מחמאה שהיא עלבון

דארסי ובניו

מה הקשר בין מודעות עצמית למחמאות מפוקפקות? לטלוויזיה פתרונים...

"מעולם לא ראיתי אותה במו עיניי תולשת לפרפרים את הכנפיים"

באלו המילים בחר מייסון, אחד מגיבורי אופרת הסבון "סנטה ברברה", לספוד לג'ינה כשהתבקש לומר כמה מילים טובות לזכרה בהלווייתה (המוקדמת מדי כמובן). בצורה מיתממת זו הוא הצליח גם לרמוז לדעתו עליה וגם לא להעיד עליה לכאורה שום דבר רע. אולם שלא כמו העלבון המכוון בדבריו, שאיש לא טעה בהבנתו, קורה לא פעם שאנו צופים בדברים הנאמרים מתוך כוונה אמיתית להחמיא אך מתקבלים בעלבון, או להפך, בדברים הנאמרים בכוונה להעליב ונתפסים כמחמאה דווקא. כצופים מהצד, ההיכרות שלנו עם הנפשות הפועלות משפיעה מן הסתם על הפרשנות שלנו לגבי הדברים הנאמרים, אולם לא פעם יותר מעניין לבדוק, מה באינטראקציה בין המחמיא (או העולב), למושא המחמאה, גורם לקצר בתקשורת, וכשמסתכלים על האינטראקציות הללו יותר לעומק, מגלים שאם אין ספק בקשר למילים עצמן, הרי שבדרך כלל הדבר קשור למידת המודעות העצמית של הנפשות הפועלות.

במובן הטוב של המילה

כאשר המילים עצמן מוטלות בספק

ג'פרי גייגר: כשמישהו קורא לך Ass אתה חושב שייתכן שהם מתכוונים לזה במובן חיובי?

אהרון שאט: ייתכן

ג'פרי גייגר: אבל זה יותר הגיוני שהם מתכוונים לזה במובן השלילי, אתה לא חושב?

אהרון שאט: כן, זו תהיה הבחירה היותר סבירה מבין השניים.

                                                                            (שיקגו הופ, עונה 2, פרק 1)

ישנם ביטויים שאם ניקח אותם כפשוטם, או במשמעותם המקורית, הרי שהם מעליבים, אולם איכשהו השתרש בציבור גם שימוש שלהם במשמעות של מחמאה. "חבל על הזמן" הפך עם השנים מביטוי שמתאר דברים שלא כדאי להשקיע בהם זמן, לביטוי שמתאר את ההיפך הגמור, ו"ממזר" עדיין מוגדר הלכתית כמי שנולד מגילוי עריות חמור או ניאוף, אולם בלשון הדיבור של ימינו משמשת המילה לתיאור אדם פיקח שיודע להסתדר. במידה דומה הביטוי "יפה נפש" הפך לעלבון, אף על פי שמלכתחילה היה בכוונתו לתאר תכונה חיובית, וכמוהו גם המילה שתול/שתולים שאפשר למצוא אותה בספר תהילים בהקשרים חיוביים ביותר (בפרק א', נאמר על הצדיק "וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם"  ובפרק צ"ב נאמר: "שְׁתוּלִים, בְּבֵית ה'; בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ. עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה; דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ), הפכה לאחרונה לביטוי של עלבון ובוגדנות

 

אז מה דעתכם על המילים  Old Reliable? [שנתרגם בינתיים כ"בחורה מהימנה" בהיעדר מקבילה טובה ממש לצמד המילים הזה בעברית] מהדיאלוג הבא ברור שזה תלוי את מי שואלים.

זאנדר: וילו, זכרת להקליט ביוגרפיה ביום שישי שעבר?

וילו: אה הא.

באפי: רואה, אמרתי לך, בחורה מהימנה.

וילו: באמת, תודה.

באפי: מה?

וילו: "בחורה מהימנה"? כן, נהדר. הנה לכם כינוי סקסי.

באפי: ובכן אני לא התכוונתי לזה כמו…

 (באפי, עונה 3, פרק 16)

ברור שבאפי התכוונה להחמיא לווילו, וברור שווילו נעלבה. ייתכן שווילו של עונה 7 הייתה מקבלת אמירה כזו כמחמאה, אחרי שבעונה 6 היא הוכיחה שלא תמיד אפשר לסמוך עליה, אך בעונה 3 וילו החשיבה את שם התואר "מעניינת" הרבה יותר מאשר את שם התואר "מהימנה", ולכן הייתה מאוד רגישה לתפיסה הקיימת בחברה לפיה אדם טוב הינו אדם משעמם, ולא הייתה מספיק מודעת להערכה האמיתית שרוחשים לה חבריה. עם זאת, אי אפשר להאשים את באפי שלא הייתה מודעת לנקודה הרגישה שהיא דרכה עליה בטעות, כיוון שבאפי עצמה מעולם לא חששה מפני האפשרות שהיא לא מעניינת, ועבורה למילה "מהימנה" יכולה להיות רק משמעות חיובית.

גם הביטוי "מעורר רחמים" עלול להיות ביטוי שנוי במחלוקת מבחינת משמעות חיובית ושלילית, ותלוי בתפיסת עולמו של האדם. בסדרה "אני והיא" (Another Oh Ha-Yong), או הא-יונג היפה שומעת את הארוס שלה מודה בפני אמו שהוא מרחם עליה, ונעלבת קשות. מבחינתה רחמים אינם רגש רצוי, אחרי הכול, את כל חייה היא מעבירה בניסיון להציג חזות אמיצה ומאושרת, שמסתירה מתחתיה את הילדה הדחויה שהיא מרגישה באמת. אולם, ממש כשם שהיא לא הייתה מודעת לכך שהחזות החיצונית שלה לא מנעה מהארוס שלה לראות אותה באמת, היא גם לא הייתה מודעת לכך שעבורו רחמים וחמלה הם רגשות השקולים לאהבה, ולרחם עליה זה לאהוב אותה, כיוון שהוא מרחם על כל האנשים שהוא אוהב.

שיקגו הופ גייגר
Ass? - ג'פרי גייגר, "שיקגו הופ". CBS
באפי קוטלת הערפדים
Old Reliable? - וילו, "באפי קוטלת הערפדים". The WB‏
מעוררת רחמים? - או הא-יונג, "אני והיא". tvN

מר דארסי – כולם היו בניו (או בנותיו)

כש"המחמיא" אינו מודע לכך שמחמאתו מהולה בעלבון

 מר דארסי, גיבור "גאווה ודעה קדומה", זוכה לכך שהקטגוריה תיקרא על שמו, בשל האופן שבו הוא מציע נישואים לאליזבת', מושא אהבתו. כידוע, הוא כולל בהצהרת אהבתו התייחסות לנחיתותה המעמדית והמשפחתית, ומאמין שהוא חולק לאליזבת' כבוד רב בכך שהוא מציע לה את ידו למרות הכול, מבלי לקלוט את העלבון המפורש שיש בדבריו (להבדיל ממר קולינס חסר המודעות העצמית, שאין לו כלל את היכולת להבחין באופן שבו הוא נתפס בחברה, דארסי נשפט על חוסר המודעות שלו, דווקא כיוון שהוא כן בעל בינה בדרך כלל).

ג'ו וון, גיבור "גן סודי", הוכיח את עצמו כבן נאמן לאסכולת הדארסי כשהציע לגיל רא-אים להיות המאהבת שלו, בסצנה שריפררה לאותה הצעת נישואים אומללה. ג'ו וון מחשיב את עצמו כמציאה כל כך גדולה, שהוא מעריך שכל אישה בתבל תשתוקק לקבל את המחמאה האולטימטיבית שבתשומת ליבו. הוא אגב לא לגמרי טועה, נשים רבות, היו שמחות לנהל איתו ולו אפילו רומן, כדי לרומם את מעמדן בחברה, ממש כפי שנשים רבות היו מקבלות את הצעת הנישואין של מר דארסי בשמחה מבלי להניד עפעף ומתעלמות מהעלבון שבה. דווקא אלו שלא רואות את מר דארסי או את ג'ון וו כסך כל הפריבילגיות שלהם, הן אלו שנעלבות מהם בשל חוסר המודעות שלהם, מפני שהם אינם רואים אותן באמת. כפי שאליזבת עצמה אמרה, הייתי מוחלת לו על גאוותו לו היה מכבד את גאוותי.

אף קווין מהסדרה "החיים עצמם" רגיל לכך שנשים נופלות לרגליו בלי שהוא יתאמץ יותר מדי, ולכן אולי אין להתפלא על כך שאף הוא הצליח להוציא מפיו את משפט המחמאה המעליבה הבא:

"החלטתי להמשיך את הקשר עם סלואן, כי היא נחמדה ומתוקה, ומצחיקה, היא מחבבת אותי, את יודעת? ואת יודעת מה, לפעמים פשוט צריך לעשות את הדבר הנכון.  נכון? לפעמים צריך לעשות את הדבר הנכון גם אם זה לא מה שאתה רוצה…"

("החיים עצמם", פרק 11, קווין מודיע לאוליביה, מי שהייתה חברתו הקודמת, שהוא בוחר להישאר עם סלואן, בת זוגו הנוכחית, שאף היא מאזינה לדבריו )

שלא כמו דארסי הבוחר באישה שבה הוא רוצה, למרות שלכאורה, על פי החינוך שלו, האישה שהוא רוצה היא האישה שאינה נכונה עבורו, קווין בוחר במי שהוא מאמין שהיא הבחירה הנכונה, למרות שהיא לא מה שהוא ממש רוצה. העובדה שסלואן נפגעת מדבריו של קווין רק מוכיחה שלהיחשב הבחירה הראויה, אך הלא אהובה, יכול להיות מעליב בדיוק כמו להיחשב זיווג נחות. כשצפיתי בקווין אומר את המילים "גם אם זה לא מה שאתה רוצה", כשהוא יודע שסלואן נמצאת במרחק שמיעה ממנו, לא יכולתי שלא להתכווץ במקומי עבור סלואן, ולתהות איך זה יכול להיות שקווין לא מודע לכך שמה שהוא אומר בעצם, זה לא כמה שסלואן נהדרת, אלא שהוא לא באמת רוצה להיות איתה. קווין, כדארסי, לא באמת רואה את זו שהוא מאמין שהוא מחמיא לה באותו שלב, כיוון שהוא אינו טורח להסתיר ממנה, ממש כדארסי, את החלק ברגשותיו ודעותיו שעשוי לפגוע בה.

דארסי קווין וג'ון וו
מר דארסי "גאווה ודעה קדומה" BBC, קווין "החיים עצמם" Chris Haston/NBC באדיבות yes, ג'ו וון "גן סודי" SBS

מעניין להסתכל בהשוואה גם על הדוגמה הדומה הבאה:

פני: אני צריכה להתחיל לקחת החלטות חכמות.

ליאונרד: בקריירה?

פני: בחיים.

ליאונרד: כמו מה?

פני: לא יודעת. אנחנו יכולים להתחתן.

ליאונרד: נו, תהיי רצינית.

פני: אני רצינית.

ליאונרד: למה? כי אני החלטה חכמה?

פני: כן.

ליאונרד: אז אני כמו מאפין סובין.

פני: מה? לא, זה לא מה שאני אומרת.

ליאונרד: לא, זה לגמרי מה שאת אומרת. אני הדבר המשעמם שאת בוחרת בגלל שאני טוב עבורך.

פני: מה זה משנה? העיקר שאני בוחרת בך.

ליאונרד: זה משנה הרבה. אני לא רוצה להיות מאפין סובין. אני רוצה להיות קינמון. פופ-טארט תות. משהו שאת מתלהבת ממנו אפילו שהוא יכול לגרום לך לסכרת.

פני: מותק, אתה יכול להיות איזה מאפה שתרצה.

ליאונרד: לא, לא, לא. מאוחר מדי. אני מאפה הסובין שלך. מן הסתם נטול שומן, וטוב לך למעי הגס.

(המפץ הגדול, עונה 7, פרק 23)

עם זאת, להבדיל מקווין מהדוגמה הקודמת, שלא באמת רוצה בסלואן אך בוחר בה כי זה הדבר הנכון לעשות, ברור במקרה הזה שפני אכן מעוניינת בליאונרד, ולכן העלבון כאן נתפס בעיניי יותר כבחירת מילים גרועה, שבה האדם לא קולט בדיוק את משמעות מילותיו, ופחות כמשהו החושף פערים אמיתיים בין בני הזוג. ממש כפי שבאחד מהפרקים האחרונים של "היפים והאמיצים", כשרידג' אמר לברוק שעכשיו הוא מחפש לו קשר עם בת זוג שהוא ירגיש איתה בנוח כמו שהוא מרגיש איתה, ומשתמש בביטוי "כמו נעל ישנה" לתאר את מערכת היחסים המוכרת והאהובה הזו, ברוק נוזפת בו על בחירת המילים שמשווה אותה לנעל ישנה, אך לא באמת נעלבת מדבריו, כיוון שברורה לה כוונתו.

אם נחזור לדארסי לרגע, אז אחת הסיבות שמר דארסי אינו קולט את העלבון שבדבריו בזמן אמת, והוא אף מעיד על כך בסופו של הסיפור, היא שכגבר פריבילגי שהורגל לחשוב טובות על עצמו ועל מעמדו, הוא לא תפס את עצמו כפריבילגי, אלא כמי שהדברים הגיעו לו בדין, וכשמגיעים מעמדה פריבילגית שלא מודעים לה, הרבה יותר קשה להיות רגישים לזולת.

קלואי: ריי, את עוד תימצאי חבר.

ריי: איך? איך בדיוק אני אמצא חבר?

קלואי: אוקיי, בואי הנה, שבי. אוקיי… אחותי הייתה פעם שמנה. אז, אני יודעת איך זה. ואני יודעת שהבנים לא אוהבים את זה. וזה לא בסדר, אבל… אין מה לעשות, ככה הם. כאילו, הם חושבים, שאם הם יצאו עם מישהי שמנה, אז הבנים האחרים ירדו עליהם. מצטערת, אבל זאת האמת.

טוב? בואי הנה. נו, בואי! אני רוצה חיבוק.

(יומן השומן, עונה 1 , פרק 2)

אם נתעלם לרגע מהעובדה שמלבד בסצנה הזו לא מזכירים או רואים את האחות של קלואי באף שלב אחר בסדרה… ושאם הייתה לה אחות, ריי הייתה אמורה להכיר אותה כי הן חברות מילדות, הרי שאפשר לראות בדבריה של קלואי התנשאות מלאת כוונות טובות. ברור מדבריה שהיא אינה קולטת שהעובדה שאחותה הייתה פעם שמנה, לא אומרת שהיא, כאדם רזה, יודעת באמת איך זה להרגיש שמנה ודחויה, והעובדה שהיא כנראה אוהבת את אחותה, לא הופכת אותה לבעלת סמכות בנושא. קלואי חושבת שהיא מחבקת בשעה שהיא דוקרת.

דוגמה נוספת של "חיבוק דוקר" שנובע כנראה מפריבילגיות בלתי מודעת, שאינה מילולית אפילו, אפשר למצוא גם בשני הפרקים הראשונים בעונה החמישית (השישית למניין yes), של הסדרה "הוחלפו בלידתן". בפרק הראשון בעונה, מינגו, האחראי על המעונות במכללת קנזס סיטי, מתחפש לראפר השחור ליל וויין. מינגו עושה זאת מאהדתו לזמר, אך עבור הסטודנטים האפרו-אמריקאים במכללה, התחפושת שלו נתפסת כאקט גזעני ומעליב, והפרק הבא בסדרה עוסק רובו בכולו בהשלכות המעשה והוויכוח המתפתח בין שני המחנות. אני מודה שהסדרה עשתה עבודה טובה למדי בהדגשת העובדה שמינגו לא התכוון לפגוע, ושאם הוא פגע, אזי הוא עשה זאת מהמקום של גבר לבן ופריבילגי שלא מסוגל בכלל להתחיל להבין מה בתחפושת שלו כל כך פוגע, הבעיה היא שהסדרה עשתה עבודה קצת פחות טובה בהצלחה להעביר את מהות הפגיעה שהוא פגע בסטודנטים האפרו-אמריקאים, שכן כאדם שמגיע מתרבות זרה לזו האמריקנית, הצלחתי רק להבין שאנשים נפגעו, ולא ממש הבנתי עד הסוף מה הוא הדבר שכל כך פגע ברגשותיהם. אולי ניתן ללמוד מכך שכולנו פריבילגיים בתחומים מסוימים, ושזה באמת קשה להיות מודעים לרגישויות של הזולת כשמגיעים מתרבויות שונות.

 

הוחלפו בלידתן
דפני ומינגו מחופשים. קרדיט: Freeform באדיבות yes

אני אראה בזה מחמאה

כשה"מוחמא" לא מודע לכך שבעצם העליבו אותו

ברבות מהדוגמאות שראינו עד כה, המוחמא/מועלב היה מודע לכך שבמחמאה שהוא קיבל אפשר גם לראות עלבון, בין אם עלבון מכוון או לא מכוון, ובין אם במודע או שלא מודע. רוב הדוגמאות היו גם כאלה שגרמו לי להזדהות עם הצד הנעלב או לחמול עליו. אולם מסתבר שאין כמו עלבון מכוון המוצג כמחמאה, שהמועלב אינו מבחין בו, להשגת אפקט קומי:  

ג'יין: איך הכובע יושב עליי? נראה די מושך, אתם לא חושבים?

קיילי: אני חושבת שזה הכובע הכי מתוק בעולם.

ווש: כשגבר הולך עם כובע כזה ברחוב. אנשים יודעים שהוא לא מפחד מכלום.

ג'יין: בדיוק ככה!

(פיירפליי, פרק 13)

ווש רוצה לומר בדבריו שהכובע של ג'יין רחוק מלהחמיא לו, או לכל ילוד אישה אחר ביקום, אך ג'יין שלא ממש ניחן בחוש אפנתי, או אסטתי, או במודעות עצמית גבוהה, לא יכול לקרוא את כוונתו של ווש מבין השורות, ובשורות עצמן הוא מוצא מחמאה עבורו, שהוא אדם שאינו מפחד מכלום. מכיוון שזה מסתדר לו עם מה שהוא חושב על עצמו ממילא, אין לו שום בעיה לקבל את הדברים בצורה חיובית, למזלו של ווש, ולשמחתם של הצופים.

השתתפו בהכנת הכתבה וליקוט הדוגמאות: אפרת דסקל, שירי ישועה ורמונה אסול.

תגובה אחת בנושא “מחמאה שהיא עלבון

  1. כתבה מצויינת. הזכירה לי את העובדה שבהיותי בארה"ב סיפרתי לחברה אמריקאית שהיום פגשתי "נגרו" כי בזמנו למדתי בבי"ס שנגרו=כושי, כשם תואר. היא ממש התכווצה ושאלה למה אני קוראת להם כך, מסתבר ששם זה כינוי ששמור לגזענים…(וזו ממש לא היתה הכוונה…)

    ואין על מר דארסי. ואם כבר בגאווה ומשפט קדום עסקינן, גם אליזבת לא טמנה ידה בצלחת. איך אמרה למיס בינגלי ודארסי שהתהלכו בשביל  צר שלא היה להם בו מקום עבורה:"אתם מהווים תמונה כל כך ציורית, שאני לא חולמת להפריע ולקלקל את התמונה הזו…"

     

     

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *