הנותרים, עונה 3, פרק 1 – עד סוף העולם 1


ניתוח "The Book of Kevin", הפרק הראשון בעונה השלישית של "הנותרים"

ישנן שתי שיטות של הסתכלות על החיים: האחת מחזורית, “מה שהיה הוא שיהיה”, כל שנה מתחילים מחדש, עונות השנה מתחלפות במחזוריות קבועה והאדם צריך להעניק משמעות לרגע, ביחס למחזוריות החיים. השנייה קווית, העולם מתקדם לעבר יעד ומטרה, כל שנה מקרבת אותנו לאותו יעד של חזון אחרית הימים, יהיה אשר יהיה.

בדתות בדרך כלל ניתן לראות שילוב של שתי השיטות הללו, כאשר בחלקן מדגישים בחוזקה רבה יותר הענקת משמעות למחזוריות השנה על ידי חלוקת השנה לימים של חול וקודש, ובאחרות יש חשיבות עליונה ליום הדין או לגאולה העתידה לבוא.

מכיוון שהשגרה לא פעם שוחקת, וקשה, הרעיון של יעד כלשהו לחתור אליו או להתכונן אליו, תמיד היה מפתה, בין אם הוא יעד של גאולה וימות המשיח או של סוף העולם. במיוחד בתקופות של כאוס וחוסר ודאות, קיים רצון גדול לקרב את הגאולה, אולם לא פעם, כשנתלווה תאריך לסוף העולם, או להגעת המשיח, הסתיים הדבר במפח נפש משהתאריך עבר ושום דבר לא השתנה, ולא סתם אמרו חז”ל, “תיפח רוחם של מחשבי הקיצין”.  

הפרק הראשון של העונה השלישית של הסדרה “הנותרים”, שאוהבת לעסוק ברעיונות דתיים, עוסק ברעיון של יום הדין הסופי, וכיצד כדי להאמין בו דרושים מנהיג, ניסים וסיפור.

בתחילת הפרק אנו רואים קהילה דתית כלשהי שחיה בשנת 1844 ומצפה ליום דין כלשהו שלא ברור מה בדיוק עומד לקרוא בו לדעתם, אך ברור לבני הקהילה שעליהם להתכונן לאירוע, וברור שהאירוע אף פעם לא קורה. האישה הג’ינגית מתעקשת להמשיך להאמין והאמונה שלה מרחיקה ממנה את בני משפחתה, שמתנכרים לה.

ברקע אנו שומעים את שירו של לארי נורמן “הלוואי שהיינו מוכנים”, שמתאר את יום הדין הנכסף על פי הנצרות:

A man and wife asleep in bed

She hears a noise and turns her head, he’s gone

I wish we’d all be ready

Two men walking up a hill

One disappears and one’s left standing still

I wish we’d all been ready

There’s no time to change your mind

The Son has come and you’ve been left behind

שורות השיר הללו לא רק מזכירות את יום הדין, ואת האופי שהגעתו של המשיח תלבש, אלא גם מסבירות לנו מדוע אנשים שחוו את ההיעלמויות המשונות של הסדרה, יחשבו שהם נמצאים בתקופה שבה סוף העולם והגאולה קרבים.

אבל אחד הדברים שמתלווים בדרך כלל לתחושת גאולת סוף העולם הקרבה, הוא הצורך של האנשים במנהיג, מישהו להאמין בו וללכת אחריו עד סוף העולם, ובפרק כשאנחנו חוזרים לעלילת מירקל, אנו נתקלים בשתי דוגמאות לכך.

הדוגמה הראשונה היא של מג אבוט ואיווי מרפי, מהניצולים האשמים שפלשו למירקל בסוף העונה הקודמת והשתלטו על מרכז המבקרים השמור היטב שלה. איווי שואלת את מג “למה אנחנו מחכים?”, איווי רוצה לקרב את הקץ, היא רואה לדעת מהי התכנית של מג לגאולה, אלא שהיא מגלה שהיא הלכה אחרי מנהיגה שאין לה באמת תכנית, ושאפילו אומרת לה שהיא תהיה טובה יותר ממנה בהנהגה. דבריה של מג על זיגפריד ורוי שעושים קסמים עם הטיגריסים נראים לא ממש קשורים למה שאיווי שואלת אותה, אבל אפשר לראות בהם מטפורה לכך שזיגפריד ורוי משכו אנשים אחריהם בכך שהפכו את השגרה (בכל לילה טיגריס אחד נעלם ואחד חזר, הם עשו לוחות שנה עם הטיגריסים הללו), לקסם. וזה כל מה שההנהגה שלה יכלה להציע, להראות כאילו שיש לה קסם, אבל הוא רק של השגרתי והמחזורי, אין לה באמת חזון של גאולה לצעוד אליו.

כמובן שאנחנו לא ממש מספיקים להבין מה בדיוק איווי חושבת על המשל הזה ועל היכולות שלה, לפני שאנחנו רואים את הניצולים האשמים עומדים להיות מופצצים משמים, וקופצים קדימה שלוש שנים בזמן לדוגמה השנייה.

מג ואיווי
מג ואיווי. Van Redin/HBO, באדיבות yes

עוד ארבעה עשר יום אמור לקרות משהו, מה אמור לקרות? מאט, נציג הכנסייה בסדרה, נואם בפני קהל מאמיניו, ומסביר להם על המשמעות המחזורית דווקא שיש למספרים מסוימים בתנ”ך ובמיוחד לספרה 7. בעוד 14 יום ימלאו שבע שנים בדיוק ליום שבו קרתה אותה היעלמות מסתורית ולכן הוא מצפה שיקרה משהו דומה למה שקרה אז (אם בכלל יקרה הוא מדגיש שזה לא בטוח שיקרה כי כנראה הוא מודע לכך שלהבטיח ולהתבדות זה הכי גרוע), ושוב הוא מצפה שמי שנמצא במירקל, שעכשיו שוב נקראת ג’ורדן יינצל מכל רע, שכן ג’ורדן מסוגלת לניסים, כמו שיעידו מרי, אשתו, שהתעוררה בה מהתרדמת, ובנם שנולד בה, למרות שכל הרופאים אמרו שמרי לא תוכל ללדת.

מאט גם בטוח שיש לו את המנהיג הגואל שהוא יכול להתייחס אליו כמשיח – קווין כמובן, כי קווין לא סתם הפך את השגרה לקסם. לקווין קרו ניסים אמיתיים, קווין מת ושוב נולד ושוב מת ושוב נולד. קווין שמתגלה לנו כשוטר בעיירה אחרי שלוש שנים, גם מנהל את השמירה עליה בחכמה ובטוב לב, בניגוד לאופן שבו היא נוהלה כשהוא הגיע אליה, מה שהופך אותו למועמד ראוי לתפקיד מבחינת אופיו.

הפרק הראשון משאיר כמובן בגדר תעלומה את גורל משיחיותו של קווין ויום הדין, כמו גם אם כי במידה פחותה יותר את גורלן של מג ואיווי, שכן בסדרה שבה הבלתי אפשרי שב וקורה, חוסר האמונה של ג’ון מרפי בכך שאיווי מתה, למרות שמותה נקבע על פי זיהוי התאמת שיניה, אינו מופרך לחלוטין (אני גם לרגע תהיתי האם באמת הסדרה תזרום עם המקום שבו כלבים לובשים צורת אדם כמו בתיאוריה של דין).

אולם אם דבר אחד נראה מסתמן הוא שגם מאט, ממש כמו האישה בתחילת הפרק, עשוי לאבד את משפחתו בשל אמונתו, מרי רוצה לעזוב אותו ולקחת עמה את בנם. כאן בא לידי ביטוי המוטיב השני הבולט של הפרק, מוטיב הנרטיב, או ליתר דיוק הסיפור שכל אדם מספר לעצמו כדי לחיות בשלום עם המציאות שסביבו. על פי הסיפור של מאט, למקום יש חשיבות, המקום שבו הם נמצאים הוא זה שצריך להיות בו ביום השנה השביעי להיעלמות, והוא זה שהביא לכך שאשתו תתעורר מהתרדמת ותקבל את חייה בחזרה, אם היא תעזוב את המקום הנס כבר לא יוכל לפעול עליה. על פי הנרטיב של מרי שאינה חולקת את אמונתו במקום, הוא הבעל שמצר את צעדיה ולא נותן לה לצאת את גבולות העיירה. כמובן שמלחמת הנרטיבים הזו בין בעל אוהב ודואג לבעל מדכא שירד מהפסים יכולה להסתיים מהר מאוד לאחר שהיא תצא מג’ורדן, כיוון שאם תתרחש רגרסיה במצבה הפיזי יסתבר שמאט צדק, ואם הכול יהיה כשורה יהיה ברור שהוא טעה. אולם סביר יותר להניח שיקרה לה במקום אחר משהו מצער אחר שהם לא חזו אותו (תמיד בחיים קורים גם דברים מצערים), ואז כל אחד יוכל להמשיך ולאחוז בנרטיב שלו גם בהמשך, היא תטען שהאסון לא קשור, והוא יאמין שזה לא היה קורה אם היא לא הייתה עוזבת את העיר.

הערת אגב: את הנרטיב של מאט לגבי קווין, שקווין הוא סוג של ישו חדש, הייתי יכולה לקנות כהגיונית עד לרגע שבו הוא טען בפני קווין שהזקן שלו הולם אותו, כאן כבר התחלתי לפקפק בבוחן המציאות של מאט…

הנותרים עונה 3
מאט מוסר לקווין את ה"נרטיב" שלו. Van Redin/HBO, באדיבות yes

קווין הוא הדמות שהעיסוק בנרטיבים שלה הוא הגדול מכולם כמובן. אחרי מפגש יום ההולדת שבו הוא משתף את האורחים בסיפור המפגש בינו ובין גרושתו, אנחנו רואים למשל את השוני בין הגרסה שלו לפגישת ההיכרות שלו עם נורה לבין הגרסה שלה, אולם להבדיל מהשינוי הזה בסיפור שהוא שינוי מקובל בין זוגות רבים, הריב שלו עם טום לגבי הנרטיב של מה שקרה במירקל שלוש שנים קודם לכן, הוא ריב הרבה יותר מהותי שהאמת שבו עשויה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת. נראה כי קווין לא יכול להתמודד עם הסיפור (שנראה האמיתי על פי דקות הפתיחה), של הפצצת הניצולים האשמים, והוא מעדיף לדבוק בגרסה המכובסת שעל פיה הפולשים מתו כתוצאה מפיצוץ בתאונת גז. 

לורי, גרושתו של קווין, עוסקת יחד עם ג’ון מרפי, בהמצאת נרטיבים שאנשים יוכלו להתנחם בהם, ועושה זאת דרך תרמית תקשור המנצלת את חשבונות הפייסבוק של הלקוחות הגלויים לעין כול, ואת הידע הפסיכולוגי שלה.

ההבדל בין מאט ללורי מעניין משום ששניהם עוסקים בדרכם בהמצאת נרטיבים מנחמים ומעוררי תקווה לזולתם, אולם בעוד מאט גם מאמין בעצמן לנרטיב שלו, לורי יודעת שהנרטיב שהיא מספקת לאחרים מומצא לחלוטין.

כשקווין מגיע ללורי ומספר לה על התאוריה של דין לגבי כלבים שלובשים צורת אנוש, ועל כך שהוא אמר לדין שהוא משוגע, היא אומרת לו שאסור לספר לאדם שאשליותיו כל כך גדולות שהוא הוזה, הוא משיב שזה מה שהיא אמרה לו כשהוא סיפר לה שהוא דיבר עם רוחה של פטי, והיא משיבה לו שעובדה שהתגובה שלו הייתה שתיית רעל. אמנם מותו באותו זמן הביא לשיפור בחייו, אך במובן מסוים, דבריה על כך שכאשר מעמתים אדם עם כך שהנרטיב שלו שגוי מיסודו עשויות להיות לכך תוצאות הרות אסון, משתקפים בפרק הן לגבי דין עצמו, והן לגבי האירועים שפתחו את הפרק, מה שמחזיר אותנו חזרה לעניין האמונה בקץ העולם, לכל אמונה שכזו אפשר לקשור נרטיב שימשוך וינחם את הלבבות, אך אם היא מגיעה עם תאריך יעד, נוצרת סכנת עימות עם ההווה, שבו הנרטיב כבר לא יעבוד יותר. לנו לא נותר כרגע אלא לחכות ולראות מהי כוונתם של יוצרי הסדרה לגבי קווין, ואיך הם יענו על כל השאלות שהפרק העלה, האם הם יספרו לנו את סיפורו המלא של קווין, או שישאירו לנו להשלים בדמיוננו את הסיפור.

הנותרים, עונה 3
באדיבות yes

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחשבה אחת על “הנותרים, עונה 3, פרק 1 – עד סוף העולם