המרוץ למיליון, עונה 5, פרקים 25-26 : סיום הדרמה הקוריאנית 2


המסע של ששת הזוגות שנותרו במרוץ בדרום קוריאה בא השבוע אל קצו, ואנו מביאים כאן את חלקה האחרון של ההשוואה בין חוויותיהם של משתתפי המירוץ לדרמה הקוריאנית הטיפוסית

שני הפרקים האחרונים של המרוץ למיליון בקוריאה כללו שש משימות, כשכרגיל, לי כל משימה נושאת מזכרת מעולם הדרמות הקוריאניות. ועל אף שחלף כבר שבוע מאז סיכום פרק 24 אני ניגשת מיד לתיאור המשימות ומוותרת על כל החלק של "מאירועי הפרקים הקודמים". (רמז: הצוותים היו צריכים להגיע למועדון קריוקי)

 

משימת הטוהו והקריוקי

במשימת הטוהו והקריוקי התבקשו הצוותים במשחק הטוהו להצליח לקלוע סה"כ חמישה חיצים למעין כלי דמוי פח קטן עם פתח צר. כאשר בכל סבב ניתנים להם 20 ניסיונות קליעה. זוגות שלא הצליחו לקלוע חמישה חיצים בסבב שלהם, נאלצו ללכת למועדון הקריוקי הסמוך בו הם התבקשו לשיר במשך 10 דקות. או כמו שאמרה יעל החלק הכיפי של המשימה הוא בעצם הקנס- העיכוב. אני מודה שהעניין עורר בי את המחשבה על כך שכנראה במרוץ עלו על העובדה שכאשר סדרות מסוימות מעוניינות להאריך את זמן הפרק הן תמיד יכולות באמצע המתח לשלוח את הדמויות לשיר קריוקי (והם אכן עושים זאת לא מעט) אולם הטובות שבהן (כמו "סאם-סון המתוקה") יודעות לתת לרגעים הללו להיות כל כך כיפיים כך שלא אכפת לנו.

משחק הטוהו לעומת זאת העלה בי מחשבות אחרות כמו היכן הסתתר המשחק הנפוץ כל כך הזה בקוריאה שאף פעם לא ראיתי שמשחקים בו באף סדרה? ייתכן כמובן שזיכרוני בוגד בי, ייתכן גם שבמדגם האקראי של 80 הסדרות הקוריאניות בהן צפיתי לא שיחקו בו, אבל משחקים בו ללא הפסק בסדרות האחרות. וייתכן גם כפי שהעלה בירור עם אנשים בשגרירות קוריאה שהמדובר במשחק מסורתי שנהוג לשחק בו רק בחג מסוים, כמו הסביבון בחנוכה, ומכאן הסיבה לכך שהוא גם מוכר ומסורתי וגם מעולם לא ראיתי שמשחקים בו. עד המרוץ זאת אומרת.

מה שאהבתי במשימה הזו היה הגיוון שבו הזוגות הצליחו לקלוע לבסוף את החיצים. כשלי וטל המתולתלות מצליחות באופן שהוא הכי כמו שכתוב בספרי הוראות הספורט, להתחבר לחץ מהמרכז ולשלוח אותו קדימה, ציון ואביב הכדורגלנים הצליחו לפענח שיטה ספורטיבית אחרת שהם מכירים מעולם הכדורגל, להעמיד אחד מהם בקו של המטרה ולכוון אליו. יעל ויוסיאל, או יוסיאל ליתר דיוק הצליח לקלוע את רוב החיצים אחרי שהוא התחבר לרגשות האהבה שבו, וכיוון כל אחת מהזריקות לאנשים שהוא אוהב, בעוד שאלכס מהצמד הצרפתי היה צריך להתחבר דווקא לכעס שבו כדי להצליח לקלוע. בן ואורי הצליחו באופן שהם לא יכלו להסביר חוץ מאשר בכך שהם הגיעו למשימה רגועים, בעוד שהלחץ והתחרותיות של רז ועמית כלפי כולם ובעיקר ביניהם היא זו ששיחקה לטובתם גם הפעם. כשרז במיוחד מרגיש שהוא צריך להוכיח לאביו שהוא יכול להצליח למרות שאביו אחרי שהיה בטוח שיצליח ונכשל, החליט שזו משימה בלתי אפשרית.

מכיוון שכמו שאמרתי מעולם לא ראיתי שמשחקים בטוהו בדרמות הקוריאניות הקליעה הזו בחיצים לקחה אותי דווקא לסצנה המרשימה מפתיחת הפרק השלישי ב"עץ עמוק שורשים" ובה המלך סג'ונג הצעיר (כן זה ממשימת ההאנגול) מצליח לא להיפגע ממאות חיצים שנורים לכיוונו בדרכו למפגש עם אביו. כיוון שלמזלו קלעי החיצים של אביו היו טובים יותר בקליעה ממשתפי המרוץ למיליון, והחיצים שלהם הצליחו להגיע למטרותיהן בשלום כבר בפעם הראשונה. 

עץ עמוק שורשים
המלך סג'ונג וחץ בדרכו מתוך "עץ עמוק שורשים"

משימת רמז במרכז המבקרים

במשימה השנייה והאחרונה לפרק 25 התבקשו הזוגות להגיע למרכז המבקרים סמסונג דילייט שם בו הם התבקשו לחפש רמז שלא היה להם מושג מהו. בהודו, במשימת החידון, יעל חשבה שייתכן שהשיחה שהם נדרשו לעשות לארץ כאחד מגלגלי ההצלה תהיה בעצם שיחה למשפחה, כמו שבכל עונה יש פרק שבו הם מקבלים שיחה מהבית, אך התבדתה. אז חשבתי לעצמי שלפעמים כשמכירים יותר מדי טוב את הפורמט, מתחילים לחפש רמזים איפה שהם אינם. הפעם איש מהצוותים לא העלה על לבו שבמרכז המבקרים המשוכלל טכנולוגית עומד להתבצע איחוד המשפחות העונתי, אך זה בדיוק מה שזה היה.

היה משהו יפה בעובדה שהקשר המשפחתי נעשה הפעם גם באופן ויזואלי ואיפשר למשפחות ולמתמודדים לצפות האחד בשני, וחשבתי שגם מבחינת הצופים היה בכך שדרוג לשיחות הטלפוניות, אם כי קשה לשער הפעם כיצד הם יוכלו להתעלות על האופציה הזו בשנה הבאה. בכל מקרה מבחינת התחרות לא הייתה למפגשים המשפחתיים משמעות רבה, אך כמובן שמכיוון שבעולם הריאלטי, הרגש הוא הקובע, התכנית לא פספסה אף לא דמעה אחת מהמפגשים. מה שהיה מבחינתי קצת מעניין לראות זה עד כמה לפעמים נדמה לי שאני ממש מכירה את המתמודדים כי אני רואה אותם בהמון מצבי קיצון, ואיך  כשאני רואה אותם בסביבת המשפחה שלהם, זה לפעמים מרגיש כאילו הייתי צריכה לנחש שבדיוק ככה המשפחה שלהם והם נראים ומתנהגים, בעוד שבמקרים אחרים זה מרגיש כאילו לא היה לי מושג, וכמה מעט אני באמת יודעים עליהם למרות מה שנדמה לי במהלך התכנית.

מה שאפשר עוד לומר על החלק המשימה הזה, זה שהוא בעיקר היה ארוך (שקול לשלוש משימות בפרק שאחריו) אבל זה מסתדר היטב עם העובדה שהסדרות השייכות לז'אנר הדרמות המשפחתיות בקוריאה תמיד ארוכות יותר מהדרמות הרגילות (50 פרקים בממוצע לעומת 20 פרקים בדרמה רגילה), ואם אתם תוהים אז כן למרות הנטייה של הדרמות הקוריאניות לערבוב ז'אנרים (החלוקה המערבית של סדרות אקשן, קומדיות ודרמות לא ממש קיימת שם ורוב הסדרות מכילות הכול מהכול כשקומדיות רומנטיות יכולות להסתיים גם באופן מאוד טרגי, או לפחות לכלול כמה פרקים מאוד טרגיים לקראת סופן) יש שם ז'אנר כזה שנקרה דרמה משפחתית ובו בדרך כלל המיקוד של הסדרה סובב סביב בני משפחה אחת או יותר ומערכות היחסים שלהן בתוך המשפחה ומחוצה לה, ולא פעם רואים שלמרות הפערים בין הדורות, והמאבק המתמשך בין השמרנות למודרניות שמאפיינים את הסדרות, בסופו של דבר למשפחה יש הרבה כוח, וגם לצוותים במרוץ הקשר עם המשפחות העניק הרבה כוח ועידוד.  והזוגות יצאו ממנה למשימה הבאה עם כוחות מחודשים.

פוסטר הסדרה המשפחתית "כבוד המשפחה"

משימת אוכל ישראלי

את פרק 26 פתחו הזוגות בנסיעה למסעדה ממנה היה עליהם לקחת שתי מנות של אוכל ישראלי ולהאכיל אותן במלואן עוברי אורח קוריאניים. הקושי באכילת המנה הראשונה של צלחת חומוס פיתה פלאפל, ביצה קשה וחריף נבע מהכמות הרבה של האוכל, בעיקר החומוס, שהיה על המקומיים לדחוס לעצמם (חלקם נפגש בצוותים אחרי שכבר אכל את ארוחת הערב שלו) והקושי באכילת המנה השנייה נבע בעיקר מהעובדה שהמדובר בגפילטע, מאכל שהוא לא ממש פופולרי גם בקרב המתמודדים עצמם, שרק שלושה מהם חשבו שהמדובר באוכל שהם היו חושקים בו בעצמם. כשראיתי את יעל ויוסיאל, ואת רז ועמית המתקשים להאכיל את המקומיים בחומוס ובייחוד את עובר האורח הקוריאני התמים שכמעט והקיא מרוב שיעל ויוסיאל עודדו אותו לאכול עוד ועוד, הבנתי מיד שהמשימה המדוברת היא מחווה לאחד המוטיבים הפופולריים ביותר בדרמות הקוריאניות: מוטיב הנקמה. אחרי שבפרק 24 סבלו הישראליים מדחיסת עוד ועוד מנות של אוכל קוריאני, הגלגל התהפך ועכשיו על הקוריאנים לסבול את האוכל הישראלי. העניין הוא כמובן שבעוד הישראלים יודעים לשם מה הם מתאמצים ויש להם פרס אפשרי בסוף הדרך, הרי שהדבר היחידי שיכול לדרבן את הקוריאנים לאכול, חוץ מהצוותים שהמשימה שלהם תלויה בכך, זה חוש הטעם ומידת הרעב שלהם.

לציון ולאביב היה מזל עם קוריאני מורעב שהביט בעיניים כלות על החומוס וכשהם קלטו אותו והציעו לו לאכול, סיים את הכול כאילו הוא לא אכל מספר ימים, ולא יכולתי שלא להיזכר בתחילת פרק 24 בו ציון ואביב הביעו את פליאתם על כך שהם לא מצאו הומלסים בקוריאה, ולתהות האם ייתכן שהמדובר כאן בהומלס שמצא אותם.

הסתבר אגב שלמרות חוסר ההתלהבות הישראלי ממנת הגפילטע, אולי בשל העובדה שהיא הייתה קטנה, ואולי בשל העובדה שהקוריאנים מסוגלים לאכול כל דבר, דווקא לא היה קשה לרוב הישראלים להאכיל את המקומיים יחסית לקושי של רובם "למכור" את מנת החומוס והפלאפל למקומיים. כשצפיתי בקוריאנים הנאבקים עם צלחת החומוס הרגשתי את מלוא חוסר הצדק הטמון בנקמות חסרת האבחנה. ואם כבר מדברים על חוסר צדק, אין ספק שהיה זה לא הוגן שעמית ביקש במפורש מהשליח של בית חב"ד מנת גפילטע לעצמו בסיום המשימה וקיבל רק רמז, בעוד שאורי זכה לקבל את המנה עצמה.

היהלום שבכתר
"היהלום שבכתר" - שילוב מופלא של נקמה ואוכל

משימת חיפוש בכבלים

במשימת החיפוש בכבלים, היה על המתמודדים למצוא ששה כבלים מבין ערימת כבלים המעורבבים יחדיו באינספור קשרים ולחבר אותם למערכת קולנוע ביתית. על המשימה הזו אני יכולה לומר ששלא כמו במשימת זיהוי ארוחת הפלסטיק כאן אני כן  יכולה להעריך את הכישרון הנדרש מאלה שהצטיינו במשימה (חוש טכני, סבלנות וכו'), ולכן אני גם מעריכה אותה כמשימה מאתגרת, אולם לא היה בה משהו מעניין במיוחד לצפייה מבחינת ההתמודדות של הצוותים עם האתגר, שכן מבחינת הצופה עד לרגע שבו מחברים את כל החוטים ומנסים להדליק את המערכת כל הפעולות של הזוגות נראות אותו דבר, ולא ניתן להבדיל בין הוצאת כבל נכון להוצאת כבל לא נכון מהערימה.

מה שכן ניתן לציין זה את העובדה שכאן שמתי לב לראשונה לכך שאביב כינה את ציון "ציונה", האם יש בכך רפרור למוטיב הג'נדר בנדר הנפוץ אף הוא בסדרות קוריאניות? יש לי תחושה שעוד אחזור לנושא, בינתיים רק אומר שמשימת הכבלים הזו הזכירה לי בעיקר את הסדרה "הילר" בה הדמויות הראשיות ידעו להרכיב מערכת קולנוע ביתית, ועוד מערכות טכנולוגיות משוכללות רבות שלא זה המקום להיכנס אליהן, והכבלים מכל הסוגים והמינים היוו חלק לא מבוטל מהסדרה, אם כי למזלה של הסדרה הטכנולוגיה לא הצליחה לגנוב את הפוקוס מהילר עצמו.

הילר
הילר ומערכת הקולנוע הביתית שלו

משימת מלכת היופי

המשימה הלפני אחרונה הייתה להצליח לזהות את מיס קוריאה לשנת לא משנה לכם ולכן לא נגיד, הממתינה למתמודדים עם הרמז הבא באזור כלשהו בסיאול שלא נחזור על שמו. על הצוותים הוטל לגשת עם הכתר וסרט ההכתרה לבחורה שהם מזהים ולהחמיא לה על יופייה בקוריאנית. אם זו אכן היא, היא תזכה אותם ברמז למשימה הבאה. הקושי העיקרי של הצוותים במשימה הזו היה להצליח להבדיל בין המראה של הבנות הקוריאניות, שהחזות האסייתית של כולן נראתה להם דומה. אני מודה שגם לי בתחילת דרכי בעולם הדרמות הקוריאניות נראו בני העם הקוריאני מאוד דומים האחד לשני, ואני זוכרת עד היום סצנה בסדרה "בחורים רעים" (Boys over Flowers) שבה סו יי-ג'אנג אחד מגיבורי הסדרה, נוסע לו ברכבו ומזהה מאחור את גא אול (החברה הטובה של ג'אן-די הדמות הראשית) ועוקב אחריה, ואני מתפלאת לי ממקומי איך הוא מצליח לזהות מישהי מאחור כשאני בקושי מצליחה לזהות את הדמויות מלפנים?

כמובן שעם הזמן הראייה מתחדדת, והעין שמתחילה להתרגל מצליחה לזהות הבדלים במקום שבו קודם היה רק דמיון, לכן גם אין להתפלא שכל הצוותים הצליחו בסופו של דבר למצוא את מיס קוריאה, אם כי לא כולם עשו זאת בשל יכולת הזיהוי וההבחנה של עיניהם. מה שעבד ליעל ויוסיאל היה דווקא חוש השמיעה שעזר להם לאתר את המקום ממנו נשמעו קריאות השמחה של ציון ואביב על הגילוי. מה שעבד לצרפתים הייתה העובדה שהעוברים ושבים קלטו את מי הם מחפשים והפנו אותם אליה.

אפשר לומר שחיפוש מיס קוריאה בהמון הוא מחווה לדרמות שבמרכזן גרסה מודרנית כלשהי של סיפור סינדרלה, אפשר לומר שמשימת מיס קוריאה היא מחווה לסדרות העוסקות בביקורת על תחרויות מלכת היופי למיניהן דוגמת "סיטי הול" או "מיס קוריאה" אבל אני נזכרתי דווקא בסדרה "פסטה", בה לראשונה נתקלתי בשחקנית  Lee Ha Nui שהייתה מיס קוריאה בשנת 2006

פסטה
מיס קוריאה 2006 מימין מתוך הסדרה "פסטה"

נקודת סיום ללא הדחה

המשימה האחרונה  של המתמודדים הייתה כמובן להגיע לנקודת הסיום, שהפעם הייתה הכפר האולימפי בסיאול. רז ועמית שסיימו את משימת מיס קוריאה ראשונים, רצו להיות בטוחים שהם מזהים נכונה את היעד אליו עליהם להגיע, אחרי שנכוו בעבר בנסיעה ליעדים שגויים. ולכן התעכבו והגיעו רק במקום השני ונראו מרוצים למרות שרק בתחילת התכנית רז טען שיש הבדל בין המקום הראשון והשני כי את הסגן של בר כוכבא אף אחד לא זוכר.

יעל ויוסיאל התעכבו גם הם מסיבות שכבר עיכבו אותם בעבר, מזל רע עם נהגי מוניות. הפעם, נהג המונית שלהם הוריד אותם באמצע שום מקום בדרך לנקודת הסיום. והם נאלצו לחפש מונית מחליפה מה שהביא לכך שהם ירדו מהמקום השלישי, אותו תפסו המתולתלות, לרביעי. אם כי צריך לומר שהמזל גם שיחק להם בזה שהם עקפו את הזוג שהמתין בעצור, כי אחרת הם היו מגיעים חמישיים.

באופן שהיה כמעט שידור חוזר של נקודת הסיום באפריקה, הזוג שהמתין חמש עשרה דקות בעצור נאלץ לראות את הזוג שהיה אמור לסיים אחרון אילולי העצור עוקף אותם בשניות. רק כדי לגלות אחרי אכזבת ההדחה, שבעצם המדובר בנקודת סיום ללא הדחה.  באפריקה היו אלה ציון ואביב שנעקפו על ידי הגיסות, והפעם היו אלה הצרפתים שנעקפו על ידי האחים.

מכיוון שבעיניי כל עניין העצור הוא רעה חולה שלא צריך להיות לה מקום בתכנית המרוץ, שמחתי על כך שגם הפעם לא הייתה הדחה המבוססת על עצור. למרות שאני מבינה את אלו החושבים שיש משהו לא הוגן בביטולי הדחות ובהארכת המשחק סתם.

מי שכן הצליחו לחדש בסיום היו ציון ואביב שסיימו לראשונה במרוץ במקום הראשון. ציון הגיע בכתרה של מיס קוריאה, שלא ברור אם הגיע לראשו ביזמתו או ביזמת ההפקה, אבל אני הייתי מהמרת על ההפקה כיוון שראו בבירור שבמונית בדרך לכפר האולימפי היה כובע צמר לראשו ונראה לי לא הגיוני שהוא יוריד את הכובע כדי לשים כתר לראשו דווקא כשהוא יוצא מחום המונית אל הקור שבחוץ. הפעם היה זה רון שחר שכינה אותו ציונה, ואני תהיתי בתחילה האם מטרת הכתר הייתה להפוך את ציון ואביב לזוג יותר "צבעוני", שכן מכל הזוגות של המרוץ הם הזוג שהכי פחות יודע לדבר על ריק, אולם אחרי מחשבה "מעמיקה" החלטתי לראות בצעד זה פשוט מחווה של ההפקה לדרמות הקוריאניות  שאוהבות לעסוק בג'נדר בנדר (ערבוב זהות מגדרי), בהן הגיבורה המסתובבת מחופשת לבן לאורך חלקים נכבדים של הסדרה, וזוכה להתגלות במלוא יופייה והדרה בסופה.

המרוץ למיליון 5
אביב וציון ברגע הזכייה. קרדיט צילום דף הפייסבוק הרשמי של המירוץ למיליון
קופי פרינס
און צ'אן ב"קופי פרינס"

וכך תם מסע המרוץ למיליון בקוריאה בהפי אנד בו יש לנו זוג מנצח ואין מודחים וכולם ממשיכים לחיים של אושר ותחרות על עושר עד פרקי ההדחה הבאים.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 מחשבות על “המרוץ למיליון, עונה 5, פרקים 25-26 : סיום הדרמה הקוריאנית

  • דנה

    היי, זו פעם ראשונה שדגמתי את המירוץ למיליון (רק בגלל שהייתי בחברה טובה… ובכל זאת, קוריאה :)). גם לי העניין של ה"עצור" נראה מלאכותי ומיותר, אבל כבר היו אמצעים יותר גרועים שננקטו בריאליטי לסוגיו.

    אגב, את ה"טוהו" יצא לי לראות כמה פעמים בגרסה התקופתית שלו, אבל לא ידעתי את שמו. זה בערך המשחק היחיד שהנסיכים יכולים לשחק (מלבד הגרסה שלהם לפרה עיוורת). הנה דוגמית לקטע כזה ב"דונג יי":

    ואני מניחה שקל יותר לשלב את המשחק הזה במירוץ, לעומת משחק נפוץ יותר כמו הגו סטופ 🙂

    • אורלי שלמה

      היי דנה, מסכימה לגבי העובדה שכבר ראינו אמצעים גרועים יותר בריאליטי אחרים, אבל לפעמים כתם אחד על רצפה נקייה, מפריע בעין הרבה יותר מרצפה מלוכלכת. 

      לגבי משחק הטוהו, אני מסכימה גם לגבי העובדה שהוא מן הסתם קל יותר לשילוב מהגו סטופ. 

      תודה על הלינק, תיארתי לעצמי שאם מישהי תדע למצוא אותו בסדרות הקוריאניות זו תהיה את, אם כי אני שמחה שהדוגמה שהבאת היא מסדרה שבאמת לא צפיתי בה, ולא מסדרה שמוכיחה את החורים בזיכרוני:)

      אני תוהה אם הנוצות בחיצים בסדרה ההיסטורית מסייעות במשהו לכיוון החץ למטרה, או שהם שם רק למטרת קישוט. כי אם יש בהן כדי לסייע אז הזוגות במירוץ התמודדו עם אתגר טיפה יותר קשה…

      אגב, המשכתי לצפות קצת הלאה בקטע היוטיוב ואני מודה שהקטע שהמלך שזיהיתי אותו כג'י ג'י הין הקצין מ"היהלום שבכתר" מדבר עם מי שזיהיתי אותו כסריס מ"היהלום שבכתר" עורר בי געגעוים ליהלום שבכתר…