הרופא הטוב והרופא הטוב


השוואת הפרקים הראשונים של "הרופא הטוב" האמריקאית לפרקים הראשונים של "הרופא הטוב" הקוריאנית שעליה היא מבוססת

ג’סיקה פרסטון: אתה חושב שאתה עומד להפסיד?

ד”ר ארון גלסמן: כולם מפסידים בסופו של דבר.

(הרופא הטוב, פרק 1)

הסדרה “הרופא הטוב” עוקבת אחר השתלבותו בבית החולים של שון מרפי (פרדי היימור), רופא צעיר על הספקטרום האוטיסטי בעל כישרון יוצא דופן בתחומו. ארון גלסמן הוא נשיא בית החולים המכיר אותו מילדות ושוכר את שירותיו, ואף מוכן לסכן את משרתו שלו בהימור על הצלחתו בתפקיד של שון.

הסדרה “הרופא הטוב” מבוססת על סדרה קוריאנית בעלת אותו שם – שתקרא להלן “הרופא הטוב (ק)”-  שבה פארק שי-און (ג’ו וון) הוא רופא אוטיסט צעיר ומוכשר באופן יוצא דופן המתקבל להתמחות בבית חולים אוניברסיטאי אחרי שצ’ה וו סוק, רופא בכיר שפרש עליו את חסותו מסכן את משרתו ונעשה ערב להצלחתו בתפקיד.

על הרימייק אחראים דניאל דיי קים (“אבודים”) ו-דיוויד שור (“האוס”). בכל רימייק של סדרה יש סיכון שהחידוש יבייש את המקור. והמקרה של “הרופא הטוב” אינו שונה. אולם כשדיוויד שור לקח על עצמו את עשיית הרימייק, הוא הסתכן לא רק בכך שהחידוש לא ישתווה למקור, אלא גם בכך שמה שעבד עבור הקהל הקוריאני לא יעבוד עבור הקהל האמריקאי, ועוד סיכון גדול מכך, שההפקה הנוכחית תעורר בקהל השוואה לסדרת הדגל שלו “האוס”, בשל העובדה ששתי הסדרות מתארת רופא מצטיין שלא ברור האם הצטיינותו מספיקה כדי לחפות על התנהלותו הבעייתית (בעייתית באופן שונה כמובן).

“האוס” בעונותיה הטובות העמידה רף איכות שקשה מאוד להתעלות עליו, או להשתוות לו, וסביר להניח שלסדרה “הרופא הטוב” לא יהיה קל לצאת טוב מהשוואה עמה. לכן, כששמעתי בפרק את המשפט “כולם מפסידים בסופו של דבר”, חשבתי לעצמי שאכן אי אפשר להישאר בעמדת המנצח כל הזמן, ואולי הניצחון הוא בעצם העובדה שאתה ממשיך לקחת סיכונים עם הדברים שאתה מאמין בהם גם כשהסיכוי שתנצח, או שתשחזר את ימי הזוהר שלך, הוא קלוש.

יחד עם זאת אני מודה שבאופן אישי שמחתי על כך שכבר עכשיו, אחרי שהסתיימו הקרנת עשרת הפרקים הראשונים של הסדרה בארה”ב, ברור שלפחות מבחינת התאמת הסדרה לקהל האמריקאי דיוויד שור נחל הפעם הצלחה, שכן הסדרה התברגה היטב בין עשרת הסדרות הנצפות ביותר של חורף 2017 בארה”ב, והיא אף ממוקמת בין שלוש הראשונות כאשר מתייחסים רק לסדרות החדשות של השנה, והייתה גם בין הראשונות מהסדרות החדשות שהובטחה להן עונה מלאה.   

THE GOOD DOCTOR - ABC's "The Good Doctor" stars Chukuma Modu as Dr. Jared Kalu, Antonia Thomas as Dr. Claire Browne, Beau Garrett as Jessica Preston, Hill Harper as Dr. Marcus Andrews, Freddie Highmore as Dr. Shaun Murphy, Richard Schiff as Dr. Aaron Glassman, Tamlyn Tomita as Allegra Aoki and Nicholas Gonzalez as Dr. Neil Melendez. (ABC/Bob D'Amico)
הקאסט של "הרופא הטוב" - ABC, באדיבות HOT

 

ד”ר מרקוס: כן, אתה משווה בין להיות אפרו אמריקאי, או להיות אישה, ללהיות אוטיסט? בבקשה תמשיך…

(הרופא הטוב, פרק 1)

 

כמי שאהבה מאוד את “האוס” ואוהבת באופן כללי סדרות קוריאניות, אני מודה שהשילוב ביניהם שהסדרה “הרופא הטוב” הציעה היה עניין שהסקרנות שלי לא יכלה לעמוד בפניו. אותה סקרנות גרמה לכך שמאוד עניין אותי להשוות בין הפרקים הראשונים של הסדרות האמריקאית והקוריאנית כל עוד סביר שהמשותף ביניהן יהיה רב על השונה, שכן מטבע הדברים הסדרה האמריקאית תהיה חייבת לקחת נתיב שונה בהמשך, אם היא תרצה להמשיך לעונות נוספות (והיא מן הסתם תרצה), בעוד שהסדרה הקוריאנית הגיעה לסיומה לאחר 20 פרקים כמקובל בדרום קוריאה שבה רוב הסדרות הן בעלות עונה אחת וסיפור שנסגר בסופה (גם אם סוף הסדרה הוא סוף פתוח).

בהשוואה בין שני הפרקים הראשונים ניתן לראות די בקלות כי הגרסה האמריקאית שומרת בכלליות על העלילה הראשית ועל אפיון הדמויות הראשיות של הסדרה המקורית: בשתי הסדרות הרופא על הספקטרום האוטיסטי מאחר לריאיון הקבלה שלו לבית החולים בשל עיכוב הנגרם כתוצאה מכך שלדרכו נקלע ילד שנפצע כתוצאה מנפילת שלט פרסום עליו, והוא מוצא את עצמו מטפל בו ומציל את חייו. בבית החולים מסרבים תחילה לקבל את הרופא לשורותיהם, הן בשל היותו אוטיסט והן בשל אי הגעתו, אולם בלחץ נשיא בית החולים שפרש עליו את חסותו, ובעקבות הוויראליות של קטע ההצלה שלו ברשת, הם מתרצים. הגיבור מתחיל בעבודתו אצל  ראש המחלקה היהיר, שנראה שיש לו חילוקי דעות מקצועיים עם אחת מהרופאות המתמחות שהיא בעלת גישה יותר אמפטית לחולים, ומבין שדרכו בבית החולים לא תהיה קלה, אבל מתי בעצם בחיים היה לו קל? כמו כן אנו למדים במהלך הפרק מפלאשבקים לעברו של הגיבור הראשי על אחיו שתמך בו ומת בצעירותו מתאונה, ועל הזמן שבו הוא פגש בנשיא בית החולים בילדותו. וגם פוגשים במהלך הפרק דמויות נוספות כמו ארוסתו של ראש המחלקה, או את אנשי חבר המנהלים שכנראה נלמד להכיר יותר בהמשך.

עם זאת, כבר בבניית הדמויות הראשיות אפשר למצוא הבדלים קלים בין שתי הסדרות שכנראה ישפיעו גם על ההמשך: ההתמחות של שון מרפי היא כירורגית, פארק שי-און מתמחה ברפואת ילדים, סביר להניח שלנשיא בית החולים בסדרה הקוריאנית יש רגשות אשם על כך שהוא לא הצליח להציל את אחיו של פארק שי-און בילדותו, לארון גלסמן לעומתו אין סיבה לחוש רגשות אשמה שכאלה, כיוון שהוא לא נראה במקום התאונה אז. כמו כן, הרופאה האמפטית לא נבנית כמושא רומנטי לשון מרפי בגרסה האמריקאית (אולי היא עוד תהיה אי פעם אבל זה ממש לא נראה הולך לשם על פי הפרק הראשון), בעוד שבגרסה הקוריאנית נראה כבר בפרק הראשון שיש סיכוי שיתפתח משהו בינה לבין פארק שי-און.

אגב, מעניין לשים לב, שבשתי הסדרות מופגנת התנהגות חסרת מקצועיות של הרופאה האמפטית, אולם חוסר המקצועיות מתבטא אחרת בשתי הסדרות: בסדרה האמריקאית מראים אותה מקיימת יחסי מין בשטח בית החולים עם אחד מחבריה לצוות ומתעלמת מזימונים בביפר עניין שנפוץ עד מאוד למצוא בסדרות בית חולים אמריקאיות ולא ממש קיים בסדרות קוריאניות, בעוד שבגרסה הקוריאנית חוסר המקצועיות של אותה רופאה מתבטא בנטישתה את שטח בית החולים בכעס כי ראש המחלקה לא מקבל דעתה, ובניצול אותו הזמן בשתייה עד דלא ידע, התנהגות תדירה בסדרות קוריאניות.

הגיוני שסצנות כאלה של שתייה לשכרה, התגאות באוכל הקוריאני או אפילו חפיפת שיער בפיילה שנעשית בברז בחצר, שהן שגרתיות ביותר בסדרות הקוריאניות ומופיעות כולן בפרק הראשון של “הרופא הטוב (ק)” ישונו בגרסה האמריקאית או שייראו מוזרות מאוד לצופים בארה”ב (למען האמת, אפילו שאני מורגלת בהן עדיין לא הבנתי את עניין שטיפת הפנים או חפיפה בברז בחצר בסדרות הקוריאניות, לא ברור לי אם זה בא להצביע על עוני או על שמרנות או על שניהם). אבל כמובן, שמעניין יותר כשנראה שהשינויים נובעים מהבדלים מהותיים יותר בין שתי החברות, כמו במקרה של אותה רופאה, או כמו המקום בו בסדרה האמריקאית ארון גלסמן יכול לומר, כשהוא נתקל בהתנגדות לקבל את שון מרפי לתפקיד, שפעם הייתה התנגדות גם לקבלת נשים או שחורי עור לעבודה בבתי החולים, ולקבל את התשובה שצוטטה לעיל, בעוד שבסדרה הקוריאנית, הנאום המקביל של נשיא בית החולים רק מבטא את רצונו במתן תקווה לבעלי מוגבלות ושונות, אבל הוא אינו נכנס לדוגמאות ספציפיות לקהילות שקופחו בעבר.

הדבר נובע מן הסתם גם מכך שחלק מהקבוצות המקופחות שהוזכרו לא רלוונטיות לחברה הקוריאנית, אבל נראה לי שזה נובע גם מכך שעד ימינו החברה הקוריאנית מקבלת את העניין המעמדי כמובן מאליו, ולא חרתה על דגלה את השוויון כאבן יסוד חברתית, לעומת החברה האמריקאית שהיא במוצהר הרבה יותר פוליטקלי קורקט גם אם לא תמיד זה בא לידי ביטוי בפועל.

 

ד”ר נייל מלנדז: האם אני צריך להזכיר לך שאני בכיר ממך? את יודעת מה זה ההפך מבכיר נכון?

ד”ר קלייר בראון: כפוף.

ד”ר נייל מלנדז: כן, כפוף או נחות, שניהם נכונים.

ד”ר קלייר בראון: זה לא אומר שאני טועה.

ד”ר נייל מלנדז: כנראה שלא, אבל זה אומר שאת צריכה להתנהג כאילו את טועה.

(הרופא הטוב, פרק 1)

 

מכיוון שכפי שאמרתי הייתי סקרנית מאוד לגבי הפרק הראשון של “הרופא הטוב” יצא שקראתי עליו כמה ביקורות עוד לפני שראיתי אותו  ובאחת מהן מצאתי את השורות הבאות:

“סביר להניח שגם המנתח הנחמד ביותר יהסס לצרף לצוות שלו מנתח אוטיסט בלי שכנוע מספק, אז למה צריך שבית החולים שבו הסדרה מתרחשת יהיה מלא ברופאים נבזיים?”

המבקר הניח שהדבר נועד ליצירת אפקט דרמטי, אני הנחתי שייתכן שיש צדק בדבריו אבל גם אם כן, סביר להניח שהדבר נובע הרבה יותר מהשפעת המקור הקוריאני, שכן בהיכרותי את עולם העבודה הקוריאני כפי שהוא משתקף בסדרות, ולא משנה באיזה תחום עבודה, תמיד הבוסים מרשים לעצמם להיות נבזיים לכפופים להם, ובדרך כלל, במסגרות בהן הבוסים גם עשירים מספיק או בעלי מעמד חזק מספיק, הדרישה שלהם לזכויות יתר מתקבלת כלגיטימית ביותר.  לעיתים נדירות אפשר למצוא איזה דמות שמצייצת משהו על זכויות העובדים בלי יכולת ממשית, או כוונה לממש אותם. צעקות על העובדים, ואפילו מדה מסוימת של אלימות כלפיהם במקום העבודה הם עניין שבשגרה בסדרות קוריאניות רבות. בסביבת עבודה כזו מי שנתפס כחלש מתעמרים בו חופשי, ומי שהבוס שלו מתעמר בו, מחזיר בדרך כלל בהתעללות בעובדים הכפופים לו. 

צפייה בפרק הראשון של “הרופא הטוב” והשוואתו לשני הפרקים הראשונים של “הרופא הטוב (ק)” הביאו אותי למסקנה שאני כנראה צודקת בעניין השפעת המקור, אך יותר מעניין מכך היה לשים לב לאופן שבו השפעת המקור מבחינת אלימות ובריונות רוככה במעבר לארץ הפוליטקלי קורקט.

מינון ההתעללות בגיבור הסדרה בשל האוטיזם שלו, גבוה בסדרה הקוריאנית בהרבה מבזו האמריקאית. שתי סצנות בולטות של הצקות ילדים לגיבור אף הושמטו בגרסה האמריקאית, הסצנה הראשונה היא של ההצקות שהיו מנת חלקו של הרופא הטוב כשהוא עשה את דרכו לבית החולים ברכבת וילד אקראי חשב שזה נורא מצחיק לגרום לו לחבוט את ראשו בביצה, והשנייה, הסצנה שבה מראים בפלאשבק כיצד הילדים המתעללים מאתגרים  אותו ואת אחיו להיכנס לאזור סכנה בתמורה להפסקת ההתעללות, מה שהוביל למותו בתאונה של אחיו. גם בגרסה האמריקאית אחיו של הגיבור מת בתאונה בצעירותו אך אותה תאונה נגרמה בעיקר מחוסר הזהירות שלו, ולא הייתה מעורבת בה אשמה של ילדים מתעללים.

ובכלל, על פי שני פרקיה הראשונים היה נראה לי שהגרסה הקוריאנית שמה לה ממש למטרה לעסוק בבריונות ובהתעללות בחלש, שכן בכל החזיתות שם אנו נתקלים בעיסוק בבריונות ובמאבקי כוחות: בצוות המנהלים של בית החולים, בצוות המתמחים, בצוות האחים והאחיות של המחלקה, ואפילו בין הילדים במחלקה.

מעניין, שאפילו שהמינון של מעשי האלימות והבריונות בסדרה האמריקאית נמוך בהרבה מזה של המקור, והדיון בהיררכיה המעמדית הוא כמעט מרומז, הוא עדיין יכול להיתפס כלא אמין ומוגזם בעיני חלק מהצופים באמריקה.

הרופא הטוב 2013
פוסטר "הרופא הטוב (ק)" - KBS

בין היתר בקליפ: דיוויד שור מספר איך הוא הגיע לסדרה “הרופא הטוב”

ד”ר נייל מלנדז: כשמערבים רגשות בעבודה זה מתכון בטוח לטעויות

ארון גלסמן: אני לא יודע, לדעתי כשמערבים רגשות… זה מה שנותן משמעות לדברים

(הרופא הטוב, פרק 1)

 

אני מרמה קצת בציטוט הנ”ל, שכן “לערב רגשות” הוא האופן שבו תרגמה מורן פרידמן (מתרגמת הפרק ב-HOT) את הביטוי” לקחת באופן אישי (Take it personal)” אבל לצורך העניין, הציטוט הזה מאוד מתחבר לי לדיון במינון הרגש המתאים לסדרה. הן מפני שהסדרה עוסקת בגיבור על הספקטרום האוטיסטי שאנו יודעים שעולם הרגש שלו שונה מהרגיל, והן מכיוון שנראה שהעולם המערבי של ימינו לא מעריך כל כך פנייה לרגש מבחינה אומנותית.

אחד הדברים שתהיתי לגביהם מראש כששמעתי על כך שדיוויד שור יוצר “האוס” קיבל על עצמו את עשיית הרימייק של “הרופא הטוב (ק)” היה איך יהיה השילוב, בין נקודת החוזק של הסדרה “האוס” בעיניי שהיא הציניות והשנינות שלה לבין עולם הדרמות הקוריאני שלא  מתבייש אף פעם להיות מרגש בצורה שבמערב מסתכלים עליה כאובר דרמטית וקיטשית, ותהיתי כיצד שני הצדדים הללו יבואו לידי ביטוי בסדרה ואיזה צד יגבר.

בסדרות הקוריאניות, אפילו באלה שנחשבות קומדיות, כמעט תמיד אפשר למצוא פלאשבקים קורעי לב המתארים את ילדותם הקשה של הגיבורים הראשיים, הבכי הוא תמיד קולני יותר מאשר בסדרות האמריקאיות, ובסדרות הפריים טיים שלהם, כמעט שאין למצוא סצנות של יחסי מין נטולי רגש אהבה, ואם כבר יש דמויות שזוכות לסצנות כאלה, בדרך כלל הסצנות מעידות על אופיים הרע או הבעייתי של אותן דמויות עד שכמובן הן מתאהבות באמת ונגאלות, או לחלופין מוצאות את סופן האכזרי הראוי להן.

ברור אם כך שהתגברות על טראומת עבר של הגיבור הטוב, שהיא כמעט לחם חוקה של הדרמה הקוריאנית, היא משהו שאינו נפוץ בטלוויזיה המערבית של ימינו, שמרבה לספר על גיבורים בעלי יצר הרס עצמי מפותח ונהנית לעקוב אחרי התדרדרותם המוסרית של גיבוריה הראשיים. כדי להצליח במקום הזה להעביר את הרגש באופן שלא ייראה לקהל האמריקאי שמאלצי מדי, הסיפור צריך לעבוד, ואני חושבת שהסיפור עובד על הקהל האמריקאי במקרה הזה הן כי הסיפור המקורי מספיק חזק ומעורר הזדהות, והן בגלל שהשחקן הראשי מצליח לתת תצוגת משחק מרשימה ומרגשת.     

למרות ואולי בגלל שאין לי היכרות מהמציאות עם אוטיזם, מצאתי את האופי שבו שני השחקנים הראשיים משכנעים בתפקידם כבעלי אוטיזם, גם אם האוטיזם מצטייר טיפה אחרת בכל אחת מהסדרות. 

בשתי הסדרות האוטיזם מוצג כחוסר יכולת מובנה לתקשר, וכסוג של הסכמה עם כך שההתנהגות של העולם האנושי על תגובותיו השונות אינה הגיונית ומובנת לאוטיסט, ממש כפי שהתגובות שלו מוזרות לאנשים סביבו. אך יש משהו באוטיזם על פי “הרופא הטוב (ק)” שנראה יותר מכונס בעצמו, פארק שי-און מרוכז במשימותיו שלו, ולא יודע כל כך לשאול את סובביו מדוע הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים, גם אם הוא יודע לספק הסברים לכך שמתנכלים לו, זה נראה שאלו הסברים שלימדו אותו כדי להניח את דעתו והוא מסוגל אפילו לפתח את ההסבר מבלי להבין לחלוטין שהוא לא אמור לעשות זאת, כמו למשל הטענה שהוא מעלה בפני אחד הרופאים שצועקים עליו – שהוא למד שמידת האנרגיה הנוצרת בשמונה חודשי צעקות מספיקה להכנת כוס קפה, אולם נראה שבמקרה שלו זה יכול לקחת פחות זמן – בלי לחלוטין לקלוט שזו חוצפה לדבר כך לבכירים ממנו.

שון מרפי גיבור “הרופא הטוב” לעומתו לא מפרש את האופן שבו מתייחסים אליו, על פי רעיונות ששמע בעבר, אלא מפנה שאלות לסובביו, שמשקפות להם את התנהגותם ותוהות לגביה בעת ובעונה אחת (אתה נוהר ביהירות כי זה עוזר לך להיות רופא יותר טוב?) אומנם בשני המקרים דבריו של הגיבור נאמרים מבלי שהוא ייראה כאילו הוא לוקח אישית את היחס הניתן לו, אבל יש משהו בשוני בתגובה של שון מרפי שמצייר אחרת את האוטיזם שלו, מזה של המקור.

 

איני יודעת מה בסיס ההבדל הזה בין הגרסאות אבל אני חושדת ששאילת השאלות על ידי הדמות הראשית בגרסה האמריקאית היא דרכו של דיוויד שור לעשות שימוש באוטיזם לחקירת האופי האנושי, עניין שנראה לי קרוב ללבו מצפייה ב”האוס”. ועל פי צפייה בפרק השני של ה”רופא הטוב” נראה לי גם שזו תהיה דרכו שלו להכניס את ההומור שלו לסדרה, עניין שלא כל כך בא לידי ביטוי בפרק הראשון.  

 

שון מרפי (פרדי היימור מימין) ופארק שי-און (ג'ו וון)

 

הסדרה “הרופא הטוב” משודרת בימי רביעי ב-20:45 ב-HOT3   וזמינה בכל עת ב- HOT VOD.

הסדרה “הרופא הטוב (ק’)” זמינה ברחבי הרשת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.