רק בגלל הלוח – אן שרלי חובטת בראשו של גילברט בלוח הצפחה, פמיניזם או אלימות?


השוואה בין סצנת שבירת הלוח בספר הילדים הקלאסי "האסופית" לבין אותה הסצנה ב"אן עם הצמות", העיבוד העכשווי של נטפליקס לסדרת הספרים

אן שרלי, האסופית גיבורת ספריה של לוסי מוד מונטגומרי, הייתה אחת מגיבורות ילדותי, קראתי כל ספר בסדרה על חייה שיכולתי לשים עליו את ידי (וזה לא היה פשוט בזמנו, כשרק שלושה מהם תורגמו), הפקתי עמה לקחים לחיים, ואהבתי אותה עד מאוד.

במשך שנים הסצנה שבה אן שרלי חובטת בראשו של גילברט בלייט בלוח הצפחה שלה לאחר שהוא קורא לה “גזרים” הייתה אחת הסצנות האהובות עליי ביותר, קרובה בעצמתה רק לסירוב של אליזבת’ להצעת הנישואין של דארסי ב”גאווה ודעה קדומה”.

אני זוכרת איך כשהייתי בכיתה ח’ דיברתי עם חברה לכיתה על סירובה של אן לסלוח לגילברט על כינוי הגנאי הזה גם לאחר שהוא הציל אותה מטביעה, סירוב שאותה חברה לא הבינה אותו כלל, ולא התלהבה ממנו כמוני, אך בעיניי היה בסירוב הזה, למרות שהוא כמובן היה מוגזם, משהו מאוד נכון מבחינה רומנטית סיפורית.

כשבסוף “אן שרלי” (הספר השלישי בסדרה, או “אן שרלי: הנערה מן האי” כפי שהוא תורגם מאוחר יותר) ע”פ תרגומו של ישראל פישמן, אן תוהה כיצד היה יכול גילברט להמשיך לאהוב אותה “בהתנהגותה זו האווילית”, אני מבינה לחלוטין את התהייה שלה, אך גם מבינה לחלוטין מדוע היה אפשר להמשיך לאהוב אותה, כיוון שגם אני אהבתי אותה בגלל התנהגותה זו ה”אווילית”.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כיוון שכאשר ערכתי את הכתבה המצוינת של רמונה על הליקויים ב”אן עם הצמות” העיבוד הנוכחי של נטפליקס לאסופית, וחיפשתי קטעי וידאו לשלב בכתבה, נתקלתי בקטע יוטיוב המציג בזו אחר זו את סצנות שבירת הלוח בחמישה עיבודים שונים של הספר כולל כמובן את הסצנה בגרסה של נטפליקס. 

וכשצפיתי בקטע היוטיוב הזה, הרגשתי איך כל מה שהיה בעיניי נכון ובמקום במקור הספרותי (שלהפתעתי דווקא הגרסה המצוירת הייתה הכי נאמנה לו), מאבד משמעות בגרסה הנוכחית.

לפני שאכנס להבדלים המשמעותיים שאני מוצאת בין המקור הספרותי לעיבוד הנוכחי, אני רוצה לציין רשמית כי ברור לי שגילברט הוא בחור טוב ביסודו בכל הגרסאות, וששבירת לוח על ראשו של אדם אחר הוא מעשה אלימות, אך ברור לי גם שחומרת כל מעשה אלימות נשפטת על פי הנסיבות שבהן הוא נעשה, והנסיבות בשתי הגרסאות הללו שונות מדי.

 

בגרסת הספרותית, גילברט חוזר לבית הספר שלושה שבועות לאחר שאן כבר החלה ללמוד. דיאנה היא זו שמספרת לאן אודותיו ויוצרת את הרושם הראשוני של אן ושל הקוראים עליו. על פי דבריה של דיאנה הוא נוהג “לענות” את הבנות, אך היא אומרת זאת בטון שמשתמע ממנו כי הבנות נהנות מכך, ואף היא עצמה הייתה שמחה לו הוא היה “מענה” אותה.

עד לרגע של שבירת הלוח ביום הגעתו של גילברט לבית הספר, אין לאן שום שיג ושיח עמו. בעיני אן הוא רק הבן החדש שכולן חושבות שהוא יפה (והיא מוכנה להסכים אתן) אך היא גם חושבת שהוא חצוף בשל האופן שבו הוא קרץ לה בשעה שהוא הציק לרובי גיליס, ואין לה סיבות אמיתיות לחשוב עליו טובות או בכלל לחשוב עליו. 

כשגילברט מנסה להסב את תשומת לבה של אן אליו במהלך השיעור ונכשל בכך כי היא שקועה מדי בעולמה הפנימי העשיר, וקורא לה “גזרים” והיא שוברת את הלוח על ראשו, אני יכולה להזדהות אתה כי אני שמחה שיש לה עולם פנימי משלה וחייה אינם סובבים סביב גילברט, ואני שמחה שהיא מגנה על העולם שלה בכל כוחה. ה”עינויים” של גילברט אולי מתקבלים בברכה על ידי בנות אחרות, אך זו אינה סיבה מספקת לכך שהם יתקבלו בברכה גם על ידה, ולמרות שברור לי שההתנהגות שלה אלימה, אני סולחת לאן על הפגנת הכוח המוגזמת הזו בשל העובדה שהיא ילדה, ושאני יודעת שדבריו פגעו בנקודה הכי רגישה לה, אך עוד יותר מכך, אני גם אוהבת את  אן על הפגנת הכוח הזו, כיוון שאני רואה בה הקבלות ברורות למה שעד ימינו ממליצים לנשים שהטרידו אותן לעשות “אם מישהו מציק לך, תני לו סטירה, ותעמידי אותו במקום”.

עכשיו באה הגרסה החדשה ושינתה את הנסיבות, גילברט הוא לא סתם תלמיד זר הידוע בכך שהוא “מענה” בנות, אלא דווקא זה שמציל אותה ממטרידים אחרים, ובכך בעצם הופך אותה לקצת יותר מחויבת להיות נחמדה אליו. אן לא מתעלמת ממנו בגלל עולמה הפנימי העשיר, היא מודעת לכך שהוא מנסה לגרום לה להגיב לו, ונמנעת מכך בכוונה כיוון שאלו דווקא בנות הכיתה שמענות אותה ודורשות ממנה להתעלם ממנו.

כשהיא שוברת את הלוח על ראשו ואומרת לו “אני לא מדברת אתך” האמירה הזו שלה מאפשרת לו להשיב לה את התשובה הניצחת “הרגע דיברת”. כלומר לא רק שהמעשה שלה לא העמיד אותו במקומו על חוצפתו (שהייתה הרבה פחות מחוצפת מהמקור), או גרם לו להבין עד כמה ההצקות הללו לא נעימות לה, אלא שהוא עוד יוצא כשידו על העליונה, ממש כמו בסצנות בהן הגיבורה שולחת את ידה כדי לסטור לבחור החצוף, והבחור תופס את ידה באוויר ועוצר בעדה. זה לא שאין לסצנות כאלה קסם רומנטי משלהן, אך לקסם הזה יש הרבה פחות קשר לגיבורות פמיניסטיות ובעלות עצמה, והרבה יותר קשר לפנטזיית הגבר החזק והשולט.

נכון, כי שבירת לוח הצפחה על ראש של גילברט בלייט נחשבת מעשה אלים בכל מקרה, אך באופן שבו הסצנה תוארה בספר היו אלמנטים פמיניסטיים שהסדרה הנוכחית מחקה לחלוטין כשהיא משאירה אותנו רק לסלוח לאן על חולשת האופי שלה, ועל הרגישות הקפריזית שלה לצבע שערה, בלי שום סיבה להעריך את האומץ והכוח שלה, או את עולמה הפנימי.

אם זה לא היה ברור מדבריי עד עכשיו לא צפיתי בגרסה החדשה במלואה, הסתפקתי בכתבה של רמונה, ובמספר קטעים מהיוטיוב ומדף הפייסבוק של הסדרה. ואחת הסיבות העיקריות שבשלן החלטתי שלא לנסות את הסדרה, חוץ מאותה כתבה, הייתה סצנת שבירת הלוח הזו.

על פי מה שדווח לי, הגרסה הנוכחית מתהדרת בכך שהיא מוסיפה טקסטים פמיניסטיים למקור, אבל בעיניי אף טקסט שיתווסף אחר כך לא יוכל לכפר על האופן שבו שמטו את השטיח הפמיניסטי מתחת רגליה של אן בסצנה הנ”ל, ועל כך שהפכו את אחת הסצנות הספרותיות החזקות והיפות ביותר בעיניי לאווילית באמת.

אן וגילברט, "אן עם הצמות", נטפליקס
אן וגילברט, "אן עם הצמות", נטפליקס

אולי יעניין אתכם

אן עם הצמות, נטפליקס

האסופית – הלך הפלא נשארה הילדה

האם העיבוד של נטפליקס לספר הילדים הידוע “האסופית” עושה צדק עם המקור הספרותי האהוב? והאם הקסם של אן שרלי ואבונלי עדיין עובד גם בגרסה החדשה? רמונה צפתה בשלושה פרקים כדי לגלות שסללו כביש על גן העדן והקימו עליו מגרש חניה

סיכום שנת 2017 בטלוויזיה

סיכום שנת 2017

חברי צוות ‘עובר מסך’ מסכמים כיצד נראתה שנת 2017 בטלוויזיה שלהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.