דקות הפתיחה של "אנחנו הנחשול" מראות נערה ונער מתגנבים לכנס של מנהיג כלשהו במטרה לחבל בו, סצנה שמצד אחד מרפרפת לסצנת השיא של הסרט "הנחשול" שבה לורי, גיבורת הסרט, והחבר שלה מתגנבים לכנס שעורך המורה כדי להראות לחברי "הנחשול" מי המנהיג האמיתי שלהם. בסרט התלמידים חברי הנחשול מבינים שהם טעו בדרכם כשהמורה חושף בפניהם את היטלר כמנהיגם "האמיתי", ולורי ובן זוגה מגיעים לאולם בסופו של דבר רק כדי לחזות באופן שבו הכול נפתר מעצמו. אולם שלא כמו בסרט המקורי, בסדרה המנהיג על הבמה אכן מאמין בערכים הפשיסטיים להם הוא מטיף, וטריסטאן וליאה, הנער והנערה שהינם גיבורי הסדרה, מוציאים לפועל את פעולת המחאה שלהם (שטיבה מתברר במלואו רק בפרק החמישי), ועל אף שדרכי הפעולה שלהם יכולות להיחשב מפוקפקות, הרי שהרצון שלהם למחות לגמרי ניתן להבנה.

הקשר לא קשר הזה של דקות הפתיחה, עורר בי עוד יותר את השאלה האם באמת יש קשר אמיתי בין הסרט לסדרה, ואם כן, במה בדיוק הוא מתבטא, אך המשך הצפייה בסדרה הותיר אותי עוד יותר מבולבלת מהבחינה הזו, כיוון שמצאתי כל מיני נקודת השקה ודמיון בנושאים ובמסרים של שתי היצירות, יחד עם פערים בין היצירות שגרמו לשתיהן להיראות מרוחקות עד מאוד.

בשתי היצירות למשל מועברת התחושה שיש משהו מאוד מעצים בתחושה שאתה חלק ממשהו גדול ממך. התלמידים בסרט מרגישים שהם נולדו מחדש, כי סוף סוף הם חלק ממשהו גדול, ממש כמו חברי תנועת 'הגל' בסדרה שמרגישים שהם סוף סוף עושים משהו כדי לשפר את העולם, והעוצמה של מה שהם עושים חזקה מהם. אולם, אם תנועת הנחשול בסרט הוקמה כניסוי של המורה שמטרתו הייתה להבין איך ייתכן שיתוף פעולה עם הנאציזם, הרי שתנועת הגל בסדרה קמה בנסיבות טבעיות, דרך פעילותם של התלמידים שרצו להפוך לאקטיביים יותר במאבק בעוולות העולם. מה שגרם לי לשים לב לכך שחוץ מהמטרה המוצהרת של הניסוי לא הייתה בסרט המתרחש בארה"ב נוכחות  של קבוצות בעלות גוון פשיסטי לאומני גזעני, ואילו בסדרה הגרמנית קיימת נוכחות של קבוצות כאלה, הן בין בני הנוער, והן בזירה הפוליטית, והנוכחות הזו, היא כמו מובנת מאליה, איש לא מתחקה אחר מקורותיה ואין צורך להסביר אותה אלא רק להיאבק בה.

בסרט "הנחשול" התלמידים מתאחדים סביב הרעיון של המורה שלהם, בלי שיוזכר במפורש אף אידאל אותו הם מנסים כביכול להשיג דרך תנועת הנחשול, לעומת זאת, תנועת "הגל" שליאה וטריסטאן מקימים במיני סדרה הגרמנית באה להיאבק עבור לא מעט אידאלים שמייצגים את רוח התקופה הנוכחית, כמו מניעת זיהום סביבתי, מלחמה בניצול החברתי הנעשה דרך מיתוגים ולוגואים, הגנה על בעלי חיים, מלחמה במכירת נשק לארצות לא דמוקרטיות, מאבק נגד פשיזם ועוד. מודה שלפעמים עודף האידאלים בסדרה וההחלטה להיאבק למען האידאלים של חברי הקבוצה השונים, דמו בעיניי להיעדר אידאלים בכלל, כי כשלוחמים למען הכול, והכול חשוב באותה מידה, זה יוצר נראות של מחאה רק לצורך מחאה.

אחד מהרעיונות הבולטים והמשותפים בין הסרט לסדרה הוא שתחושת עליונות היא סם ממכר. המורה בסוף הסרט אומר לתלמידיו "חשבתם שאתם כל כך מיוחדים, יותר טובים מכל מי שמחוץ לחדר הזה, המרתם את חירותכם במותרות של הרגשת עליונות", בעוד שבסדרה רואים בבירור כיצד תחושת העליונות המוסרית מביאה את חברי הנחשול לחוש גאים בעצמם על הפעילות שלהם גם כשהיא פוגעת באחרים מפני שהאחרים נתפסים על ידם כטועים מבחינה מוסרית.

העובדה שבסדרה הגיבורים נמצאים רוב הזמן בצד הנכון של האידאלים, הפכה כל פעם שבה הם פעלו באופן מפוקפק, ואנשים נפגעו, להדגמה של מסר פשוט שגם כשהלב במקום הנכון, אפשר להיסחף ולהגיע למקומות אפלים, ולפגוע באנשים שאוהבים. מסר שהוא נכון לכל מקום ולכל זמן, אך אם הוא עונה על שאלה היסטורית כלשהי זה לא על השאלה כיצד החברה הגרמנית כולה הייתה יכולה לתת לזוועת השואה להתרחש אלא על השאלה כיצד היו יכולות להיווצר בגרמניה קבוצות טרור דוגמת כנופיית באדר מיינהוף שאנשיה התחילו כאידיאליסטים ששואפים לתקן את העולם, וסיימו כטרוריסטים שמעשיהם גבו קורבנות רבים. וכדי לענות על השאלה הזו אין בעיני ממש צורך להיתלות בסרט "הנחשול", שעסק בשאלה הראשונה ואמר משהו על פסיכולוגיית ההמון.

כך, לאורך חלקים ארוכים של פרקי הסדרה, על הפערים הגדולים בינה לבין הסרט, כבר התחלתי לומר לעצמי שאולי עלי בכלל לזנוח כל ניסיון לאיזושהי השוואה עם הסרט "הנחשול", ולהתייחס אל הסדרה פשוט כסדרת תיכון חביבה עם אקשן מופרך, אך אז הגיע הפרק האחרון ופתאום ראיתי כמה נקודות ספציפיות שהיה ברור שאת ההשראה להן הסדרה שאבה מהסרט, וההקבלות באותן נקודות הצליחו להבליט הבדל רעיוני מעניין מאוד בין הסרט לסדרה, במיוחד בהתחשב בארצות המוצא שלהם.

הקבלה אחת שמתבלטת בפרק הסיום של הסדרה היא ההקבלה בין רוברט שמתחיל את הסרט כתלמיד הדחוי והמוקנט בכיתה, ושתנועת הנחשול נותנת לו ביטחון ומשמעות והופכת אותו לשווה בין שווים, ובין זאזי, הנערה הדחויה בסדרה הגרמנית שמצטרפת לתנועה של טריסטאן וליאה ולומדת להגן על עצמה ולעמוד על שלה.

בפרק הסיום זאזי נדרשת על ידי טריסטאן להימנע מאלימות ולא להרוג אדם שיכול להעיד נגדם, גם אם זה אומר, שהם ייתפסו על ידי המשטרה ושתנועת הגל שהם הקימו תחדל להתקיים. היא מתקשה להשלים עם כך: "אתה לא יכול פשוט לשנות את החיים שלי ואז להשאיר אותי לבד, הגל הוא הכול בשבילי", היא אומרת בבכי לטריסטאן משפט שהיה יכול בקלות להיאמר על ידי רוברט הממרר בבכי לאחר שהמורה חושף בפני התלמידים את היטלר כמנהיגם.

ההקבלה השנייה, והפחות מובנת מאליה, היא בין טריסטאן הנער החדש שמגיע לעיירה, ומתניע את כל המהלך של תנועת הגל, לבין המורה יוזם הניסוי מהסרט. הסצנה בין זאזי לטריסטאן מהפרק האחרון, אינה היחידה שמעמידה אותו בעמדה מקבילה לזו של המורה, גם ליאה שמה אותו שם באותו הפרק. 

כאשר ליאה מבינה שטריסטאן רוצה לפוצץ מפעל נשק שאחראי בעקיפין להירצחה של אימו בסודאן. ליאה לא רק מתנגדת למעשה שהוא מתכנן משום שהיא רואה בו מעשה טרור, אלא שהיא גם מאשימה את טריסטאן בכך שהוא השתמש בחברי הגל לצרכיו האישיים, שהוא הגיע לעיירה שלהם, בה ממוקם אותו מפעל נשק, בגלל המפעל, ובחר להפעיל מניפולציות על החלשים חברתית כדי שילכו בעקבותיו על מנת שהוא יוכל להשתמש בהם בנקמתו האישית. ליאה אף טוענת בפני זאזי והאגן, חברי "הנחשול", שהם הולכים אחריו באופן עיוור ולא חושבים באופן עצמאי, ממש כמו שלורי מהסרט טענה בפני חבריה לכיתה והם סירבו להקשיב לה.  

ברור שההקבלה בין טריסטאן למורה לא יכולה להיות מלאה כיוון שמטרת המורה בסרט "הנחשול" הייתה להמחיש לתלמידיו כיצד גם להם אישית היה יכול לקרות מה שקרה לגרמנים בזמן השואה, וגם אם הוא נהנה מתחושת הכוח שהוא זכה בה בעקבות הניסוי, דבר שאותו לא נדע והוא אינו רלוונטי בסרט, הרווח האישי מעולם לא היווה מטרה עבורו, בעוד שאצל טריסטאן, על פי דבריה של ליאה שאותם לא הכחיש, הוא הפעיל מניפולציות על התלמידים האחרים כדי שיוכל להשתמש בהם עבור מטרתו האישית, והשיפור שחל במעמדם החברתי ובחייהם היה תוצאת לוואי של מעשיו, ולא מטרתו העיקרית.