בזמן האחרון יצא לי לחשוב לא מעט על סוגיית המודעות העצמית. ועל כך שיש שני סוגים של מודעות עצמית, האחד מתייחס ליכולותיו של האדם, והשני מתייחס לרגשותיו ולרצונותיו.  אדם יכול להיות מאוד מודע ליכולותיו אך חסר מודעות לרצונותיו, וגם להפך, אדם יכול להיות מחובר מאוד לרגשותיו ולרצונותיו אך חסר מודעות בקשר ליכולותיו. כשאחת מהיכולות היותר מעניינות לגבי מודעות עצמית, היא יכולתו של האדם לזהות את האופן שבו הוא מצטייר בעיני הזולת.

כולם מכירים מן הסתם את התמונה בה נראה חתול מתבונן במראה ורואה בה אריה, שלעתים אף מלווה בכיתוב האומר שהכי חשוב זה האופן שבו אתה רואה את עצמך, ואין ספק שיש ביכולתו של האדם החושב עצמו חזק יותר ממה שהוא באמת להרתיע אנשים אחרים מלהילחם בו, אך האם אין האמונה המוטעית מסוכנת יותר במקרה שגורם ההרתעה לא עובד?

הטלוויזיה היא כר פורה של  דוגמאות לדמויות מודעות לעצמן פחות או יותר, סדרות שמודעות לעצמן וכאלה שלא, פרסומות המודעות לעצמן וכאלה שלא, וגם אנשים המשתתפים בתכניות ריאליטי ורמת המודעות המגוונת שלהם לעצמם ולאופן שבו הם נתפסים.

מתי אנחנו כצופים מעריכים חוסר מודעות עצמית ומתי אנחנו בזים לו? מתי אנחנו מעריכים מודעות עצמית גבוהה? באיזה מינונים המודעות העצמית עוזרת לבעליה ומתי היא פוגעת בהם? ומה הקשר בין הומור לחוסר מודעות עצמית? בשבועות הקרובים ננסה לעסוק בשאלות אלה ואחרות דרך תכניות הטלוויזיה השונות, אם הנושא הזה מדבר אליכם אתם מוזמנים לשתף אותנו בכל רעיון שעולה בראשכם, וכמובן לקרוא את הכתבות הבאות בתקווה שתיהנו!