הנותרים, עונה 2, פרק 10 – האדם מחפש ביטחון


על האופן שבו משתקפת בעיית המהגרים בסדרה "הנותרים"

כולם יודעים שהעולם אינו מקום בטוח, כולם יודעים שאין מקום בעולם שבו אפשר להימלט מן המוות ושאף מקום אינו תעודת ביטוח, אולם יחד עם זאת, עדיין יש מקומות שנתפסים כבטוחים וכטובים יותר לחיות בהם. סביר להניח שאילו כל האנשים היו יכולים לבחור לגור בכל מקום שהוא על פני כדור הארץ, חלק גדול מהם היה מעדיף ארצות דוגמת אנגליה וארה"ב על פני סוריה או צפון קוריאה.

אולם המקומות שנחשבים בטוחים יותר, לא פעם רוצים לשמר את מעמדם כמקום בטוח, ולכן לא פעם סוגרים את שעריהם בפני מהגרים מארצות שנחשבות פחות בטוחות, או לא בטוחות כלל כדי לשמור על רמת הביטחון היחסית של תושביהם (גם מטעמים אחרים, כגון חלוקת משאבים).

כזו היא מירקל (ג'ורדן לשעבר), העיירה שבה איש לא נעלם באסון ההיעלמות המוזר שהתרחש ב-14 לאוקטובר. מקום מבטחים נחשק. אלפי אנשים צובאים על שעריה, מחפשים ביטחון, והיא לא מקלה על איש את הכניסה עליה ומעמידה שומרים בכניסה, עורכת מבחני מיון וקבלה קשיחים ומחזיקה ברשימת המתנה אין סופית. גם אנשים שכבר הצליחו להיכנס אליה, יתקלו בקשיים אם ייצאו וינסו להיכנס מחדש כשאישורי הכניסה שלהם לא עליהם.

הסדרה והפרק מעמידים כשלוש שאלות בקשר למירקל:

א.     האם המקום הזה הוא אכן בטוח יותר ממקומות אחרים? אנשי העיירה ברובם מאמינים שכן, שהיא מקום בטוח וניסי, אך יש גם המתנגדים לדעה הזו.

ב.     אם מירקל היא אכן מקום בטוח, האם זה הוגן למנוע מאנשים אחרים להיכנס בשעריה, מדוע אלה שבפנים זכאים לניסים, ואלה שבחוץ לא?

ג.     אם מירקל היא אכן מקום בטוח, האם היא תוכל להמשיך להיות מקום בטוח אם כל אחד יוכל להיכנס אליה? האם היא תוכל לשמר את תחושת הביטחון? האם יש מספיק לכולם?

 

השאלה הראשונה היא בעצם שאלת המפתח בהבדל בין מירקל לבין כל מקום אחר בעולם שאותו אנו מכירים מהמציאות. רוב המקומות שנחשבים בטוחים יותר במציאות, נחשבים כך כיוון שהאנשים שמתחזקים אותם עושים עבודת תחזוקה טובה יותר ממקומות אחרים. כלומר הגורם האנושי הוא המשמעותי ביותר. נכון שיש מקומות שקלים יותר לתחזוק ממקומות אחרים מבחינת היתכנות סטטיסטית של אסונות טבע מסוימים, אך גם במקומות כאלה, כמות הנפגעים או העדרם בהתרחש סערה, רעידת אדמה וכיוצא באלה תלויה לא פעם ברמת התחזוקה של המקום.

Van Redin, באדיבות yes
הכניסה לעיירה מירקל. Van Redin, באדיבות yes

מירקל לעומת זאת נחשבת כמקום בטוח יותר ממקומות אחרים מבחינה ניסית, זהו מקום שבו כביכול לא מתרחשים אסונות טבע כיוון שאותו אסון על טבעי פסח עליו. אולם מירקל הוא גם מקום מתוחזק להפליא, עם שמירה מהודקת, והשקעה מירבית. מה שמחדד את שתי השאלות האחרות: שכן, אם אנשי העיר אכן מאמינים שיש השגחה ניסית על עירם, מדוע הם חוששים כל כך מכניסת זרים? האם הנס לא יגן עליהם בכל מקרה ואם כך, האם אין במניעתם את הכניסה של הזרים משהו אכזרי? למנוע מהאחר את האפשרות להינצל? ואם הם לא לחלוטין מאמינים בכך, וחושבים שכניסת הזרים עלולה לפגוע בהם, האם אין בכל שירי ההלל שלהם על הנס שהם זכו לו בשל ליבם הטהור, משהו יהיר ולא מוצדק? שלא לדבר על חוסר הצדק שבהשתמשות בנס כדי להעלות את ערך הנדל"ן שלהם.

על השאלה הראשונה התשובה שהפרק עונה היא מאוד ברורה. בעיירה אכן קרו מספר מעשי ניסים, שאין להם הסבר בטבע, כמו חזרתו לחיים של קווין (שלא לדבר על סיפור הציפורים החוזרות לחיים), התייבשות האגם הפתאומית, ההתעוררות מהתרדמת של מרי, אשתו של מאט, וכניסתה להריון. אך קרו בעיירה גם כמה אסונות, כמו האסון המשפחתי שהביא למאסרו ולהיעדרותו מהבית של אביהם של איווי ומייקל, או לחילופין, כמו החורבן, שלא ממש ברור לנו מה היקפו, שנוצר מכניסתם של מג ואנשיה לעיירה. כלומר על פי הסדרה, העובדה שבמירקל איש לא נעלם באסון ההיעלמות העל טבעי לא הופכת את מירקל למקום בטוח מכל אסון אחר שהוא, מה גם שאיש לא מבטיח שאם האסון הבלתי מובן הזה יתרחש שנית, מירקל תינצל בשנית. אולם למרות זאת, מירקל עדיין נתפסת כאמור בעיני אנשים רבים כמקום בטוח  ומושכת אליה רבים החפצים בתחושת הביטחון, ולכן יכולה בהחלט לשמש משל לכל יעד שסוגר את שעריו בפני אותם פליטים שנושאים אליו עיניים בתקווה לעתיד בטוח וטוב יותר.

הסדרה לא מספקת לנו הצצה ממשית לשיקולים של מנהלי העיירה (למרות שיש קטעים שרומזים גם למצבים של שחיתויות ופרוטקציה), בנוגע למדיניות קבלת הזרים שלהם, ולכאורה נושא מדיניות כניסת הזרים הוא עניין שלא בדיוק נתון לשליטתו של אזרח מן השורה, אולם הסדרה בהחלט מספקת לנו כמה נקודות מבט מעניינות של המהגרים אליה והגרים בה.

יש את אלה שרק מחפשים להרגיש בטוחים, בדרך כלל אנשים שידעו אסונות במקום אחר, כמו נורה, ומחפשים להם מקום שבו הם יוכלו להניח את ראשם בבטחה. הם לא מנסים להציל את כל העולם, או לחשוב על מה הוגן ומה לא הוגן. אבל נורה, כקווין ואחרים, יושיטו יד למי שהם יראו שצריך עזרה בסביבתם, לעומת אלו שיהיו מוכנים להרוג את אלה שהם רואים בהם מתחרים כדי לזכות באותו ביטחון מיוחל.

בשונה מנורה, מאט, אחיה, הוא מסוג האנשים שתמיד מחפשים את הצדק וההגינות. לכן, גם אם הוא לא מבין את כל מערך הכוחות עם הגעתו למירקל, הרי שככל כשמתפתחת אצלו מודעות לאנשים בחוץ, ניתן לראות מפעולותיו שהוא חושב שאם מקום נחשב בטוח יותר, אז יש סדר עדיפויות שעל פיו אנשים צריכים להיכנס בשעריו: קודם כול החלשים וחסרי האונים, ואחר כך, רק אם, או בתקווה שיישאר מקום, גם אלה שיותר מסוגלים להגן על עצמם.

באדיבות yes

ויש את איווי ומג. מג מצליחה הפרק לגבור על השמירה ההדוקה על העיירה, ולהחדיר אליה אלפי מסתננים, ולזרוע בה הרס. לכאורה מג יכולה הייתה להיחשב כלוחמת צדק שבאה לספק מענה לכל אותם אנשים שלא הצליחו להיכנס בשערי העיירה קודם לכן. אולם מג מוצגת כמי שלא חוסר הצדק הזה של אנשים שנשארים במקום סכנה מפריע לה, אלא דווקא כמי שמפריעה לה העובדה שאנשים בכלל חשים תחושת ביטחון במירקל. היא לא רוצה שאנשים ירגישו תחושת ביטחון בשום מקום. ועל כן, גם האירוע הראשון שהיא מפברקת באדיבות איווי וחברותיה הוא בימוי ההיעלמות שלהן מהעיירה, באופן שיזכיר ככול האפשר את אירועי ה-14 לאוקטובר. וכשקווין מתעמת אתה לקראת סופו של הפרק, ושואל אותה מדוע היא עשתה מה שעשתה, היא רק עונה לו בשירה לעגנית של "המנון" העיירה, על הנס שנעשה להם. היא מבחינתה הוכיחה את הנקודה שלה, עכשיו הושג שוויון, עכשיו כל המקומות לא בטוחים במידה שווה.

על איווי שהצטרפה לכת של מג וביימה את היעלמותה בפרק הראשון, נאמר לנו על ידי אחיה שהיא לא האמינה שהעיר מירקל היא מקום קסום שמגן על אנשיה מפני אסונות. ואולי זו הסיבה שהיא הצטרפה למג מלכתחילה, היא לא חשה במירקל את אותה תחושת ביטחון, אולם הסצנה שבה היא אומרת לאמה שהיא יודעת למה היא עושה זאת, גורמת לי לרצות להאמין שלא רק יצר ההרס מפעם באיווי, אלא גם הרצון ליצור עולם שוויוני יותר, ונדמה לי שרבים מההולכים בעקבותיה של מג אל העיירה ביקשו גם את הביטחון ולא רק את ההרס.

בכל מקרה, באופן מעניין למרות שהסדרה מציגה את הכאב של אלה שלא מצליחים להגיע לחוף המבטחים ונאלצים להיאבק בחוץ, על הכניסה, הסדרה לא ממש מתווכחת עם העובדה שאי אפשר באמת שכולם ייכנסו, ואי אפשר להציל את כולם. אפשר לראות בהצלחת המאבק של מג סימן אזהרה כלפי אלה שיש להם ואינם נדיבים מספיק כלפי החסרים, ולטעון שלו העיירה הייתה מקבלת לשורותיה אנשים באופן יותר הוגן היא הייתה מעוררת פחות טינה וקנאה אצל האחרים, אולם נראה כי הסדרה מבליטה יותר את האכזריות של אלה הנאבקים את המאבק האידאולוגי בעניין זכויות היתר מאשר מעבירה ביקורת על אלה שיצרו את המצב. בעיקר על ידי כך שהיא מציגה את האידיאולוגיה שלהם כחוסר אחריות שפוגע בסביבה יותר מאשר עוזר לה.

כך ניתן לראות גם את אותה אישה תימהונית שצועקת על נורה שהתינוק המאומץ שהיא חובקת בידיה אינו שלה, וחוטפת לה אותו, כמישהי שכביכול מעלה טענה אידאולוגית על שייכות וזכויות שיש בה אפילו מן האמת, אולם בפועל, רק מסכנת את התינוק. ואילו נורה שרק מחפשת מקום מבטחים ולא איזה צדק כלל עולמי, היא זו שמצילה אותו.

כשקווין נורה ושוב מגיע לאותו מלון המשמש ככור המצרף שלו, וצריך שוב למלא משימה כדי לחזור לחיים, אף הוא נתקל בשאלת זכויות היתר, מדוע הוא חושב שהחיים שלו צריכים להינתן לו שוב, מדוע לו מגיע ולא לאחרים? קווין לא עונה על השאלה הזו, כיוון שקווין, לא יכול לענות לשאלה הזו,  הוא לא עושה את החשבונות הכלליים, הוא רק רוצה להציל את חייו כדי שהוא יוכל לחזור למשפחתו.

 

קווין ונורה
קווין ונורה. Van Redin, באדיבות yes

כשקווין חוזר לחיים, הוא פוגש שוב בג'ון שכנו, אביה של איווי, שירה בו בתחילת הפרק והביא לכך שהוא יצטרך שוב להילחם על חייו,  כששניהם חוזרים לביתם, וג'ון חושש להיכנס לביתו מפחד שהוא ימצא את ביתו ריק, קווין בתשובה אומר לו שאם כך יקרה הרי שהוא מוזמן לביתו.

 

אף על פי שאומרים שרוב התאונות מתרחשות בבית, הבית נחשב כסמל למקום מבטחים. כל מה שקווין חולם עליו ושר עליו בחוויית המלון שאחרי המוות הוא הבית שבו נמצאת אהובתו, המוזיקה שלו והמחשבות שלו, או במילים אחרות כל מי ומה שהוא אוהב. יש תחושת ביטחון בחזרה הביתה למשפחה, ובשל כך ההצעה של קווין לג'ון לבוא לביתו, אחרי שג'ון כמעט והרג אותו, יש בה משהו מאוד מאוד נדיב. קווין בניגוד למנהלי העיירה, לא רואה באחר המצטרף לביתו איום קיומי עליו, למרות שראייה כזו מבחינתו הייתה לה בהחלט הצדקה, אולי זה בגלל שאחרי שחוזרים מהמוות כמה פעמים מפסיקים לפחד ממנו באמת, אבל אולי הנדיבות הזו של קווין היא גם הסיבה לכך שהוא זוכה לכך שחייו בסדרה אכן נחשבים יותר.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.