חינוך מיני, עונה 1 – סקס, סמים וטל מוסרי


האם יש סקס אחר והאם נטפליקס הביאוהו לכאן או שזה רק סתם? רמונה אסול צפתה ב"חינוך מיני" ("סקס אדיוקיישן"), נהנתה ורצה לספר לחבר'ה

כל דבר בעולם הוא סקס. חוץ מסקס, סקס הוא כוח.

מישהו שאינו אוסקר ויילד

 

הפרק הראשון של “עמוק באדמה” נפתח בסצנה בה נתניאל פישר נוהג במכוניתו תוך כדי שהוא מדבר עם אישתו רות. כשהוא מסיים את השיחה ומתכופף להצית סיגריה, אוטובוס פוגע במכוניתו והורג אותו. מותו של נתניאל היה המוות המכונן בסדרה העוקבת אחרי בני משפחת פישר המנהלת בית לוויות, בה כל פרק נפתח במוות אחר, מי במים, מי באש ומי במערבל בצק. לעיתים המוות יהיה שכיח, לפעמים חריג, אבל תמיד הוא יוצג באופן כמעט סתמי, חסר רגש. 

מוות בסדרת טלוויזיה, כמו בחיים עצמם, הוא בדרך כלל אירוע חשוב, טרגי, מאוד רגשי, בין אם הוא קורה במפתיע ובין אם מתכוננים אליו, אבל המיתות ב”עמוק באדמה” אינן כאלו, כל מוות מטופל במהלך הפרק, אבל המוות עצמו הוא פשוט חלק מהחיים. הפתיח אמור להזכיר לנו את זה, וקצת לזעזע אותנו ואת הקונספציה שלנו על מוות. זה חלק ממה שהפך את הסדרה הזו לכל כך שונה וחדשנית בזמנה.

חינוך מיני, נטפליקס
חינוך, מיני, נטפליקס

“חינוך מיני”, אף היא, מתיימרת להיות שונה וחדשנית, והיא נפתחת עם סיקוונס של זוג מזדיין בתחילת כל פרק. לא מקיים יחסי מין, לא מתנה אהבים, אלא מזדיין, כי בניגוד לסטריליות ולעידון של “עמוק באדמה”, יחסי המין מוצגים בה בצורה הרבה יותר ארצית ובוטה, אבל הרעיון הוא אותו רעיון, יחסי המין הם חלק מהחיים. הם לא המאורע הגדול שאנחנו כמהים לו, שסוף סוף הגיבורים יממשו את אהבתם ואת המתח המיני ויקפצו זה לזרועות זו, אלא אקט טכני, סתמי. אין לנו באמת רגש כלפי הדמויות האלו, גם אם הם יופיעו במהלך הפרק כדמויות משנה, כפי שאין לנו רגש כלפי המתים המתחלפים ב”עמוק באדמה”, הארוס והטאנטוס מעולם לא היו כה טריוויאלים.

 

למרות זאת, כשמדובר במוות של דמות קבועה ואהובה, הריחוק נשבר והמוות כואב, הפרידה מאדם שהתרגלנו לאהוב, הכאב של שאר הדמויות, כל אלו מציפים אותנו גם כשמדובר בסדרה שעוסקת במוות באופן יומיומי ומרוחק רגשית. לעומת זאת, לאחר שצפיתי בכל כך הרבה אקטים מיניים ב”חינוך מיני”, שיחות על מין, ציורים של אברי מין וכדומה, כל כך הרבה סקס שהשאיר אותי קהה ואדישה, תהיתי אם אוכל להרגיש משהו שקרוב להתרגשות בסדרה הזו מכך שזוג כלשהו מממש את אהבתו, כי אם יש משהו שהסדרה הזו חידדה עבורי, זה עד כמה סקס יכול להיות לא סקסי. באופן מסוים, הסדרה אפילו גרמה לי קצת להזדהות עם גיבור הסדרה, אוטיס, והאימפוטנציה שלו. כשאתה מוקף בסקס מכל עבר, וכל העולם ואימא שלו צועקים לך באוזן “סקס!”, “סקס!”, “סקס!”, מה הפלא שזה הדבר האחרון שבא לך להתעסק איתו? סקס פשוט הופך למטלה, לעבודה, וזה גם במקרה מה שקורה לאוטיס, בנם הבתול, העצור והמופנם של סקסולוגים מוחצנים, שהופך להיות המטפל המיני של בית הספר שלו, לאחר שהוא פוגש במייב, נערת הפוסטר של הצעירה המורדת, שמבינה את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בכך בתיכון שמתפקע מהורמונים.

חינוך מיני, נטפליקס
מייב ואוטיס, חינוך מיני, נטפליקס

זה מעניין, כי החרמנות הגואה שבסדרה עומדת בסימן הפוך למחקרים המתפרסמים על הירידה בקיום יחסי מין בקרב בני נוער וצעירים. מצד אחד הכול יותר חופשי, יותר בוטה, יש הרבה יותר סקס בטלוויזיה – אבל פחות בחיים עצמם. אני תוהה עד כמה התיכון שבסדרה באמת מייצג, עד כמה הפתיחות המינית שמוצגת בו היא אמיתית, והאם אוטיס הוא באמת הסמן החריג או שמא דווקא המסמן? אני תוהה גם עד כמה הסקס בכלל חיוני בסדרה הזו. לכאורה, הסקס הוא העיקר, הוא המנה הראשונה, העיקרית והקינוח, אבל כשמפשיטים את הסדרה מהסקס, מגלים שמתחת לבוטות המינית מסתתרת סדרת נוער גנרית מהסוג המוכר לנו גם מזמנים פחות מוחצנים מינית, כמו הפסקול המענג של הסדרה, שמתבסס על שירים מעשורים קודמים, גם הסדרה הזו, מינוס הסקס, הייתה יכולה להתרחש בניינטיז או באייטיז.

הגיבור הוא כאמור אוטיס הביישן שמגלה שהידע שלו על מין והכישרון הטיפולי המולד שלו הם כוח שגואל אותו מאפרוריות חייו ונותן לו משמעות בקרב חבריו ובעיקר בעיני הבחורה שמגלה אותו, מייב המורדת, שאין קלישאת נערה מורדת שהיא אינה מצוידת בה – בת למשפחה הרוסה, חיה לבדה בטריילר, אינטלקטואלית חריפה וצינית שמתקשה לסמוך על אנשים ומדקלמת מתוך שינה את וירג’יניה וולף וסילביה פלאת’. החבר הכי טוב של אוטיס הוא אריק, גיי שחור, בן למהגרים, שסובל מבריונות בבית הספר ושואף להיות מקובל, והחברה הכי טובה של מייב היא איימי, שמשתייכת לקליקת המקובלים של התיכון ולכן מסתירה את חברותה עם מייב מהם. הבחור הכי מקובל בתיכון הוא ג’קסון, שחיין מצטיין, תלמיד טוב, בן לזוג לסביות ואילו המופרע של השכבה הוא אדם הבריון, הבן הנפל של מנהל התיכון הקשוח.

לא רק הנפשות הפועלות מוכרות ועונות לשטנץ הרגיל של סדרות נעורים, גם אין שום קו עלילה שאי אפשר לזהות מקילומטרים, שזה לא בהכרח רע, למי שאוהב את הז’אנר כמוני. גם אם אני מכירה את הסיפור, אני תמיד שמחה לקרוא עוד ועוד וורסיות שלו, ובאמת נהניתי משמונת הפרקים של העונה הראשונה, גמעתי אותם בשלוק בינג’ אחד, זו סדרה קולחת וכייפית עם דמויות שאת רובם קל לחבב ועם עלילות שקל להזדהות איתן, אבל מלבד המעטפת של סקס, וסממני תקינות פוליטית פה ושם, מה בעצם הסדרה מחדשת לנו? 

בסיפור מד”ב קצר מאת אייזיק אסימוב בשם “ביום מן הימים” אין טלוויזיה אבל יש “פייטן”, מחשב שמספר אינסוף אגדות. פייטן כזה נמצא ברשותו של גיבור הסיפור, אבל הוא כבר אינו מוצא בו חפץ רב, כי הפייטן שלו ישן ומספר לו על אגדות נושנות שאינן מושכות את ליבו. לחבר הכי טוב שלו יש פייטן חדש משוכלל, שמספר סיפורים על קרבות חלל ומחשבים משוכללים, והוא תקוע עם פיות ואבירים בלים מזוקן. חברו מנסה לעזור לו, הוא טוען שאוצר המילים והדימויים של הפייטן מיושנים, ולכן מתכנת אותו מחדש ומכניס לו אוצר מילים מעודכן שכולל קרבות חלל ומחשבים, אבל כאשר הפייטן מופעל מחדש, הוא מספר על מחשב אומלל שחי בעליית הגג ועל ספינות חלל אביריות שמצילות נסיכות גלקטיות מחורים שחורים וכיוצ”ב. אוצר המילים השתנה, אבל התוכנה היא אותה התוכנה.

בסופו של דבר, גם בסדרה הזו לסקס יש משמעות רק כשמדובר באנשים שחשובים לנו שנמצאים במערכות יחסים בסגנון הישן והמוכר, ואני תוהה אם זה במכוון, ואם כן, כנראה שהסדרה הרבה יותר שמרנית ממה שהיא מציגה את עצמה, כשם שמייב מכונה “שרמוטה” בפי חבריה לשכבה וכביכול מאמצת את הכינוי בהתרסה, אך למעשה מקיימת יחסי מין רק עם בחור אחד בלבד, ומתחת לחזות המחוספסת הלא אכפתית ‘זין בעין שיישרף העולם’ שלה היא חסידת אומות אדם שמתגייסת לעזור לאחת ממלכות הכיתה הביצ’יות שמתעמרת בה כשהיא סובלת מסלאט שיימינג כי “שום בחורה לא צריכה לסבול מזה”. בחורות אחרות בסדרה מקיימות יחסי מין עם מספר פרטנרים, אבל הן לא הדמות הנשית הראשית ולא מושא אהבתו של הגיבור. בנוסף, למרות שיחסי מין בין זוגות הטרוסקסואלים הוצגו ללא כחל ושרק, כשהיה מדובר בזוג גברים, לפתע הסדרה נתקפה בצניעות יחסית, וסיפקה לנו בעיקר תקריבי פנים. 

כמו בכל סדרת נעורים קלאסית, הזוג הראשי אינו יכול לממש את המימד הפיזי עד ששניהם לא יעברו את המכשולים הרגשיים שמפרידים ביניהם, יתבגרו ויתגברו, ויפטרו גם מכל מיני אנשים שמפריעים להם בדרך לאהבה הרומנטית.

זה מעניין גם שבעוד בסיפורי האהבה הרומנטיים הקלאסיים אחד המכשולים הגדולים הוא תחושת האשם והבושה ממין, הפרי האסור, והטאבו הזה רק מגדיל את התשוקה והמתח המיני בין האוהבים שמשתוקקים זה לזה, בעולם של “חינוך מיני” העלם המאוהב לא מרגיש אשמה מכך שהוא חושב על סקס, אלא מכך שהוא מחפצן במחשבותיו וחלומותיו את הנערה שהוא מחבב והופך אותה לאובייקט מיני, ובכך הוא לא שונה בהרבה מגדליה מ”שבאבניקים“. הקטע הזה בסדרה, כשאוטיס מתוודה על כך בפני אריק, היה מבחינתי האמירה החזקה ביותר על סקס בימנו בסדרה שעוסקת הרבה בסקס, אבל באופן שיטחי למדי.

למרות שאין כמוני חסידה של רומנטיקה, קצת פחות התחברתי לסיפורם של האוהבים הצעירים של החיים, ומערכת היחסים המעניינת ביותר בעיני היא בין אוטיס לאימו, הרבה בזכות השחקנים, אסא באטרפילד כאוטיס וג’יליאן אנדרסון המצויינת כאימו ג’ין. אני אוהבת גם את מערכת היחסים בין אוטיס לאריק (נקוטי גטווה), שמתחיל כסייד-קיק המעצבן שמפזר עצות אחיתופל, והפך לדמות החביבה עלי כרגע בסדרה. בשורה התחתונה: דרמת נעורים מסורתית אך בהחלט כייפית ומהנה עם ציפוי עבה של סקס ופי.סי.

חינוך מיני, נטפליקס
אוטיס ואימו, חינוך מיני, נטפליקס
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

אולי יעניין אותך

ג'ף פיקלס, ילדותי - Erica Parise/SHOWTIME באדיבות yes

ילדותי, עונה 1, מסר הולך לאיבוד

מסרים יכולים לחזק או להחליש את שומעיהם, אבל מה קורה כשהמסר משתבש? ומה קורה כשמסר של קריאה לעזרה לא נענה? האם זה משנה מיהו הקורא לעזרה? הסדרה “ילדותי” עוסקת בצורה ייחודית בסוגיות אלו. ספוילרים לעונה כולה כמובן

אן עם הצמות, נטפליקס

האסופית – הלך הפלא נשארה הילדה

האם העיבוד של נטפליקס לספר הילדים הידוע “האסופית” עושה צדק עם המקור הספרותי האהוב? והאם הקסם של אן שרלי ואבונלי עדיין עובד גם בגרסה החדשה? רמונה צפתה בשלושה פרקים כדי לגלות שסללו כביש על גן העדן והקימו עליו מגרש חניה אפל ובוגר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.