UNREAL, עונה 2, פרק 10: לראות ולא להאמין


דיון בפרק הסיום של העונה השנייה של "UnREAL" ובעונה כולה. הכתבה כוללת ספוילר לסוף העונה השנייה של "ריי דונובן"

אנשים בדרך כלל משתמשים בביטוי "לראות ולא להאמין" כשהם רואים בעיניהם דברים שהיה להם קשה להאמין שיקרו במציאות, הנחת היסוד של הביטוי הזה היא כמובן שמה שרואים הוא האמת גם אם מתקשים או לא רוצים להאמין לה, אולם, אם חושבים על זה, הרי שאנחנו למדים די מקטנות לא להאמין לכל מה שעינינו רואות. הקוסם לא באמת מנסר את העוזרת שלו לשתיים, סופרמן לא באמת עף בשמיים, וגודל הכפית לא באמת משתנה בתוך כוס המים.

סדרות טלוויזיה מתוסרטות נופלות כמובן בקטגוריה של מציאות מדומה, אנחנו יודעים שמה שקורה בהן לא באמת קורה, והן גם אינן מתיימרות בדרך כלל לטעון שסיפורן אמת. בתכניות ריאליטי לעומת זאת מצפים מהצופים להאמין שמה שמצולם אמת הוא, אולי לא כל האמת, אולי לא רק האמת, אבל בעיקרון תכניות ריאליטי טוענות שהן מציגות בפני הצופים אמת בלתי מתוסרטת ובלתי מבוימת.

כמי שתמיד הייתה לה בעיה עם תכניות המציגות אמת חלקית (חדשות, סדרות תיעודיות וכו') בגלל הקושי לזהות היכן מסתיימת האמת ומתחילה העריכה, אני מודה שתכניות הריאליטי הציבו בפניי רף בעייתי אפילו יותר, במיוחד אלה מהן שנראה שמטרתן העיקרית היא להציג את גיבוריהן במירעם.

UNREAL
גיבורי UnREAL בצילום יח"ץ. באדיבות yes

לכן אודה ולא אבוש ששמחתי מאוד על הגעתה של הסדרה "UnREAL", שכן אהבתי את הרעיון של סדרה המלמדת אותנו לא להאמין לכל מה שרואים בתכניות ריאלטי. נכון שהמדובר בסדרה מתוסרטת וככזו היא אינה יכולה להתיימר ואינה מתיימרת לומר שכל מה שהיא מציגה אמת הוא, אבל גם כאשר חושפים באופן מוקלט ומבויים כיצד מתבצע קסם, התחושה של הצופה היא שהוא יודע עכשיו יותר על האופן שבו הקוסם מבצע את קסמיו, ודי בה בתחושה הזו כדי ללמד את הצופה לא להאמין לאחיזת העיניים אפילו אם רוב הקוסמים מבצעים את הקסם באופן שונה לחלוטין. במקרה הנוכחי, התווספה לתחושת החשיפה העובדה שמי שאחראית על יצירת הסדרה וכתיבתה, שרה גרטרוד שפירו, הייתה בעברה מפיקה בתוכנית המציאות "הרווק", ולכן סביר להניח שהיא יודעת על מה היא מדברת כשהיא מכניסה אותנו אל מאחורי הקלעים של עולם הריאליטי.

אולם, איכשהו נראה לי עם סופה של העונה השנייה, ששרה גרטרוד שפירו אולי יודעת איך לבנות תסריטים לסדרות ריאליטי שמקטלגות את משתתפיהן באמצעות סטראוטיפים נפוצים, אולם אין לה באמת מושג כיצד בונים עלילה בדיונית ודמויות בדיוניות אמינות. ובעוד שבסדרות ריאליטי חלק גדול של אמון הצופים מבוסס על הידיעה שהמדובר באנשים אמיתיים ולא בדמויות בדויות, זה לא יכול לעבוד בסדרות מתוסרטות, וכדי שסדרות כאלה ישדרו אמינות הן צריכות לדעת ליצור תהליכים שיהיו הגיוניים לעולם העלילה.

אני, שראיתי במהלך העונה כל מיני מהלכים של הסדרה שלא ממש קניתי אבל הצלחתי לסספנד לעצמי, ישבתי מול הפרק האחרון וחשבתי שלא רק שאני רואה ולא מאמינה למה שהולך בפרק, אני גם רואה לאיזה שפל הסדרה ירדה ולא מאמינה שהם חשבו שללכת לשם זה רעיון טוב.

הסצנה הראשונה של הפרק האחרון היא דוגמה מצוינת לקטע של "אני לא מאמינה שזה מה שראיתי עכשיו". זוכרים את הסדרה "זהות בדויה"? זוכרים איך בסוף כל פרק היו משאירים את סידני בסכנת חיים, שמי יודע איך אפשר לצאת ממנה, ואז בשתי הדקות הראשונות של הפרק הבא סידני הייתה נחלצת מהצרה כאילו כלום?  תחילת הפרק הזה הייתה בדיוק כזו. אחרי שבסוף הפרק הקודם רייצ'ל מגלה שיש לקולמן ראיות כנגד הפקת התכנית "אהבת נצח" שהוא רוצה להפיל, ולא יודעת איך להציל את התכנית, הנה תוך שתי דקות לתוך הפרק, אנשי האבטחה של המקום מוציאים מרשותו של קולמן את כל ההקלטות והציוד שלו, ואם זה לא מספיק אז רייצ'ל גם מגלה באופן מאד דאוס אקס מכינה שקולמן עצמו הוא זייפן, שלא רק שהוא בגד בה עם יעל, אחת המתמודדת ב"אהבת נצח" שהתגלתה כעיתונאית, אלא שהוא עצמו זכה בפרסים על סרט תעודה שחלקים נכבדים ממנו היו מבוימים על ידו. גילוי שלא היה לו שום רמז לאורך כל העונה. אבל עכשיו הוא מאד נוח.

UnREAL
רייצ'ל וקולמן. באדיבות yes

הקטע הזה אכזב אותי מאד כיוון שחשבתי שהרצון של רייצ'ל להציל את התכנית בסוף הפרק הקודם, אחרי כמה מילות חיבה והערכה מקווין בניגוד למהלך העונה שבו רייצ'ל וקולמן ניהלו רומן ליטוף אגו אחד לשני (למען האמת קולמן עוסק בעיקר בליטוף האגו של רייצ'ל), ורייצ'ל רצתה לעבוד אתו על דברים טובים יותר וחשובים יותר, היה יכול לפתוח פתח לדיון מעניין בשאלה על אנשים שלא מסוגלים לצאת מהכלוב בו הם נמצאים גם כשהוא פתוח. אבל לא היה באמת דיון כזה, כי הפתח הזה נסגר עם הגילוי שקולמן גם בוגד וגם זייפן.

אם חשבתי שהקטע הזה שעמו התחילו את הפרק סוגר את קו העלילה של רייצ'ל וקולמן באופן מאכזב הרי שהמשך הפרק הוכיח לי שלו הקטע הזה היה זה שבאמת מסיים את קו העלילה של רייצ'ל וקולמן הרי שהיה מדובר ביצירת מופת יחסית למה שבאמת הלך שם. מסתבר שקולמן ויעל מתכוונים לספר את האמת על ההפקה בכל מקרה, והעובדה שהם נטולי כמה ראיות לא שינתה מבחינתם. ואז, באחד המהלכים הכי מטומטמים שנראו באיזושהי סדרה אי פעם, ג'רמי, החבר לשעבר הממורמר של רייצ'ל, שומע על ההתעללות שהיא עברה בילדותה, ושוב עובר צד באופן פתאומי ממחנה שונאי רייצ'ל לאוהביה, ולא רק שהוא עובר לצד של אוהבי רייצ'ל הוא פתאום גם מוכן להרוג בשבילה, ולא רק מוכן להרוג אלא גם הורג בפועל. הוא מחבל ברכב של קולמן ויעל, וגורם לכך שייפגעו בתאונת דרכים (לא ממש הראו לנו שקולמן ויעל נהרגו בתאונה, אם כי אם לא היה בחבלה שלו ברכבם בכדי להבטיח את מותם, הרי שלפצוע אותם נשמע מטומטם עוד יותר כי אנשים פצועים עדיין יכולים לדבר).

המהלך הזה היה גרוע בעיניי מהמון בחינות שקשה לי לבחור אפילו מאיזו מהן להתחיל, ולכן אני אתחיל במניע של ג'רמי להחלפת הצד. בפרק השלישי העונה, ברנדי, אחת המתמודדת בתכנית "אהבת נצח" פגעה פיזית במתמודדת אחרת. אותה מתמודדת פוגעת תומרנה להאמין על ידי ההפקה שאם היא תשתף את צופי התכנית והרווק המבוקש בטראומת הילדות שלה ובהתעללות שעברה, הרי שזה יהפוך אותה לדמות יותר מורכבת ומעוררת הזדהות ויימחל לה עניין הפגיעה, בסוף כמובן אחרי שהיא מתפתה לספר את סיפורה ואכן זוכה למחילה והבנה מדריוס, הרווק עליו מתחרות הבנות, ההפקה מציגה אותה כמי שבדתה את הסיפור כדי לזכות בסימפתיה ומעיפה אותה מהתכנית. היה אפשר לחשוב שיש בזה ביקורת על תכניות ריאליטי שבאופן פשטני שכזה מצדיקות התנהגות גרועה באמצעות טראומות עבר שלא קשורות לכלום, אולם מסתבר שזה בדיוק ההיגיון של יוצרי הסדרה "UnREAL", כי פתאום במהלך העונה, אחרי שרייצ'ל הלכה מדחי אל דחי בהתנהגות שלה כלפי משתתפי התכנית, הם אמרו לעצמם: אבל רייצ'ל אינה דמות רעה, בואו ניתן לה טראומת ילדות שבה היא מוטרדת מינית על ידי מטופל של אמה ונבגדת על ידי אמה שמשתיקה את הסיפור, וכך הצופים יסלחו לה על הכול, ואם הצופים לא יסלחו לה, אז ג'רמי יסלח לה. ולא רק שהוא יחשוב שטראומת הילדות שלה מצדיקה את ההתנהגות הרעה שלה, הוא יאמין שטראומת הילדות שלה תצדיק גם מעשי רצח שלו.

טראומות ילדות יכול להיות כלי להצדקת דמויות ולהפיכתן למורכבות יותר, אבל כדי שזה יעבוד בעולם המתוסרט צריך לדעת להשתמש בכלי הזה, ונראה שבסדרה "UnREAL" אין להם מושג איך וכיצד.

מה שהדגיש בעיניי את העובדה שאין להם מושג, היא ההשוואה למתרחש בעונה השנייה של הסדרה "ריי דונובן", שמתרחשים בה כמה דברים דומים מבחינת קווי העלילה והדמויות, אך ההשוואה בין הסדרות רק הדגישה את הנחיתות של "UnREAL" לעומת "ריי דונובן" בכל פרמטר אפשרי.

ריי דונובן (ליב שרייבר). קרדיט צילום: Steven Lippman באדיבות yes

דמותו של ריי דונובן, ממש כרייצ'ל, מנסה ומתקשה להיגאל מהעולם שבו היא נמצאת, ובו היא עסוקה במעשי רמאות וטיוח יומיומיים. אם כי העולם שבו ריי דונובן נמצא הוא עולם אלים יותר באופן כללי מהעולם של רייצ'ל, וריי מסוגל גם להרוג אנשים במו ידיו אם הוא רואה צורך בכך, אבל עדיין ריי דונובן בעולם שלו נותן תחושה של דמות הרבה יותר אמיתית מרייצ'ל. כשמגיע הגילוי על ההתעללות שריי דונובן עבר בילדותו, יש לזה אפקט וקשר אמיתי למתרחש בחייו באותו הזמן, וזה לא נראה מושתל באופן שרירותי כדי לספק לו לגיטימציה למעשיו. כשעיתונאית בעונה השנייה שהוא מנהל אתה רומן מחליטה לחשוף את פשעיו והוא נמצא בסכנה שהעסק שלו כפיקסר – ספק שירותי טיוח לאמנים בהוליווד – ייסגר והוא יישלח לכלא, הוא מחליט, כמו שרייצ'ל החליטה, לתת לדברים לקרות ולעיתונאית לדבר. אולם כשאבי, אחד מאנשיו, לא שומע לו, ומחסל אותה בכל זאת, מראים אותו מתייסר ומסרב לשמוע ממנו תקופה ארוכה, בעוד שרייצ'ל, שלא הייתה מוכנה לשמוע מג'רמי אחרי שהוא תקף אותה, לא הביעה כלפיו אף מלה של מורת רוח אחרי שסיפר לה מה שעשה לרכב בו נסעו קולמן ויעל. ליהפך, בסצנת הסיום היה נראה שמעשהו הקנה לו כרטיס כניסה חזרה ל"משפחת" הפקת "אהבת נצח".

העניין הוא שהחיסול שאבי מבצע הוא הגיוני לדמות המבצעת, דמות שתמיד מוכנה לעשות הכול למען הבוס, וכבר חיסלה אנשים בעבר, דמות שקל לשכנע אותה שכשהיא מחסלת את העיתונאית היא מקיימת את מצוות דין מוסר, ומגנה בעצם על הבוס שלה. כל ההתנהלות הזו שמטרתה לא לתת לדמותו של ריי להצליח להיגאל נעשית באופן שאמין לשתי הדמויות הרלוונטיות.  

ב-"UnREAL" לעומת זאת, ג'רמי התחיל את העונה כחבר ממורמר לשעבר, אך בחור רגיל בסך הכול, המשיך כתוקף נשים, וסיים כרוצח, וזאת בלי שבאמת תורגש איזושהי התפתחות אמיתית באופיו. ואם יהיה מי שיטען שהעלילה שלו לא נבנתה היטב בשל מספר הפרקים המצומצם של הסדרה (עשרה לעונה) שמנסה לדחוס כמה שיותר בכמה שפחות, הרי שהטענה הזו לא תופסת בעיניי, כיוון שגם בסדרה "ריי דונובן" מספר הפרקים בעונה הוא מצומצם (12) ומספר הדמויות הלא פלקטיות בסדרה שלהם גדול הרבה יותר.

מילא אם זה היה מסתיים רק בג'רמי, אך  גם רייצ'ל, הדמות שהיא לב לבה של הסדרה, התחילה העונה להידמות לדמות קריקטורית. רגע אחד היא חושבת שהיא משוגעת, רגע אחרי כן הכול בסדר איתה ואין שום בעיה, לרגע יש לה ייסורי מצפון, והכי חשוב לה לעשות את הבחירה המוסרית ולהציל ילדים באפריקה, וברגע הבא, להציל את התכנית זה הדבר הכי חשוב בעולם. ברגע מסוים היא חושבת שאולי מגיע לה להיתפס ולשלם על חטאיה, וברגע אחרי היא מפנה מקום לצידה לג'רמי שהרג בעצם אדם שהיה אמור להיות חשוב לה לפחות בשל העובדה שלזמן קצר העונה היא אפילו חשבה לחלוק את חייה עמו.

יש האומרים כי מכיוון ש-  "UnREAL" היא סבונייה, ברור שדמויותיה מוקצנות ולא צריך לחפש יותר מדי הגיון במעשיהן, אבל כמי שצופה לא מעט באופרות סבון יומיות, ומכירה היטב כיצד זה מרגיש כשדמויות מחליפות את עורן באופן פתאומי, אני יכולה לומר בפה מלא שגם באופרות סבון יומיות לא היו מעזים לבצע חילופי אופי תכופים כאלה בדמויות בזמן כל כך קצר ובאופן לא הגיוני שכזה בעליל.

יעל וקולמן. קרדיט צילום: James Dittiger

אם זה לא הספיק לכם עד עכשיו כדי להבין מדוע אני חושבת שהבחירה של הסדרה בנתיב הזה הייתה גרועה, הרי שאפשר להוסיף שיש בבחירה הזו גם משהו שמעקר את הביקורת שהסדרה מתיימרת להעביר על תכניות הריאליטי, כיוון שאנחנו הרי לא נוטים להאמין שאנשי הפקת תכניות הריאליטי הם אנשים רצחניים, והבעיה עם תכניות ריאליטי אינה במקום שברור לכולם שהוא אסור על פי חוק. זה אגב גם מה שהפריע לי בביקורת של קולמן ויעל על התכנית. הם הולכים לבצע חשיפה על מאחורי הקלעים של הסדרה ועל המוות של מרי מהעונה הקודמת, אבל ההתנהלות של הפקת התכנית היא בעייתית מספיק גם בלי המקרה של מרי, וכשהופכים את המקרה של מרי למה שלא בסדר בתכנית "אהבת נצח", זה כאילו נותנים אישור כשרות לכל תכניות הריאליטי שאף אחד מהמתמודדים שלהן לא מת במקרה במהלך העונה.

היה לי כל כך חבל שהם הלכו בסדרה למקום המיותר הזה, כיוון שעלילת "אהבת נצח" בפרק דווקא הצליחה לספק בו סוג של קתרזיס. דריוס הרווק, שמוצב על ידי קווין בסיטואציה בה עליו לבחור האם להינשא לטיפאני או לשנטל, שתי הפיינליסטיות של התכנית, מחליט להישאר נאמן לעצמו ולא לבחור באף אחת מהן. אז בדיוק מגיעה רובי (שהובאה לשם על ידי רייצ'ל באחד הצעדים החיוביים היחידים שהיא עשתה בפרק), בחירת לבו האמיתית שהודחה על ידו בעבר מהתכנית, כשהוא היה יותר טיפש וקל לתמרון, כדי שהוא יצהיר על אהבתו לה. רגע שערכו טמון בהבעה על פניה של קווין, שרואה ולא מאמינה למראה עיניה, כי מי בימינו זוכה לאהבת אמת על אמת? ואם הפרק היה מסתיים בכך, אולי היה אפשר למצוא בו אמירה על כך, שלפעמים, כשמצליחים לשדר את האמת (אפילו בלי כוונה), זה הדבר הכי נכון והכי מרגש שיכול להיות, ושעדיף שתכניות ריאלטי לא יעבדו כל כך קשה בהינדוס מציאות, כי לא שם כוחן.

אולם ההליכה למחוזות  אחרים מסמסה גם את האמירה הזו שמרוב שמלמדים אותנו להיות ציניים ולא להאמין לא בטוח שנדע לזהות את האמת ולהעריך אותה גם כשהיא תצוץ מול עינינו. ואולי זה הנזק האמיתי שיש בסדרה UnREAL שחוץ מללמד אותנו לראות ולא להאמין, היא לא אומרת דבר, וזה חבל במיוחד כי היא התחילה את העונה ממקום שבו היא רצתה להראות שיש לה אג'נדות שהיא רוצה להעלות לדיון, וממש כמו שסדרת הריאליטי שלה "אהבת נצח" רצתה להביא לדיון את הנושא הגזעני בארה"ב אבל סיימה כסתם עוד סיפור אהבה בלי שום אמירה משמעותית, גם  UnREAL סיימה עונה בלי שום דיון ובלי שום אמירה משמעותית. כי כשהכול הופך לדרמה שבה כולם רמאים וכולם שקרנים אז  אי אפשר להאמין לכלום. וכשאי אפשר להאמין לכלום כל הטענות חסרות משמעות באותה מידה.

  • 51
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.