סיפורה של שפחה, עונה 2, פרק 6 – נותנים לאדם אצבע…


כיצד בוחרים בין פשרה להפעלת כוח, האם בכלל תמיד יש כוח להפעיל, כיצד הפעלת כוח יכולה להזיק יותר מאשר להועיל, וכיצד הפרק "דם ראשון" (First Blood) דן בשאלות הללו?

אתם בטוח שמעתם בחייכם את הביטוי "נותנים לאדם אצבע והוא רוצה את כל היד" ביטוי המדבר על כך שבמערכת יחסים בין שני צדדים שונים, ויתור של צד אחד, עלול לגרום לצד השני לתפוס אותו כחלש ולטפס עליו, כאילו עצם הוויתור הראשוני הוא זה שיוצר את המדרון החלקלק שסופו יהיה רע ומר. אתם בטוח גם שמעתם את הטענה ההפוכה, שהתעקשות וחוסר נכונות לדבר ולהגיע לפשרה, יכולים ליצור אצל הצד החלש יותר תסכול הולך וגובר, שאף הוא יכול להסתיים באופן רע ומר כי אנשים שאין להם מה להפסיד הם מסוכנים יותר.

כמובן ששתי הטענות מדברות על מפגש או חיכוך בין צדדים עם אינטרסים מנוגדים ועם מאזן כוחות לא סימטרי, כיוון שרק כאשר האינטרסים מנוגדים יש פחד מכך שהנתינה תתפרש כחולשה, ורק כאשר מאזן הכוחות לא סימטרי, הפעלת כוח רב מדי של צד אחד, יכולה לייאש את הצד השני ולהביא לפיצוץ.

אז מהי לדעתכם הדרך הנכונה להתנהל כאשר אנו נמצאים בעמדת הכוח: להפגין אותו כדי לחזק את מעמדנו ולהרתיע את הצד המתנגד לנו, או לבחור בפשרה כדי לא לתת לצד החלש להרגיש את גודל חולשתו, ולקוות שהפשרה תתפרש כצעד נדיב הנעשה מעמדת כוח ולא כאקט של חולשה?

הפרק השישי של "סיפורה של שפחה" עוסק בדיאלוג העדין הזה המתנהל בין צדדים בעלי אינטרסים שונים, שצריכים לשמור על איזון כלשהו במערכת היחסים ביניהם, איזון שיופר אם ייעשה שימוש בכוח רב משצריך כדי להשיג את המטרה מחד, או שייעשו ויתורים שלא היו צריכים להיעשות מאידך. ומכיוון שאין לי תשובה ברורה אחת לשאלה ששאלתי ואני מוצאת את מאבק הכוחות העדין הזה מאוד מעניין, החלטתי לבדוק כיצד הוא בא לידי ביטוי בפרק במערכות היחסים של הצדדים השונים.

סיפורה של שפחה באדיבות HOT
סרינה בארה"ב הדמוקרטית, "סיפורה של שפחה" באדיבות HOT
סיפורה של שפחה, פרד וסרינה באדיבות HOT
סרינה ופרד, תמונה באדיבות HOT

ארה"ב הליברלית והדמוקרטית מול סרינה ופרד

ברור כי האינטרסים של ארה"ב הדמוקרטית הנושאת על נס את טובת הפרט, מנוגדים לאינטרסים של סרינה ופרד המדברים גבוהה גבוהה על טובת הכלל. ברור גם כי במאזן הכוחות של תחילת דרכם המדינית של סרינה ופרד, הכוח של שניהם הוא פסיק קטן מול זה של ארה"ב הדמוקרטית. אולם, אנחנו גם יודעים שמאזן הכוחות הזה השתנה בסופו של דבר, והפרק מספק לנו גם הצצה לתהליך השינוי.

סרינה ופרד האידאולוגים הצעירים מוזמנים לתא סטודנטים בארה"ב שלפני ההפיכה, כדי להרצות אודות האידיאולוגיה שלהם, אולם כשהם מגיעים לאוניברסיטה הם מגלים שהם לא ממש מרצים רצויים בה, והמון סטודנטים זועם מונע מסרינה לשאת את דבריה. "יש לי את הזכות להגיד את דבריי", היא אומרת להם ובכך בעצם נוגעת בנקודת החולשה המובנית בחופש הביטוי של ארה"ב הדמוקרטית, לאנשים יש את הזכות להישמע גם כאשר הם מטיפים בעד מניעת הזכות הזו מאנשים אחרים.

לכאורה, לתת לסרינה ולפרד להטיף את התורה שלהם בקמפוס הוא צעד של "נתינת אצבע", מעשה שיוצר פחד מפני ההמשך, והפחד מובן לחלוטין כשרואים לאיזו מדינה לא סובלנית הוביל החזון שלהם. זה נראה כאילו שטוב עשו אלה שהתנגדו בתחילה לשמוע אותם, כיוון שאת הפתח הקטן שהרשו להם להיכנס דרכו אז, הם ניצלו כדי לקחת את כל היד, אבל האמת היא שהפתח שדרכו נכנסו סרינה ופרד גדל דווקא מפני שניסו לחסום אותם באופן אגרסיבי מדי, כשהם עוד היו קטנים. ניסיון ההתנקשות בסרינה הוא זה שהקנה לה כוח כשהפך אותה לקורבן, ועל כן, למישהו שארה"ב הדמוקרטית מרגישה אשמה כלפיו ומחויבות לשמוע אותו.

אמנם היו אלה אנשים פרטיים שפגעו בסרינה על דעת עצמם ולא שלוחים של מדיניות ארה"ב הרשמית, אולם מכיוון שניסיון ההשתקה הזה נתפס כתומך בשלטון הקיים, היה בו באופן סמלי גם הודאה בהפסד של השלטון הקיים, כי אם השואפים לסובלנות כביכול לא מסוגלים לאפשר את קיומו של חופש הביטוי, למה שהפחות סובלניים יאפשרו אותו?

במקרה הזה, השימוש בכוח המופרז של אנשים מהצד של בעל הכוח, הוא זה שהעיד על חולשתו, ונתן לסרינה ולפרד את ההזדמנות לה הם חיכו.

 

סיפורה של שפחה באדיבות HOT
השפחות ברפובליקת גלעד, באדיבות HOT

רפובליקת גלעד מול השפחות

בעולם האידיאלי של רפובליקת גלעד, השפחות נמצאות בבתי המפקדים מרצונן החופשי, בעולם המציאותי אין הרבה נשים שהיו מוכנות להפוך לרחם לכל דורש, מבלי שהדבר ייכפה עליהן.

לכאורה, הצד של רפובליקת גלעד הוא בעל הכוח הבלתי מעורער, שכן יש לו את הכוח באמצעות ענישה פיזית קשה, לשלוט ביד רמה בכל מה שהשפחות עושות ולא לאפשר להן חופש בחירה אמיתי. אולם השפחות אינן נעדרות כוח לחלוטין, ובמהלך הסדרה נחשפנו לשלושה סוגי כוח של השפחות המאיימים על השלטון ברפובליקת גלעד: תקופת ההיריון שלהן, כוח ההתאחדות שלהן, וההתאבדות.

בתקופת ההיריון של השפחות ברור לרפובליקת גלעד שהעונשים הפיזיים הם ברובם מחוץ לתחום, ולכן ההפחדה שלהם בתקופה הזו צריכה להיות יצירתית יותר. דודה לידיה הפגינה למשל יצירתיות כזו בפרקים הקודמים, כשהיא ניצלה את תחושת האשמה של ג'ון על הפגיעה באנשים שעזרו לה בניסיון הבריחה שלה, כדי להגדיל את מידת הכניעות שלה בתקופת ההיריון.

ההתאחדות של השפחות בסוף העונה הקודמת בהימנעות מהסקילה של ג'אנין, איימה אף היא על הסדר שאליו שואפים ברפובליקה, וחוץ מהענישה החמורה שהרפובליקה נהגה במקרה זה כדי ליצור הרתעה, היא נוהגת באופן עקבי במדיניות של הפרד ומשול כדי למנוע מלכתחילה היווצרות של מקרים כאלה.

והכוח האחרון שיש לשפחות הוא ההתאבדות, רפובליקת גלעד לא תמהר להרוג אף אישה פורייה, לא כל עוד אפשר לנצל אותה כרחם מתפקדת או בדרך אחרת, המוות של השפחה הוא הפסד לרפובליקת גלעד, הבעיה היא שהמוות הוא בדרך כלל גם הפסד לשפחה, ולכן זה כוח שהשפחות לא ימהרו להשתמש בו.

באופן כללי קיים הבדל בין היחס של המדיניות הרשמית של גלעד לבין האנשים הפרטיים המהווים חלק מהשלטון בו. על פי המדיניות הרשמית של גלעד נניח צריך לפקח היטב על השפחות כדי למנוע מהן אפשרות של התאבדות (בפרק הראשון לסדרה הוזכרו זגוגיות מחוסמות המותקנות בבתים כאמצעי מניעה שכזה), כלומר מדיניות של הפגנת כוח, בעוד שפרד למשל ניהל בביתו מדיניות של נתינת אצבע, הוא התחיל לשחק עם ג'ון משחקי לוח כדי שהחיים שלה לא יהיו מלאי ייאוש, והיא לא תעשה את בחירת הייאוש שעשתה קודמתה. הוא הרגיש מספיק חזק כדי לעשות זאת מבלי לפחד שהוא ישלם מחיר על כך.

הבעלים בבית שבו ג'אנין גרה אף הוא הרגיש מספיק חזק לספק לה תקווה לחיים שאחרי הלידה, אולם מכיוון שהוא עשה זאת רק להנאתו שלו, והתקווה שהוא נתן לה נועדה כדי לספק את צרכיו המיניים בעוד שהוא מעולם לא התכוון לברוח איתה לשום מקום לאחר הלידה, הרי שכאשר התקווה נעלמה מהאופק הגיעו כצפוי הניסיון שלה לחטוף את בנה ולהתאבד. במקרה הזה אגב, הגילוי על מה שעשה אותו המפקד הראה דוגמה אירונית לאופן שבו נתינת האצבע מסתיימת בכך שמאבדים את כל היד, שכן ההתנהגות שלו אכן הביאה לכך שנלקחה ממנו כל היד בפועל על ידי רפובליקת גלעד.

באופן כללי, לו ברפובליקת גלעד היו מסוגלים לחשוב שלא באופן כוחני, הם היו יכולים להציע לשפחות אפיק של תקווה שבו, נניח, אחרי שהן יולדות ילד או שניים הן יכולות לבחור אם לקנות את חירותן או לעבור למדינה אחרת או אפילו להפוך לדודות, אפיק שהיה נותן לשפחות הרבה פחות מוטיבציה להתמרד בהווה. אולם מכיוון שהם אינם מסוגלים לכך, הם פועלים להדברת כל התנגדות רק באופן כוחני, והם גם עשו את הטעות הזו, של שימוש בכוח מופרז, כנגד שלגלן השנייה, מי שעבור צופי הסדרה היא השפחה היחידה שמלכתחילה העדיפה את מצבה כשפחה, על פני חייה הקודמים.  לכן, זה אינו מפליא כאשר מתגלה בסוף הפרק ששלגלן, זו שנכרתה לשונה שלא בצדק, זו שיודעת היטב שאין לה עם מי לדבר בצד השני, היא זו שמגיעה לעמדה של "תמות נפשי עם פלישתים", לה אין סיבה להחזיק מעמד, אין לה כבר מה לאבד. אם כבר יש משהו להתפלא עליו זה רק כיצד היא גויסה לפעולה וקיבלה את חומר הנפץ שהשתמשה בו כדי לפגוע בכל המפקדים.

 

ניק, באדיבות HOT
סיפורה של שפחה באדיבות HOT
עדן, באדיבות HOT

ניק מול עדן

ניק ועדן אוחדו בברית נישואים כפויה על ידי רפובליקת גלעד, איש מהם לא בחר את בן זוגו, לכאורה יכולה להיווצר שם מערכת יחסים שוויונית, כיוון שהמדובר בבני זוג שנמצאים באותה סירה, "כפו" עליהם האחד את השני.אולם בפועל, מערכת היחסים שנוצרת שם אינה שוויונית, כיוון שעדן הצעירה וחסרת הניסיון רואה בנישואיה צעד רצוי, היא רוצה שהנישואים יהיו מוצלחים, כלומר יישאו פרי בטן, ויודעת שהיא צריכה את שיתוף הפעולה של ניק להשגת המטרה, אולם ניק לא ממהר לשתף פעולה. הוא לא מעוניין בה, יש לו משפחה אחרת (ג'ון והתינוק שעתיד להיוולד להם), שהוא נושא בליבו, ולמען האמת הוא גם לא כל כך נחמד כלפיה, למרות שהוא יודע שהנישואים הללו אינם אשמתה, כמו שזו גם לא אשמתה שהיא הפנימה את הערכים בגלעד, ורואים שהיא משתדלת מאוד למצוא חן בעיניו.

לכאורה בחברה נורמטיבית, הצד המעוניין יותר בזיווג הוא תמיד הצד החלש יותר, אולם ברפובליקת גלעד, עדן אינה חסרת כוח, היא לא יכולה לכפות על ניק שיהיה מעוניין בה, אולם כשהיא רומזת לג'ון שהיא חוששת שהוא "בוגד מגדר", היא בעצם חושפת את הכוח שלה, אם ניק לא מעוניין בה, זה יכול לעלות לו בחייו. ברור, שמוות הוא מחיר כבד מדי לשלם על כך שלא מעוניינים במישהו, אולם האיום עצמו מספיק, כדי לשלוח את ניק אל מיטתה באותו ערב, למרות שאינו מעוניין בכך.

מצד שני אחרי אותו ערב, מסתבר שגם ניק אינו חסר כוח לחלוטין, והתחושה שלו היא שהוא נתן מספיק והוא לא יכול להרשות לעצמו לוותר יותר, לכן הוא בא בדרישה אל המפקד שלו שיעביר אותו מיקום, ובעצם יוציא אותו מנישואיו. המפקד שלו הסכים, אולם האם המפקד שלו שרד את הפיצוץ של שלגלן כדי לעמוד בדיבורו?

סיפורה של שפחה באדיבות HOT
ג'ון מול סרינה, "סיפורה של שפחה" באדיבות HOT

ג'ון מול סרינה ופרד

מעצם טיבה, מערכת היחסים בין שפחה לבעליה, אינה יכולה להיות שוויונית. ומערכת היחסים בין ג'ון לפרד וסרינה אינה שונה, אולם מערך הכוחות בתוך מערכת היחסים הזו משתנה כל הזמן בהתאם לרצונות ולמצב המשתנה של הדמויות עצמן.

כשפחה, ג'ון היא כמובן זו שנמצאת בעמדה החלשה ביותר, חייה תלויים במידת שביעות הרצון של פרד וסרינה ממנה, אולם אם מנינו בין שלושת גורמי הכוח של השפחות את התאבדות וההיריון, הרי שהעובדה שג'ון והעובר שלה בדיוק ניצלו לאחר שג'ון נמצאה על ידי ניק מעולפת ומדממת מחוץ לבית, בשל התנהגותה האובדנית, העמידה אותה בעמדת הכוח הטובה ביותר שהייתה לה מעולם בביתם של סרינה ופרד. מכיוון שההיריון הרצוי מאוד שלה נחשב עדיין בסיכון, אי אפשר לדרוש ממנה יותר מדי, אם לא רוצים שהעובר ייפגע. ומרתה שרואה שג'ון מרגישה חוסר נעימות לגבי קבלת פינוקים כלשהם מצדם של סרינה ופרד, אף אומרת לה "תחלבי את זה כל עוד את יכולה".

העניין הוא, שכאשר יש לאדם כוח רב על מישהו אחר, זה לא תמיד חכם מצדו להפגין את הכוח הזה, ולגרום לצד השני להרגיש נחות, מצד שני, גם לא להשתמש בכוח שיש לו כדי להשיג את מטרותיו יכול ליצור תחושת פספוס, וג'ון צריכה לדעת להלך בין הטיפות כדי להשיג את מטרותיה בבית. עם פרד זה מצליח לה, עם סרינה קצת פחות.

הרצון הנואש של סרינה בילדים, הוא נקודת החולשה הברורה והמידית של סרינה, אולם יותר מכך, הפחד שלה מהצורך להודות בחולשתה זו, הוא זה שהופך אותה לחלשה באמת. כיוון שכאשר היא בוחרת לומר "העולם צריך עוד ילדים, אני מצילה את העולם" במקום "אני רוצה ילדים באופן נואש", היא מאפשרת למנגנון של גלעד להציב אותה בעמדת חולשה מול בעלה והשפחה. בעמדה בה היא צריכה לשתף פעולה עם בגידות מתמשכות של בעלה.

די ברור שהיא לא ממש מאמינה בכל האמונות שרוצים להנחיל ברפובליקת גלעד, היא לא חושבת שמין צריך להיעשות רק לשם פרייה ורבייה, גם לא ממש אכפת לה אם הילד שהיא תקבל מהשפחה שלה יהיה ביולוגית של בעלה או של מישהו אחר, מה שהיא כן בוחרת להאמין בו, גם כשהיא יודעת שהוא לא נכון, זה שיש לה את הזכות לקבל את הילד של השפחה שלה, וכדי להרגיש טוב יותר עם עצמה על כך, היא הייתה רוצה להאמין שגם השפחה שנותנת לה את הילד יוצאת נשכרת מעסקת החליפין הזו, שהיא עושה זאת מתוך בחירה ורצון.

כשג'ון חוזרת לביתם של סרינה ופרד, סרינה נותנת לה גישה לחדרה שבקומה הראשונה כדי שלא תיאלץ להשתמש במדרגות, היא משגיחה עליה בלילה למקרה שתצטרך משהו, והיא אפילו מארגנת לה מפגש חברתי עם שפחות אחרות, אותן היא מארחת באופן אישי ומציעה גם לקנות כריות נוחות יותר לשינה בהיריון. אולם כשג'ון פונה אליה בבקשה שתיקח אותה לבקר את בתה האנה ולו רק פעם אחת, כדי לראות שהיא בסדר גמור, סרינה כועסת על הבקשה של ג'ון עד כדי כך שהיא גם מפסיקה במיידית את כל הפינוקים בהם היא פינקה את ג'ון קודם לכן, וחוזרת להתעמר בה.

ברור כי סרינה נפגעה מאוד מהבקשה של ג'ון, לפרד היא מספיקה להגיד על ג'ון לפני שהיא נדקרת מהעיסוק שלה בגינון ונושא השיחה משתנה כי "היא כל כך ערמומית, תמיד היא זוממת, תמיד היא רוצה עוד, היא רצתה לראות את הבת שלה, הבת שלה ממקודם, באמת חשבתי שנוכל להיות…".

מדבריה נשמע ברור "נתתי לה אצבע, והיא רוצה את כל היד", אולם פחות ברור מדוע הרצון הזה של ג'ון כל כך פוגע בה, ומאיים עליה. אנחנו כבר יודעים שאין לה בעיה להפר בסתר את חוקי הרפובליקה, כמו שהיא עשתה כשהיא כפתה על ניק וג'ון את יחסי המין, אנחנו גם יודעים שיש לה גישה לבתה של ג'ון, ואנחנו גם יודעים שאם היא באמת רוצה להיות חברה של ג'ון, אבל לא היה ברצונה להפגיש את ג'ון ובתה היא הייתה יכולה לסרב לבקשתה באופן שיניח את דעתה של ג'ון, משהו כמו :אני אראה מה אני יכולה לעשות", או "אני מזדהה עם כאבך אבל זה מעבר ליכולתי".

אפילו אם היא לא באמת רוצה להיות חברה של ג'ון, ורק טובת היילוד הייתה עומדת לנגד עיניה בכל מעשי הפינוק שלה כלפי ג'ון, הרי שמצבה הפיזי של ג'ון לא השתנה בגלל שהיא ביקשה לראות את בתה, וההיריון שלה עדיין בסיכון, כך שזה לא הכי חכם להתחיל לבוא אליה פתאום  בדרישות, ולסכן את ההיריון. אולם לדעתי  הפגיעה של סרינה נבעה מכך שהיא הבינה באותו הרגע שאין שום דבר שהיא יכולה לעשות שיגרום לג'ון באמת לרצות לתת לה את הילד שלה. ג'ון פגעה באשליה שהכי נחוצה לסרינה כדי לא להרגיש חלשה ונחותה בשל העובדה שהיא לא מצליחה להרות ולהביא ילדים לעולם למרות שהיא מאוד רוצה. באשליה שזה גם האינטרס של השפחות לספק לעולם את הילדים שהעולם צריך, ולתת לגברות לגדל אותם, וסרינה לא אוהבת להרגיש חלשה, וכשסרינה מרגישה חלשה, סרינה משתמשת בכוח.

אני גם מאמינה שכאשר ג'ון ביקשה מסרינה שתאפשר לה לראות את בתה, היא לא עשתה זאת מהמקום שמכיר בכוחו וחולב כל כמה שהוא יכול, אלא מהמקום שסרינה התיימרה לספק, היא חשבה שהיא יכולה לפנות אל הרגש האנושי של סרינה כחברה, אולם היא לא ידעה שהבקשה שלה דורכת על נקודת החולשה הגדולה ביותר של סרינה.

כאן גם בא לידי ביטוי ההבדל בין פרד לבין סרינה, פרד לא מרגיש מאוים מהצורך לספק מידע לג'ון. הוא רוצה לפייס את ג'ון ומביא לה תמונה של בתה, כי פרד כדרכו לא רוצה להביא את השפחה לקצה, הוא תמיד רוצה שהשפחות תהיינה בעלות תקווה, מכיוון שהתקווה של השפחה משרתת אותו. הפעם כשהוא מביא לה את התמונה, והיא מתרגשת מהמחווה שלו, הוא גם די מהר מנסה לגבות טובת הנאה חזרה, אולם ג'ון יודעת כיצד להתמודד אתו, ובתגובה לצעד שלו, היא משתמשת בכוח שיש לה כנגדו – כוח ההיריון ודוחה אותו בתירוץ "אני בהריון בסיכון, קיום יחסי מין עלול לפגוע בעובר". אולם היא מקפידה שהשמירה על גבולותיה לא תראה כוחנית מדי, וכדי לא להעליב אותו, היא טורחת לומר לו שגם היא הייתה מעוניינת היא רק לא יכולה. עם פרד, ג'ון יודעת איך לנהל את מאבקי הכוחות שלה בדיוק במידה  הנכונה, וזה בדרך כלל משתלם לה.

סיפורה של שפחה באדיבות HOT
ג'ון מול פרד, "סיפורה של שפחה" באדיבות HOT

סיום

הפרק כידוע הסתיים בפיצוץ של שלגלן בטקס חנוכת המרכז של רחל ולאה החדש, על פניו, נראה כי רפובליקת גלעד מספיק חזקה כדי לספוג את הנזק הבלתי מתוכנן ששלגלן הזיקה לה ולהמשיך להתקיים ולשלוט, אולם מעניין לבדוק באיזו דרך הרפובליקה תבחר לפעול הלאה, בכיוון פשרני יותר או כוחני יותר? אני מהמרת על הצד הכוחני.

העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" משודרת בימי חמישי ב-HOT HBO וב-HOT VOD.

אולי יעניין אתכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.