ווסטוורלד, עונה 1, פרק 5: בגיא צלמוות


כמה מחשבות על הפרק "Contrapasso" בסדרה ווסטוורלד

לצאת מהלולאה

בתחילת הפרק פורד מספר לאולד ביילי סיפור שהוא מתאר כסיפור העצוב ביותר שהוא ראה אי פעם, על כלב מרוץ שכל חייו רץ במעגלים בעודו רודף אחר בובת ארנב עשויה לבד, שהוא אף פעם לא מצליח לתפוס, אולם כאשר הוא משתחרר ורודף אחר חתול אמיתי, הוא תופס אותו, קורע אותו לגזרים, אבל אין לו מושג מה לעשות אתו אחר כך. מדבריו משתמע שלצאת מהלולאה הקבועה בה אתה מסתובב במעגלים וסוף וסוף להשיג את המטרות שלך יכול להיות הדבר הכי עצוב בעולם, להשיג את המטרה זה לאבד משמעות לקיום.

 

לסיפור הזה היו הדהודים בכמה מהעלילות בפרק, התועה מהפרק השלישי למשל. אלסי אומרת הפרק שהוא לא תעה סתם, הייתה לו מטרה, אך הנה העובדה שהוא הצליח לצאת מהלולאה שלו רק הביאה לכך שהוא איבד את ראשו.

 

באופן דומה כך גם לוגאן מסתכל בבוז על ההישג הגדול ביותר של ויליאם בעיניו עד כה. התקבלותו למשרת סגן מנהל בכיר, ובעוד שוויליאם הרגיש שהוא השיג את דרגתו במאמצים, לוגאן ראה בשמחה שלו סוג של שמחת כלב שתפס את מה שהוא רדף אחריו, ואין לו עכשיו לאן להתקדם יותר. וכשהוא משקף לוויליאם את המחשבות שלו ויליאם מרגיש את הכאב. ותחושת האושר שלו מתחושת אותו הישג מתפוגגת ומתחלפת בכעס.

 

גם איש המעבדה שמתקן את מייב, ומנסה להחיות את הציפור מנסה לצאת מהמעגל שלו כפי שהוא מתואר על ידי חברו: “אתה תמיד תהיה קצב ולא יותר מזה” , וגם בעלילה שלו כשהוא מצליח קורה בדיוק מה שהוא הכי חשש ממנו לאורך הפרק מייב מתעוררת.

 

ואפשר לומר שאפילו לוגאן שהגיע לעיירה הנידחת מתוך מטרה להתרחק מהלולאה הקבועה של העיירה ולזכות קצת בטעם המלחמה, לא ממש שבע נחת כשהוא זכה בסוף הפרק במטרתו ובנחת זרועותיהם של אנשי המדון בעיירה הזו.

 

ווסטוורלד עונה 1
לוגאן. צילום: John P. Johnson, באדיבות yes

 

האיש בשחור טוען שהוא מחפש משמעות במבוך, הוא מחפש את מה שארנולד התכוון לומר באמת, בינתיים הוא מסתובב בפארק במעגלים כבר שלושים שנה ולא מוצא. פורד אומר לו  שהוא בעד חיפוש המשמעות הזה, ושהוא לא מתכוון להפריע לו, אולם אפשר לחשוב שעל פי סיפורו של פורד בתחילת הפרק, פורד היה מעדיף שהאיש בשחור ימשיך להתרוצץ ולחפש משמעות, מאשר שימצא את זו שארנולד טמן בפארק. במיוחד מכיוון שלא ברור האם המשמעות שארנולד יצק בפארק היא לא זו שכשהוא מצא אותה, הביאה למותו בהתאבדות או בתאונה…

דולורס היא בינתיים הדמות היחידה שיוצאת מגבולות הלולאה שלה בשלום, אולם בעלילה שלה רב הנסתר על הגלוי, והדבר היחידי שברור הוא שהיא עדיין לא מצאה את אותה המשמעות שהיא מחפשת, ועדיין לא הגיעה אל המנוחה והנחלה.  

 

 

מי הנבל האמיתי?

אני תוהה, אם היית לוקחת על עצמך את התפקיד הגדול יותר, האם זה היה הופך אותך לגיבורה או לנבל?
(פורד לדולורס)

 

על פי דבריה של דולורס לפורד (שלא ברור עד כמה הם אמת, כיוון שהיא מודה אחר כך שהיא הסתירה מפורד דברים), ארנולד בחר בה להרוס את הפארק, ופורד תוהה למשמע דבריה האם הריסת הפארק היא דבר חיובי או שלילי. ומעלה בכך את השאלה האם הפארק הוא רע במהותו ולכן מי שהורס אותו הוא גיבור, או טוב במהותו ואז מי שהורס אותו הוא הנבל.

 

לוגאן, חושב שהפארק הוא חסר משמעות מבחינה מוסרית, אין בו גיבורים או נבלים, הכול סתם. מכיוון שהוא רואה בפארק משחק ותו לא, או מקסימום השקעה כלכלית, הוא לא חושב שאף פעולה שלו או של אחרים יכולה להפוך אותם לטובים או לרעים, הכול חסר משמעות כל עוד הוא קורה בתוך הפארק, או בתוך המשחק.

 

האיש בשחור אומר שהוא בחר בתפקיד הנבל בפארק כיוון שכל סיפור צריך נבל אמיתי ובפארק היה צריך כזה, והוא התנדב לתפקיד. משפט אליו פורד מגיב בטענה שהדמיון שלו היה מוגבל מכדי להמציא נבל כמוהו, אבל באופן מעניין הוא כנראה מסכים עם האיש בשחור שכל סיפור צריך נבל, ולכן הגיע וייאט, התוספת האחרונה שלו לעלילה.

אולם רק ויליאם חושב שהנבלים האמיתיים הם יוצרי הפארק. הטענה שלו מזכירה טענה שנשמעת תדיר כנגד תכניות ריאליטי דוגמת “הישרדות” או “האח הגדול”. הוא טוען שיוצרי הפארק יוצרים דחיפות, מעין תחושת סכנה, שעל ידה הם מפשיטים את האדם מערכיו, וגורמים לו להתנהג באופן פרימיטיבי. והוא לא רוצה לשחק במשחק שלהם יותר.

 

הערבוב בין משחק ומציאות הוא זה כמובן שגורם לבלבול בשאלת הרע והטוב. אולם קשה שלא להסכים עם הטענה של ויליאם, שיש משהו לא הוגן בניסיון לגרום לאנשים תחושת סכנה ולהביא אותם להתנהגות שלא מתיישבת היטב עם האנשים שהם רוצים להיות.

 

דולורס בתגובה לדבריו אומרת “זה לא משחק. הם יהרגו אותנו. אבל ביחד, אני יודעת שנוכל למצוא מוצא. לשאלה איך היא יכולה להיות בטוחה היא עונה “יש קול בתוכי שאומר לי מה עלי לעשות. והוא אומר לי שאני צריכה אותך”.

ווסטוורלד עונה 1 פרק 5
ויליאם. צילום: John P. Johnson, באדיבות yes

וכל הדיון הזה גרם לי לחשוב  על חלקו הראשון של פסוק ד’ מפרק כג’ בתהלים:

“גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי”

האופן שבו תמיד הבנתי את המילים “לא אירא רע”  במשמעות של “לא אפחד מסכנה” – משתקפות במובן מסוים בדמותו של לוגאן, הוא רואה את הפארק כשעשוע, הוא אינו מפחד כיוון שהוא מאמין ששום רע לא יכול לקרות לו במסגרת הפארק. יש עליו את העין הבוחנת של מנהלי הפארק, והם יצילו אותו בזמן מכל אסון. גם דולורס בתשובתה לוויליאם מתייחסת למקום הנורא שבו הם נמצאים כמקום סכנה, ותולה את האמון שלה בכך שהם יכולים להימלט מהסכנה, בקול בראשה שמנחה אותה.

 

ויליאם הוא זה שיוצק עבורי משמעות חדשה למילים “לא אירא רע” – כיוון שהרע שהוא חושש ממנו איננו איזו סכנה חיצונית, הרע שהוא חושש ממנו הוא הרוע הפנימי שלו, הוא ירא מכך שהוא ייהפך לרע. ופתאום חשבתי לי שהפסוק מקבל משמעות מאד יפה כשהרוע שמפחדים ממנו הוא הפנימי. כיוון שאז הטענה של הפסוק היא שגם בגיא צלמוות, גם במקום שבו הכול מותר ואין דין ואין דיין, האדם המאמין אינו חושש שהוא יאבד את האנושיות שבו, כיוון שהוא יודע שהנחיית האל/המוסר תמיד עמו, ובה הוא דבק.

 

שתי הערות קטנות לסיום:

 

בפרק הקודם ברנרד אמר לאלסי שלבובות אין כוח דמיון, את הדברים הלא הגיוניים שדולורס ראתה בפרק אפשר להסביר כזיכרונות מגלגולים קודמים. אבל בסוף הפרק היא אומרת במפורש שהיא יצאה מהלולאה שלה בעזרת הדמיון:

“אמרת שאנשים באים לכאן כדי לשנות את סיפור חייהם. דמיינתי סיפור בו אני לא חייבת להיות עלמה במצוקה…”

כמובן שייתכן שהיא משקרת אבל זה מעניין.

 

פורד אמר בפרק הקודם לתרזה שהוא יודע כל מה שקורה בפארק, מהשיחה שלו הפרק עם דולורס אנו רואים שהדבר אינו נכון. כיוון שדולורס טוענת שהיא הסתירה ממנו דברים. אולם הדבר המעניין יותר שהוא אמר הפרק הוא זה:

“מתחת לכל העדכונים, הוא עדיין שם. שמור היטב. המוח שלך הוא כמו גן מוקף חומה. אפילו המוות לא יכול לגעת בפרחים הפורחים בו.

האם הגן האבוד שהוא הפתרון למבוך שרבים בסדרה מחפשים חבוי בעצם בראשה של דולורס?

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.