סמוך על סול, עונה 3, פרק 10: זה בסדר, אני אשב לי כאן לבד בחושך… 1


ניתוח הפרק "עששית" (Lantern), הפרק האחרון בעונה השלישית של "סמוך על סול"

הפרק מתחיל בכך שאנו זוכים לראות את צ'אק וג'ימי הנערים כשהיו צעירים הרבה יותר, והיחסים ביניהם היו טובים הרבה יותר. צ'אק מקריא לג'ימי את סיפור "הרפתקאותיה של מייבל" עליו הם דיברו בפרק הראשון העונה, וג'ימי הקטן ששומע על מייבל שמאבדת את דרכה, ולא יודעת כיצד היא תמצא את ביתה חושש לשלומה "האם היא תהיה בסדר?" הוא שואל את צ'אק שמסביר לו שאין מה לחשוש, ושהכול יסתדר. חוסר הדאגה שלו נובע מן הסתם מכך שהוא כבר מכיר את הסיפור. זו אינה הפעם הראשונה בסדרה שבה מישהו ביצירה בדיונית מאבד את הדרך, גם בפרק הרביעי העונה כשמייק צופה בטלוויזיה, הדמויות שבמסך תוהות היכן הן כיוון שמפת הדרכים שעקבו אחריה הטעתה אותם. ואולי אפשר לומר שגם הסדרה "סמוך על סול" עצמה עוקבת אחר דמויות שאיבדו את דרכן, וגם אם אנחנו יודעים מה יעלה בגורלן, לא תמיד זה מונע מאתנו לחשוש להן.

למרות שהקטור, נאצ'ו וגאס, שהיוו חלק לא מבוטל מהפרק, אף הן מהדמויות שתועות בדרך, הרי שמכיוון שהדרך שלהן מראש מוטעית יותר, והן איבדו מזמן את המסלול הנכון, אני אתמקד הפעם בעיקר בקים, בג'ימי ובצ'אק.

סמוך על סול עונה 3 פרק 10
Michele K.Short/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

קים

באופן כללי, אני אוהבת את דמותה של קים, למרות שלא מתמקדים בה כל כך בפרקים רבים. בפרק הקודם שהתמקד בה מעט יותר, הרגשתי שאני מעריכה אותה אפילו יותר על הנחישות, הרצינות, התושייה וכוח ההתמדה שלה, וחיבתי אליה הגיעה לשיאה בסופו של אותו הפרק עת ממש הרגשתי רצון להעניק לדמותה חיבוק מנחם כשראיתי אותה מתעוררת במכונית מהמכה שהיא קיבלה מכרית האוויר, והבנתי שכל המאמצים שהיא עשתה כדי לזכות בלקוח חדש ולהגדיל את ההכנסה שלה ושל ג'ימי כדי שיוכלו להמשיך להחזיק במשרד המשותף שלהם ובמזכירתם הנהדרת פרנצ'סקה הסתיימו בתאונת דרכים ובפספוס שלה את הפגישה הגורלית. היא התישה את עצמה יותר מדי ושילמה על כך בבריאות. הפרק אנו רואים את תוצאות התאונה, יש לה שבר ביד, חבורות בכל הגוף, אבל יש לה גם זמן להרהר על הדרך שהובילה אותה לרגע התאונה.

היא מסרבת לתת לג'ימי ליטול כל חלק מהאחריות לתאונה על עצמו, היא אדם בוגר והיא החליטה להעביד את עצמה ולחסוך מעצמה שעות שינה, ולהיכנס לרכב ולנהוג במצב הזה, ונראה בתחילה שהיא כולה עסוקה במזעור נזקים, ובהמשך המאמצים לעשות הכול עם יד אחת. גם כשפרנצ'סקה מבקרת אותה בביתה ואומרת לה, איזה מזל גדול היה לה, ואיך היא ראתה מדי שבוע אנשים מתים בתאונות דרכים בכביש בו היא נסעה, היא נראית בתחילה רק מופתעת מהרעיון שמה שהיא ראתה כאסון אפשר גם לפרש כהצלה, אולם כשהיא מתחילה לבדוק עם עצמה האם היא תוכל להספיק לספק שירות גם ללקוח החדש וגם למסה ורדה, הלקוח העיקרי שלה, היא נראית כאילו היא פתאום קולטת את העומס שהיא מטילה על עצמה, ומחליטה לקחת פסק זמן ממרוץ החיים, לוותר על הניסיון להוסיף את הלקוח החדש לסדר יומה (היא ממליצה לו על עורכי דין אחרים שידעו לטפל במקרה שלו) ולשבת לנוח ולראות סרטים, כל היום.

בערב כשהיא מתלבטת האם לשוב ולצפות ב"אל תיגע בזמיר" אותו היא ראתה כבר במהלך היום, יחד עם ג'ימי או לצפות במונטי פייטון אנו למדים מדבריה שבעצם אפשר לראות בה מישהי שאיבדה את הדרך ביותר מהמובן של תאונת הדרכים שהיא נקלעה אליה. היא בכלל רצתה להיות עורכת דין כדי להביא יותר צדק לעולם, כמו אטיקוס גיבור "אל תיגע בזמיר" והיא בהחלט מבינה, שלהיות עורכת הדין של בנק ממוצע זה לא בדיוק להגשים את החלום שהיה לה על שינוי העולם. אבל המעניין הוא שבעיניי ג'ימי היא דווקא כן הגיעה ליעד, למרות שדרכה אינה דרכו בעריכת דין, הוא מעריך את היושר המקצועי שלה, ובעיניו, אין ספק שלעבוד במקצוע שלה ביושר, זה כבר להיות לוחמת צדק.

בסופו של דבר, כשקים וג'ימי מפרקים את המשרד, והם תוהים מה צורה הם ייתנו לקיר במשרדם הבא, אני מקווה בליבי בלי שום קשר למה שאני יודעת שיקרה, או שכבר לא יקרה, ב"שובר שורות" שקים תמצא את הדרך שלה להיות מה שהיא חלמה להיות, ושג'ימי יהיה חלק מאותה הדרך, בינתיים לא נותר לי אלא להוסיף לרשימת התכונות של קים שאני מתפעלת מהן גם את האופטימיות שלה, והאמונה שלה בג'ימי ובכך שהם עוד ידעו קירות משותפים אחרים.

 

Michele K.Short/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

ג'ימי  

את ג'ימי של הפרקים הקודמים, מאז שנפרד מאחיו, פחות אהבתי. היה נראה שהוא בוחר במודע ובעקשנות, לעשות את הדברים ה"לא נכונים", הוא בחר לפגוע בביטוח עורכי הדין של צ'אק רק כי הוא היה יכול ולא בגלל רווח אישי, וכשהמדובר היה בהשגת רווחים אישיים, הוא היה מוכן גם לפגוע במערכת היחסים בין איירין הדיירת של בית האבות של סנדפייפר וחברותיה רק כדי שהוא יוכל לזכות בחלקו הלא מבוטל בתביעה הייצוגית, ולהצליח לממן את הוצאות המשרד שהוא רוצה להמשיך להחזיק.

תאונת הדרכים של קים כמו מנערת אותו מהמסלול שבו הוא החל לצעוד, שכן כאדם עם ראש קרימינלי אך בעל לב רך, הוא לא יכול לסבול את המחשבה שהיא הייתה יכולה למות בגללו. וממש כמו שכאשר היא הורדה בגללו לחדר הדואר ב"המלין המלין ומקגיל" הוא היה מוכן לפרוש מעריכת דין, אם זה יניח את דעתו של צ'אק והיא לא תישא בעונש על חטאו, כך התאונה שלה גורמת לו להבין שהוא לא באמת מעוניין להמשיך להחזיק במשרד, לא אם האחזקה שלו פרושה שהיא זו שתשלם את המחיר.  עכשיו הוא בוחר במודע לעזוב את המשרד ולהשכיר אותו לדיירים, וכך להצליח לממן את אחזקתו עד סיום החוזה. הבחירה שלו הזו לא משתנה גם אחרי שקים אומרת לו, שהיא לא רואה בו אחראי לתאונה בשום צורה שהיא ואני חושבת שמבחינה משפטית היא צודקת לחלוטין, היא אדם בוגר ואחראי למעשיו והוא לא הטיל עליה לעבוד שעות נוספות כדי לעזור בהוצאות המשרד (להפך) ובטח שלא אמר לה להיכנס לרכב במצב הגירעון בשעות שינה שלה, אבל רוח החוק לחוד ותפיסת הצדק של ג'ימי לחוד, וג'ימי מרגיש אחריות. (מעניין מה היה קורה אם היא הייתה מסכימה לשתות לחיים, כפי שהוא הציע לה, לפני שהייתה יוצאת לדרך, ואז על המצפון שלו הייתה יושבת גם העובדה שהיא נפגעה בתאונה שהיא גם תוצאה של נהיגה בשכרות).

התאונה של קים גם מעוררת בו את צד המטפל שבו, הצד שמהצד שלי נראה שנותן לו הכי הרבה סיפוק אישי, מה שגורם לו בפעם הראשונה מאז העימות המשפטי עם צ'אק ללכת ולבדוק מה מצבו של צ'אק, ולבקש את סליחתו והפעם באמת.

לשמחתו הוא מגלה שמצבו של צ'אק השתפר, המקרר שלו מלא, יש מכשירי חשמל בבית, צ'אק טוען שהוא הבריא. אולם צ'אק אולי מספיק בריא באותו הרגע כדי לא לסבול מהחשמל שמקיף אותו, אולם לא מספיק בריא כדי לקבל את ההתנצלות של ג'ימי ואת רגשות החרטה שלו,  "למה להתייסר בחרטות? הוא שואל אותו "הרי אתה רק תמשיך לפגוע באנשים... זה מה שאתה עושה,  אתה פוגע באנשים שוב ושוב, ואז יש הצגה של חרטה, ... אין לי ספק שרגשותיך אמיתיים, אבל מה הטעם בכל הפרצופים העצובים ובחריקת השיניים, אם לא תשנה את התנהגותך, ולא תשנה אותה, למה שלא תדלג על כל הניסיון? בסוף תפגע בכל מי שמסביבך, זה לא בשליטתך, אז די להתנצל, תשלים עם זה, תאמץ את זה. למען האמת, אני אכבד אותך יותר אם תעשה כך."

סמוך על סול עונה 3 פרק10
Michele K.Short/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

איזה דבר נוראי לומר אני חושבת לעצמי כשאני שומעת את מילותיו של צ'אק, ולא יודעת שהמשפט הנוראי ביותר שאח יכול לומר לאחיו עדיין בפתח. "אני לא רוצה לפגוע ברגשותיך, אבל האמת היא שמעולם לא היית חשוב לי במיוחד" הן המילים שבהן הוא מסיים את המפגש.

אבל למרות שהמשפט האחרון הוא הנוראי ביותר מבחינה רגשית, אני עדיין לא יכולה להשתחרר מהעצה הגרועה שהוא השיא לאחיו קודם לכן, באיזה עולם בדיוק זה נחשב טוב לא לרצות להשתנות, ולהתאמץ להשתפר? אפילו אם כל הניסיונות נכשלים, עדיין האדם זכאי לקרדיט על הרצון והניסיון, וזה יום עצוב בעיניי כשהאדם מפסיק לנסות אפילו, אולם כמי שמכירה את השפעתו הגדולה של צ'אק על אחיו, אני חוששת שהעצה הזו תשפיע על ג'ימי יותר מן הראוי.

אמרתי פעם שלג'ימי קל לרמות כיוון שהוא אינו רואה את תוצאות הפגיעה של מעשיו, קל לפגוע בזרים, שלא תראה אף פעם אחר כך, ולא תצטרך להתמודד עם תוצאות מעשיך, ואתה יכול לומר לעצמך, שזה הגיע להם, או שבעצם הם לא נפגעו כל כך הרבה, זה הרבה יותר קשה כשרואים איך האדם נפגע.

הפרק הזה המחיש היטב שג'ימי לא יכול לשאת את מראה האנשים שנפגעים בעטיו, ראינו זאת עם קים (שכלפיה הוא לא באמת אשם אך עדיין מתחייב בפניה לתקן את המצב) וראינו זאת שוב, כשג'ימי חזר לבית האבות כדי להודות לאיירין על כך שהיא החליטה לקבל את הצעת הפשרה שהיא קיבלה מסנדפייפר בניגוד לעצת עורכי דינה, ופתאום גילה שהמניפולציות שלו מהפרק הקודם לסכסך בין איירין לבין חברותיה כדי ליצור עליה לחץ קבוצתי שיגרום לה למהר לחתום על ההסכם, השאירו חותם. החברות שלה לא סלחו לה גם אחרי שההסכם נחתם. הן עדיין ראו בה אדם שאין לבטוח בו. ג'ימי יודע שבמקרה הזה זו באמת אשמתו, אולם המניפולציות שלו לתיקון המצב לא מצליחות להשאיר את החותם הרצוי.

רק אחרי השיחה בערב בינו לבין קים, שיחה שבה הוא מודה שנקודת החוזק שלו היא להרוס דברים ולא לבנות דברים (נזכרתי לרגע במייק שאמר לו באחד הפרקים הקודמים שהוא נהנה לתקן את הדלת בבית של צ'אק כי זה מרגיש טוב לבנות לשם שינוי) והאמירה של קים שלפעמים צריך ללכת דווקא על נקודת החוזק, הוא מחליט לאמץ את נקודת החוזק שלו, אולם שלא כמו שצ'אק הציע לאמץ את היכולת שלו לפגוע באחרים, וללכת אתה עד הסוף, ולא להתחרט, הוא מאמץ את נקודת החוזק שלו דווקא כיוון שהוא מתחרט על מעשיו, הוא הורס כדי לבנות.

סמוך על סול עונה 3 פרק 10
Michele K.Short/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

הוא מביים סיטואציה שבה, כביכול במקרה, כל אנשי בית האבות מגלים את האמת על מעשיו הקודמים, ומקלקל את יחסיו אתם. אולם בכך בעצם הוא מצליח לתקן את מערכת היחסים של איירין וחברותיה. הדרך שלו לתיקון גם גורמת לכך שהוא מפסיד את הרווח המיידי של חלקו בתביעה הייצוגית של מיליון דולר, ויצטרך לחכות לחלקו עוד שנים. מה שמעלה שוב כמובן וביתר שאת את זיכרון דבריו למייק בסוף העונה הראשונה, אז הוא אמר שבעתיד בהינתן לו הבחירה בין עשיית המעשה הנכון, לבין הכסף הוא תמיד יבחר בכסף, והנה למרות דבריו, למרות הדרך שהוא עשה העונה בכיוון השלילי, וממש כמו בסוף העונה הקודמת בהינתן לו הבחירה, הוא שוב בוחר בעשיית המעשה הנכון. במובנים רבים, אני הרבה יותר מעריכה את ההתגברות על הקושי שלו בביצוע המעשה הזה הפעם מאשר בסוף העונה הקודמת, שכן הדבר היחידי שהיה לו להרוויח ממנו היה רק תיקון הפגיעה שיש במעשיו הקודמים, אין לו כאן שום אפשרות לרווח אישי, חברתי או כלכלי. מבחינה כלכלית, ייתכן אפילו שהמדובר בסיכון העתיד, במקרה שהוא יאבד גם את כל קהל הלקוחות הקשיש שלו, כשתגיע לאוזניהם השמועה על מעשיו, כפי שהוא מאמין. העובדה שהוא רק חשף את אשמתו בפני האנשים הללו, בלי התנצלות (עוד חלק בעצה של צ'אק שהוא מימש), ובלי שום רווח משני עבורו, והציג את עצמו בפניהם כהרבה יותר רשע ממה שהוא, רק כדי לתקן את מה שקלקל, זו בעיניי, דרגה גבוהה מאוד של תיקון וחרטה.

בסוף הפרק כשהוא וקים סוגרים את המשרד בפעם האחרונה, לפני שהוא וקים חוזרים לביתם, הוא מדבר על כך שייתכן שהוא יצטרך למצוא לעצמו מודל עסקי חדש כשהוא יקבל חזרה את רישיון עריכת הדין שלו (לדעתי ההודאה שלו בדבר ההתערבות שלו בעסקת סנדפייפר הייתה יכולה גם לסכן את קבלת הרישיון שלו חזרה, אבל בינתיים לא נראה שהסדרה מתייחסת לזה, אז גם אני אתעלם), אולם למרות הכול למרות שהוא נראה בעיניי אחדים, כמתרחק שוב מהדרך שמובילה אותו לדמותו של סול, ובלי שום קשר לדרך המקצועית שהוא יימצא לעצמו בעתיד, אני שמחה שהוא שב ומצא את הדרך ללבי.

Michele K.Short/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

 

צ'אק

צ'אק: רציתי להראות לך שאתה חייב להשתנות לפני שזה יהיה מאוחר מדי, לפני שתהרוס את עצמך או מישהו אחר, ואני מאמין שאתה יכול להשתנות. אתה תמצא את הדרך, וכשתהיה מוכן אני אהיה שם בשבילך, ואעזור לך ללכת בדרך הזו.

ג'ימי: הנה מה שהולך לקרות, יום אחד אתה שוב תהיה חולה. אחד מהעובדים שלך ימצא אותך מכורבל בשמיכת החלל שלך וייקח אותך לבית החולים, אל המכשירים הללו שמצפצפים ומכאיבים. אבל בפעם הזו זה יהיה מאוחר מדי, ואתה תמות שם, לבד.  

("סמוך על סול" עונה 3, פרק 3 ג'ימי וצ'אק משוחחים אחרי שצ'אק תפס את ג'ימי על חם בפריצה לביתו)

 

יש דבר אחד בלבד בשיחת חיזוי העתיד הזו של צ'אק וג'ימי שנתון לשליטת הדוברים, והוא הבחירה של צ'אק לעזור לג'ימי למצוא את הדרך הנכונה והישרה אם ג'ימי ירצה בכך.

לג'ימי אין שליטה על מצב מחלתו של צ'אק, ועל האנשים שהוא יקיף, או לא יקיף, את עצמו בהם, וצ'אק חסר שליטה לגבי התנהגותו של ג'ימי, אולם זה בהחלט בשליטתו של צ'אק לבחור אם לקבל את ידו המושטת של ג'ימי אם לאו, וכמו שראינו הפרק, כשהייתה לו ההזדמנות הוא בחר (בניגוד לדבריו) שלא לנצל אותה. ולא רק שהוא לא מנסה לעזור לג'ימי למצוא דרך חדשה להשגת שינוי, הוא אף מודיע לג'ימי שהוא לעולם לא יצליח להשתנות. והעובדה שצ'אק טועה אפילו בדברים שהוא מעיד על עצמו, מחזקת את דעתי על כך שג'ימי מכיר את צ'אק טוב יותר ממה שצ'אק מכיר את ג'ימי או את עצמו.

בפרקים האחרונים, כשראיתי את המאמצים של צ'אק להתמודד עם מחלתו, ואת היחס חסר האמון שהוא מתחיל לקבל מאנשים, כמו מחברת הביטוח של עורכי הדין, ומהמלין שביקש ממנו לפרוש, וסרב ללכת עם הקו הלוחמני שלו כנגד חברת הביטוח, אני מודה שריחמתי עליו. וכשהוא החליט לתבוע את המלין חשבתי לי שמגיע להמלין לטעום קצת מהיחס שצ'אק נתן לג'ימי כל השנים, יחס, שהוא כל כך טיפח ואיפשר. היחס שבו הופכים לקטנוניים, על כל הפרה של פסיק במערכת היחסים. המלין לדעתי היה צריך להוריד את צ'אק מהתביעה כנגד ג'ימי, אבל הוא תמך בו לכל אורכה ומימן כל גחמה של צ'אק בדרך. המלין הופתע מהתביעה של צ'אק נגדו אולם זה לא הפתיע אותי כלל שצ'אק, שהרגיש שוב שמעמדו כעורך דין, הדבר שהוא הכי מתגאה בו, נפגע, יבחר שוב להתנצח בבית המשפט, כדי להפגין את עליונותו. אולם מה שצ'אק לא לקח בחשבון היא העובדה שהמלין איננו ג'ימי, והוא אינו זקוק לאישורו, והוא לא מתכוון לאפשר לו הפעם את הגחמות שלו, וכך המלין העדיף לשלם לו מכיסו הפרטי, ולקנות את חלקו בחברה, מאשר להסכים ללכת בדרכיו.

במובנים רבים, נראה לי שהגאווה של צ'אק היא האויב הגדול ביותר שלו, היא זו שהרחיקה מעליו את אשתו רבקה, היא זו שגרמה לו להיות קטנוני כל אימת שכישוריו הוצגו באור לא מחמיא, והיא זו שהביאה אותו למצוא את עצמו הפרק מחוץ לחברה שהקים. הוא לא הסכים להודות בשום חולשה, והמלין שמכיר את גאוותו, ומרגיש נבגד בשל היחס שקיבל, נותן לו לקחת אתו את גאוותו ולפרוש מהחברה לקול מחיאות הכפיים של שאר העובדים בחברה.

 

ייתכן שהייתה זו גם גאוותו של צ'אק שגרמה לכך שטינתו לג'ימי לא תדעך לאורך השנים, זה לא שהוא לא יכול היה לסלוח לג'ימי את מי שהוא היה למרות הטיפול המסור של ג'ימי בו. אלא שהטיפול המסור של ג'ימי בו הוא זה שגרם לו להמשיך לכעוס עליו, כיוון שהוא שנא את העובדה שהוא באמת נזקק לו. וכך גם כשג'ימי מגיע אליו הפרק, כשהוא מבין ששירותיו כעורך דין כבר אינם נחוצים ומוערכים, והוא לחלוטין היה יכול להיעזר באח שלפחות ישמע אותו, הוא שוב עושה את אותה ההצגה של אני לא צריך אותך, ואתה לא חשוב. ואולי גם קל לו יותר לעשות אותה הפעם כיוון שמצבו הפיזי אכן השתפר והוא אכן יכול לדאוג לעצמו הרבה יותר. אולם הדברים הקשים שהוא מטיח באחיו, הם בעצם דברים שמעידים עליו יותר מכול.

"תמיד אמרתי לך שאבריא אך אתה לא האמנת" הוא אומר לג'ימי כשהאמת היא כנראה שזה הוא שאף פעם לא באמת האמין ביכולת ההבראה שלו.

ובסופו של דבר את העצה שלו לג'ימי שיפסיק לנסות להשתנות כי הוא לעולם לא יצליח, ושיקבל את מי שהוא במקום לסבול בניסיונות שינוי לא מוצלחים הוא מאמץ בעצמו, אחרי שג'ימי עוזב, הוא קולט שאין סיבה שהוא ימשיך לנסות לרפא את עצמו מפגיעת החשמל, הוא כבר הראה לאחיו, שהוא לא צריך אותו, ושהוא השתנה, אין לו עוד לקוחות פוטנציאלים או חברת עורכי דין לשכנע אותם שתפיסת המציאות שלו אינה לקויה, ואם כך, לשם מה הוא מתאמץ כל כך להירפא אם זה גורם לו כל כך הרבה סבל? אז הוא מכבה את כל המכשירים החשמליים בבית, וכמו שאמרתי, כשמפסיקים לנסות להשתנות זהו יום עצוב.

וכאן אנו גם רואים במידה מסוימת את התגשמות דבריו הנבואיים של ג'ימי, כי צ'אק עכשיו לבד, אין מי שיבוא לבדוק את מצבו, ואפילו אנשי חברת החשמל שהוא מתקשר אליהם לא ממהרים להגיע לביתו כדי למצוא את מקור החשמל שהוא עדיין לא איתר, אך שעון החשמל המסתובב הוא עדות חיה לקיומו.

באופן שמתכתב עם סוף העונה הקודמת בה הוא איים בפרישה, וביים מצב השתגעות, ופחד מקרינה, שעבר את הגבול, הפרק הוא כבר אחרי פרישה ומצבו הנפשי בשל הפגיעה מהקרינה שהוא מרגיש מעורער מתמיד, מעורער עד כדי כך שהוא שובר את קירות ביתו בחיפוש אחר חוטי חשמל נסתרים, אולם הסבל שלו לא פוסק גם לא בסצנה האחרונה של הפרק, שבה הוא יושב מכורבל בשמיכת החלל שלו ומנסה להרחיק ממנו את השולחן עם העששית רחוק ככל האפשר. לי היה קשה להחליט מהי מדת המודעות שלו למעשיו, האם הוא מעוניין בכך שהבית יישרף עליו כמו שהיה נראה לי מתנועת רגליו, או שהוא פועל מתוך איזה ספזם בלתי נשלט, כמו שהיה נראה לי מפניו חסרות המבע.

סמוך על סול עונה 3 פרק 10
Michele K.Short/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

בתחילת הפרק ראינו את צ'אק הנער באוהל עם אחיו מקריא לו, לאור העששית, את סיפור הרפתקאותיה של מייבל שאיבדה את דרכה, אולם אז באותו האוהל, צ'אק היה הרבה יותר בבית ממה שהוא היה בסוף הפרק בביתו לבדו בחושך. לא טוב היות האדם לבדו על פי הפרק, אפילו כשהקטור סלמנקה, עוד אדם שמרגיש שמנסים לנשל אותו ממפעל חייו, מקבל את התקף הלב שלו, והוא מוקף באנשים ששניים מהם לפחות אינם חפצי טובתו, הרי שאחד מהם מציל את חייו. אבל מי יציל את צ'א'ק מעצמו ומהעששית שדלקה במערכה הראשונה ו"ירתה במערכה השלישית"? אחרי שהוא שרף מטפורית במהלך הפרק את הגשרים עם כמעט כל האנשים בחייו, הפרק מסתיים בשריפה הממשית של ביתו עליו. ואי אפשר לאבד את הדרך יותר מאשר כשגם בבית לא מרגישים בבית.  

קשה לדעת מה השפעה תהיה למעשה הזה של צ'אק על ג'ימי אחיו, אולם לי אין ספק שבהחלט מעניין אותי להמשיך לעקוב אחרי ג'ימי וקים בדרכם.

שלוש העונות של "סמוך על סול" זמינות ב-HOT VOD, yesVOD, ובסלקום TV ונטפליקס


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחשבה אחת על “סמוך על סול, עונה 3, פרק 10: זה בסדר, אני אשב לי כאן לבד בחושך…

  • זיו

    סיכום יפה….

    מה שכן, צ׳אק לא ניסה להרחיק את העששית (היא לא חשמלית) אלא להפיל אותה

    אני גם לא חושב שהוא הבין שאין לו סיבה להרפא, כמו שמצבו הנפשי התדרדר נוכח העובדה שסולק מהחברה

    החלק העצוב הוא, שלולא הרס את יחסיו עם ג׳ימי, הוא היה משכנע את צ׳אק להמשיך לעסוק כעורך דין עצמאי (עם המליונים שקיבל, היה יכול לבחור כל תיק פרו בונו שרק היה רוצה)