המרחק הנכון


עיון בשני הפרקים הראשונים של הסדרה "האחיות המוצלחות שלי"

כמי שגדלה בחברת שלוש אחיות מוצלחות מאוד, הרי שכבר בשם הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", הייתה טמונה הבטחה מבחינתי. אחרי הצפייה בפרק הראשון של הסדרה כבר הייתי ממש בהיי מרוב התלהבות, אבל אז הגיע הפרק השני ותחושה כלשהי של חמצמצות או כבדות התגנבה לליבי. ההמלצה שרציתי לתת לסדרה בלב שלם, הוחלפה בחוסר החלטיות ובהתלבטויות קשות. אבל אני מקדימה את המאוחר.

למי שאינו יודע, הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", פרי יצירתן של התסריטאיות גלית חוגי ונועה ארנברג, ובבימויו של גורי אלפי, עוסקת בסיפורן של שלוש אחיות. הגדולה, אורית (דנה סמו), הינה מורה בתיכון המנהלת לראשונה בחייה מערכת יחסים לסבית (את בת זוגה מגלמת גילי סער). השנייה, נטלי (נלי תגר), היא צעירה מפונקת וחסרת מקצוע ושאיפות ממשיות, המנהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי, והשלישית, מור (טס השילוני), שהיא חיילת בצבא ונטולת מערכת יחסים רומנטית נכון לשני הפרקים הראשונים.

האחיות המוצלחות שלי, השחקניות

מימין לשמאל: נעה ארנברג, נלי תגר, טס השילוני, גלית חוגי, דנה סמו וגורי אלפי. צלם: אלעד רובין, באדיבות yes

הסדרה עוקבת אחרי עלילותיהן והתמודדותן עם המציאות לאחר שהוריהן עוזבים אותן לטובת שייט של שנה מסביב לעולם. מאחר שההורים גם מוכרים את ביתם באותה הזדמנות, על כל אחת מהבנות מוטל למצוא בעצמה את מקומה בעולם, כשנראה שהדבר קשה במיוחד לבת האמצעית, נטלי.

אחד הדברים שמניעים את המתרחש בסדרה הוא המרחק. המרחק הפיזי שנוצר בין ההורים הנוטשים לבין בנותיהם, המרחק הפיזי בין הבנות שכל אחת מהן נמצאת בעולמה (גם כשהן ביחד), אבל הרבה יותר מאותו מרחק פיזי, המרחק שעושה את הסדרה (ובעיקר את הפרק הראשון) הוא זה שאי אפשר למדוד, אבל הוא שם, והוא המרחק בין הציפיות והאמונות של הדמויות בסדרה בקשר לאופן שבו על העולם ועליהן להתנהל, לעומת האופן שבו הם מתנהלים בפועל.

בפרק הראשון אנו רואים למשל את אורית, השואפת להיות המורה בעלת העקרונות שמחלקת ציונים על פי הידע שהתלמידים הפגינו בבחינה ולא על פי מצבם הנפשי, אך המציאות חזקה ממנה. באופן דומה, גם המפקד (גל תורן) ביחידה בה משרתת האחות הצעירה מור, מתהדר בסטנדרטים שהוא לא ממש מצליח לעמוד בהם או להנחיל לחיילותיו.

הפוטנציאל הבידורי של המרחק בין השאיפות והערכים למציאות די ברור ובעיני הוא מגיע לשיאו באחת הסצנות היותר משעשעות שראיתי, בה נטלי, המחפשת דרכים להתחמק מחוזה שכירות הדירה עליו חתמה, מנסה להשתמש בעובדה שערכיה שונים מערכי בעלי הדירה (אנשי הנוער העובד והלומד) ולצורך העניין אף כמעט מוכנה להודות בחיבתה לפשיזם ולכל תנועה רדיקלית אחרת, רק כדי להציב מרחק בין ערכיה שלה לערכי תנועת הנוער העובד והלומד.

סצנה נוספת שאהבתי מאוד בפרק הראשון הייתה זו שבה נטלי הופכת לילדה קטנה ונזופה בפני זה שאחראי על הכספים של הוריה, ואומר לה שהוריה ייתנו לה את הכסף, רק אחרי שהיא תמצא עבודה. אהבתי את הסצנה הזו במיוחד, כיוון שהאמירה שלו בסגנון: "את צריכה לברר מה החלום שלך, אם את רוצה להגשים אותו" היא משפט שאפשר למצוא כמוהו בכל מדריך לחיים של מצליחנות שרק תחשבו עליו, ובשלב הזה כבר מובן, שהסדרה למרות שמה, לא ממש עוסקת באחיות מוצלחות במובן האמיתי של המלה, אלא במוצלחות אירונית משהו.

האחיות המוצלחות שלי

האחיות נטלי, מור ואורית. צלם: אלעד רובין, באדיבות yes

ואם כבר מדברים על שם הסדרה, אז ברור עוד יותר, שהאירוניה בשם הסדרה, אינה הדבר היחידי היוצר מרחק בין שמה ובין עלילתה, אלא דווקא המילה "שלי". היה אפשר לצפות משם הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", שתהיה בה אחות שתהווה את הדמות המרכזית ואת נקודת ההתייחסות לשתי אחיותיה הכביכול מוצלחות, אך בפועל לפחות על פי שני הפרקים הראשונים נראה שמשקלן של כל האחיות בסדרה די שווה. זה מעניין בעיקר אם נשווה זאת לסדרה "בנות", שעל פי שמה ההתייחסות לכל גיבורותיה אמורה להיות שווה, אבל ברור שהאנה היא הציר שסביבו סובבת הסדרה.

היוצרות גלית חוגי ונעה ארנברג, הסתייגו בריאיון ב"הארץ" מהשוואה בין הסדרה שלהן לסדרות דוגמת "סקס והעיר הגדולה", ו"בנות", והבהירו כי יצרו סדרה עם אופי ישראלי מובהק, שלא מעתיקה קווי תרבות מסדרות אחרות:

 "אני שונאת כל פרק ב'סקס והעיר הגדולה'", אומרת ארנברג, "הן קבוצה של בנות מעצבנות שרק רוצות לקנות דברים ולשכב עם גברים וזה דוחה בעיניי. ב'גירלז' יש שיפור וזה כבר מייצג את הדור שלנו איכשהו, אבל הסדרה שכתבנו היא לא ליד זה בשום צורה. אצלנו הן מפסידות בחיים כל הזמן ואם הן היו צריכות לבחור, לא היו בהכרח בוחרות האחת בשנייה".

 

אולם למרות ההסתייגות שלהן, קשה שלא לראות כמה קווי דמיון בין הסדרה "בנות" לסדרה שלהן, ובעיקר בשל העובדה שגם שם מה שמניע את העלילה, בעונתה הראשונה, זו הנטישה הכלכלית של הוריה של האנה אותה, לטובת התמודדות עם עולם המציאות.

האחיות המוצלחות שלי

ההורים נוטשים את האחיות בקטע הפתיחה של הסדרה. צלם: אלעד רובין, באדיבות yes

על פי ההקבלה הזו, גם די ברור שנטלי היא זו שזוכה למעמד של האנה, גם כיוון שלעומת שתי אחיותיה, עבורה הבעיטה הכלכלית של הוריה היא הכי כואבת, וגם כיוון שגם היא אוחזת במערכת יחסים זוגית די לא רומנטית שסוד קסמה מאוד לא ברור לצופים.

אולם לעומת האנה גיבורת "בנות", נטלי מסתובבת בעולם בלי חלום להיות הקול של דור כלשהו, ורק עם בוז תהומי לחלומות הקטנים של בני הדור שלה.

עד כאן הכול כמעט נפלא, ומצחיק ושנון, אז למה בכל זאת יצאתי עם תחושת עצבות בליבי מהפרק השני? אולי מאותה הסיבה שנטשתי את "בנות" בעונתה השנייה. יש גבול ליכולת שלי לשאת השפלות או התדרדרות של דמויות שאני מחבבת. אבל מעבר לזה, הרגשתי שמשהו שם לא מצליח לעבור אליי כמו שצריך. כשבפרק הראשון שמו את מור המשרתת בצבא בסיטואציה של הטרדה מינית, ראיתי בכך סוג של מחאה כנגד תופעת ההטרדות המיניות שחלקן נופלות לתחום האפור בנוחות רבה מדי. כשאין מי שיבוא ויגיד 'אבל בעצם מור עכשיו הוטרדה מינית והחיכוך הגופני שלה עם האחראי על המטבח שנעשה כביכול לשם הגעה לכלי כלשהו במטבח היה מיותר'.

אולם כשצפיתי בסצנת המין בפרק השני בין נטלי לבן זוגה, פתאום מצאתי את עצמי שואלת את עצמי את אותה שאלה: האם הסצנה הזו, והחשיפה בה היו באמת נחוצות כדי להעביר את מסר מערכת היחסים הזו? האם הסדרה לא עושה כאן סתם שימוש מיותר בעירום כי היא יכולה? ומבחינתי הרגשתי שאני לא מצליחה להבין איזה ערך אמנותי זה משרת. האם, כמו שהיוצרות אמרו באותו ראיון ב"הארץ", מה שהכי חשוב להן זה שהתוצאה תהיה מצחיקה? אם כך, אז זה בטח לא הוסיף מהבחינה הזו, ממש כמו שהשפה הגסה שאפיינה את הפרק השני לא הוסיפה לו מבחינתי. בכל פעם שאחת הדמויות הראשיות השתמשה למשל בביטוי הגס "אוכלת ***", כדי לתאר לסבית, במקום להתפקע מצחוק גיליתי עוד דקירה של עצב בליבי. תוסיפו לכך את ההגזמה בחיצי הלעג שנשלחו לעבר תנועת "הנוער העובד והלומד" בפרק הזה, ואולי תבינו מדוע הפרק השני לא ענה על הציפיות שנוצרו בי בעקבות הצפייה בפרק הראשון. איכשהו, מכיוון שהנאתי מהפרק הראשון הייתה באמת גדולה, אני מקווה שהמרחק בין שאר הפרקים לפרק הראשון קטן יותר מהמרחק שלהם מהפרק השני.

"האחיות המוצלחות שלי" משודרת בימי א' בשעה 22:00 החל מה-13.3 ב-yes comedy וזמינה במלואה ב-yesVOD.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.