ילדותי, עונה 1, מסר הולך לאיבוד


מסרים יכולים לחזק או להחליש את שומעיהם, אבל מה קורה כשהמסר משתבש? ומה קורה כשמסר של קריאה לעזרה לא נענה? האם זה משנה מיהו הקורא לעזרה? הסדרה "ילדותי" עוסקת בצורה ייחודית בסוגיות אלו. ספוילרים לעונה כולה כמובן

הסדרה "ילדותי" זכתה לשבחי המבקרים, על הייחודיות שלה, החדשנות שלה, וגם על האופן שבו היא מצולמת. כשקליפ קצר שהדגים כיצד צולמה סצנה מסוימת בסדרה בטייק אחד, אף הפך ויראלי וזכה להתפעלות גם בקרב אנשים שלא צפו בסדרה עצמה.

למרות שאיני מזלזלת בכל התכונות הללו, אני מודה שאני גם לא נוטה להתפעל מהן יתר על המידה. מה שקובע עבורי יותר מכל דבר אחר את החיבור לסדרה הוא הדמויות והלב שלהן, ולכן הרשו לי קודם כול לשתף אתכם בסיבות לכך שהתאכזבתי מסופה של הסדרה.

ג'ף פיקלס, ילדותי, עונה 1, באדיבות yes     
ג'ף פיקלס, ילדותי, עונה 1, באדיבות yes     

למה התאכזבתי?

 

קסידי: אתה חושב שאביך יהרוג את החבר החדש שלה?

ויל פיקלס: לא. זה לא יהיה נחמד. אבי הוא הרבה דברים, אבל הוא לא גס רוח.

קסידי: כן, רצח הוא אכן מעשה חצוף.

(ילדותי, עונה 1, פרק 3)

"טוב שם טוב משמן טוב" אמר קהלת, והתכוון כנראה לכך שהנכס הכי יקר שיש לאדם הוא שמו הטוב. ג'ף פיקלס גיבור הסדרה "ילדותי", קנה לעצמו בצדק בעבודתו ארוכת השנים כמגיש ויוצר תוכניות חינוכיות לילדים ובהתנהלותו בחייו, שם טוב כזה שגורם לכך שצופיו מאמינים בו, גנבים מרגישים שממנו אסור לגנוב, והבן שלו מאמין שלא משנה מה, אביו הוא קודם כל אדם טוב, ושיש גבולות שהוא לעולם לא ייחצה.

באופן כללי, יש מתח תמידי בין תדמית האדם והשם שהוא קנה לעצמו לבין אופיו האמיתי, ומשום כך יש משהו מסקרן בהתבוננות באדם שהתדמית שלו מושלמת, ובבדיקה מה יקרה כשנעמיס עליו כל מיני צרות וקשיים: האם, או מתי, הוא יישבר ויפסיק להיות כל כך נחמד ומושלם וחיובי?  

במובנים רבים, זה מה שהסדרה "ילדותי" עושה לדמותו של ג'ף, היא מעמיסה עליו צרה אחר צרה. ראשית כול, המוות של בנו פיל, כתוצאה מכך, עזיבתה של אשתו ג'יל, ההתנהגות של אביו סבסטיאן, שרואה את הקושי שלו להתמודד עם המוות והפרידה, אך במקום לחפש דרכים לעזור לו הוא מחפש מי שיוכל להחליף אותו בעבודה כדי שהם יוכלו להמשיך להרוויח כסף ממפעלו גם בלעדיו. נוסף על כך פיטר, החבר החדש של אשתו, שמסמל עבורו את העובדה שגם בבית כבר מצאו לו תחליפים, וויויאן, החברה החדשה שהוא מוצא ושהוא עוזר לה לא לוותר ולהילחם במחלת הסרטן בה לקתה, והיא זורקת אותו רגע אחרי שהיא מגלה שהמחלה שלה בנסיגה, כי הוא התאים לה לתקופה שלא היה לה עתיד, ועכשיו כשיש לה עתיד הוא לא כלול בו.

השאלה "כמה צרות יכול בן אדם אחד לספוג ולהישאר נחמד?" שמרחפת מעל הסדרה, מהדהדת את השאלה שעומדת בסיפור המסגרת של ספר "איוב", שבו השטן והאל מתווכחים ביניהם בשאלה האם איוב הוא איש תם וישר בגלל שטוב לו, או שהוא ימשיך להיות איש תם וישר גם אם הוא ייפגע באופן אישי. השטן והאל עורכים ביניהם התערבות, והשטן מקבל רשות לפגוע באיוב בכל הצורות האפשריות מלבד מוות, רק כדי לבדוק מי ביניהם צודק.

ספוילר לספר "איוב" – השטן  מפסיד בהתערבות. אך לו הייתה התערבות כזו נערכת לגבי ג'ף פיקלס, אין ספק שהשטן היה מנצח, כי בפרק האחרון של העונה הראשונה, ג'ף פיקלס, האדם שלדברי בנו לא יבצע רצח כי הוא נחמד מדי, נראה דורס בכוונה תחילה את החבר של אשתו בנפרד (לא ברור אם החבר נהרג או רק נפצע).

אני מודה שברגע הראשון ממש לא אהבתי את ההתפתחות הזו, כמי שמבחינתה כל הכיף בסיפורים דוגמת "איוב" (שנכון שהם לא נועדו להיות כיפיים, אבל תזרמו איתי), זה לנצח את השטן ולהראות שלא לכל אחד יש נקודת התפרצות ושבירה. לכן, במקרה הזה, שבו לאורך פרקים ארוכים צפיתי בדמות נדיבה, שכוונותיה טובות והמשמעות המוסרית של מעשיה חשובה לה, הנפילה הרגישה לי עוד יותר כואבת, במיוחד שהגבול שג'ף פיקלס חצה הוא גבול שגם אנשים שענייני מוסר לא עומדים בראש מעייניהם לא חוצים.

האכזבה הראשונית שלי מהבחירה של היוצרים עבור ג'ף הייתה גדולה מאוד, וזה גרם לי לתהות קצת לגבי הסיבות לאכזבתי, הרי לא כל הסיפורים חייבים להיות סיפורי איוב, וג'ף פיקלס לא הוצג כמי שכל חייו היה צדיק תמים, היו כמה עדויות גם לחטאיו לאורך הסדרה ואני הייתי ערה לתמרורי האזהרה, כמו למשל האפיזודה מנעוריו, באחד מהפלאשבקים בפרק החמישי, בה ג'ף נראה מכה נמרצות שחקן יריב על מגרש הוקי קרח בהתקף זעם אלים ובלתי נשלט. זה אמנם היה פרץ אלימות שעודד על ידי אביו מהיציע, ולא הראו מה הייתה הפגיעה שהוא פגע באדם אותו תקף, ומה נעשה אחר כך בקשר להתנהגותו זו (והידיעה בנושא הזה הייתה חסרה לי על מנת להרכיב תמונה טובה יותר של התפתחותו), אבל זה בהחלט התיישב גם עם מה שהוא העיד על עצמו, שהוא מרגיש שאצורה בו אלימות רבה. במהלך הסדרה הוא אף נהג באכזריות בתוכי שניבל את פיו, וסרב לומר אפילו מלה חיובית אחת, עד שהביא למותו. להגנתו, אפשר אולי להניח שג'ף לא היה מודע לחלוטין להשפעה הקטלנית של עמעום האורות על חיי התוכי, אך האופן שבו הוא גרס אחר כך את גופת התוכי כאילו כלום, הראתה שהוא שלם עם ה"עונש" שהוא נתן לתוכי הסורר, והשיפוטיות שלו מונעת ממנו להבין את חומרת מעשיו.

אין דומה הריגת תוכי לניסיון להריגת אדם, אבל גם כאן הסדרה טרחה להביא רמז מקדים לעובדה שג'ף פיקלס עלול להישבר בפרק שהוקדש לביקור שלו בהוצאה להורג של אסיר שהוא נהג להתכתב עמו. באותו הפרק הוא עונה לשאלת בנו של הרוצח: "מה גורם לאדם מן הישוב, לאבד את זה לחלוטין ולרצוח?" במילים "לכל אדם יש נקודת שבירה".

האם באמת צריך להתפלא שאחרי כל הטלטלות הנפשיות שג'ף עובר במהלך העונה, הוא מאבד את זה במפגש עם החבר של אשתו, בשעה שהלה מתגלה לא רק כמי שיחליף אותו בביתו עם אשתו ובנו, אל גם כמי שלא עונה על הדרישות הערכיות שלו (החבר מעשן ג'וינט ומציע גם לו, והוא מתנגד לשימוש בסמים מכל סוג)? האם הכתובת לא הייתה על הקיר?

ואם ראיתי את כל הסימנים הללו בזמן, למה בכל זאת ציפיתי לכך וקיוויתי שלא ייתנו לו להתדרדר עד לשם, והתאכזבתי שעשו זאת? אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו, נעוצה בסיבה שבשלה התלהבתי מהסדרה מלכתחילה.

ג'ף פיקלס, Erica Parise/SHOWTIME באדיבות yes     
ג'ף פיקלס, Erica Parise/SHOWTIME באדיבות yes     

למה התלהבתי?

החיבור לסדרה "ילדותי" נוצר אצלי בפרק הרביעי לסדרה, שגם עכשיו, אחרי שצפיתי בכל פרקי הסדרה, שמור בזיכרוני כפרק היפה בה ביותר, במיוחד בכל מה שקשור לעלילה של ג'ף פיקלס והמסרונים החסרים. בפרק הרביעי ג'ף מחכה בחוסר סבלנות לכך שויויאן, חולת הסרטן שאתה בילה את הלילה, תענה למסרונים ששלח לה בבוקר, אולם תשובתה מבוששת לבוא.

בשלב הזה, אחותו מציגה בפניו את האפשרות שאולי הטלפון הסלולרי שלו מקולקל, והוא נאחז בה, ופונה לבנו שיצטרף אליו לעמדת התיקונים והמכירה כיוון שבנו לדבריו מבין טוב ממנו בעניינים טכנולוגיים והוא זקוק לנוכחותו. הטלפון שלו מתגלה כמובן כתקין לחלוטין, ואיש השירות מנסה לרמוז לו שבד"כ כשמישהו לא עונה למסרונים, פירוש הדבר שהוא לא מעוניין, ולא שיש תקלה בטלפון, אך לפני שהוא מספיק להשלים את המשפט, בנו, ויל, ממהר להציע את האפשרות שזה הטלפון של הצד השני שמקולקל, ושוב, ג'ף יכול היה לנשום לרווחה.

אהבתי את הרגישות והחמלה שוויל גילה בסיטואציה, וגם את התושייה שלו (בדעתי האופציה הזו כלל לא עלתה, עד שהוא לא העלה אותה), ועוד  יותר מכך, אהבתי את הבחירה של הסדרה, לתמוך דווקא באפשרות שהציע וויל ולא באפשרות המובנת לחלוטין שהציעה ג'יל, אשתו בנפרד, באותו ערב, כאשר האשימה את ג'ף בכך שהוא חי בסוג של לה לה לנד, בעוד שהיא חיה במציאות, מציאות שבה אם מישהי ששכבת אתה לא עונה למסרונים שלך למחרת זה סימן שהיא לא מעוניינת בך. זה היה יפה בעיניי שהתברר שהטלפון הנייד של ויויאן אכן היה מקולקל ולכן היא לא ענתה לו קודם. ושלא כל מה שעדיין לא ידוע לגבי המציאות, הוא בהכרח האופציה הגרועה ביותר האפשרית.

אפשר אולי בדיעבד להבין, למה הבחירה הזו של הסדרה, נתנה לי לקוות שהם לא יבחרו בסופו של דבר באופציה הגרועה ביותר עבור ג'ף, ולמה התאכזבתי, אולם כשנזכרתי בבחירה הזו של הסדרה, התחלתי לחשוב מחדש על מה שניסו לומר בסדרה באופן כללי ודרך דמותו של ג'ף בפרט, וזה מביא אותי לסעיף הבא.

 

ג'ף פיקלס - ילדותי, - Erica Parise/SHOWTIME באדיבות yes

מסר הולך לאיבוד

ישנן דרכים רבות להעביר מסרים, שפה מילולית בכתב ובע"פ, שפת גוף, תמרורים וכו'. אולם למרות שישנם סימנים רבים המוסכמים על כולם בחברה, הרי שמכיוון שאנשים שונים שייכים לקבוצות התייחסות שונות, ומכיוון שבכל פעולה שמתבצעת על ידי מישהו אפשר לראות מסר למישהו אחר, העולם עדיין נותר מקום קשה לפיענוח, שלא תמיד מדבר באותה שפה, והבנת המסרים של הזולת תמיד יכולה להשתבש. 

הסדרה "ילדותי", מרבה לעסוק באופן שבו מסרים מועברים, בכוח ההשפעה שיש למסרים המועברים ובנקודות שבהן העברת המסר משתבשת. היא עושה זאת הן דרך הדמויות והן דרך העלילה.

דמותו של ג'ף פיקלס, כאיש חינוך טלוויזיוני, מאפשרת ליוצרי הסדרה בדיקה של השפעת כוחם של המסרים המועברים בטלוויזיה לבנות או להרוס, כשהדוגמה הבולטת ביותר היא דמותה של שיינה, שמסבירה לג'ף כיצד היא שאבה כוחות מהמסרים שהוא העביר בתוכניות שלו, לשקם את חייה, ולהפסיק עם הסמים ועם דפוסים הרסניים אחרים. ג'ף מבין מכך שאם רגע אחד של התוכנית יכול להציל חיים, אז רגע אחר יכול גם לקחת חיים, והסדרה גם מראה כיצד חלה נסיגה במצבה, בפרק האחרון של הסדרה כשהיא צופה במקום הנמוך שבו ג'ף נמצא ובמסר השלילי שהוא מעביר, כלומר, כשמסתבר לה שהוא כבר אינו אדם שהיא יכולה לשאוב כוח ממסריו.

אולם יותר משהסדרה מנסה לומר שמסרים חיוביים מחזקים ומסרים שליליים מחלישים, מקפידים להראות בה, עד כמה אי אפשר לדעת בכלל מה יהיו ההשפעות של המסר המועבר כי מסרים יכולים להשתבש להפליא מרגע יציאתם לאוויר העולם ועד לרגע הגעתם ליעדם.  

בדיוק כמו בסיפור המסרונים מעל ישנן שלוש נקודות שיבוש אפשריות עיקריות בכל העברת מסר, כאשר מעביר המסר לא מספיק ברור, כאשר מקבל המסר לא מפרש נכון את מעביר המסר, או לא רוצה לפרש אותו נכון גם כשהוא היה מספיק ברור, וכאשר במעבר משהו משתבש.

דוגמה בולטת לשיבוש כזה, היא האמצעי הויז'ואלי בעזרתו הם משתמשים כבר 30 שנה בתכניות של ג'ף פיקלס כדי להעביר אותו מהעולם המציאותי למפלי חבית פיקל על ידי השמתו בחבית וסדין מעליה שמייחסים לה יכולות של כדור פורח. ג'ף חושש שילד יכול לראות את קטע המעבר הזה ולנסות אותו באמת וזה עלול להסתיים באסון, אביו חושב שאם זה לא קרה כל הזמן הזה, זה כבר לא יקרה, ואם זה היה קורה הם היו שומעים על כך, אבל הסדרה אומרת שזה כן קרה, והסיבה שאיש לא שמע על כך היא כי זה דווקא לא הסתיים באסון.

דוגמה משמעותית יותר המניעה את כל העלילה בסדרה, למסר שהשתבש בזמן המעבר היא תאונת הדרכים שהביאה למותו של בנו של ג'ף פיקלס, התאונה הזו היא תוצאה של מסר מוסכם "אדום זה עצור וירוק זה עבור" שהשתבש (תקלה ברמזור). דוגמאות נוספות שהסדרה הציגה למסרים שמשתבשים אפשר לראות בין היתר גם בהתייחסות לביטוי "אללה אכבר", ובשימוש באות P כקיצור למילים שונות, כשלא תמיד השומע יודע למה בדיוק התכוון האומר.

שוב ושוב אנו נתקלים בסדרה באנשים שמקבלים מסר שונה מזה האמיתי שמופיע לפניהם, לאחדים קשה לראות מלפפונים חמוצים (משמעות שם המשפחה של ג'ף), כי זה גורם להם להיזכר במוות של בנו של ג'ף. ויל פיקלס מספר שהוא מרגיש שפיטר, החבר החדש של אמו, הוא היחיד שמסתכל עליו ורואה רק אותו, כאשר כל האחרים רואים בו גם את אחיו התאום שנפטר, ואפשר לראות גם בזה כיצד אפילו עובדת קיומו של אדם יכולה לעבור החוצה באופן משובש (או שויל מפרש לא נכון את המביטים בו). באופן דומה, על פי דברי אביו של ג'ף, גם את ג'ף אנשים לא רואים כפי שהוא, לדבריו העולם לא רואה בו גבר במובן המיני, בגלל עבודתו רבת השנים בטלוויזיה לילדים.

הסדרה אף מביאה דוגמאות רבות לאי הבנות המתרחשות בין הדמויות השונות, שכל אחת מהן מפרשת את התנהגות האדם שמולה באופן שונה מזה שאותו אדם התכוון אליו, או רצה שיבינו אותו. 

הנאום שג'ף נושא לאומה בפרק האחרון בטקס הדלקת עץ חג המולד הלאומי של ארה"ב הוא מתחילתו ועד סופו כמעט הדגמה של מסרים שמשתבשים בדרך. הדגמה ויזואלית שנוצרת על ידי שילוב בין דבריו לבין מה שקורה בפועל אצל הילדים בזמן שמיעת הנאום שלו, כך שאפשר לראות את הפערים, בין מה שהיה אפשר לשער שיקרה למי שיקשיב לדבריו, ובין מה שאכן קורה. אבל עוד יותר מכך הדגמה רעיונית שכן, ג'ף אומר לילדים באותו נאום, שההורים שלהם מאכזבים אותם בכל יום, והוא יודע את זה כי ההורים משאירים אותם איתו מול המסך והולכים לענייניהם והוא לא ראוי, ומלבד העובדה שהאמירה הזו בפני עצמה היא מסקנה שלא בהכרח נובעת מהפעולה של ההורים, כשהוא אומר להם שהוא לא ראוי לאהבתם ולכך שהם יבטחו בו, זה ממש לא המסר שהילדים מקבלים.

מסר נוסף שעולה במהלך הנאום וגם הוא קורבן לשיבושים רבים הוא מסר ההקשבה. ג'ף הפנים במהלך הסדרה שבעולם אין מספיק הקשבה, שכולם רוצים להעביר את המסר שלהם, אבל יש בהם הרבה פחות מוכנות להקשיב למסר של האחר. הוא הפנים את העובדה הזו לגביו כאשר הוא ניסה לדבר עם בנו ויל וזה הטיח בו שזה בסדר וכולם יודעים שהוא יודע תמיד מה נכון להגיד, אבל הוא היה רוצה שהוא גם יקשיב לו לפעמים, ובעקבות זאת המסר שהוא בוחר להעביר לעולם דרך מרצ'נדייז של בובה מדברת בדמותו, היא "אני מקשיב". ובכל זאת אנחנו מבינים מאותו נאום בפרק האחרון, שהוא גם שיבש את המסר שבנו העביר לו בעניין ההקשבה, כי בעקבותיו הוא לוקח על עצמו את האשמה במותו של בנו פיל בתאונה, "אם הייתי מקשיב לבן שלי, אולי הוא היה מקשיב לי כשהייתי אומר לו לחגור חגורה, ואולי אם הוא היה חגור הוא לא היה מת".

ויל ששומע אף הוא את הנאום של אביו ואת המסר שלו בעניין ההקשבה, מתרגש מהעובדה שאבא שלו הקשיב לו, ורץ לאולפן כדי לדבר עם אביו, אולם הוא פוגש שם בתור ארוך של ילדים המחכה שג'ף יקשיב להם וכשאחד מהילדים בתור אומר לו שיחכה כמו כולם, הוא מוותר לחלוטין על המפגש, ובעצם מביא לכך שהמסר שאליו התכוון האב הולך לגמרי לאיבוד.

 

ג'ף פיקלס, Erica Parise/SHOWTIME באדיבות yes     

העזרה והתחליף

ג'ף פיקלס: העולם הוא מעגל מושלם של אפשרויות בלתי מוגבלות.

ג'יל: העולם הוא לא מעגל, הוא חור.

(ילדותי, פרק 4)

 

לא חייבים לקחת צד בוויכוח בין ג'ף לאשתו לגבי מהות העולם ופשר המציאות, כדי לדעת שהמציאות מורכבת, ושאי אפשר לדעת הכול לגביה. כל אדם שנתקל בחלק מהמציאות משלים את החלקים שאינם ידועים לו, או שאינם ידועים לו עדיין, על פי אמונותיו. לפעמים, המציאות המתגלה מאוחר יותר, מעצבת מחדש את אמונותיו, אך לפעמים, אותן האמונות יש בכוחן לעצב את המציאות. אדם אופטימי נניח יאמין שהכול יסתדר לו בסוף ולכן יהיה מוכן להשקיע יותר מאמצים כדי לקבל את התוצאה הרצויה לו במציאות, מה שיגרום לכך שסיכוייו לקבל את התוצאה הזו יגדלו, בעוד שאדם פסימי, ירים ידיים הרבה קודם, מה שכמובן סביר להניח שיקטין את סיכוייו לקבל את התוצאה הרצויה לו.

כל מסר שמועבר אלינו, אף הוא חלק מהמציאות, אולם כפי שראינו בסעיף הקודם ההשפעה שלו עלינו, תלויה בגורמים רבים, ביניהם כמובן גם האופן שבו אנחנו מפרשים אותו, אך גם בעוצמתם של המסרים הסותרים שאיתם על המסר להתחרות בבואו לתפוס לו מקום במערך האמונות שלנו.

הייחודיות של ג'ף פיקלס גיבור הסדרה, כאיש של מסרים, המעביר כל יום לצופיו אלפי מסרים חינוכיים, של קבלה עצמית ושל אופטימיות, היא שהוא אדם שמאמין במסרים שהוא מעביר, ולכן הוא מעביר אותם. כשהוא מעביר מסר שצריך לדבר בשפה יפה ולא גסה, הוא לא מתכוון שילדים קטנים צריכים לדבר בשפה יפה ולא גסה וזה בסדר שמבוגרים יקללו, הוא באמת מאמין שכולם צריכים לדבר בצורה יפה, כולל הוא עצמו וכולל התוכי האומלל והמנוח. כשהוא מעביר לילדים מסרים של אופטימיות, ושל יכולת התמודדות הוא מאמין במסריו. העובדה הזו שהוא אדם שמאמין במסריו, היא עיקר כוחו, אבל גם, בסופו של דבר, הסיבה לתהליך נפילתו.

כל עוד חייו התנהלו באופן שבו הוא הרגיש שהוא מבטא את עצמו, הוא לא הרגיש לא ממומש בתוכניות הילדים. אולם כאשר אביו מונע ממנו להתמודד עם האבל שלו הפרטי דרך התוכניות, בטענה שזה חלק שלו שהוא צריך לצנזר לעולם הילדים, הוא מתקשה להבין זאת, מבחינתו, אין חלוקה של עולם מציאות אכזרי שנועד למבוגרים, ועולם קסום ומוגן שנועד לילדים, הוא רוצה להאמין שגם עולם המבוגרים הוא כזה והקסם מגן על כולם. אשתו אומרת לו שלתת לבנו ערכת קסמים לא יגרום לבן שלו להפסיק לעשן חשיש, אבל זו אכן דרכו להאמין שהקסם הופך את העולם למקום טוב יותר, צורך שנולד אצלו כנראה עוד בילדותו כשאימו עזבה את הבית והוא בנה לו עולם חיזוקים דמיוני מבובות כדי לעזור לו ולאחותו להאמין בעצמם ובכך שהכול בסדר, ואפשר לומר שבמובנים מסוימים הוא צריך להאמין בזה אחרי מות בנו אפילו יותר כדי שיוכל להמשיך.

אביו רוצה שיעשה את ההפרדה בינו לבין התוכניות שהוא משדר, אביו רואה את הנואשות של מצבו, אך מה שחשוב לאביו, זה לא שג'ף יחלים ויתחזק, אלא שמפעל התוכניות שהם בנו יחדיו, ושהוא מרוויח ממנו, יוכל להמשיך ולפעול גם בלעדיו במקרה שג'ף יתמוטט. מעניין ששיטת התחליף עובדת עבור האב גם מבחינה רגשית ולא רק מבחינה עסקית, כשג'ף מביע בפומבי את האכזבה שלו מאביו, אז האב מתקשר לאחד מחקייני הקול של ג'ף ומבקש ממנו שיאמר לו "אבא אני אוהב אותך" ומתנחם בכך.

אביו של ג'ף אולי אוהב אותו, אבל הוא אוהב אותו יותר כשהוא חזק, ולא כשהוא מצוברח ועומד להתפרק. הוא גם מעביר לבנו את המסר שחולשה אינה רצויה, קהל הילדים לא ירצה בך אם תפגין חולשה, ג'יל לא תרצה בך אם תפגין חולשה, כולם רוצים סביבם אנשים חזקים. הוא מטפל בבעיות של ג'ף בשיטת הפלסטר וכיבוי שרפות, ולא מציע לו לקבל את העזרה הנפשית שהוא רואה בבירור עד כמה הוא זקוק לה, ואפילו לא מעודד אותו ללכת לאימוני ספורט כלשהם להוציא אגרסיות. אם לג'ף קשה שיש לג'יל חבר חדש, אז הוא שולח אותו למצוא לו חברה חדשה, אם ג'ף מגלח את שערו באופן עקום לחלוטין, כדי לשדר לאביו עד כמה הוא רציני בכוונתו לשדר תוכנית שתוקדש למות בנו, אביו במקום לשדר את התוכנית, או לדרוש ממנו שישיג לעצמו עזרה נפשית, פשוט יתאים לו פאה לראשו כדי שלא יפחיד את הילדים.

לאחר הנאום של ג'ף בפרק האחרון, יש שלב שבו נראה שעתיד כל המפעל הטלוויזיוני של ג'ף עומד לרדת לטמיון, ורק הגילוי שלא כך, שהילדים קנו את מסר ההקשבה שלו, ועדיין רוצים שהוא יקשיב להם, גורמת לאב להתרכך כלפי המעשים של ג'ף, ואפילו להתיישב לידו ולהציע לו אוזן קשבת, ולהסכים לשדר את התוכנית שג'ף הקדיש למות בנו. אולי כי הוא הבין שגם בנו באמת צריך שיקשיבו לו, ואולי כי עם הצלחה לא מתווכחים, והעובדה שהמצב העסקי השתפר גרמה לו להשתכנע פתאום בעובדה שבנו יודע מה שהוא עושה, והוא לא כל כך אבוד כמו שהוא חשב שהוא, אבל האם קבלת ההנחה הזו אכן עוזרת לג'ף?

הדואליות של ג'ף בין גרסתו החלשה של המציאות לזו החזקה של תדמיתו הציבורית, מביאה לכך שקשה לו מאוד למצוא מקורות שיעזרו לו, כיוון שהוא רגיל להיות זה שעוזר לכולם, ומעודד את כולם, וגם כשהוא לא הכי רוצה בתפקיד נראה שהוא מובל אליו שוב ושוב.  

כשהוא פוגש בשיינה, ומבין את מסע הגמילה שהיא עברה ושואל אותה מהיכן היא שאבה את הכוחות, והיא אומרת לו שממנו, זה גורם לו לברוח ממנה, בטענה שפעם הוא היה שמח להיות זה שהציל אחרים, אבל עכשיו (כנראה בשל תחושת האשמה שלו על מות בנו), האחריות מפחידה אותו. הוא עוזב את שיינה רק כדי למצוא את עצמו במערכת יחסים עם ויויאן, חולת הסרטן, ושוב לקחת אחריות עליה ולעודד אותה להמשיך לעבור טיפולים ולא לוותר.

גם כשג'ף מגלח את שערו באופן עקום לחלוטין, הקריאה הזו שלו לעזרה הופכת למקום שבו הוא העוזר ולא הנעזר כשהוא משתמש בתספורת המכוערת שלו כדי לעודד את הילד חולה הסרטן שמפחד ממה שיגידו עליו כשתהיה לו קרחת.

התהליך הזה שמבקשת עזרה הוא הופך לזה שעוזר חוזר על עצמו גם בפרק האחרון כשג'ף נושא את נאומו חסר האחריות, לאחריו, בפעם הראשונה, הוא נראה מוכן לבקש עזרה נפשית, כמו שקורה הרבה פעמים בנקודת שפל. אולם כאשר הוא מבקש עזרה מאחותו, היא אומרת לו שהיא לא יכולה לעזור לו, כי היא כבר לא יודעת איך לעזור לאנשים, ולא משתפת אתו פעולה גם כשהוא מציג בפניה את המסלול הדרוש לו לעזרה: "את עוזרת לי בכך שאת אוהבת אותי" והיא בתגובה אומרת לו שהיא לא יודעת גם איך לאהוב. בסופו של דבר הדבר היחידי שהיא אומרת לו חוץ מלחלוק עמו את הצרות שלה שגורמות לה את הקושי הנוכחי בחייה, זה שהוא אמור לדעת מיהו ומהי התכונה הבסיסית שלו, ובדיוק אז מתחילים להגיע כל הילדים שקנו את הבובה שלו שאומרת שהוא מקשיב, ורוצים שהוא יעמוד בדיבורו ויקשיב להם, וכאילו שוב מסתבר, המשמעות שלו היא לעזור לאחרים. הנאום שלו על אשמתו וחולשתו, שוב מציב אותו בתפקיד בעל הכוח העוזר, והבעיה האמיתית שלו, החיפוש אחר מישהו שיעזור לו עם הדואליות של רגשותיו, נותרת לא מטופלת.

כשאני מדברת על הדואליות של רגשותיו, אני מדברת על העובדה שלמרות שאחד מהמסרים שהוא חוזר ומעביר בתוכניותיו הוא המסר שמותר להרגיש כל רגש, הוא לא באמת מרשה לעצמו להרגיש כעס ופגיעות. הוא מבין את הנהג שנהג במכונית שפגעה במכוניתם וכתוצאה מכך בנם נהרג, כי הוא לא אשם בתאונה זה הרמזור, הוא מבין את ויויאן שעזבה אותו כי איך הוא יכול לכעוס על הנס שקרה לה, היא עומדת לחיות, האמונה שלו בטוב שבעולם היא זו שנותנת לו כוחות להמשיך, והיא זו שגם מציירת אותו כחזק כלפי מי שלא מכיר אותו היטב, אבל היא גם מכניסה אותו למקום שהוא מאמין שאליו צריך לשאוף, אבל הוא לא באמת שם, ואין מי שיעזור לו להגיע לשם באמת.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך שהאידאל שלו אינו לגמרי ריאלי מצויה באופן שבו הוא בוחר ללמד ילדים להתמודד עם אובדן בתוכנית שאותה הוא מקדיש למוות של בנו. על פי דבריו באותה תוכנית שום דבר לא באמת נעלם, אלא שהדברים פשוט עוברים למקום אחר, ואנחנו אמורים לשמוח בכך שמישהו אחר זוכה עכשיו ליהנות ממה שהיה שלנו.

בעוד שהאמונה ששום דבר לא באמת נעלם, קל לה לנחם לדעתי, הרי שבעיניי למצוא נחמה בכך שמישהו אחר עכשיו נהנה ממה שהיה שלך דורש מהאדם דרגה הרבה יותר גבוהה של אופי. ונראה לי שלמרות שג'ף מחנך למסר הזה, ומאמין בו בשכלו, מבחינת רגשית הוא עדיין לא באמת שם, ולכן כל סימן קל שבקלים שיכול להיות שבעולם יהיו אנשים שלא באמת מגיע להם ליהנות ממה שהיה שלו בכוחו לערער את עולמו.

כך, כשהוא פוגש בפרק האחרון בפיטר, שאומר לו שהוא מכאיב לג'יל ושהוא צריך להפסיק לעשות זאת, ולהפסיק לחוג סביבה, ג'ף שוב מפעיל את אותו ההיגיון שהוא אימץ כדי להתמודד עם מות בנו, "אני פחדתי מהיום שבו אאלץ לראות מישהו אחר מגדל את בני, אבל עכשיו כשהרגע הגיע, הוקל לי, כי זה אתה, כי אתה נהדר מכל הבחינות"

הוא מתאמץ לאמץ את המסר שלו שזה טוב שמישהו אחר נמצא שם במקומו עבור משפחתו, וזה לא שהוא איבד אותם. אך האם אפשר באמת להתכוון לזה? סביר להניח שגם אם ג'ף לא האמין בדבריו במאה אחוזים כשהוא אמר אותם, הוא היה מצליח לרמות את עצמו אם פיטר לא היה עושה את הטעות ומציע לו בדיוק ג'וינט, כיוון שהמסר הזה של 'להרחיק את הילדים מהסמים' הוטמע אצלו כל כך חזק, שלגלות שתחליף האב של בנו מעשן סמים, כלומר כנראה לא כזה נהדר או ראוי יותר ממנו, היה מעבר לכוחותיו. 

כמו שאמרתי, התאכזבתי כשהתסריטאים בחרו עבור ג'ף את האופציה של פגיעה בפיטר, כי רציתי עבורו שיצליח לעמוד בשאיפותיו האישיות הגבוהות, וכי אני באמת לא יודעת איך הסדרה יכולה להעלות את ג'ף חזרה מנקודת השפל שאליה היא הביאה אותו, וכי גם אני רוצה להאמין שלא תמיד הרע מנצח, אבל אחרי שהתחלתי לחשוב על מה שהם ניסו לומר בבחירה שלהם בשבילו, אז מצאתי מנחמת את המחשבה שאולי המסר של הסדרה הוא לא שאפילו בטובים ביותר קיימת אפלה, אלא דווקא שגם מי שנראה חזק ועוזר לזולת ובעל יכולת הכלה, זקוק לחמלה ולהבנה לאמונותיו ולרגשותיו לא פחות מכל אדם אחר, כי אחרת התוצאות יכולות להיות הרסניות. אני מניחה שאני עדיין הכי אוהבת את הפרק הרביעי, ואת האמירה של ויל לאביו על כך שזה בטח הטלפון של הצד השני שמקולקל, כיוון שזו אחת הפעמים היחידות בסדרה שבה מישהו רואה את החולשה של ג'ף, ואת הצורך הנואש שלו להאמין בטוב של העולם, ועוזר לו להאמין בו, במקום לנסות להוריד אותו למציאות, או למצוא לו תחליפים, או לתת דרור לכעסו במקומו. ייתכן כמובן שאני טועה לחלוטין בהבנת המסר, אבל זה בסדר, אם יש משהו שהסדרה הזו לא חסכה במאמצים להסביר לנו זה שהמסרים תמיד יכולים להשתבש בדרך.

Jim Fiscus/SHOWTIME, באדיבות yes
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

מאתר PIXABAY

עזרה ומעשים טובים

לעזור זה אנוכי? להיעזר זה תורם? מה יש לטלוויזיה לומר בנושא? כמה מילים על הנושא העכשווי

מימין בכיוון השעון: בוג'אק הורסמן (נטפליקס), המקום הטוב (NBC), סופרסטור (NBC), סמוך על סול (באדיבות yes(

סיכום שנת 2018

חברי צוות 'עובר מסך' מסכמים כיצד נראתה שנת 2018 בטלוויזיה שלהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.