ב"אח הגדול" כל שבוע המשתתפים נקראים לחדר האח כדי למסור שמות של שניים מחבריהם שהם מעמידים להדחה. ההדחה היא סודית בדרך כלל ובהרבה מקרים המתמודד לא יכול לדעת אם האדם שכרגע הוא יושב ושותה בחברתו כוס קפה ליד הבריכה לא מסר את שמו להדחה ומי יודע איזה נימוקים נגדו הוא העלה בחשאיות בחדר האח. אסור לדון על נושאים אלו, אחרת יספגו המשתתפים עונש כבד, אסור לתאם הדחות ואסור לספר את מי הדחת. ב"הישרדות" גם ההצבעה נעשית בסודיות אך מותר ורצוי לדון בכך בגלוי. למרות זאת, המשתתפים נמצאים בתחושת רדיפה בלתי פוסקת כי הם אינם יכולים לדעת אם בן הברית שלהם אכן נאמן להם או שמא הוא חותר תחתם וכרת ברית עם יריבם. ב"מירוץ למיליון" ההצבעות אינן עבור הדחה אלא עבור עיכוב היריבים וגם הן מייצרות מריבות ויריבויות אך לפחות הן גלויות. ב-2025, שמתבססת על צבירת כסף, כל שבוע נקראים התושבים למשרדו של "ראש העיר" כדי למסות שני תושבים אחרים. כמו ב"אח הגדול", המיסוי הינו חשאי, אסור לדבר על כך עם אחרים ואסור לספר, גם בדיעבד, את מי מיסית. כל מיסוי מחושב באחוזים ולכן, אם מיסו אותך שני תושבים, 20% מהכסף שצברת יורד מהחשבון שלך, מה שגם מסכן את המשך הישארותך במשחק וגם פוגע באיכות החיים שלך כתושב, משום שכל אספקט של החיים בעיר של 2025 עולה כסף: מגורים, מזון, סיגריות, אפילו מוזיקה. אבל יותר מכך, חוסר הידיעה מי מיסה אותך, מי אויבך במשחק, משחק בראש של התושבים, שלא פעם מתקיפים את חבריהם בשאלה: "אתה מיסית אותי?".

התחושה הזו, שאינך יכול להבדיל בין אויב לאוהב במשחק, לא פעם מביאה את המשתתפים למצבי קיצון. בעונות "האח הגדול" שבהן המלחמה בין המשתתפים גלויה, ויש מחנות ברורים, לפעמים חיי היום יום נראים כמו מלחמה מתמדת, ואין ספק שזה גם גובה מהמשתתפים מחיר נפשי לא קל, אך לפחות המשתתפים יודעים פחות או יותר מה מצבם החברתי, וגם קל להם יותר לבחור מועמדים להדחה בעצמם מתוך רשימת אויביהם בבית. ב-2025 אומנם נוצרו מחנות בין התושבים בשלב מסוים, אבל האווירה יחסית נינוחה וחברית ודווקא בשל כך, חוסר הידיעה מי מיסה אותך, מכניס חלק מהתושבים לפרנויה של ממש.

פרנויה היא סבל יומיומי, מתיש, שגורם לאנשים להטיל ספק גם באנשים הקרובים להם, להציץ כל רגע מאחורי הכתף. כל משפט אקראי או העוויית פנים שרירותית יכולה להעיד על כך שהנה, מצאנו את זה שהעמיד אותנו להדחה, שמיסה אותנו. לא בכדי פרנויה היא כלי פוליטי יעיל, שדוחף את ההמונים לפעולה, לא פעם קיצונית יותר מאופיים הרגיל. כאשר האדם חש בסכנה, הוא מקצין את התגובות שלו, הפרנואיד נמצא בסכנה תמידית. הפוליטיקאים לא רק משתמשים בפרנויה כאמצעי, לעיתים רבות הם סובלים ממנה בעצמם, מהפחד הבלתי פוסק שאויבים מחוץ, וגרוע מזה, מבית, שוקדים ימים כלילות להדיחם ולתפוס את מקומם, ממש כמו קיסר סין בתקופתו של שיאן יו, הקיסר צ'ין שה-חואנג. אותו קיסר שהיה אחוז אימה תמידית פן יתנקשו בו, והאמין ששתיית כספית תעניק לו חיי נצח, ובכך הביא על עצמו את מותו במו ידיו. לפחות במשחק הריאליטי, "התאבדות" היא רק פרישה מהמשחק.