מבט אחד בווילו הספיק לאוז כדי לתהות "מי הנערה הזו?" אולם מסתבר שגם לאחר צפייה בכל העונות של "באפי קוטלת הערפדים" זהותה של ווילו אינה קלה להגדרה. לחיים שלום גרינברג יש תיאוריה מעניינת בנושא
ווילו, אחת הדמויות המרתקות ביותר ב"באפי קוטלת הערפדים" עוברת במהלך הסדרה מסע יפיפה של חיפוש עצמי. השינויים שהיא עוברת במהלך הסדרה אמינים, למרות שהם קיצוניים, ושבשיאם, בסוף העונה השישית, היא אף הופכת לנבל של העונה.
כיצד זה קורה שלמרות קיצוניות השינויים שעוברת הדמות היא נותרת אמינה? לדעתי הדבר נובע מכך שהשינויים הללו מבוססים היטב על הזהות הלא מגובשת (או החסרה) של ווילו.
על פי הפסיכולוגיה החברתית זהות האדם מורכבת מאוסף של אמונות ודעות על עצמו. חלקן נגזרות מההיכרות שלו עם עצמו ("זהות עצמית"), וחלקן נגזרות מהדרך שבה הוא מאמין שאנשים מסביבו רואים אותו ("זהות נסיבתית").
אפשר באופן גס להגיד שלכל אדם יש מספר זהויות שמשתנות בהתאם לסיטואציות שבהן הוא נמצא. אנו נגדיר את עצמנו באופן שונה בהתאם לאנשים שמסביבנו, וממילא נהיה במובן מסוים אנשים שונים. אותו אדם יכול להיות חבר, אהוב, חייל, בוס, אסיר, חוקר או הרפתקן, הכול בהתאם לסיטואציה ולאנשים שמסביבו. כאשר אדם נמצא עם אהובתו . הדרך שבה היא רואה אותו תשפיע על הדרך בה הוא רואה את עצמו ומגדיר את עצמו. מעבר לכך, אהובתו היא חלק מהזהות שלו. יש לו זהות של נאהב. נניח שאותו אדם נפרד מאהובתו והולך לטירונות למחרת היום. בהתאם לכך הדרך שבה הוא רואה את עצמו תשתנה, ושוב, הזהות שלו תשתנה, והוא לא יהיה בדיוק אותו בנאדם שהיה עם אהובתו בערב הקודם. הצבא יהפוך לחלק מהזהות שלו ותהיה לו זהות של חייל.
עם זאת, אנשים לא הופכים לבני אדם שונים לחלוטין כשהם פוגשים את אהוביהם או הולכים לצבא. לכל אחד יש זהות שאינה תלויה בסובב אותו והיא נגזרת מההיכרות שלו עם עצמו. זהות מגובשת יש לאדם היודע לשמור על הזהות ה"עצמית" שלו במעבר מסיטואציה לסיטואציה. רוב האנשים הבוגרים מצליחים להגיע לאיזון בריא בין הזהויות המשתנות לזהות הקבועה. הם מושפעים מהסובב אותם ומשתנים לאט, אולם לא נסחפים ונזרקים באלימות מזהות לזהות בהתאם לנסיבות.
ווילו היא דמות שהזהות ה"עצמית" שלה לא מגובשת. הדבר נובע מחוסר ביטחון עמוק (שנוצר ככל הנראה משנים של הרחקה חברתית בבית ספר, כפי שהיא מתארת את עצמה בארסיות בסאגת ווילו-האפלה וכנראה גם מחוסר תשומת לב מצד הוריה). חוסר הביטחון הזה מביא לכך שההשפעה של אנשים חיצוניים על ווילו היא מאוד גדולה. כמובן שיש לה זהות, אך זו מאוד לא מגובשת ומותירה מקום גדול לאנשים בחייה להיות חלקים בזהות שלה. כתוצאה מכך, אנו רואים שווילו משתנה מאוד במהלך הסדרה, בעיקר בהתאם לאנשים שהיא נמצאת אתם ולהיעדרם. לאנשים אלה, שמהווים למעשה חלקים בזהות של ווילו, אני קורא עוגנים. במהלך הסדרה ווילו מחליפה כמה עוגנים, ולרוב יש לה יותר מעוגן אחד בכל רגע נתון. העוגנים של ווילו הם: זאנדר, באפי, ג'יילס, הסקוביז, אוז, השימוש בקסם וטארה.
העוגנים הללו משפיעים על הזהות העצמית של ווילו, לאו דווקא בכך שהיא מתנהגת אחרת במחיצתם, או שההתנהגות שלה מושפעת מהתנהגותם (למרות שיש בווילו גם את הרצון לרצות וגם זה קיים במידה זו או אחרת עם עוגנים מסוימים). זה לא ששהות בחברת זאנדר תהפוך אותה לתלמידה פחות טובה, או שאם היא מסתובבת עם באפי, היא נדמית יותר לבאפי. אלא שהאהבה והערכה שלהם אליה, היא חלק חשוב מהאופן שבו היא מגדירה את עצמה לעצמה. ואת המעמד שלה בעיניהם היא רואה כחלק מהזהות שלה ומצדיקה את קיומה בעזרתו, לכן ההשפעה של עוגנים אלה על זהותה היא כל כך גדולה שכאשר הם עוזבים אותה באופן פתאומי, התוצאה הרסנית. ואפשר לראות את הדבר קורה מספר פעמים, ברמות שונות של דרמטיות.
הזהויות של ווילו
על פני השטח, אפשר לזהות שלוש "ווילו" שונות לאורך הסדרה: ווילו הרגילה, ווילו הערפדית ו-ווילו האפלה, אולם אם נסתכל לעומק, נגלה שיש בתוכה עוד כמה זהויות השונות באופן דרמטי זו מזו. ניתן לראות זאת בבירור בחלום שלה בפרק סיום העונה הרביעית, Restless. היא חולמת שהיא נקלעת למחזה ללא הכנה מוקדמת וכולם מתייחסים להופעה הרגילה שלה בתור "תחפושת", ואומרים לה שהם יודעים עליה את האמת. בסוף החלום התחפושת נקרעת מעליה והיא מוצאת את עצמה נראית כפי שנראתה בעונה הראשונה – בבגדים לא מחמיאים ובשיער ארוך, כשכל חבריה, כולל טארה, צוחקים עליה.
המעבר בין ווילו של העונה הראשונה לווילו של העונה הרביעית הוא כמובן ארוך והדרגתי, ואם מסתכלים אחורה, רואים את התהליך שעברה. השינוי בין ווילו ההססנית, התבוסתנית והשקטה של העונה הראשונה לווילו הבטוחה בעצמה והחזקה של סוף העונה הרביעית הוא יותר ממדהים. ווילו מצאה את מקומה בעולם. היא מצאה אנשים שאוהבים אותה, היא מצאה שליחות חשובה ודרך לתעל את האנרגיות האדירות שבה למטרה משמעותית. אלא שמה שהחלום בא להביע הוא שהדרך שהיא עשתה היא במובן מסוים מהשפה ולחוץ. היא הגדירה עצמה באמצעות היחס הטוב וההערכה שהיא קיבלה מחבריה (העוגנים שלה) אולם קיימת בעייתיות בביסוס הזהות העצמית על עוגנים מבחוץ, שכן כאשר הם נלקחים האדם נותר חסר ערך מבחינתו.
לכן, עמוק בתוכה ווילו מפחדת שהווילו החנונית תתגלה וכולם יצביעו עליה ויצחקו. חוסר הביטחון הבסיסי שלה מקשה עליה להאמין שהיא נאהבת, והחלום מדגיש את חוסר האמון שלה בחבריה. מי שקורעת ממנה את התחפושת בחלום היא לא אחרת מחברתה הטובה באפי, ולאחר שהיא נקרעת, כל האנשים בחייה, כולל טארה ואוז, בוגדים בה ורק ג'יילס נשאר נאמן. יש משהו מאוד מטריד בכך שכצופים אנחנו מאמינים שדבר כזה, מן הסתם, לעולם לא יתרחש, אבל ווילו, במקום עמוק אפל ומפוחד בתוכה, לא בוטחת בהם באמת.
בעונה השישית, אחרי שטארה עוזבת אותה, ווילו מדברת עם באפי ומבחינה בין "ווילו הרגילה" ל"סופר ווילו". היא אומרת שהיא מרגישה שיש בה אדם, שאפילו טארה לא הכירה. לדעתי, הדבר מעיד על כך שווילו מזהה בתוכה כמה זהויות, שהשונות ביניהן גדולה יותר מהשונות בין הזהויות של שאר הדמויות (או של בנאדם ממוצע).
העוגנים בחייה של ווילו
נראה שהעוגן המוקדם ביותר של ווילו הוא זאנדר (ממה שאנחנו מבינים, הקשר הזה התחיל בגיל חמש), שהיה החבר היחיד שלה בתחילת הסדרה. הכניסה של באפי וג'יילס לחייה של ווילו אפשרה לה לפתוח בתהליך ארוך שבו היא גילתה את הכוח שלה ואת האפשרות להיות מוערכת, חיונית ואהובה. מאוחר יותר היא גם מתחילה להתעניין בקסם, מה שממשיך את הקו של הזהות האינטלקטואלית שלה. הכניסה של אוז לחייה מאפשרת לווילו להגדיר את עצמה גם בנפרד מהסקוביז ומכניסה אותה למציאות שבה היא אהובה ונחשקת. אולי זו הסיבה שרק אחרי מערכת היחסים עם אוז היא מגלה מחדש את התשוקה שלה לזאנדר, דבר שכמעט ממוטט את הקשר שלה עם אוז.
בעקבות הקשר עם אוז ובזכות היציבות שהוא מספק לה, ווילו מתחילה לבחון את זהותה ומגלה פעם אחר פעם שהיא לא מרוצה ממנה, מה שמתבטא באופן חריף בתחילת הפרק שבו ווילו הערפדית מגיעה לעולם שלהם. ווילו מתעצבנת שמתייחסים אליה כ- "reliable" ומנסה להתנער מתווית החנונית הגאונית והאמינה שהוצמדה לה.
הפרידה הדרמטית של אוז מווילו בעונה הרביעית מכניסה אותה למשבר מאוד עמוק, שבמהלכו, כהרגלה בזמני משבר, היא גם פוגעת בחבריה. חשוב יותר – הפרידה מאפשרת לה להתחיל בשינוי עמוק ודרמטי מאוד בחייה שכולל את הקשר עם טארה, שאישיותה שונה מהותית מהאישיות של אוז כמו גם המגדר שלה. הקשר עם טארה מאפשר לווילו לגלות צדדים חדשים באישיותה, ולבחור להגדיר מחדש את נטיותיה המיניות.
קסמים
בד בבד עם התפתחות הקשר עם טארה, מימד הקסם נכנס לחייה של ווילו באופן משמעותי יותר ויותר. אני מתייחס לקסם כאל עוגן חיצוני למרות שהוא מגיע מווילו עצמה ושככל הנראה זהו צד חשוב ורב עוצמה באישיותה. הסיבה לכך היא שפעם אחר פעם הקסם מוביל את ווילו למקומות שהיא לא כיוונה אליהם. בניגוד לאינטלקט שלה (שאף הוא צד חשוב ואינטגרלי באישיותה), נראה שהקסם עומד בפני עצמו,. לקסם יש את הכוחות שלו ואת הרצונות שלו ואלה לא תמיד הולכים יד ביד עם הכוונות והרצונות של ווילו. היא מגלה את עוצמתה ואת הכישרון הטבעי שלה לקסם. היא מגלה שאפילו שהיא פחות מנוסה מטארה בעולם הזה, היא יותר עוצמתית ממנה. ההגדרה של ווילו משתנה אט אט מ"תולעת ספרים" ל"מכשפה", ובעונה השישית, כשבאפי נעדרת, היא גם תופסת פיקוד על החבורה ועושה שימוש נרחב ביכולותיה הקסומות. כמו כל אדם שלא בטוח בהנהגתו, ווילו מגיבה בחריפות לביקורת השלילית של ג'יילס על החייאתה של באפי. היא מסתמכת בוויכוח ביניהם על יכולותיה החזקות בקסם, ובנימה מאוד לא אופיינית לה, היא מאיימת על ג'יילס ואומרת לו שלא כדאי לו להסתבך אתה.
עוגן הקסם הולך ומתחזק עם התקדמות העונה השישית (אחרי ההצלחה המדהימה בהחזרת באפי מהמתים) ומתחיל להרחיק את ווילו מטארה, שמבינה באופן אינטואיטיבי את הסיכונים שבשימוש נרחב מדי בקסם, שבנקודה זו בעלילה משמש כמטאפורה לסמים. אבל טעם הכוח חזק מדי בשביל ווילו, שתמיד הייתה חלשה ותלויה באחרים, והיא לא מצליחה להרפות. שכרון הכוח מגיע לרמה שבה היא מתעסקת עם הזיכרונות של טארה ושל חבריה על מנת להימנע ממריבות, וטארה עוזבת אותה.
כמו אחרי הפרידה מאוז, הפרידה מטארה – הניתוק מעוגן חשוב מאוד בחייה, מכניס את ווילו למשבר והיא נתלית לחלוטין בעוגן הקסם. עם הכוונה מאיימי, ווילו מגיעה למצב של התמכרות לקסם וכמעט הורגת את דון. מול מבטה הזועם של באפי, ווילו נשברת ומודה שהיא צריכה עזרה. היא מנסה להפסיק את השימוש בקסם במכה אחת אך עם הזמן מתפתה יותר ויותר להשתמש בו. בצעד מאוד דומה לזה של אוז לפניה, האהבה והגעגועים של טארה לווילו דוחפים אותה לסלוח לה ולחזור אליה. האיחוד השמח ביניהן נקטע עד מהרה על ידי כדור מאקדחו של וורן.
הניתוק מהעוגן של טארה כאן הוא אלים הרבה יותר מאשר בפעם הראשונה. בניגוד לפעמים האחרות, בהן ווילו לא הכירה את עוצמת הקסם שלה ונמשכה לעוגן הקסם באופן ילדותי ועיוור, ווילו כבר מכירה את הכוחות שלה, או לפחות כך היא חושבת. האבל והזעם על מותה של טארה דוחפים אותה בחזרה אל עוגן הקסם. אלא שהפעם היא לא משתמשת בסתם קסם, אלא בקסם אפל. העוגן הזה לא רק מגדיר אותה, אלא מושך אותה כל הדרך אל הקרקעית. ווילו, הפעם באופן מאוד מילולי, מאבדת את זהותה לקסם האפל. שינוי הזהות כל כך דרמטי עד שאפילו הופעתה משתנה (קצת כמו בחלום, רק הפוך). ווילו המתוקה, העדינה והמתחשבת נעלמת לחלוטין ובמקומה מגיעה מעין תמונת ראי שלה, משהו שמאוד מזכיר באופיו ובהתנהגותו את ווילו הערפדית. בנוסף לאבל והזעם שבה, עולים אל פני השטח כל הצדדים האפלים של ווילו: ההשפלה של שנים על שנים בבית הספר, התסכול על היותה רק משנית לבאפי, שנאת הזהות החנונית שהיא לבשה בעונות הראשונות, השאפתנות ויצר התחרות מול ג'יילס, חוסר הביטחון באהבה של חבריה.
חשוב לא לעשות לה הנחות: ברור שהופעת ווילו האפלה היא תוצר של דברים גדולים ממנה (הקסם האפל והזעם והאבל על מות טארה), אבל בשורה התחתונה, הכול נובע מווילו. כל הצדדים של ווילו האפלה קיימים גם בווילו הרגילה, וכל אחד מהם נחשף בשעתו, מוקדם יותר במהלך הסדרה.
אני חוזר שוב להנחה שלי, שמבוססת במיוחד על החלום ב- Restless, שווילו לא בוטחת באהבת חבריה. לדעתי, זה הגורם שמאפשר לה להמשיך לדבוק בזהותה האפלה גם מול חבריה ואפילו להילחם בהם. מעניין לראות שבמשך כל שלושת הפרקים האלה, היחיד שווילו האפלה לא מתעמתת אתו חזיתית הוא זאנדר, אולם הוא זה שבסופו של דבר, על ידי אמירה חוזרת ונשנית שהוא אוהב אותה מצליח לשבור את הזהות של ווילו האפלה ולהחזיר אותה למצבה הרגיל.
לכאורה, זאנדר זורק לווילו עוגן ישן שמאפשר לה לחזור למה שהיא הייתה, אבל באופן יותר עמוק וחשוב, הוא מאפשר לה להתנתק מעוגנים בכלל ולעמוד בזכות עצמה. שכן, ההכרה בכך שאפילו בשעתה האפילה ביותר, הדוחה ביותר, היא עדיין ראויה לאהבה, מאפשרת לה להבין שהיא ראויה לאהבה בזכות עצמה ולא בגלל מה שהיא עושה או איך שהיא נראית או כל פרט טכני אחר אצלה.
לאבד את העוגן
מה קורה לווילו כאשר היא מאבדת את אחד העוגנים שלה? דוגמה בכלל לא דרמטית, אבל מאלפת מאוד, אפשר לראות בעונה השלישית כשבאפי מתחילה להסתובב הרבה עם פיית'. לא מדובר כאן בריב גדול בין באפי לווילו או בניתוק ברור כלשהו, אבל ווילו מקבלת את זה קשה ונפגעת מאוד. קצת מאוחר יותר, בפרק שבו באפי מקבלת את היכולת לקרוא מחשבות, התגובה הראשונה של ווילו היא חשש שעכשיו באפי לא תצטרך אותה.
אם נחזור לתאוריה שלי, שעל פיה ווילו מגדירה את עצמה על ידי האנשים שמסביבה יותר מאשר בן אדם ממוצע, ניתן להבין את המשבר העמוק שעובר עליה בכל פעם שהיא ניתקת מאחד העוגנים שלה או פוחדת שזה עלול לקרות. כשטארה עוזבת אותה בעונה השישית, ווילו אומרת לה: "Baby, I need you". הצורך שלה בטארה הוא עמוק יותר מצורך בזוגיות. טארה היא חלק אינטגרלי מהזהות של ווילו. היא לא מסוגלת לדמיין את עצמה בלי טארה, כיוון שהיא מגדירה את עצמה על פיה, ועל פי מערכת היחסים שביניהן.
השיוט החד של ווילו בין העוגנים שלה פוגע לא פעם ולא פעמיים בחבריה. פרץ התשוקה שלה לזאנדר (למען ההגינות, יש להזכיר שלסיפור הזה יש שני צדדים, אבל זה לא מסיר ממנה אחריות) מערער את הקשר שלה עם אוז ומפוצץ לתמיד את הקשר של זאנדר וקורדיליה. ב- Something Blue, אחרי הניתוק מהעוגן של אוז, לחש חסר אחריות של ווילו פוגע, ללא כוונת זדון, בכל חבריה. עד כדי כך שד'הופרן מתרשם ממנה ומציע לה להיות שדת נקמה.
הניתוק מהעוגן של טארה בעונה השישית מביא, כזכור, להופעת ווילו האפלה ולפגיעה הרבה יותר ישירה בחבריה. ההיסחפות אחר עוגן הקסם, ביחד עם הפחד לאבד את עוגן טארה, מביא למשחק בזיכרונם של טארה והסקוביז. כזכור, נבואה זאת מגשימה את עצמה ומביאה לעזיבה של טארה.
יש לציין שווילו היא לא היחידה בסדרה שעוברת טראומות וגם לא היחידה שפוגעת בחבריה (אם כי היא עושה זאת באופן הדרמטי והמרהיב ביותר, ללא ספק). אולם, כל השאר, גם כאשר הם נפגעים עמוקות מהמשברים שהם עוברים ושמעצבים אותם, נשארים פחות או יותר אותם אנשים גם לאחריהם. בנוסף, כל הדמויות משתנות לאורך הסדרה, אבל השינויים שעוברים עליהם גם הרבה יותר איטיים וגם הרבה יותר מתונים מהשינויים ה"משוגעים" שעוברים על ווילו (וזה אם לא לוקחים בחשבון את ספייק ופיית', שאינם חלק מהסקוביז). מה שכאמור מייחד את ווילו הם השינויים הדרסטיים שעוברים על זהותה בכל פעם שהיא מתנתקת מעוגן אחד או נסחפת אחרי אחר.
עניין נוסף הוא שווילו נוטה להימשך לעוגנים שלה, או לפחות לרובם, גם גופנית ורומנטית. אוז וטארה הם כמובן הדוגמאות הברורות לכך. זאנדר הוא מושא התשוקה של ווילו בנקודות מסוימות לאורך הסדרה. ג'יילס פחות רלוונטי אבל ווילו מודה שהיה לה קראש עליו ושהיא חושבת שהוא סקסי. הקסם משמש את הכותבים כמטאפורה לסקס לסבי בעונות הרביעית והחמישית, עקב אילוצי הצנזורה. באפי, אם כן, היא העוגן היחיד שאתו יש לווילו רק קשרי ידידות (לפחות בסדרה עצמה, הקומיקס זה כבר סיפור אחר).
המשיכה לעוגנים שלה מסבכת את העניין בכמה דרכים. במקרה של זאנדר, היא מכניסה מימד מורכב ועמוק יותר לקשר שאמור להיות רק ידידותי. במקרה של טארה, היא מעמיסה תלות על הקשר – תלות שגורמת לה לנקוט באמצעים קיצוניים כדי לא לאבד אותו, והופכת את הפרידה לאובדן זהות. הפרידה מהעוגנים אוז וטארה אף גורמת לה להתמכר לעוגן הקסם, וכך לפגוע ולסכן את חבריה.
תיקון ואיזון
בעונה השביעית ווילו עוברת תהליכים עמוקים ומורכבים שנולדו מהמוות ומהכאב שגרמה בסוף העונה השישית, וגם ממות טארה. הכרת העוצמה שלה שם, ואהבתו של זאנדר שאינה תלויה בדבר נותנים לה ביטחון עצמי המאפשר לה להתחיל לפתח זהות משל עצמה. אבל מדובר בתהליך מאוד שונה מהתהליך שהיא עברה בשש העונות הקודמות, ולא כאן המקום להיכנס אליו.
עם זאת, חשוב לציין כי הפעולה שלה בפרק האחרון של הסדרה היא למעשה סוג של גאולה, מעין תיקון של מעשיה בעונה השישית. עניין זה מקבל ביטוי חזותי באמצעות תמונת הראי של ווילו האפלה – השיער הזוהר בלבן. הגאולה כרוכה בעובדה שבמקום להשתמש בכוח שלה למען מטרות אינטרסנטיות או נקמה באחרים, ווילו מנצלת את הכוח שלה ואת הכוח של החרמש כדי להעניק כוח לאחרים.
חשוב להדגיש שווילו עצמה משמשת עוגן (במובן החיובי של המילה) לחבריה פעם אחר פעם, כשהיא מביאה לידי ביטוי את טוב לבה והבנה עמוקה של האנשים שסביבה. האופטימיות המובנית שבה והיכולת של חבריה לסלוח לה מאפשרים לה להמשיך הלאה אחרי התהומות העמוקים שהיא מידרדרת אליהם ולהמשיך לבנות את עצמה ואת סובביה. ואף זה חלק מהתהליך המפותל והיפיפה שווילו עוברת במהלך שבע העונות בסדרה, תהליך שאני מאמין שכל צופה יכול להזדהות עמו באופן כזה או אחר שכן ב"באפי" כל מוטיב משמש מטאפורה לפן כלשהו בחיים האמיתיים.
מצחיק, בדיוק אתמול נזכרתי איך ווילו התעללה בחבריה בטעות בעונה רביעית…
אגב, גם הבחירה שלה בזהות הלסבית, למרות העובדה שנמשכה גם לגברים (זאנדר, אוז, דרקולה, ג'יילס, אפילו לאנג'ל בעולם המקביל במשחקי המין הסאדיסטים שלה)
מרגע שנצמדה לעוגן של טארה, היא הייתה צריכה לשנות את הזהות שלה לכזו שתתאים לה יותר (ונוכח החשש של טארה מכך שזה זמני, היא לא הפסיקה לחזור על זה שהיא לסבית עכשיו)
כתבה מצויינת, שעוררה בי חשק עז לחזור ולראות את וילו הכפולה…תודה לכותב.