בא מן השתיקה


סקירה קצרה של פרקים 3 – 4 בסדרה הילר

אדמונד ברק (1729-1797) אמר פעם "כדי שהרוע ינצח אין צורך אלא שאנשים טובים ישתקו", ואם משהו כבר ברור אחרי הפרק הרביעי בסדרה (ויש הרבה דברים שאינם ברורים עדיין) זו העובדה שהגורם המניע את העלילה של הסדרה היא השתיקה של האנשים הטובים שאפשרה לרוע להוביל עד כה.

מון-הו מודה בפה מלא שהחטא שהוא חטא בעברו הוא חטא השתיקה, הוא היה כנראה עד למעשיו של אחיו, אך שתק ולא עמד בדרכו. אנחנו עדיין לא יודעים מה הוא בדיוק ידע, ומה הוא שמר לעצמו אז, ומאיזה סכנות הוא חשב שהוא מגן על עצמו ועל אחרים אבל אנחנו בהחלט יודעים שהיום הוא עדיין שומר על אותה שתיקה, הוא לא מספר לגיסתו על כך שהוא מצא את הבת שלה ושהיא בחיים, הוא לא מספר לבת שהוא יודע מי הם הוריה, ובאופן כללי הוא לא מסגיר את הקלפים שלו עדיין וזה עדיין גורם לו לסיוטים.

במקביל לשתיקתו של מון-הו שאפשרה כנראה את עניין האימוץ של יונג-שין, ואת נישואיהם של אחיו ושל מיונג-הי, אנו עדים לסיפורה של יון-הי שמסתבר שהייתה קורבן של פרשיית ניצול מיני ששותפים לה בכירים בפוליטיקה ובתעשיית הבידור, וכמו בהרבה פרשיות של ניצול מיני בהן ההשתקה היא החלק המאפשר את קיומה, גם כאן אנשים מפחדים לדבר.

במאמר מוסגר חייבים להעיר כי נראה שסיפורה הטרגי של השחקנית המתחילה יון-הי שנוצלה על ידי הסוכנות שלה בפרק מתכתב עם סיפורה האמיתי של השחקנית  ג'אנג ג'ה יון שגילמה את דמותה של סאני ב"בחורים רעים" (Boys over flowers) ובמכתב ההתאבדות שלה חשפה את הניצול המיני שעברה וכיצד הסוכן הקודם שלה אילץ אותה לקיים יחסי מין עם בכירים בתעשייה.

יון-הי מספרת בפרק ליונג-שין על חוסר האונים שהרגישה, ועל העובדה שהיא חזרה בה מכוונת ההתאבדות כיוון שהיא לא רוצה להיות היחידה שתשלם, היא רוצה שגם מי שפגע בה ישלם והיא מוכנה להעיד ולעשות מה שצריך. באופן מעניין, קטיעת קשר השתיקה עדיין נותר סוג של התאבדות בעיניה, אך עכשיו היא מעדיפה התאבדות שכזו שבה היא לא היחידה שמתה. אני מודה שכששמעתי אותה מסבירה זאת ליונג-שין הרגשתי שאני ממש שומעת את המסר של היוצרים לכל השחקניות המתחילות שאולי עוברות דברים דומים, שלא לבחור בהתאבדות, ושאם כבר התאבדות, אז עדיף כזו מטפורית, בה הן אולי הורסות לעצמן את הקריירה, אך מוציאות את האמת לאור ומביאות לדין את האשמים.

הסדרה הילר, יונג שין ואביה

יונג-שין ואביה

אביה המאמץ של יונג-שין, שהוא גם עורך הדין שמטפל עכשיו בעניינה של יון-הי, ויודע היטב כיצד המערכת עובדת, מאמין שלשם קטיעת קשר השתיקה, הסיפור צריך פרסום ולשם כך הוא פונה אל יונג-שין בבקשה שתפרסם את הסיפור של יון-הי במגזין האינטרנטי שבו היא עובדת. לטענתו, תלונה במשטרה כנגד אנשים בכירים כאלה, לא תיחקר בכלל אם לא יהיה לה הד בתקשורת. הכוח של התקשורת לעשות רעש הוא גדול יותר, אך גם כאן מתברר, שהתקשורת נמנעת מלעשות רעש, היא מפחדת.

הסצינה שבה כל הכתבים רצים אחרי הכוכבנית והכוכבן הידוענים שאת הסקופ על הרומן שלהם יונג-שין מפספסת, בשעה שרוב אנשי התקשורת בפרק מפחדים לגעת ולפרסם ידיעה תקשורתית רצינית, רק מעצימה את הביקורת שהפרק מציג על התקשורת, כשמצד אחד הוא מדגיש את חשיבותה ונחיצותה במאבק לצדק, ומצד שני, את האופן שבו היא לא פעם מועלת בתפקידה, כשהיא עוסקת בסיפורים בהם היא "חכמה על חלשים", אך מפחדת לפרסם את האמת, על האנשים החזקים באמת.

אחד הדברים המטרידים יותר הוא שבעמדות מפתח של התקשורת כפי שהיא מוצגת בפרק נמצאים לא רק אנשים שהם מהטובים ששותקים, אלא מהרעים שמשתיקים את הטובים על ידי הפחדה וקל לראות שהפחד הוא מוצדק, שכן יש מחיר לפרסום.

והמחיר הוא לא פשוט. יונג שין בוחרת לפרסם את הכתבה על יון-הי ופרשיית הניצול המיני ללא אישור של הבוס שלה, ובכך הופכת את עצמה למטרה לכל מי שחפץ בהשתקת הסיפור, והם רבים ובעלי עצמה.

כאשר מון-הו מציע לה להמשיך את הטיפול במאמר שלה במקומה, כי היא לא תוכל להתמודד עם הכוחות שיפעלו נגדה, למרות שהיא עצמה חושבת שהוא מעוניין "לגנוב" לה את התהילה, ברור לנו שהוא מציע את הדברים לטובתה כיוון שהוא מבין מי הם הכוחות הללו הרבה יותר ממנה, ויודע שהוא יוכל להתמודד עמם טוב ממנה. כרגע נראה שאם יש משהו אנוכי ברצון שלו לעסוק בפרשה הזו, הוא כנראה קשור לתחושת האשמה שלו על חטא השתיקה בעברו, והרצון שלו לכפר על כך ולא להיכנע שוב למשתיקים. אם כי על רקע זה, מעניין יהיה לראות כיצד הוא יתמודד עם הרצון של אחיו להריץ אותו פוליטית, אין ספק שככלי עם תדמית נקייה בשירות המשתיקים הוא יכול להיות מסוכן מאוד.

כמו שיונג-שין לא מודעת לעוצמת הכוחות הפועלים נגדה, היא גם אינה מודעת לכל מי שפועל בעדה, והמזל הגדול של יונג-שין הוא כמובן שכרגע נמצא על ידה הילר (שכשחושבים על זה, לא היה נמצא על ידה כלל לולא מון-הו).

הילר כחנון מצוי

הילר כחנון מצוי

זה היה משעשע לראות את הדמות שהילר לובש כדי לחדור לחייה של יונג שין ולנסות לגלות יותר על מון-הו שהפעיל אותו, ועל הקשר שלה אליו. זה הצחיק במיוחד כי זה מזכיר מדי את סופרמן (וגם את צייד עירוני שהזכיר את סופרמן בעצמו, למרות שלזכותו של הילר ייאמר שבתחפושת ההילר שלו באמת קשה לזהות אותו) – העיתונאי הסופר-חנון ביום שהוא סופר-הירו לעת מצוא. אבל היה גם כיף לראות אותו באופן כללי מגלה רגשות, הן כלפי יונג-שין והן כלפי אמו.

מכיוון שבשני הפרקים הראשונים היה נראה לי שהילר הוא אדם בודד חסר משפחה לחלוטין, הפתיע אותי לגלות שאמו עדיין בתמונה, אבל כנראה שיש הרבה תמונות שצריך להסיר מעליהן מעטה שתיקה של שנים לפני שנדע את הכול. ובינתיים כמו שזה נראה, זה רק הולך ונעשה מעניין יותר ויותר מפרק לפרק.

———————————————————

אהבתם? שתפו אותנו! רוצים לעודד אותנו ליצור עוד כתבות ושאלונים על הסדרות האהובות עליכם? הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.