קטנות לתחילת השבוע 27/5/2018


ציטוטים, בדיחות קרש, שירים ושאלות הרות גורל (או לא...) בסיכום טלוויזיוני מפה ומשם

המספר: “אמת היא שהכול מודים בה, שכל אחד הוא מבקר”

(ג’יין הבתולה. עונה 4, פרק 12)

בדיחות קרש

ב-23/5/2018 החלו לשדר ב-yes את “האורוויל” סדרת מדע בדיוני עם נגיעות קומיות מבית היוצר של סת’ מקפרלן  שמצטיירת, על פי הפרק הראשון שלה, כסדרה חמודה מאוד.

באחת מהסצנות בפרק נשלח מספינת החלל “אורוויל” לספינת חלל אויבת, זרע של עץ שמסוגל באמצעות טכנולוגיית שקר מתקדמת ומהפכנית כלשהי להפוך תוך שניות לעץ בן מאה שנה, כשהמטרה היא שהגדילה המהירה של אותו הזרע תהרוס את ספינת האויב מבפנים.

אד מרסר, קפטן האורוויל, מאחל לאויביו בשעת השליחה “happy Arbor day”, ביטוי באנגלית שמתברר שאינו ממש מוכר לשומעים, שאינם ג’ון אוליבר, המתמרמרים קלות על כך שהוא עושה שימוש בביטוי שאיש אינו מכיר, וקליי גריסון, גרושתו של אד, אומרת שהיא הייתה משתמשת בביטוי “Got Wood” שאותו כולם שם מכירים ומוצאים משעשע הרבה יותר בסיטואציה.

“ארבור דיי” למי שלא יודע הוא יום בשנה שמיוחד לשתילת עצים, ונחגג בזמנים שונים ברחבי העולם, בארץ יום זה נחגג כמובן ב- “טו בשבט”  אבל המצחיק הוא שהתרגום של ארבור דיי ל-“טו בשבט” כפי שתורגם בyes- גורם לכך שהבדיחה על כך שזה מושג שאיש לא מכיר, נשמעת מוזר בארץ שבה כל ילד בגן שמע על “טו בשבט”, בעוד שהביטוי שבו הגרושה השתמשה, שהוא סלנג אמריקאי שתורגם ל-“תכף יעמוד לך” יכול לשעשע, אך חסר בו הממד העצי.  וכך יוצא שהפוך מהאופן שבו התייחסו למשחקי המילים בסדרה, בתרגום לעברית “טו בשבט שמח!” היה לגמרי הביטוי הנכון להשתמש בו בסיטואציה ולא המשפט “תכף יעמוד לך” שלא מצליח להיות שנון כמו המקור בהקשר הנוכחי.   

האורוויל, באדיבות yes
האורוויל, באדיבות yes

 פטונומי וואלס: התאוריה שלי היא שאין הווה, יש רק עבר ועתיד.

(לגיון, עונה 2,  פרק 5)

מי זוכר ומי יודע?

זוכרים את הימים ההם, לפני האינטרנט, שבהם אם הייתם רואים איזה שחקן מוכר בסדרה אבל לא הייתם בטוחים מאיפה אתם מכירים אותו, זה היה יכול לשגע אתכם ימים ולא היה לכם איך לגלות מניין הוא מוכר לכם?

הכול השתנה כמובן עם התפתחותם של אתרים ברשת דוגמת IMDB, ומאגרי מידע אחרים של סדרות ושחקנים, והיום קל מאוד לספק את הסקרנות הזו, כך למשל השחקנית המגלמת את קליי גרייסון, גרושת הקפטן, בסדרה “האורוויל” נראתה לי מוכרת, ורק אחרי חיפוש ב-IMDB הבנתי שזו אדריאן פאליקי המוכרת לי מפני שהיא הייתה טיירה בסדרה “אורות ליל שישי”.

העובדה שהיום בדרך כלל כל כך קל למצוא מי שיחק מה ואיפה, גרמה לי לצפות לכך שכבר לא יהיה מידע שקשור לתכניות טלוויזיה עכשוויות שאי אפשר יהיה למצוא בחיפוש מהיר באינטרנט, אבל מסתבר שזה לא בדיוק כך.

זה התחיל לפני כמה חודשים, כשביצוע מסתורי בעברית לשיר “פיתחו לי שערי צדק” שולב באופן מוזר בפס הקול של פרק בסדרה הקוריאנית “אהבה בצרות” (הידועה גם כ: Suspicious Partner/Love in Trouble). חיפשתי אז ברשת מי המבצעת של השיר הזה, אך השיר לא הופיע ברשימת השירים הרשמית של פס הקול של הסדרה, ולא הצלחתי למצוא מידע  על השיר באף מקום אחר. טוב, אמרתי לעצמי, סדרה קוריאנית, יכול להיות שלו היה לי שמץ של מושג בשפה הקוריאנית, הייתי מצליחה להגיע לתוצאות טובת יותר בחיפושים.

אבל השבוע זה שוב קרה לי עם פרק 12 בעונה 2 של סדרת עורכי הדין “הטובות לקרב“, שבו, בערך בדקה הראשונה לפרק, אפשר לשמוע ברקע מילים בעברית המושרות בשיר שכביכול בוקע מהרדיו ברכב שבו נוסעות הדמויות. לא זיהיתי את השיר על פי המנגינה, אז ניסיתי לזהות את השיר על פי המילים שהצלחתי לקלוט, אבל חיפוש בגוגל ביוטיוב ובשירונט של השורות אותן הצלחתי לקלוט: “אסור לדבר”, “מה אתה מחפש איתו”, “יש לי מה לקחת, שמור את המקום” שוב לא הניבו שום תוצאות. ממש כמו שאי אפשר היה למצוא את התשובה בכותרות הסיום, או באתרים המספקים נתונים על פס הקול של הסדרה. ייתכן כמובן שבעוד שנים מספר מאגרי המידע של שירי הפסקול של סדרות יהיו מלאים יותר, ורק ההווה יהיה זכור לי אז כאותם הימים הרחוקים שבהם לא יכולתי למצוא תשובה לשאלות כאלה, יכול להיות שהעתיד שבו אני אגלה את התשובה לתהיותיי אפילו קרוב יותר ממה שאני מדמיינת, אבל בינתיים אני מודה שמטריד אותי שסדרות כמו “אהבה בצרות” ו”הטובות לקרב” שברור שאין להן מושג קלוש בעברית (בסדרה “הטובות לקרב” למשל, חושבים שנפתלי יכול להיות שם ישראלי של בחורה) מכירות שירים בעברית שאני לא.

 

הטובות לקרב,באדיבות yes

“אנחנו לא מאמינים במה שאנחנו רואים, אנחנו רואים את מה שאנחנו מאמינים בו”

(לגיון, עונה 2, פרק 7)

בין “ווסטוורלד” ל”סיפורה של שפחה”

(ספוילר לשתי הסדרות עד לעונה 2, פרק 5 בשתיהן)

הפרק החמישי בעונה השנייה של “ווסטוורלד” עמד בסימן “כל הסיפורים אותו הדבר, זו רק התפאורה שמשתנה”, או “הרגשות האנושיים נשארים אותו הדבר בכל מקום”, כאשר מייב שיצאה למסע חיפוש אחר בתה בפארק מגיעה ל”שוגון וורלד”, הגרסה האסייתית של הפארק, ופוגשת שם את אקאנה המהווה את הגרסה היפנית של דמותה.

אקאנה היא גיישה ראשית, המוכנה לעשות הכול כדי להציל את סאקורה, בת חסותה, מכל הסכנות העומדות בדרכה, ועומדות. סאקורה הייתה אמורה להיות המקבילה של קלמנטיין בעולם השוגון וורלד, אך תפסה בליבה של אקאנה את המקום שתופסת בתה של מייב בלבה של זו האחרונה. באחת מהסצנות בפרק מייב מציעה לאקאנה לבוא אתה אל העולם החדש, מציעה לה חירות, אך אפילו רק המחשבה על זה משגעת את אקאנה, ומייב מבינה “יש דברים שהם יקרי ערך מכדי לאבד, אפילו כדי להיות חופשיים”.  ובכך כמובן מתכוונת לכך שהיא מבינה מדוע אקאנה לא יכולה לחשוב על זה אפילו כל עוד סאקורה לא אתה, כיוון שגם היא עצמה חזרה לפארק וויתרה על החופש שלה כדי למצוא את “בתה”.

אם כל הסיפורים אותו הדבר, אז הדילמה הזו כמובן מאוד הדהדה לי את ג’ון מ”סיפורה של שפחה” שבפרק הראשון של העונה הראשונה הגדירה את עצמה בעיקר כאם, ותיארה איך תהליך ההסכמה שלה להפוך לשפחה, נובע רק מהרצון להתאחד יום אחד עם בתה שנלקחה ממנה בסצנת הפתיחה של הסדרה (שאגב הייתה דומה להפליא בעיניי לסצנת הבריחה של מייב ובתה, שבה השתמשו כפרסומת לפארק בעונה הקודמת של ווסטוורלד). ואיך בתחילת העונה השנייה ג’ון בוחרת בהגדרתה כחופשיה על פני הגדרתה כאם.

מה שמעניין כמובן הוא שבין אם הבחירה של הנשים בסיפור היא בחופש ובין אם היא בהתאחדות עם מי שממלא את תפקיד הילד שלהם בלבם, הילדים מוצגים בשני המקרים כמכשול בדרך לחופש.

מייב, אקאנה וג’ון שלושתן תוצר של יצירות מערביות עכשוויות. צפייה בדרמות קוריאניות גרמה לי לחשוב שהדור ההורי הרבה יותר מוצג שם כמי שמהווה מכשול לחופש מאשר דור הילדים. וכאן אני זורקת לאוויר שתי תהיות, מי נראה לכם באופן כללי מוצג יותר כמכשול לחופש בסדרות, הדור ההורי, או הילדים? והאם יש לדעתכם הבדל בתשובה לשאלה הזו בין המזרח למערב?

קרדיט צילום של אקאנה ומייב מ"ווסטוורלד:"John P. Johnson, ג'ון מ"סיפורה של שפחה" Hulu באדיבות yes
קרדיט צילום של אקאנה ומייב מ"ווסטוורלד:"John P. Johnson, ג'ון מ"סיפורה של שפחה" Hulu באדיבות yes

ז’נבייב: אתה מבין, בזמנו, פיטר היה בשנות העשרים המאוחרות שלו, ואני הייתי בשנות הארבעים המוקדמות שלי, אבל עכשיו הוא צריך להיות לפחות בן 50, ואני עדיין בשנות הארבעים שלי.
מיגל: רגע, איך את יכולה להיות עדיין ב..
ז’נבייב: אף אחד לא אוהב מתמטיקאים, מותק.

(עוזרות בית נחושות, עונה 4, פרק 2)

איך להציע נישואין?

אני זוכרת איך בילדותי בזמן שיעורי מתמטיקה, היו תמיד תלמידים שהתמרמרו על כך שבשביל מה צריך ללמוד חומר יותר מתקדם ממה שנדרש בחיי היום יום, זה לא שמישהו יבקש מהם לחפוף משולשים למשל כשהם הולכים למכולת. כמי שתמיד אהבה מתמטיקה, אני מניחה שלו הייתי מתבקשת לחפוף משולשים בכניסה למכולת זה היה יכול למצוא חן בעיניי, ובעצם כל מפגש לא צפוי עם העולם המתמטי בעולם היומיומי מצליח לגרום לי להתרגשות. וזו הסיבה אני חושבת שגרמה לכך שהתלהבתי מהצעת הנישואים של וון-סוק להו-ראנג בפרק 9 של “החיים הראשונים שלי”.

“החיים הראשונים שלי” אגב היא סדרה נהדרת מהרבה סיבות, ולמרות שהיא עוסקת באופן כללי בחיי היומיום, ולא בסיפורים אפיים, היא מצליחה להיות מקורית בהמון תחומים, וכך למרות שראיתי לא מעט הצעות נישואין בטלוויזיה, אף טבעת שמוחבאת בכוס שמפנייה, או בעוגה, לא גרמה לי להתלהב כמו העובדה שוון-סוק מזכיר את משפטי האי-שלמות של גדל בהצעת הנישואין שלו, אפילו לא היה אכפת לי אם השימוש שהוא עושה במשפט הזה נכון או לא נכון. הו-ראנג לעומתי למרות שהתרגשה מאוד מהצעת הנישואין, התרגשה הרבה פחות מהשימוש המתמטי, ואמרה לו שיפסיק לקשקש ויתחיל לדבר בשפה שהיא מבינה…

 

החיים הראשונים שלי, TVN
וון-סוק והו-ראנג "החיים הראשונים שלי", tvN

 קפיוס: מי יכול לומר אם אלה אנחנו שעושים את הבחירה, או שזו הבחירה שעושה אותנו?

(Sense8, עונה 1, פרק 5)

לבחור חליפה

בשנה בה Suits מסיימת את עונתה השביעית בארה”ב בפרידה מרייצ’ל (מייגן מירקל הדוכסית החדשה) ומייק רוס, עלתה בדרום קוריאה גרסה מקומית לעונה הראשונה של הסדרה. כמי שצפתה בכל שבע העונות של הסדרה האמריקאית, הייתי חייבת כמובן לבדוק את הגרסה הקוריאנית, ולבדוק, כמו שבדרך כלל מעניין אותי, מהם הפרטים הקטנים או והגדולים שהשתנו במעבר בין הארצות.

אם זה מעניין גם אתכם, אז הארווי של הגרסה הקוריאנית הוא אכן מצליחן בטוח בעצמו כמו בגרסה האמריקאית אם כי נראה שעל פי הפרק הראשון השמיטו את החלק של הנשים שנופלות לרגליו. מייק של הגרסה הקוריאנית, כמו בן דמותו המקורי, אף הוא רוכב אופניים בעל זיכרון יוצא דופן, סבתא בבית החולים שצריך לשלם את חשבונות הטיפול שלה, וחבר בעייתי שמדרדר אותו, אולם בגרסה הקוריאנית מייק של טרום המפגש עם הארווי הוא פחות “חוטא” מזה האמריקאי, הוא אינו משתמש בסמים, ומי שמטמין לו את מלכודת המזוודה עם הסמים, אינו תואם טרוור חברו הטוב, אלא לקוח עשיר של תואם טרוור שהוא סרב קודם לכן לקחת חלק בשעשועיו הפליליים.

מייק של הסדרה הקוריאנית נדרש גם לקצת יותר מאמץ התחלתי כדי להתחבב על הארווי שעורך מבחן למועמדים לעבודה כמתמחים שלו, בעוד שמייק המקורי, רק מספר לדונה את האמת על כך שלא אכפת לו בכלל מהריאיון והוא רק רוצה להתחמק מהשוטרים שרודפים אחריו, ונחשב בשל כך מקורי ושונה, מייק הקוריאני צריך לפתור חידה שכל יתר המועמדים למשרה נכשלו בפתרונה. ושלא כמו בפרק הפיילוט האמריקאי שבו השוטרים התייאשו מן החיפוש אחרי מייק, ברגע שבו הם קלטו שכל המועמדים למשרה נראים כמו החשוד שהם רודפים אחריו, מייק הקוריאני נאלץ גם להגן על עצמו בפועל מפני השוטרים שלא וויתרו והתעקשו גם לחפש במזוודתו.

אולם מה שמצאתי הכי מפתיע בפגישה שבה הארווי ומייק הקוריאניים מתחילים את שיתוף הפעולה ביניהם הוא משפט שהדגישו לכל אורך הפרק, על כך שכדי להתקבל למשרה מייק חייב להבין שמי שאחראי למצבו הן הבחירות שלו שהוא עשה בחייו, ולא הגורל או ההזדמנות. הסדרות הקוריאניות בדרך כלל עוסקות הרבה בענייני גורל, ומתעקשות לא פעם להראות איך בסיפורי אהבה, זה היה הגורל של הדמויות הראשיות להתאהב עוד משחר ילדותן. או אפילו בגלגולן הקודם, ואיך יש אנשים שנועדו למלוך וכו’ והנה עכשיו הסדרה מתעקשת שהיא עוסקת בבחירות האנושיות, ולא במה שהגורל הועיד לאנשים, וזה מסר מאוד אמריקאי ולא קוריאני בעיניי, מה שהופך את השימוש בו להגיוני מאוד, כשהוא מוצג בסדרה המבוססת על סדרה אמריקאית, רק שזה מעניין כי המסר הזה לא היה בגרסה האמריקאית בכלל.

אולי יעניין אתכם

איך לפתח אסרטיביות?

האם העצה שניתנת בפרק האחרון בעונה הראשונה של “הטובות לקרב” אכן מוצלחת כפי שנראה בפרק?

עצירה בשוליים

על העיסוק בזנות בסדרות “האגדה של קאנג צ’י”, “הסקס של מאסטרס” ו”הממשלה” הכתבה פורסמה לראשונה באתר “המסך המפוצל”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.