סיפור על אש וקרח או סיפור על אמון, התפכחות, אחריות ועוצמה


אפרת דסקל מסכמת את העונה השביעית של "משחקי הכס"

בימים אלו באה לקיצה העונה השביעית של "משחקי הכס". במסגרתה זכינו אולי לכמה מהרגעים המרהיבים ביותר מבחינה טלוויזיונית לצד כמה מהרגעים הגרועים ביותר מבחינה נרטיבית ומבחינה לוגית (צבאות ואנשים שנעים במהירות האור, פתרונות דאוס אקס מכינה למצבים נטולי תקווה וכמובן מערכת יחסים רומנטית נטולת כימיה – ולא אני לא מדברת על מיסנדיי ותולע אפור). עם זאת, כאשר אני שמה בצד את האפקטים ואת הכשלים ומסתכלת על העונה הזו ממבט על, עבורי זו הייתה עונה על ארבעה נושאים: אמון, התפכחות, אחריות ועוצמה.

משחקי הכס עונה 7
החורף הגיע

אמון או "טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים" - אורלי כבר נגעה בטור הקודם שלה בנושא האמון, לכן רק אוסיף כמה מהתובנות שלי. העונה הזו הציבה בפני כלל הדמויות את השאלה – להאמין או לא להאמין? וחשוב יותר במי או במה להאמין? "משחקי הכס" מספקת תשובה חד משמעית לשאלות הללו – אנשים לא מסוגלים להאמין במה שאינם מסוגלים לראות. דאינריז הכירה בקיומו של מלך הלילה רק לאחר שראתה אותו, סרסיי וג'יימי הכירו בקיומם של המתים המהלכים רק לאחר שראו אותם, קלגיין האמין באל האדום לאחר שראה התגלות באש, ג'ון האמין בדאינריז לאחר שראה כיצד היא מוכנה להקריב את עצמה למען אנשיה ואפילו סאנסה האמינה לאריה רק לאחר שבראן הראה לה את מעשיו של ליטלפינגר בסצנה שנחתכה מהפרק האחרון.

ג'ון ודאינריז מספקים הוכחות. Macall B. Polay, באדיבות yes

התפכחות או "שינוי אמיתי מושג באמצעות תודעה חדשה" - ראייה לא רק מאפשרת לדמויות להאמין. הראייה גם מאפשרת להם ללמוד. "אני לומדת לאט", אומרת סאנסה לליטלפינגר "אבל אני לומדת" ודקה לאחר מכן גוזרת את דינו למות. הבחירה של סאנסה להרוג את בייליש, כמו גם הבחירה של סאם לעזוב את העיר הישנה והבחירה של ג'יימי לעזוב את מעלה המלך מעידים על תהליך ההתפכחות שעברו הדמויות הללו. שלוש הדמויות הללו רואות לראשונה ובצורה המלאה ביותר את הפגמים באלו שהעריצו ובטחו וכל אחת בתורה בוחרת לה דרך חדשה. סאנסה נחשפת לעומק בוגדנותו של בייליש ומוציאה אותו להורג, סאם רואה כיצד השאננות מדושנת העונג של החכמים, מונעת מהם לראות את המציאות והוא נוטש את העיר העתיקה לטובת וינטרפל וג'יימי מבין שאחותו איבדה את שיקול דעתה ואולי את שפיותה והוא מצטרף למלחמה בצפון.

ג'יימי מתפכח. Helen Sloan, באדיבות yes

אחריות או "ארצי – העולם כולו, אחי – כל בני אנוש, ודתי – עשיית הטוב" - כחלק מהליכי השינוי וההתפכחות שעברו הדמויות, הן מצאו עצמן נדרשות להחליט מיהן ומה הן עושות במצב החדש שבו הן נמצאות ומהי האחריות שמוטלת עליהן כרגע. כמושל הצפון, ג'ון סנואו אחראי לניהול המערכה מול צבא המתים. הוא מבין שהוא זקוק לסיוע ולכן מוכן לקבל על עצמו את מלכותה של דאינריז, במחיר הוויתור על עצמאות הצפון. סאנסה מקבלת על עצמה את האחריות לנהל את הפעילות בצפון בהעדרו של ג'ון. דאינריז ואף ג'יימי מבינים שגם עליהם מוטלת האחריות להילחם נגד צבא המתים. קלגיין הניהיליסט והאנרכיסט בוחר להצטרף לקרב למען מטרה גדולה יותר ואפילו ת'יאון גרייג'וי, לראשונה בחייו, מקבל על עצמו אחריות ויוצא להציל את יארה לאחר שזו נפלה בשבי. מבין כולם רק סרסיי מסרבת להתפשר או להשתנות ומוצאת עצמה מבודדת לחלוטין על כס הברזל.

סרסיי וידיד. Helen Sloan, באדיבות yes

עוצמה או "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" – שאלת העוצמה היא השאלה שמניעה את משחקי הכס אך כפי שלמדנו עד כה בסדרה, הכוח האמיתי לא נמצא בידי אלו שיש להם את היכולות הפיזיות הטובות ביותר. הכוח נמצא אצל אלו שיכולים לשחק את משחקי הכס כפי שסרסיי אמרה לנד בתחילת הסדרה. לשחק את משחקי הכס משמעו לחשוב, לתכנן, ולהפעיל כוח רק ממקום של היגיון ורק ברגע המתאים ביותר. סאנסה בחרה להפעיל את כוחה כלפי בייליש רק לאחר שזה ניסה לפעול נגד בית סטארק ישירות. ליידי אולנה בחרה ברגע התבוסה שלה בכדי להשיג את הניצחון האחרון בהתוודות על חלקה ברציחת ג'ופרי. לעומתן דווקא דאינריז כשלה העונה במשחקי הכס. הפגנת הכוח המיותרת שלה כלפי הלאניסטרים אולי העניקה לה ניצחון צבאי בטווח הקצר אך החלישה את האמון של אנשיה בה ואף הובילה בעקיפין את סרסיי לחשוד במשמעות העדרו של הדרקון השלישי.

   

בייליש מול כוח השיפוט של סאנסה. Helen Sloan, באדיבות yes

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.