המנצח, עונה 1, פרק 1 – למנצח שיר מזמור


לפעמים "הלילה הוא שירים", ולפעמים גם הביקורת כתובה בחרוזים...

בחודש מרץ 2018 ערכו ב-yes השקה,

בה הוצגו תכני yes הנמצאים בשלבים שונים של הפקה,

ומבין כל הפקות המקור שתוכננו לזו השנה,

הייתה זו "המנצח" שאותי הכי סקרנה.

במילים "מבית היוצר של שטיסל"  ראיתי הבטחה למשהו טוב,

תקציר העלילה נשמע לי כמו סיפור שקל לאהוב,

אנסמבל השחקנים היה מגוון ומרשים,

וכלל שחקנים ותיקים ומוערכים לצד חדשים.

אך יותר מכול, מה שקנה אותי באותו הזמן,

היה הביצוע לשיר "הלילה הוא שירים" שבהשקה הוקרן.

ביצוע שנהניתי לשמוע ממנו כל מילה ומילה,

עד שחשבתי שדי בו ובשכמותו כדי להצדיק את הסדרה כולה.

והנה, למרות שבאתי לפרק הראשון עם ציפיות גבוהות,

במהלך הצפייה בו נהניתי עד מאוד,

וחוץ מטעות מצערת אחת שבו נפלה,

בעיניי הוא היה נפלא.

ולמי שלא שמע עדיין, זהו תקציר העלילה:

נוח גמליאל (ליאור אשכנזי) הוא מנצח ופסנתרן שקנה לו שם עולמי,

הוא חי בחו"ל עם אישה יפה וג'וב חלומי,

ופתאום יום אחד, ללא כל הודעה מוקדמת, ממש כמו פלוטו, הוא נושא רגליו,

מבריז מקונצרט שלו, ומגיע לביקור מולדת בבית הוריו,

כשהוא מותיר את כל העולם, ואת אשתו, לחפש אחריו.

 

בבית הוריו הוא מופתע לגלות שאימו נותרה לגור לבדה,

שכן, אביו חולה האלצהיימר, מתגורר בדיור מוגן לעת עתה.

הוא מבקר את אביו, כדי לבדוק מה שלומו, ואיך הוא מסתדר,

ומגלה שעם חבורת הזמר של המתנ"ס, אביו עדיין נוהג לזמר.  

ומכיוון שמנצח חבורת הזמר הזו, בדיוק נפטר,

הוא מחליט להיכנס לנעליו, באופן זמני, ולאלתר.

 

מדוע נוח שם? האם את סודו נגלה?

על השאלות הללו הפרק עונה, תוך שהוא גם שאלות אחרות מעלה.

כמו מה חשוב יותר: האושר הפרטי או האמנות הנשגבת והנדירה?

הגשמת חלומות אישית או המשפחה והחברה?

כן, גם פה ממש כמו ב'שטיסל' הסדרה,

נושא החלומות מעסיק את העוסקים ביצירה.

אך לא בצורה של חלומות קטנים בהקיץ כמו שם,

אלא בשאלה מהי המשמעות של הגשמת חלומות גדולים?

ואיך מתמודדים עם הפחד לאבד אותם.

 

המנצח, אוהד רומנו
המנצח, צילום: אוהד רומנו באדיבות yes

ואחרי שדיברתי בכלליות על העלילה,

מכאן ואילך ספוילרים משמעותיים יותר במחילה.

בסצנת הפתיחה, המצלמה בין מרצפות חצר המתנ"ס משוטטת,

ושם, בין עלי שלכת פזורים, עטיפת חטיף מתבלטת,

נייר העטיפה מורם ובפח מושם מהר,

כי האשפה לא אמורה להיות מושלכת בחצר.

מי שהרים את נייר העטיפה מתגלה כמר באומבך, המנצח על חבורת הזמר של המתנ"ס,

שלעוד סבב של החוג הוא בדיוק נכנס.

אבל במפתיע, תוך דקות ספורות, חייו מגיעים אל סופם,

להפתעת כל חברי חבורת הזמר הנוכחים באולם.

 

סצנת הפתיחה גרמה לי לחשוב על האופן בו היא מתכתבת עם הפרק בהמשכו,

על איך דבר בולט כשהוא אינו במקומו.

"מה נוח גמליאל המפורסם עושה כאן במתנ"ס?" מתפלאים הסקרנים

הוא אמור לנצח על נגני תזמורת מיומנים ולא על אוסף אקלקטי של חובבנים

גם אם יש ביניהם מאוד כישרוניים.

בפלאשבקים לעבר, מתברר  שאימו של נוח חינכה אותו מאוד בנוקשות,

שהאמנות מעל הכול, ושהמפגש עם אמנות נעלה היא צידוק הקיום של יתר האנושות.

אנשים רגילים יש כמו זבל היא אומרת לו,

ואין מה להשוות בין יכולותיהם לכישרון שלו.

הכישרון שלו הוא יהלום נדיר,

ולכן לכישרונו הוא חייב את עצמו להקדיש, בכל מחיר.

 

פתיח הסדרה מציג את נוח שוקע במצולות,

מנסה להיאבק במים ובכובד שלו, אך לא מצליח לעלות

עד שהוא משלים עם גורלו ומתחיל לנצח, כי זה מה שהוא יודע לעשות,

וכשהוא מנצח, נראה שהוא פתאום גם מצליח לעמוד.

 

גם בפתיח הזה אפשר למצוא את השתקפות השאלות:

האם יש מקום מסוים שהאדם נועד בו להיות?

ואם אכן, יש כזה מקום לאדם,

 איך עליו להתמודד כשהוא מרגיש שהוא לא שם?

נוח גמליאל הנער השקיע בכישרונו כי זה מה שרצתה אימו,

ועכשיו המחשבה, שהוא אולי מאבד את שמיעתו, גורמת לו לפחד מאיבוד מקומו.

ואם נוח גמליאל הוא זה שחוזר הביתה, למרות שאימו העדיפה שיפרוש כנף.

הרי שאצל גיל, בנם של חברי ילדותו אשר ורונה, הפוך הוא המצב.

גיל רוצה ללמוד באוניברסיטה בחו"ל והוא גם התקבל,

אך אימו, אפילו את הרעיון שילמד הרחק בבאר שבע, מתקשה לקבל.

מצבו של אביו של נוח, הוא אולי הקשה מכולם,

כי כחולה אלצהיימר, בכל רגע נתון הוא זה שמופתע לגלות היכן הוא נמצא בעולם.

וכך הפרק מפגיש את כל הדמויות המחפשות את מקומן, במקום אחד,

ומשרטט את המפגשים באופן נוגע ללב ומשעשע כאחד.

יש דמויות כמו דולי, מנהלת המתנ"ס,  שהיא "לאו דווקא מכוערת" וקל להתאהב בהן,

ויש דמויות כמו אשר, ורונה שמסקרן לגלות את הסיפור שלהן.

והשחקנים המגלמים אותן הם באמת אחד, אחד.

אבל היה דבר מה שמאוד הפריע לי בדיעבד.

המנצח, עונה 1, פרק 1, ורד אדיר
נוח, בן ציון ודולי בלוויה. צילום: ורד אדיר, באדיבות yes

ישנו לוח על הקיר בחדרים בדיור המוגן,

לוח שבו משתמש הצוות, כדי להזכיר לדיירים הסניליים את המקום והזמן.

היום, יום שני ה – 10.9.2018 מקריא בן ציון, אביו של נוח, מהלוח את התאריך,

ובשתיים בצהריים יבואו לקחת אותו להלוויה, הוא מגלה כשהוא בקריאה ממשיך,

וברגע הראשון אני מתלהבת מכך שזמן שידור הפרק קרוב לתאריך המצוין,

זה לא קורה הרבה, בטלוויזיה הישראלית, שמתייחסים בכלל לזמן,

ובראשי אני מדמיינת  לי כבר את התהליך,

שבו הכותבים בחרו את התאריך:

– בואו נהפוך את העלילה לרלוונטית יותר לזמן שידורה

– ספטמבר נשמע לכם טוב?

– כן, בטח,

– ספטמבר הוא חודש מקובל בעולם לשידור פרקי בכורה.

 

כך דמיינתי אותם מדברים בינם לבין  לעצמם,

אבל מסתבר שלא תמיד טוב לנו, מה שטוב לעולם.

 

כי אחרי הצפייה, משהו בתאריך מציק לי ולא מסתדר,

ואני פותחת את לוח השנה כדי לברר.

וכך אני מגלה להפתעתי, שהרצון לשבץ תאריך אמיתי

הפך את הפרק ללא מציאותי.

 

מסתבר שה 10.9 היה יום החג הראשון של ראש השנה

תאריך שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו כאן במדינה,

וגם אם הייתי יכולה לסספנד את ההתעלמות של הדמויות מהחג,

יש דברים שלהתעלם מהם בראש השנה, לא יכול להיות מוצדק.

כי גם אם נניח שהגיוני שהדמויות כולן לא תזכרנה את החג בדיבורים,

הרי שידוע שבארץ ישראל, בשבת וביום טוב, אין קוברים.

והלוויה כפי שנראתה בפרק, לא הייתה יכולה להיערך באותו היום,

ולמחרת, ביום ב' של ראש השנה, לפעילות במתנ"ס בוודאי אין מקום.

 

 

אז נו, טעו בתאריך, האם זה כל כך חשוב?

הרי נהניתי מאוד, למרות זה הזיוף.

אתם מוזמנים להגיע לבד למסקנה עד כמה זה חשוב מבחינתכם,  

ועד כמה הטעות הזו משנה לכם,

 

בעיניי זו  עדיין סדרה מומלצת בשורה התחתונה,

גם אם חבל שהעומדים מאחוריה לא יודעים להשתמש בלוח שנה.  

 

הסדרה "המנצח" משודרת החל מה- 13/10/2018 בערוץ yes Edge במוצ"ש ב-22:00 

אולי יעניין אותך

סוכות בטלוויזיה

בין הסכך למסך

התייחסות לחגים בכלל, ולחג הסוכות בפרט, נדירה בתוכניות הטלוויזיה הישראלית, אבל היכן בכל זאת אפשר למצוא אתרוג, לולב, הדס וערבה, ובאיזו סדרה ממש לא מפעמת רוח החג?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.