ווסטוורלד, עונה 1, פרק 6: לגלות את גבולות העולם שלך


כמה מחשבות על הפרק "The Adversary" בסדרה ווסטוורלד

התחושה הראשונה ממנה יצאתי מהפרק הייתה של חוסר הבנה, מה בדיוק ראיתי עכשיו? האם הפרק שנקרא “היריב” אכן חשף בפנינו את היריב? ושל מי? האם הושגה הפרק איזושהי התקדמות במציאת מי שמשבש את התנהלות הפארק? האם יש לנו מושג מי תקף את אלסי בסוף הפרק ומה עלה בגורלה? האם אנחנו יודעים עד כמה ארנולד הוא מת מת או מת חי? האם תרזה היא קורבן או מקרבן? וחוץ מכל זה, מה פירושו של קטע הסיום, שבו מייב דורשת שיכולת התפיסה שלה תועלה ותקבל את הערך הגבוה ביותר האפשרי לבני אדם? מה היא יכולה לתפוס בהבנתה עכשיו שהיא לא יכלה להבין קודם? נבצר מבינתי.

 

אולם דווקא כשחשבתי על מייב, ועל מה שהיא מבינה או לא מבינה, פתאום הבנתי שלמרות שהפרק השאיר אותנו עם הרבה יותר שאלות מאשר תשובות, יש קו מחבר בין כל העלילות בפרק והוא, שבניגוד לאופן שבו הוצג הפארק בפרסומת המיועדת לאורחים כ”עולם ללא גבולות”, הרי שהדמויות בפרק אחת אחרי השנייה לומדות את הגבולות שלהן, ומגלות עד כמה המציאות יכולה להיות שונה ממה שהן חושבות עליה.

 

הדמות שקו העלילה הזה הכי מאפיין אותה היא מייב כמובן. מייב יודעת כל חייה שהיא עושה מה שהיא רוצה, ושהיא שולטת במחשבותיה ופתאום היא מגלה שמישהו אחר שולט בפעולותיה ובמחשבותיה ומכתיב לה אותן, ושהן אינן מקוריות שלה. ההתבוננות שלה במחשב המחשבות שלה, ושקיעתה בתנומה גרם לי לחשוב שכך הייתי מדמיינת לי את המשפט הידוע: “היקום קורס לתוך לעצמו”. יש משהו בתחושות שלה של הגילוי שהעולם שסביבה והיא עצמה אינם מה שהיא חשבה שקשה שלא להזדהות אתו.

 

קשה גם שלא לדמיין את הביקור שלה בקומה העליונה כמו ביקור של אדם בשמיים, במקום שבו הוא יכול לראות כיצד הוא נוצר, ולהבין כיצד העולם שאותו הוא קיבל עד היום כמובן מאליו באמת פועל. בתנ”ך מסופר לנו רק על ביקור אחד כזה, של משה רבנו, אבל לא ממש מפורט תוכן הביקור שלו שם, חוץ מהעובדה שמטרת הביקור הייתה כדי שהוא יקבל את התורה. למרות שאני מניחה שיש לכך פרשנויות שאיני בקיאה בהן, לא ממש ברור מהתנ”ך מה השתנה במשה של לפני ובמשה של אחרי הביקור.

 

אחד הדברים שמעניינים בביקור של מייב בקומה העליונה, הוא שלהבדיל מהרבה אנשים שהיו רוצים להבין איך הם נבראו כדי להבין למה הם נבראו ומה ייעודם בעולם, למייב, שכבר יודעת שהתפקיד שיוצריה ייעדו לה בעולם הוא לבדר את האורחים על ידי ניהול בית הבושת, הביקור בקומה העליונה והצפייה באופן שבו הדברים נעשים לא גורם להשלמה או לקבלת הדין (כמו שמענה האל גרם לאיוב למשל), אלא דווקא להיפך. היא מחליטה למרוד בייעודה ולשנות את גורלה ודורשת מפליקס וסילבסטר, שני המנתחים, שישכתבו את הגרסה שלה וישנו את הקואורדינטות המגדירות אותה. כשהם עושים זאת, אנחנו מגלים שהיא כבר שונתה על ידי גורם לא מזוהה, וייתכן מאוד שזה פשר כל היציאות שלה מהלולאה, כך שאין להתפלא על שום פעולה שהיא עושה. אם כי אפשר לומר שאם זה כך, הרי שבבנייה שלה נוצקו יסודות הפרדוקס של היצירה (האם מישהו שנוצר כדי למרוד יכול באמת למרוד ביוצרו?), ואין ספק שכרגע לא ברור האם התודעה שלה היא שלה, או שהיא פרי יצירתו של אותו יוצר בלתי מזוהה שהתערב בתכנות שלה.

ווסטוורלד עונה 1
מייב ב"גלגול קודם". צילום: John P. Johnson באדיבות yes

ראינו כיצד מייב גילתה את גבולות העולם שלה, ולמרות שקל להזדהות עם תחושת המוגבלות, וההכרה הפתאומית ששום דבר אינו כמו שחשבת, היה לי קשה לגמרי לדמיין איך זה מרגיש עבורה כיוון שאני יודעת שבהיותה בובה דמוית אדם אין לי באמת מושג מה משמעות התודעה שלה והמחשבות שלה, ומה ההבדל בתפיסות שלה, בין מה שמושתל בה, לבין מה שהוא שלה, ונוצר בה באופן מקורי. גם העובדה שהיא בובה, שמידת הכאב שהיא מרגישה נשלטת על ידי קואורדינטות חיצוניות (שהיא מבקשת שינמיכו את עצמתן בעדכון המחודש), מקשה על הזדהות אמיתית עם הכאב שלה.

 

אולם מייב אינה היחידה המגלה בפרק שהעולם סביבה אינו מה שהיא חשבה. אלסי למשל בוטחת לחלוטין ביכולות שלה ובעולם הטכנולוגיה. בעולם הזה אין טעויות מבחינתה, אפשר להצליב נתונים, אפשר לעקוב אחר נתונים, ונדמה לה שאם היא תגלה את האמת היא תגיע ליעדה. עד סוף הפרק אנחנו מבינים שייתכן שהגילויים שהיא גילתה בדרך על מי שבאמת אחראי לשיבושים ולהברחת הנתונים עלו לה ביוקר, שכן העולם הטכנולוגי אינו העולם כולו, וכשלא יודעים מי מנהל את העולם הטכנולוגי וכיצד, ברור שדברים יכולים להשתבש. 

 

אני מודה שבאופן אישי לא יכולתי שלא לתהות על טיפשותה בשעה שהיא אמרה לעצמה משהו בסגנון: “אם הייתי נבל גאון, היכן הייתי מחביאה את הנתונים שלי?”, כאילו ייתכן שיהיה נבל גאון שיחביא את הראיות נגדו במקום חסר שמירה ויחכה שהיא תמצא אותן. המשפט שהיא באמת הייתה צריכה לצטט לעצמה היה מהסוג של: “מה בחורה עדינה כמוך עושה במקום כזה?”, ולברוח מאותו המקום כל עוד נפשה בה. העובדה שהיא עוקבת אחר אדם שמסוגל לשנות את הקודים של הבובות ואת התנהגותן, היא לכשעצמה הייתה צריכה לגרום לה לדאוג לבטיחותה, שכן אדם כזה יכול לתכנת כל בובה שהיא (כולל אלה שאין עליהן רישום), לבצע פעולות שמירה על הראיות, וגם אם הבובות לא יכולות לפגוע באנשים על פי הקידוד הנוכחי, הרי שכמו שאמר אשלי בפרק השלישי, זו רק שורה בקוד שמונעת זאת מהם. מי שמתעסק עם שינוי הקוד יכול בקלות לשנות גם את השורה הזו.

אפשר גם לתהות לגבי החכמה שלה בשיתוף ברנרד בחשדותיה בתרזה, וגם בהסרתו מרשימת החשודים. אבל בנושא הזה, אני נותנת לה ולדמויות ליהנות מהספק.

 

גם הגבולות של העולם של סיזמור באים הפרק לידי ביטוי. כבר בהופעתו הראשונה אנו רואים אותו מטביע באלכוהול את יגונו על כך שהנרטיבים שלו נדחו על ידי פורד, ולמרות שכבר מההתחלה הוא נמצא בעמדת נחיתות של מי שאינו יכול לצאת מגבולותיו, ולכפות את הנרטיבים שלו על הפארק, הרי שהפרק מראה שגם אותו מגבילות אמונות מטעות שלו על העולם ועליו. הוא חושב שכיוצר בפארק הוא מסוגל לקרוא אנשים סביבו ואת הצרכים שלהם, אבל היה קל לראות עד כמה הוא לא באמת יודע, מהעובדה שהוא לא העלה בדעתו כלל שהבחורה אותה הוא פגש בבר ובאוזניה פטפט בחופשיות רבה מידי, היא שרלוט הייל, מנכ”לית במועצה שלהם.

ווסטוורלד
סיזמור: John P. Johnson, באדיבות yes

אפילו האיש בשחור שכבר מסתובב שלושים שנה בפארק גילה צדדים חדשים בטדי שהוא לא ציפה להם. על פי דבריו של פורד בפרק הראשון, שאנשים חוזרים לפארק כשהם מגלים דברים שהם לא שמו לב אליהם ולא ראו קודם, אין ספק שהגילוי הזה היה מהסוג המשמח עבור האיש בשחור, ובמובן מסוים הוא משקף סוג של ניגודיות לתחושות של מייב. בשעה שהיא הרגישה שכל עולמה מתערער כשהיא גילתה שיש דברים מעבר שהיא לא הייתה מודעת אליהם, האיש בשחור שש על כל גילוי על כך שיש עולם מעבר למה שהוא כבר יודע ומכיר. הוא שמח לגלות שיש לו עוד מה לגלות, ושמח שמה שהוא רואה זה לא כל מה שיש. 

 

תרזה ופורד הם הדמויות המתעתעות של הפרק. לפני שני פרקים היה נראה שתרזה ממש משתדלת להסתיר את תחושת האיום והחרדה שהיא מרגישה מפניו, ואין ספק שפורד לא ניסה להסתיר כלל את העובדה שהוא מאיים עליה. הפרק הסתבר שאם דבריה של אלסי נכונים, ותרזה אכן מעבירה מידע למתחרים (ולא מופללת על ידי מישהו אחר), הרי שייתכן שפורד הוא זה שצריך להיות מאוים ממנה. העובדה שתרזה מיהרה לחתוך את קשריה עם ברנרד בשל החשש שפורד יחשוף את הקשר ביניהם ציירה אותה כאדם קר ומחושב יותר מתמיד, בעוד שהגילוי שפורד מתחזק את הרובוטים דמויי בני משפחתו בסתר מצייר אותו בעל רגש קצת יותר ממה שהוא נראה, כשהוא הטיף לברנרד על הסכנה שבבלבול בין הבובות לאנשים בשר ודם. אולם קשה לדבר עדיין על תרזה ועל פורד ואפילו על ברנרד, כיוון שברור שיוצרי הסדרה מגבילים את זוויות ההסתכלות שלנו על העולם שלהם, ולכן לא נותר אלא לקוות שכאשר התמונה הגדולה יותר תיחשף, היא תהיה מוגבלת לשמירת המשכיות הגיונית כל מה שהם הראו עד כה, ושהם יעמדו בהבטחה של מייב מסוף הפרק, שיהיה לנו כיף בהמשך.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.