המלצות סוף


"שבאבניקים", "סוף הפאקינג עולם", "הכלה מאיסטנבול", "סמוך על סול" ועוד, סיכום הסדרות המומלצות של אורלי שלמה לשנת 2018

זה יכול להישמע אולי מוזר אבל יש לי קושי עם המלצות על סדרות.

יש לקושי הזה לא מעט סיבות, אבל אני אתייחס כאן לשתיים מהן.

הסיבה הראשונה היא כי טעם אישי של אנשים הוא דבר מגוון עד מאוד, וגם אם סדרה קולעת לטעמי ומאוד טובה בעיניי, ברור לי שהיא לא בהכרח תקלע לטעמם של אחרים ולהפך, ייתכן מאוד שמהיכרות אישית את טעמם של אחרים אני אחשוב שמשהו יקלע לטעמם גם אם הוא לא הכי מדבר אליי. 

בסופו של דבר אני כמובן יכולה להעיד רק לגבי הערכתי  או אי הערכתי לסדרה, ולסייג כל המלצה בבקשה מאחרים שמכירים את טעמם האישי טוב ממני כמובן, שיבדקו עד כמה הם מתחברים אליה. עד כאן הכול טוב ויפה ובוגר, רק שפעם בכמה זמן מגיעה סדרה שאני ממש מתלהבת ממנה, ואז אני יכולה להפריח שבחים, ולקשור לה זרים מכאן ועד הודעה חדשה ולהפציר בכל אדם לתת לה צ’אנס לא משנה מה טעמו האישי בכלל, ולהסתכן בכך שאלו שנתנו צ’אנס ולא התלהבו, לא יסמכו על טעמי אף פעם. לשמחתי ולצערי השנה לא צפיתי באף סדרה שהעמידה אותי בסיכון כזה. כן, אהבתי והתלהבתי מסדרות, אבל אף אחת מהן לא הפכה בעיניי למשהו מעבר.  

הסיבה השנייה לקושי שלי עם המלצות היא שהרמה של הסדרה יכולה להיות אף היא עניין משתנה, יש סדרות ששומרות על רמתן לכל האורך, יש כאלה שמתחילות טוב ומאכזבות בהמשך, ויש אחרות שמתחילות לא הכי הכי ומשתפרות פלאים בהמשך. השינוי האפשרי ברמת הסדרה מתחיל להכניס שיקולים נוספים לשאלת ההמלצה כמו: עד מתי זה נכון לחכות עם סדרה כדי להמליץ לחברים? האם להמליץ כבר בהתחלה בשלב שבו אני מתלהבת, כדי שיצטרפו אליי לצפייה ונוכל ביחד ליהנות או להתאכזב מההמשך, או לחכות לסיום הסדרה, כשאהיה כבר בטוחה שהיא שווה, אבל אז כשהם ייהנו ממנה אני כבר אהיה בחוויית סדרה אחרת. 

אני מודה שעניין התזמון הזה מעסיק אותי לא מעט, והעסיק אותי גם השנה, ולכן החלטתי לחלק את סיכום ההמלצות השנתי שלי לשלושה חלקים מקוריים שאיש לא חשב עליהם קודם: התחלה, אמצע וסוף.

שבאבניקים. צילום אוהד רומנו באדיבות HOT

המלצות התחלה

באופן כללי סדרות שאני מקבלת המלצות עליהן ולא הספקתי לבדוק אותן בעצמי עוד קודם לכן, הן כאלה שאו שלא חשבתי שאמצע בהן עניין בשל התוכן שלהן, או סדרות ששייכות לערוצים/שירותי סטרימינג שאני לא נמנית עם המנויים שלהם. בשני המקרים אלו צריכות להיות המלצות חמות מאוד שיתאימו ללוח הזמנים שלי כדי ש”אתאמץ” לצפות בהן, השנה קיבלתי שתיים כאלה שהיו מאוד טובות.

שבאבניקים

אני זוכרת את הרגע הזה, שרמונה אסול אמרה לי שהיא התחילה לצפות בסדרה ושזה נראה לה נורא מעניין, היא קנתה אותי במילים “מעניין אותי מה תחשבי” (נורא קל לקנות אותי במילים האלה), אז בדקתי את הסדרה. למי שלא שמע עליה (יש כאלה?) מדובר בסדרה על תלמידי ישיבה, שלושה חברים שהלימודים לא בראש מעייניהם, ותלמיד אחד שהלימוד הוא כל חייו בעצם ויש לו קושי דווקא אם החיים שמחוץ למסגרת הלימוד. השמחה מתחילה כשמכניסים את כולם לחדר אחד, ורואים מה קורה. 

למרות שהסדרה עניינה אותי די מההתחלה, אני מודה שבשני הפרקים הראשונים עוד הייתי מסויגת לגביה, במיוחד בשל הסיטואציה בה מציגים לנו את מאיר, אחד מהרביעייה, מבין את מקומו הנמוך בהיררכיה החרדית כשהשידוך שמסדרים לו הוא בחורה על כיסא גלגלים. אני מודעת לכך שיש מעמדיות בחברה החרדית בנושא השידוכים אבל משהו שם בכל הבנייה של הסיטואציה קומם אותי, כאילו, אני אמורה לרחם עליו עכשיו בגלל ששידכו לו מישהי שזקוקה לכיסא גלגלים? שלא לדבר על העובדה שלא היה לי ברור אם האופי הלא מחמיא שבו שרטטו את דמותה של אותה משודכת, מוסיף חטא על פשע או שהוא נועד לרכך עבור הצופים את העובדה שברור ששידוך אמיתי לא יהיה כאן. 

איכשהו כשכבר הייתי מוכנה לומר לרמונה מה אני “באמת” חושבת יצא שראיתי עוד פרק ועוד פרק ועוד פרק, ופתאום פשוט ממש ממש נהניתי. התחלתי להכיר יותר את כל הדמויות, להתלהב מהסוגיות שמתעסקים בהן, ולצחוק לא מעט. בפרקים האחרונים כבר יישרתי קו עם קצב השידור של HOT, ומבין כל הסדרות החדשות שיצאו השנה אני מודה שזו הסדרה שאני הכי מחכה לעונה שנייה שלה בהתלהבות.

 

סוף הפאקינג עולם

האמת היא שלא שמעתי על קיומה של הסדרה הזו עד שמיקה, אחת החברות ב”קבוצת הדיונים של עובר מסך“, בדקה אפשרות לפתוח קבוצה ייעודית לסדרה כי היא הרגישה צורך לדבר עליה. כיוון שיש משהו בצורך לדבר על סדרות שמאוד מדבר אליי התעניינתי במה המדובר והתשובה שקיבלתי הייתה: “סדרה מהממת לגמרי. שילוב של נטפליקס והבי בי סי או משהו כזה, דרמה של עשרים דקות לפרק, ורק שמונה פרקים. וזה כל כך טוב!!! “, אז התעניינתי עוד קצת וראיתי שהסדרה אכן קבלה ביקורת טובות, ורק שמונה פרקים קצרים, מכאן הדרך כבר הייתה קצרה לתת צ’אנס לסדרה, ולגלות שאני אוהבת. הסדרה למי שאינו מכיר עוסקת בג’יימס נער החושד שהוא פסיכופת ובאליסה המתיידדת אתו ויחדיו הם יוצאים למסע שמטרתו לפגוש את אביה. 

אהבתי את העובדה שהסדרה משרטטת את הדמויות הללו הן כמסכנות (במובן שמעורר רחמים) והן כמסוכנות ולא מוותרת להן בנושא המסוכנות רק בשל מסכנותן, אהבתי את העובדה שהסדרה בודקת בעצם מה קורה כשהמערכות שאמורות לעזור לא מתפקדות ואת התשובה של הסדרה לזה, והכי אהבתי את רגעי הגאולה הקטנים של הדמויות. שלא כמו במקרה של “שבאבניקים” לא נשארתי עם ציפייה גדולה לעונה הבאה, כי הסיפור שהעונה סיפרה די סגור בעיניי כמו שהוא. אבל אני לא פוסלת את האפשרות שאם העונה תיכתב עם אותה רגישות בה נכתבה העונה הראשונה, היא תהיה לא פחות מומלצת.

 

סיפורה של שפחה באדיבות HOT

המלצות אמצע

סיפורה של שפחה

לא צפיתי ב”סיפורה של שפחה” בשנת 2017 עת היא הפכה בעיני רבים מהמבקרים לסדרה הכי טובה של אותה שנה, ואי אפשר היה להתעלם מהבאז שהיא עוררה, מצד שני גם הזהירו אותי מפני הדיכאון הצפוי לצופים בה, כך שבהחלט הייתי מוכנה לכול כשהתחלתי לצפות בה קצת לפני שהתחילה עונתה השנייה. העונה הראשונה הייתה בעיניי בדיוק כל מה שהמשבחים אמרו, סדרה טובה, ומעוררת מחשבה, ולהפתעתי ולשמחתי גם לא מדכאת מדי, כי בעונתה הראשונה, למרות שהסדרה תיארה מציאות בדיונית אכזרית מאוד היא לא העזה להרוג אף דמות משמעותית גם במצבים שבהם היה קשה להאמין שבעולם אכזרי אמיתי שכזה הדמות הייתה שרדת (וכן אני מדברת עלייך אמילי), דבר שהשרה עלי בזמן הצפייה אווירת קטקטית של “רק דבר אחד בטוח, שהכול יסתיים בשלום” דבר שקצת מנוגד אולי לתחושת החיים בפחד שהיה נראה לי שהסדרה ניסתה להעביר, אבל מכיוון שאישית אני בד”כ כלל מעדיפה את האווירה הקטקטית הזו על פני אופציית “החורף קרב ובא” של “משחקי הכס” זה לאהפריע לי.

העונה השנייה כמובן כבר לא הייתה באחריות של המלצות הסדרה שניתנו לאחר עונתה הראשונה, אלא אם כן אפשר לראות בעונה הראשונה בפני עצמה סוג של המלצה או אי המלצה להמשך, ותחושותיי לגביה מעורבות, ברובה מצאתי אותה כן מרתקת לצפייה, והיו בה פרקים שהיו ממש מרגשים ונוגעים ללב בעיניי. אבל אני מודה שהפרק האחרון שלה היה בעיקר מאכזב, או שאולי אפילו שלושת הפרקים האחרונים בה השאירו טעם קל של אכזבה. אני אמשיך כמובן גם לעונה השלישית, והסדרה הזו עדיין טובה בעיניי. אך בעיניי היא יכולה להיות סדרת הפוסטר לאיך אמצע סדרה הופך אותה ממומלצת בחום, לסתם מומלצת סבירה.

 

 

הכלה מאיסטנבול

אני מודה שאני רק בפרק 16 של הסדרה, ואני תקועה בו די הרבה זמן מטעמי חוסר זמן בעיקר. אחרי שראיתי את ‘פטמגול’ הטורקית שאהבתי מאוד, היה לי ברור שאני מתכוונת לתת גם לסדרות טורקיות אחרות הזדמנות בהזדמנות, וההזדמנות הגיעה לאחר שצפיתי בפרומו של הסדרה והוא לגמרי הילך עליי קסם. מכיוון שהסדרה מוצגת בפרומו כסיפור אהבה בין פארוק לסורייה, ובתחילת כל פרק בסדרה נאמר שהסדרה מבוססת על סיפור אמיתי, הרי שלאחר כארבעה פרקים כשנראה שסיפור האהבה הקלאסי הרומנטי בין סורייה הזמרת המדשדשת ופארוק בן העשירים כבר התקדם והם התחתנו תהיתי מה יכול להיות הסיפור האמיתי שעליו מבוססת הסדרה? מה כבר עומד לקרות שם במשפחה שמצדיק התבססות על סיפור אמיתי?  כדי לגלות את האמת נאלצתי לגגל גם דפים בתורכית, כי לא מצאתי הרבה התייחסויות לסוגיה, וגיליתי שהסדרה מתבססת על סיפור נישואיהם של זמרת תורכיה, שהייתה חברה בלהקת בנות, ואיש עסקים עשיר. הסיפור האמיתי, אם תרגום גוגל לא הטעה אותי, הסתיים בגירושים בסופו של דבר, כיוון שלאיש העסקים הזה היה קשה עם העובדה שאשתו רצתה לצאת לעבוד.  

וכך הבנתי שבעצם הסיפור של “הכלה מאיסטנבול” מתחיל באמת רק אחרי החתונה, כי זה סיפור שעוסק במעמד האישה לא פחות משעוסקת בזה “סיפורה של שפחה”, מעמדה במשפחה ובנישואים בחברה שובניסטית שבה גם נשים משתפות פעולה עם תפיסות שמרניות על מקומה של האישה בבית, וחובותיה למשפחה. אני מניחה שכאן הסדרה לא תסתיים בגירושים כמו במקרה עליו הסדרה מבוססת, אבל אני חושבת שזה באמת מעניין לבדוק האם האהבה מספיקה כדי להתגבר על תפיסות שמרניות ומגבילות.

ואגב, אם אתם תוהים מה הקשר להמלצות, אז אני גם ממליצה עליה למרות שאני רק באמצע (הרבה יותר קרוב להתחלה) למי שיש לו זמן, כי היא בהחלט עשויה באופן ממכר. וגם כי לפני כמה זמן קיבלתי עליה המלצה מידידה שבדרך כלל מתייחסת בביטול לחיבתי לטלוויזיה, אבל היא רצתה לומר לי שיש עכשיו סדרה נפלאה שהיא רואה, “הכלה מאיסטנבול” וכדאי לי לצפות בה. ואני כזה, הא, אבל אני כבר צופה בה, רק לצערי לא ממש מספיקה לעמוד בקצב.  

 

סמוך על סול, באדיבות yes
סמוך על סול, באדיבות yes

המלצות סוף

האמת היא שכאן אני הולכת לרמות קצת ולא לדבר על סדרות שהסתיימו ואני יכולה להמליץ עליהן בלב שלם מתחילתן ועד סופן, אלא על סדרות שעדיין ממשיכות ובעצם שתיהן נמצאות בעונתן הרביעית, אבל על שתיהן אני ממליצה כי שתיהן הצליחו לעשות משהו מעניין בפרק האחרון של עונתן הרביעית גם אם הכיוון שהן לקחו הוא הפוך לחלוטין.  “ג’ין הבתולה” היא הסדרה הראשונה שאני מתכוונת אליה וכבר הרחבתי כאן על האופן החכם שבו היא הצליחה בפרק האחרון של העונה הרביעית ליצור קליף האנגר שאני לא בטוחה בכלל שהיא תצליח לצאת ממנו באופן מספיק חכם, אבל גם להגיע אליו זה ראוי להערכה.

הסדרה השנייה שאני מתכוונת אליה היא “סמוך על סול” שסיימה עונה רביעית בפרק שלדעת רבים, וגם לדעתי היה הטוב בעונה שלה, וחשבתי שראוי לציין אותו כאן כיוון שלהבדיל מהשאלה “מעניין מה יקרה בהמשך” שאותה סופי עונה רבים רוצים לעורר אצל הצופים ומעטים מצליחים, הסוף של העונה הרביעית של “סמוך על סול” לא רצה לעורר שאלה, אלא דווקא לענות לשאלה. והשאלה היא כמובן “איך הגענו לסוף?”, כלומר איך ג’ימי של תחילת “סמוך על סול” הופך לסול של “שובר שורות”, וכשההתרה של איך הגענו לסוף נעשית באופן כל כך חכם ושם לב לפרטים, קשה להסיר מהמסך את העיניים, ותחושת שלמות מתגנבת ללב ובמקרה הזה גם שוברת אותו קצת.

זיכרונות מאלהמברה, tvN
זיכרונות מאלהמברה, tvN

סדרות מומלצות מ- 2018 שאני מקווה להספיק לצפות בהן כבר בשנת 2019

יש המון סדרות שאני צריכה להשלים משנים קודמות, בחלקן אפילו נרשמה התקדמות מה השנה (כן, “שובר שורות” אני מתכוונת אלייך) אבל אם אני מגבילה את הבחירה רק לשלוש סדרות מהשנה האחרונה אז הן יהיו

גברת מייזל המופלאה – התכוונתי לצפות בה כבר בעונתה הראשונה, כי היא מבית היוצרים של “בנות גילמור” שחיבבתי מאוד, וגם אם לא תמיד אהבתי את העלילה, תמיד אהבתי את האווירה שם, והבנתי שהאווירה הקלילה והשנונה קיימת גם כאן, בינתיים יצאה גם העונה השנייה וגם עליה שמעתי המלצות, כך שאני מקווה להספיק לעלות על העגלה הזו השנה, לפני שתגיע העונה השלישית.

סנס8 – לא הספקתי להגיע לעונה השנייה השנה, אבל אהבתי את העונה הראשונה והתכוונתי תמיד לסיים לצפות בה, וגם קיבלתי המלצות אז אני מקווה שזה יסתייע השנה.  

זיכרונות מאלהמברה – כאן אני קצת מרמה כי הסדרה הזו שייכת לקו התפר של 2018-2019 אבל כבר הצטברו לי 5 פרקים ששודרו ב-2018 ואני צריכה להשלים, ובחמש הפרקים הראשונים שכן ראיתי, השילוב של המציאות המדומה והאמיתית הרשים אותי מספיק כדי לקוות שהם יצליחו לשמור את הרמה הזו עד לסוף הסדרה, ולהפוך לאחת הסדרות האהובות עליי.  

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.