סוס מנצח לא מחליפים


בוג'אק הורסמן, להרוג את איב, האחיות המוצלחות שלי, שומר ראש ואחרות. רשימת המומלצים והמאכזבים של נדב רזון לשנת 2018

בימים בהם עולם הטלוויזיה שופע תכנים עד כדי רוויה, קשה למצוא זמן פנוי לצפייה בסדרות חדשות. לפני שאני מחליט לצרף סדרה חדשה למאגר הסדרות הבלתי נדלה בהן יוצא לי לצפות אני בד"כ עושה "מחקר": על מה הסדרה, מי היוצרים והיוצרות שלה, מי השחקנים והשחקניות, באיזו מסגרת היא משודרת וכיו"ב. אחד המשתנים החשובים ביותר עבורי הוא המלצות מגורמים אחרים – מבקרי ומבקרות טלוויזיה, גולשים וגולשות בפורומים על טלוויזיה, חברים וחברות (רצוי כאלה שמכירים ומכירות את הטעם האישי שלי) ועוד. אין לי באמת חוקים. כל המלצה שיכולה להיראות לי רלוונטית ו"להתחבר" לי עם נתונים אחרים שיש בידיי על סדרה מסוימת בהחלט יכולה להביא אותי לצפות בה.

להרוג את איב, תמונה באדיבות HOT

סדרה שהגעתי אליה בעקבות המלצות והתאהבתילהרוג את איב (Killing Eve)

על הסדרה הזו שמעתי כל כך הרבה המלצות ומילים טובות זמן קצר לאחר שעלתה לשידור עד שהיה לי ברור שאצפה בה, ויהי מה. כאשר התברר לי שמאחוריה עומדת היוצרת המוכשרת פיבי וולר-ברידג' (שיצרה ומככבת ב- Fleabag המשובחת) כבר לא נותר אפילו שמץ של התלבטות ורצתי לצפות בה בהזדמנות הראשונה. לא התאכזבתי, ולמעשה, הסדרה אפילו התעלתה על הציפיות והתגלתה כקצבית, מבדרת, מותחת ומעניינת. ומעל הכול – ג'ודי קומר פשוט חורכת את המסך עם טונות של כריזמה, סקס אפיל וכשרון בלתי נדלה. פשוט כיף.

סדרה שהגעתי אליה בעקבות המלצות והתאכזבתי: שומר ראש (Bodyguard)

יצא לי להיות באנגליה בתקופת החגים האחרונה ושמתי לב שהסדרה הזו מאד מדוברת שם, ואף אוזכרה בתוכנית שעוקבת אחר תגובות אנשים למתרחש על מסך הטלוויזיה. לאחר שובי ארצה קראתי לא מעט המלצות עליה, והצלחתי לשכנע גם את זוגתי להצטרף לחוויית הצפייה. אלא שעד מהרה התברר לשנינו שאין לנו חשק רב לצפות בסדרה – עמוסת קלישאות, לא אמינה ולא באמת מעניינת (למרות שעוסקת בנושאים מאד מעניינים). לא מצאנו את עצמנו מסוגלים אפילו לצפות בכל העונה.

חבל, נראתה סדרה עם פוטנציאל טוב אבל התאכזבתי קשות.

קוד שרוף, עונה 3, קרדיט תמונה: James /AMC באדיבות yes

סדרה שהגעתי אליה רק השנה אחרי המלצות רבותקוד שרוף (Halt and Catch Fire)

כשהסדרה הזו החלה להיות משודרת הביקורות היו די צוננות ולכן לא הקדשתי לה מחשבה רבה. בשלב מסוים, שמתי לב שבעונות המתקדמות שלה היא אוזכרה כסדרה שמשתפרת פלאים ובשתי שנותיה האחרונות (בסה"כ שודרו 4 עונות) היא אפילו אוזכרה בדירוגים של "סדרות השנה". שיא השיאים היה כשמבקר אמריקאי שאני מאד מעריך ובד"כ קולע לטעם שלי (אלן ספינוול שמו) בחר בעונה הרביעית שלה כ"סדרת השנה" בדירוג של השנה הרלוונטית והמליץ עליה בחום רב. באותו רגע החלטתי שאצפה בה ויהי מה. הגעתי אליה לאחרונה, ובינתיים צפיתי בשתי עונות ואכן נרשם שיפור ניכר בעונה השנייה לעומת הראשונה ונראה שהיא מתקדמת לכיוון נכון. הסדרה עוסקת בעולם המחשוב בשנות ה- 80 ובתחילה נראה כי הדמויות הגבריות הן הדומיננטיות והכתיבה קצת קלישאתית, אבל עד מהרה מתברר כי הדמויות הנשיות הן המרתקות והחשובות באמת, ומאד מצאה חן בעיניי מערכות היחסים הפנימיות בינן לבין עצמן והכתיבה הרגישה והמדויקת שלהן. לי פייס (הזכור לטוב מ- Pushing Daisies) מככב בתפקיד הראשי, אבל את ההצגה גונבות מקנזי דייויס ובמיוחד קרי בישה (ששיחקה בעונה האחרונה של "סקראבס") המעולה. בימים אלה התחלתי את הצפייה בעונה השלישית ואני משוכנע שהסדרה רק תמשיך להשתפר.

סדרה שירדה מהמסך בימים אלה ואני ממליץ לצפות בהחוליגן אמריקאי (American Vandal)

יש לי חיבה גדולה לסדרות שמתחילות כמשהו שנראה טיפשי לחלוטין, ועם הזמן מתברר שהן בעצם הרבה יותר רציניות ומעמיקות ממה שחשבנו תחילה. הסדרה הזו היא היהלום שבכתר של סדרות מעין אלה. פרודיה מצחיקה מאד על כל סדרות ה"פשע האמיתי" שעושה שימוש בהומור ילדותי כדי לצחוק על מושא הלעג (העונה הראשונה עוסקת בתלמיד שחשוד בציור איברי מין על מכוניות של מורים. העונה השנייה עוסקת באירוע שקשור בשלשול המוני) ועושה עבודה מעולה בכך, וכאשר נדמה שאין הרבה מעבר לכך, מתגלה בדיוק ההפך הגמור. לא זו בלבד שהסדרה מטפלת ברגישות, חכמה והרבה ברק בחקר הפשע שעומד מאחורי כל עונה, היא מצליחה לייצר אמירות מרתקות ונוקבות על החברה האמריקאית בכללותה, ועל הנוער בפרט, ועל שלל נושאים חשובים, כגון: בדידות, חברות, אהבה, שנאה, נקמה, כסף, מעמדות, גזענות ועוד. מעבר לכך, ובניגוד לסדרות רבות אחרות שמציגות תמונה לא אמינה להתנהגות בני ובנות הנוער של ימינו, הסדרה מתארת בצורה מדויקת ואמינה את גיבוריה וגיבורותיה הצעירים והצעירות, ובמיוחד מצטיינת בשימוש בטכנולוגיה המתקדמת וברשתות החברתיות לא רק ככלי להצגת עולמם של הגיבורים והגיבורות אלא גם ככלי חשוב ביותר (באופן הגיוני ומתבקש שלמרבה הצער לא נעשה בו שימוש מספק ביצירות אחרות) לבירור התעלומות שבבסיס כל עונה.

באופן מפתיע ומרשים לא זו בלבד שהעונה השנייה לא הייתה נפילה גדולה (כפי שקורה רבות בסדרות ש"מפגיזות" עם עונה ראשונה מצוינת ואז מתרסקות) אלא שהיא אפילו התעלתה על קודמתה והייתה מרתקת במיוחד.

למרבה הצער, לאחרונה הודיעה רשת נטפליקס על ביטול הסדרה (כנראה מסיבות של זכויות יוצרים וכסף) ואין לי אלא לקוות שתימצא לה פלטפורמה אחרת במהרה, ובכל מקרה, אני ממליץ בחום לצפות בשתי העונות שכבר שודרו (אלא אם כן הומור ילדותי הוא לא הקטע שלכם או שלכן…).      

האחיות המוצלחות שלי
האחיות נטלי, מור ואורית. צלם: אלעד רובין, באדיבות yes

סדרה ישראלית שהגעתי אליה בעקבות המלצות והתאהבתיהאחיות המוצלחות שלי

כשהסדרה עלתה בזמנו לא ייחסתי לה חשיבות רבה. "ידעתי" שהפרקים שלה בוימו ע"י גורי אלפי שלא היה מעורב בכתיבת הפרקים עצמם ושהיא משודרת ב"יס". לא באמת טרחתי לצפות בה או להתעניין בה. יום אחד סיפרה לי זוגתי שהסדרה שודרה במלואה מחדש ב"יס" ושהיא הקליטה את הפרקים. אמרתי לה שזה נחמד ושאולי נצפה בה יום אחד. בשיחה עם עורכת "עובר מסך", אורלי שלמה, הזכרתי את הסדרה ואת ההקלטה והיא המליצה לי בחום לצפות בה. אז צפיתי, גם מתוך מחשבה שזו סדרה ששמה דמויות נשיות במוקד ואלה הסדרות שבד"כ מעניינות אותי יותר. ונהניתי מאד. הסדרה כתובה היטב ומשוחקת מצוין, יש דגש רב על הדמויות ותהליכים שהן עוברות. הדמויות עצמן סימפטיות אך רחוקות מלהיות מושלמות ולעתים אפילו ממש מעצבנות (בעונה הראשונה נטלי בלתי נסבלת. בעונה השנייה אורית תופסת את מקומה). לעתים רבות הכיף הגדול טמון דווקא בדמויות המשנה כמו מידד, נילי ובעיקר הדמויות שסובבות את מור בשירות הצבאי, ובהן רוני (דמות איומה ונוראית באופן די כיפי) ובעיקר ליזו האדירה (בגילומה של התגלית מור חבשוש). הסדרה גם לא מהססת לקחת סיכונים ואחת לעונה להפיק פרק שסוטה לחלוטין מהשגרה של הסדרה (למשל: פרק בו ראש הממשלה מגיע לביתה של נטלי בנסיבות קצת מוזרות והיא לומדת שיעור חשוב על עצמה) ואפילו פרק עצוב ודרמטי בו דווקא דמות משנה היא הכוכבת הבלעדית שלו. אני כבר לא יכול לחכות לעונה השלישית (שעולה לשידור מלא ב- 17/1/2019).

בוג'אק הורסמן, נטפליקס
בוג'אק הורסמן, נטפליקס

סדרה ותיקה שעדיין משודרת ואני ממליץ לצפות בהבוג'אק הורסמן:

המונח "הסדרה הכי טובה בטלוויזיה" נאמר בתדירות גבוהה מדי ולעתים רבות בפזיזות, אבל קשה לי לחשוב על סדרה שמגיע לה להתהדר בתואר הנכסף הזה יותר מאשר הסדרה הזו. קשה להאמין שבתואר "זוכה" סדרה מצוירת על גיבור שהוא חצי אדם-חצי סוס, אבל זו האמת. במשך 5 עונותיה עד כה ציירה (תרתי משמע) הסדרה דמות אנטי-גיבור אמיתית ונטולת קלישאות תוך שהיא משלבת בין קומדיה מוצלחת, סאטירה נוקבת, דרמה חזקה, אמירות פילוסופיות מתוחכמות (ולא ערימת קשקושים כמו ב"בלש אמיתי" ודומותיה)  ובעיקר ריאליזם כואב, נוקב ועצוב כל כך, תוך שימוש בטכניקות סיפוריות מבריקות, נועזות ולעתים חדשניות (לדוגמא: פרק שלם ללא דיאלוג, פרק שלם שהוא מונולוג, פרק שמסופר מנקודת מבט של דמויות שמעולם לא פגשנו, פרק שמתרחש כולו במוחה של דמות וכיו"ב)  והכול באופן שמשרת את העלילה ולא על חשבונה. הסדרה מצטיינת במיוחד בפיתוח הדמויות, לא רק דמותו של בוג'אק (שמצליחה להיות אהודה ובלתי נסבלת בו זמנית) אלא של כל דמויות המשנה (שבעצמן מייצגות גישות שונות לחיים תוך שהן מאופיינות בצורה ברורה ונבונה וכל אחת מקבלת את הפוקוס שלה בזמן הנכון במהלך כל עונה). למעשה, בשיאה בוג'אק הורסמן היא הסדרה הכי מצחיקה והכי עצובה, הסדרה הכי מטופשת והכי מתוחכמת והסדרה הכי טובת לב והכי אכזרית שאפשר למצוא על המסך הקטן. נראה כי מלבד אולי "מד מן" לא ראיתי סדרה ששמרה על רמת איכות כזו למשך זמן רב כל כך.

יהודה לוי, "איש חשוב מאוד" עונה 2, צילום: אייל נבו

סדרה ישראלית שבכוונתי לצפות בה בקרוב בעקבות המלצות: איש חשוב מאד

לצערי, לא יוצא לי לצפות בסדרות ישראליות רבות, ובמיוחד לא כאלה שמשודרות ב- HOT (כמנוי של "יס"). אבל ההמלצות על העונה הראשונה של הסדרה הזו היו כה רבות ומשכנעות, שמצאתי את הזמן לצפות בה ואכן לא התאכזבתי. היא הייתה חדה, מדויקת, נוקבת, אמיתית ומעניינת, והתסריטים של שירלי מושיוף היו כתובים לעילא ולעילא. גם המשחק היה מעולה: יהודה לוי הרשים אותי מאד בהופעה משכנעת, אמינה ומבריקה ואלמה דישי הייתה נהדרת וכבשה אותי במהירות ובקלות. חיכיתי בציפייה לעונה השנייה אבל כמו שקורה כל כך הרבה פעמים בישראל, לצערי, היא התעכבה והתעכבה עד שכבר שכחתי מהעניין. בימים אלה החלה HOT בשידור העונה השנייה. מיהרתי לקרוא את הביקורות עליה ונראה שיש קונצנזוס די רחב שלא רק שהסדרה לא "איבדה את זה" אלא שהיא אפילו חדה ונוקבת יותר ושיהודה לוי עושה את תפקיד חייו. בקיצור, אין סיכוי שאחמיץ את העונה השנייה, מתי שזה לא יקרה…

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

האחיות המוצלות שלי, בנות

הנשים של דור ה-Y

נורית הוראק כותבת על החיפוש העצמי של הנשים בסדרות "האחיות המוצלחות שלי" ו"בנות"

עשר דקות

כמה פעמים ספרת עד עשר?

אומרים שהרושם הראשוני מאוד משפיע בחיים, אז מה לגבי סדרות טלוויזיה? "יומן השומן", "יומני הערפד", "שטיסל", "גן סודי", "UnReal", "iZombie", ו"ג'סיקה ג'ונס" – מה אפשר ללמוד על הסדרות הללו מעשר הדקות הראשונות שלהן?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.