יש להם בכלל במה להתגאות גם אם באמת לא היה שם אונס על פי הגדרת החוק.

תיאו נשאלת בהמשך הפרק, על ידי אביה החורג, מה הביא אותה לבדות את האונס הזה, ומתשובתה ניתן להבין כי קו הפעולה שבו היא נקטה, הוא קו פעולה שהיא למדה מההתנהגות של אימא שלה. מסתבר שכשהיא הייתה בת שבע אימא שלה רצתה משמורת בלעדית עליה, ואמרה לה לומר שאביה התעלל בה מינית, והיא שיתפה פעולה עם האם. החוק באותו המקרה גם שיתף פעולה עם האם כשנתן לה את רצונה, כי ההתעללות שבה האשימו את האב היא התעללות מסוג שכולם מבינים, התעללות של שחור לבן. אבל החוק השאיר את תיאו בחזקת האם, כי את ההתנהגות שלה הרבה יותר קשה לזהות כהתעללות, אף על פי שברור שהיא פוצעת נפשית לשנים ארוכות קדימה.

בתחילת הפרק, טרי, שזוכרת את תיאו מבית הספר, מתייחסת אליה בחשדנות ומנסה למנוע מארבלה ללכת לקבוצת התמיכה שלה, המפוקפקת בעיניה, ואילו ארבלה, טוענת שהיא כבר הרבה זמן מתכתבת עם תיאו, היא מחבבת אותה, ובמפגש היא נראית כסומכת עליה ומעריכה אותה. מסקרן לדעת מה קרה בשנים שבין התיכון לימינו שהביא את ארבלה לשנות את יחסה לתיאו, ואם יש לה מידע ממשי לסמוך עליו, או שהיא הייתה ונותרה שופטת אופי לא מוצלחת במיוחד.

הפרק מסתיים בחזרה לימינו, אל קבוצת התמיכה שתיאו מנהלת, ושוב מושמע נאום הפתיחה של תיאו לקבוצה שלה:

"קוראים לי תיאו לי דניאלס, והקמתי את קבוצת התמיכה הזו כי רציתי שאנשים שעברו ניצול מיני מכל סוג שהוא ימצאו זה את זה, כדי לקדם רווחה כללית ולהעצים זה את זה במרחב מוגן נטול ניצול ודיכוי, אני שונאת מתעללים, אני חושבת שניצול, תקיפה, הכשרה ואלימות במשפחה הן התכונות הכי שפלות ונתעבות של המין האנושי. התעללו בי, ניצלו אותי, אחת מכל שתי נשים עברה את זה, ו-89 אחוזים מכלל המשפטים מסתיימים בזיכוי, אז הקמתי את הקבוצה כדי שהניצולים ידברו וישתפו בחוויות משותפות, בתקווה שיעודדו זה את זה. אני יודעת שאני נשמעת כמו כלבה קרה, אבל אני מקסימה, בחיי".

ועכשיו זה תורם של הצופים להחליט, האם הם רואים את תיאו באופן דומה לזה שבו רואה אותה טרי וראו אותה תלמידי התיכון, או באופן דומה לזה שבו ארבלה הבוגרת רואה אותה. האם היא נותרה שקרנית שמקרבנת אחרים ומתפרנסת מהצגתה שלה עצמה כקורבן או שעם השנים היא הבינה שהיא אכן נוצלה, והוטרדה, על ידי אימא שלה למשל, וריאן, ושהיא למדה מאז גם לתעל את הפגיעות שלה לערוצים טיפוליים.

אני מודה שברגע הראשון הגילוי על כך שתיאו העלילה גם על אבא שלה, והעובדה שהאם הייתה שותפה פעילה בהעללה, גרמה לי לחשוש מכך שיש בפרק כדי לתת לא מעט תחמושת לידי אלה בציבור שיבחרו לראות במתרחש בפרק עוד הוכחה לכך שאין להאמין לנפגעות תקיפה מינית, שמשקרות כל אימת שהן רוצות לפגוע במישהו, או מתחרטות בדיעבד על מה שהן הסכימו לו מלכתחילה.

אולם במחשבה שנייה, כפרק שמתחיל בשיעור ציור צבעוני, ועוסק בצמצום של הצבעוניות והמורכבות בענייני גבולות הבריונות וההסכמה הדדית למצבים ברורים של שחור ולבן, אהבתי את העובדה שאין בפרק אמירה חד משמעית לכאן או לכאן, ושהסדרה בוטחת בצופים שיצליחו להתמודד עם המורכבות של הסיטואציות, ושל דמותה של תיאו, ושיבינו שלא תמיד אפשר לצמצם כל מצב לשחור לבן.

להרוס אותך, HBO באדיבות yes
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

הקיסרית קי

הקיסרית קי – סיפור אמיתי לפרקים

כיצד שילבו את העובדות האמיתיות עם המתרחש בסדרה. ספוילרים להיסטוריה ולסדרה כולה…

לא בטוחה, באדיבות YES

לא בטוחה, עונה 4 – צריך לדבר על זה

דיון בעונה הרביעית של "לא בטוחה" בכלל ובפרק האחרון לעונה בפרט

סמוך על סול, Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television

סמוך על סול, עונה 5, פרק 10 – האהבה מקלקלת את השורה

דיון בפרק "משהו בלתי נסלח" (Something Unforgivable), הפרק האחרון בעונה החמישית של "סמוך על סול"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.