דני, תום ואבירי הגליל


 ראיון עם דני רוזנברג ותום שובל יוצרי הסדרה "ג'וני ואבירי הגליל"

הסדרה "ג'וני ואבירי הגליל" מתארת את קורותיהם של ארבעה חברים המקימים עסק של נערי ליווי בגליל. הביקורות על הפרק הראשון היו מעורבות. היו שהתלהבו מהמקוריות ומהנועזות, והיו כמונו שחשבו שהאופן שבו הסדרה עוסקת בזנות הוא בעייתי.

בשיחה שהתקיימה ביני לבין דני רוזנברג, הוא הדגיש כי הוא ושותפו לכתיבה, תום שובל, מעולם לא התכוונו להאדיר את הזנות, כי המסר של היצירה מורכב מכדי שניתן יהיה לשפוט אותה רק ע"י צפייה בפרק הראשון, וכי כדי להבין את כוונת הסדרה יש לצפות בה עד סופה. אז לאחר שצפיתי בפרקי הסיום של הסדרה, ניהלנו שיחה קצרה על מסרים ועל כוונות ותוצאה.

 

דני רוזנברג

דני רוזנברג. צילום יח"צ

ספרו קצת על עצמכם

שנינו בוגרי בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה 'סם שפיגל', ירושלים. הכרנו אחד את השני בשנתנו הראשונה בבית הספר והפכנו חברים טובים כשחלקנו דירה בירושלים כשותפים. דני עובד כרגע על סרט באורך מלא וביים לפני כן לטלוויזיה את הדרמה "בית אבי" ואת הסדרה "מסכים 2". תום ביים ב-2013 את הסרט באורך מלא – "הנוער".

איזה סוג של צופי טלוויזיה אתם (סדרות אהובות, צורת צפייה מועדפת…)?

הנאמנות שלנו במקור נוצקה לקולנוע, זאת הייתה האהבה הראשונה. בשנים האחרונות ראינו את האפשרויות האפיות הגלומות בטלוויזיה, כשל רומן קלסי עב כרס, כמו גם את היכולות לפרוץ גבולות נראטיביים ולהיות כר ניסויים סגנוני ותמטי. הטלוויזיה מציעה חירות יצירתית ואפשרות להרחבה ולהעמקה. הסדרות שהיוו השראה, החל מ'טווין פיקס' ו'חשיפה לצפון' ועד ל'שיימלס', הגרסה האמריקאית, שהייתה סוג של רפרנס סגנוני ליצירה שלנו. לגבי צורת הצפייה, שנינו רואים את החוויה של המסך הגדול כאופטימלית.

[דני]: כשצילמתי את הסדרה וערכתי את הסדרה, התייחסתי אל כל האלמנטים של קול ותמונה כאילו הסדרה תוצג בתנאים המקסימליים של המסך הגדול, גם אם בסופו של דבר היא תוקרן גם בלפטופים, עדיין היה אקוטי מבחינתי להגיע למקסום האפשרויות של השפה האודיו-ויזואלית.

האם תמיד ידעתם שאתם רוצים לעשות משהו ביחד, או שהכתיבה והעשייה המשותפת נוצרו מאליהן לאחר שנולד הרעיון?

הפכנו כאמור לחברים טובים כשחלקנו דירת שותפים בדרך בית לחם אשר בירושלים בתקופה שלמדנו שנינו ב'סם שפיגל'. התקופה הזו בדירה הירושלמית הייתה בלתי נשכחת ובעצם התבררה כחממה שבה למדנו גם איך לכתוב ביחד, הרעיון לסדרה והקווים הכלליים שלה היו של דני שהזמין את תום להצטרף לכתיבה. הרעיון היה לכתוב את כל הסדרה ביחד ולייצר כתיבה שהיא מובהקת רק לשנינו ובכך ליצור איזו חותמת של מקוריות. התהליך לא היה פשוט מפני שרוב הזמן כדי לכתוב היינו צריכים להיות שנינו יחד באותו מקום אבל זה היה שווה את זה – תהליך מרתק ומשכר של התאמת ציפיות, התמודדות עם מכשולים וניסיון אמיתי לכתוב ביחד, שיעור בשליטה באגו ובעיקר, וזה מה שיפה יותר מהכול, ענווה.

תום שובל. צילום יח"צ

תום שובל. צילום יח"צ

האם קרה שהיו ביניכם חילוקי דעות לגבי הכיוון שאליו רציתם לקחת דמויות מסוימות או עלילה מסוימת, ואם כן, איך הכרעתם ביניכם?

הרעיון היה לכתוב ביחד את הסדרה ולכן האחדות הזאת, הסינרגיה שבין הרעיונות הכתיבה את הטון.

איך עלה בכם הרעיון של הסדרה ג'וני ואבירי הגליל?

[דני]: המוטיבציה שלי הייתה להציג מציאות פנטסטית העוסקת במנגנוני שליטה ויש בה היפוך של יחסי הכוח בין הגברים לנשים. תפיסת המין בחברה בה אנו חיים מוכתבת על ידי הגברים בעוד שבסדרה הגבר שמוכר את גופו, מפקיר אותו לשליטת אישה תמורת כסף.

כשתום הצטרף חידדנו ועיבינו את אותה הצהרת כוונות. למעשה, נושאים שבהם גם עסקנו בסרטינו הקודמים.

הנשים בסדרה משלמות ודורשות, כמו כל לקוח בעל אמצעים, תמורה מלאה לכספן. המציאות המהופכת הזו מאפשרת לתהות על היחסים בין המינים – שוויון וניצול ומוסכמות חברתיות, שמתנפצות ומתנדפות באוויר, בתוך סיטואציה ומזווית שונה.  דרך מציאות פנטסטית זו, הסדרה עוסקת לא רק בפוליטיקה של המינים אלא גם של המעמדות, ביחסי שולט נשלט, יחסי ערבים-יהודים ומזרחים-אשכנזים.

האם השם "אבירי הגליל" נבחר כדי להבליט את האביריות של הדמויות הגבריות (כמו למשל ג'וני, שבסופו של דבר "מציל" את הנערה) ולתת נופך של שירות חשוב לסוג העבודה שלהם, או שזה סתם שם שמדגיש את הפנטזיות הילדותיות של הדמויות הראשיות? מי בעצם בחר את השם הזה?

השם נבחר בכדי לחדד את המוטיב האגדתי/בדיוני. רצינו שלסדרה יהיה נופך שידגיש שהיא מרחפת מעל למציאות. מבחינתנו ג'וני וחבורתו מנסים לברוח מהמציאות ומכשוליה דרך יצירת פנטזיה על עצמם והקונפליקט המרכזי של כל הדמויות היא ההתמודדות עם המציאות עצמה ועם הניסיון לייצר פנטזיה ולהתמיד בה. השם "אבירי הגליל" מתאר את איך שרואות הדמויות את עצמן, אבל השם גם מעיד על הנופך הרומנטי, ג'וני וחברותו בסופו של דבר הם חיילים של אהבה, רומנטיים במהותם.

ג'וני ואבירי הגליל

שימי, איתמר וג'וני על רקע נוף הגליל. קרדיט תמונה: רם שוויקי, מתוך הסדרה

 

הנופים של הגליל מצטלמים נפלא. האם חוץ מהיופי של הגליל הייתה בעיניכם עוד חשיבות למיקום הסדרה בגליל?

האגדה על ג'וני והאבירים מתרחשת בנוף הגלילי צרוב השמש המהווה תמונת מראה לדימויים הנוסטלגיים והרומנטיים של התיישבות העובדת. זהו מסע אשכבה לאותה הגבריות. הגיבורים, במקום למכור את יבול אדמתם מוכרים את גופם, נעים בין צימרים, מושבים מתפוררים ומופרטים, עיירות מוזנחות וישובים ערבים. הגליל בשבילנו הוא מרחב שבו הטבע חי וקיים ובעיני רוחנו, עבור ג'וני וחבריו הגליל הוא סוג של יער אינגלווק במיתולוגיה של ארתור ואבירי השולחן העגול, יער שבו הכול יכול לקרות.

רבות מהדמויות בסדרה היו בעיניי מאוד הזויות והרגשתי לא פעם שקו המחשבה שלהן מאוד זר לי. האם הדמויות הללו היו מוכרות מבחינתכם? האם הן נוצרו על בסיס אנשים או תפיסות עולם שאתם מכירים מסביבתכם, או שהן נבנו על פי צרכי העלילה?

כל דמות נולדה מעולמנו, מחיינו, מהיכרות אישית שהיוותה את הבסיס ממנו נוצקה הדמות. אנחנו מאמינים שדמויות לא נכתבות סתם, אנחנו כותבים אותן ולכן במובנים מסוימים הן משקפות משהו מאתנו, זה יכול להיות הלך רוח, תכונת אופי מסוימת וכדומה, אבל בסופו של דבר, הדמויות הן יציר דמיוננו וככאלה הן הגיעו מהדמיון שכידוע, הוא מרחב שאין לו גבולות. במהלך הכתיבה נערך על ידי רוני מרגלית (שהיא גם אשת אקדמיה וגם בת זוגו של דני) תחקיר מקיף אודות שירותי מין לנשים בישראל, שבמהלכו נערכו שיחות עם מספר ג'יגולואים פעילים על חוויותיהם ורשמיהם ממקור הפרנסה הלא שגרתי הזה. התחקיר, המתייחס גם להבדלים בין זנות הנשים לזנות הגברים (היקף שירותי המין לנשים מצומצם יחסית), ועומד על הנסיבות והגורמים שהביאו את נערי הליווי לבחור במקצוע מבחירה ולא מכורח, חידד והעשיר את הקרקע בה פעלנו. כמובן שכמו שהסדרה לעתים מרחפת מעל הריאליזם כך גם הדמויות.

לאיזה מהדמויות שלכם הכי התחברתם? איזה מהדמויות הכי אהבתם? האם כתיבת הדמויות הנשיות הרגישה דומה מבחינתכם לכתיבת הדמויות הגבריות או שהרגשתם שהמאמץ להיכנס לראש של הדמויות הנשיות היה שונה?

אהבנו את הדמויות כולן באופן שווה, אם לא היינו מחוברים או אוהבים את אחת הדמויות היא הייתה מסיימת בפח המחזור של המחשב.

המסע אל הדמויות הנשיות היה מורכב יותר. היינו צריכים להכיר אותן ואת מניעיהן המרכזיים לעומק בטרם הכתיבה. כמובן שגם כאן נעזרנו בהיכרות עם דמויות הקרובות אלינו ועם התחקיר (חלק מהלקוחות שתוארו בסדרה למשל דומה ללקוחות שתיארו נערי הליווי), אבל בראש ובראשונה היינו צריכים למצוא את החיבור בשורשי נפשנו, כמו עם כל דמות, ועדיין מדובר בנשים שנכתבו על ידי גברים, מעולם לא הסתרנו זאת.

בסדרה עשרות דמויות נשים המאתגרות את תפיסות המין הקונבנציונליות. הנשים שמוצגות שונות זו מזו ומייצגות מגוון וריבוי. הן מפרקות את התכתיבים החברתיים המורים לנשים כיצד להתנהג בחדר המיטות ומחוצה לו, ביחסים הזוגיים והמשפחתיים. כל הנשים בסדרה הן חזקות, אדון לגורלן, ביניהן הלקוחות של נערי הליווי, כמו גם הדמויות הראשיות: חלי, אחותו המתבגרת של ג'וני (ג'וי ריגר) שהופכת למנהלת של עסק הליווי ובוחרת לנהל רומן עם קייס, בת זוגתו של איתמר (אוולין הגואל) שהחלה כלקוחה שלו, אילנית, אשתו של שימי (נועה קולר) המנהלת/ מסרסרת את בעלה והודיה (מלי לוי) הנלחמת לבדה על עתיד המטע המשפחתי.

ג'וני ואבירי הגליל עונה 1

הודיה (מלי לוי) והמטע. צילום: ירין גורן, באדיבות yes

 

איך אתם רואים את הסדרה בעיקר: כסיפור אהבה? כסיפור התבגרות? כסיפור של חברות? כבדיקת יחסי הכוחות במערכות יחסים בין נשים לגברים או כמשהו אחר? 

כסיפורו של ג'וני המקים עסק ליווי בגליל ההופך להצלחה מטאורית, סיפור המתחיל כחלום של חבורת גברים שמגשימים את החלומות שלהם ומסתיים בהתרסקות אל קרקע המציאות. אנו רואים  את ג'וני ואבירי הגליל כסיפור אגדה המתרחש בסביבה שהיא נטועה ברגל אחת בישראל היום, וברגל אחרת מרחפת אל עבר הפנטסטי. היה חשוב לנו להתייחס לאותו דיסוננס ומתח בין הפנטזיה למציאות בשלל ההיבטים של הבימוי, לעתים תוך תאונת דרכים חזיתית בין השניים, לעתים כהרמוניה והשלמה.

נהוג לחשוב על הגברים כמי שההפרדה בין מין לרגש מצויה אצלם יותר מאשר אצל נשים, הנחה שרואה את העיסוק הגברי בזנות כעיסוק בעייתי פחות מבחינה אישית, ובאותו אופן גם מאפשרת התנהלות שוביניסטית על פיה הגבר יכול לבגוד באישה ועדיין לאהוב אותה, ואילו האישה לא, ולכן בגידה של האישה היא עניין חמור יותר.

 לי היה נראה שהסדרה מסכימה עם  ההנחה הזו באופן כללי, בין היתר בשל העובדה שחלי מסרסרת באחיה ובקייס אהוב לבה באופן חופשי בלי לראות בזה בעיה אבל לא מצליחה בעצמה לשכב עם בחור שהיא לא אוהבת כי הלב שלה לא אתו, או בשל היחס של שימי כלפי האפשרות של בגידה של אשתו בו, מבלי לקלוט שמעשיו גם הם נחשבים בגידה בה. אתם מודעים לכך שזה מצטייר כך בסדרה? איך קו המחשבה הזה משתלב עם המסרים שרציתם להעביר בסדרה?

אנו מאמינים שהניתוק בין המין לרגש אכן מצוי בקרב המין הגברי, וכי הוא תוצאה של תפיסות בעייתיות של המושג "גבריות" . כפי שכתבנו למעלה, דרך סיפור האגדה, רצינו לבחון את ישראל של 2015, על המאצ'ואיזם והסקסיזם שבה, על האלימות שבה, על אובדן הסולידריות שבה. עניין אותנו לפרק ולהבין את "הגבריות" הישראלית המייצרת נתק מכל מה שמריח כנשי, אותן הבניות מאצ'ואיסטיות עמן גדלנו, ולערער על תפיסות החברתיות המגדירות מהו "גבר". תפיסות אלו, המצמצמות את מכלול תכונותיהם של הגברים ומאפשרות להם לגלם אך ורק את תפקיד הגבר ככובש, יצרו ניתוק בין הסקס לנשמה.

הגברים בסדרה בחרו בצורה כה קלילה למכור את גופם בגלל אותו ניתוק טרגי, אך באופן אירוני, דווקא במהלך עבודתם כנערי ליווי, הם יתחברו מחדש אל עצמיותם.

בסדרה התייחסנו לדימוי של המאצ'ו הישראלי ולמושג החברות הגברית, על נלעגותה וקסמה. הגברים בסדרה מוצאים עצמם בעולם בעל חוקים משתנים – "ג'וני, זה כבר לא משינה", אומר שימי לג'וני במסיבת הרווקות, לאחר שהתגלה לו ששיר הניינטיז הישראלי עליו התאמנו לרקוד לא נשמע ובמקומו עולה קולה של שאקירה.

ג'וני ואבירי הגליל

ג'וני (עוז זהבי) ולקוחות פוטנציאליים. צילום: רם שוויקי מתוך הסדרה

 

הזנות הגברית כפי שהיא מוצגת בפרקים הראשונים של הסדרה, מוצגת כזנות שמאוד מתעלמת מאלמנט הכפייה העצמית. כלומר הגברים שוכבים בתשלום עם נשים שנראה שלא היה מפריע להם לשכב אתן גם חינם (כך גם ג'וני בעצם מגיע למקצוע). גם כשהדבר משתנה במהלך העונה, עדיין רק בפרק האחרון ג'וני בעצם בוגד בעצמו בשעת סשן, וגם את זה הוא עושה מתוך סוג של נאמנות לאהובתו. אתם גם טענתם קודם שבאופן אירוני, דווקא העבודה בזנות היא זו שמחברת את הגיבורים לעצמיותם. כלומר סוג של גאולה דרך הביבים.

עם איזה מהטענות הבאות אתם מסכימים יותר?

א. הסדרה באה למחות כנגד תופעת הזנות שגם כשהיא נעשית ללא כפייה עצמית, ומבחירה, בסופו של דבר משלמים עליה מחירים בחיים האישיים (שימי). או

ב. הסדרה בעצם מוכרת את הזנות כאופציה אפשרית מאוד לפרנסה מתגמלת, שלא קשה לפרוש ממנה בכל עת ואפילו בעזרתה לזכות באהבת אמת (איתמר, ג'וני).

אנחנו רואים את המציאות שהצגת בסעיף א' כיותר רלוונטית לעולמה של הסדרה, המציגה את התנפצות הפנטזיה של ג'וני וחברותו, כאילו זנות היא אופציה לגיטימית, לרסיסים.

ג'וני נראה לי כאדם שלא ממש ברור לו עולם הערכים שלו, והוא בעיקר נסחף. איך אתם רואים אותו? האם אתם יודעים מה גרם לו למשל לפטר את קייס אחרי שהוא גילה על הרומן שלו עם אחותו (הגיל שלו, העיסוק שלו, המוצא שלו, או שכל התשובות נכונות?).

ג'וני רואה עצמו כגיבור, כאביר, שבחר להציל את משפחתו (חלי) ולחזור בדהרה אל אהובתו. כמובן שזוהי הונאה עצמית. דיאלוג מושתק פנימי שמנותק מהמציאות של חייו.

יעבור עוד זמן במהלך עלילת הסדרה עד שג'וני יפסיק לשטות בעצמו ובאחרים ויקבל אחריות מלאה על בחירותיו. בדרך  הוא יפגע בכל היקרים לו ויאבד את אמונתה של הודיה אהובת ליבו. רק בסיום העונה, לאחר שהשאיר מאחוריו אדמה חרבה, לאחר שהרס לחלי את הסיכוי לאהבה ולקח לה מבחינתה את הבית, לאחר שגרם לכל חבריו להיפגע אנושות ולאחר שגרם להודיה לראות אותו במערומיו, רק אז נראה שהוא מתעורר. הבחירה האחרונה שלו, להציל עבורה את המטע, היא אולי הבחירה היחידה ה"אבירית" באמת במהלך העונה.

ג'וני ואבירי הגליל עונה 1

הודיה שוטפת את ג'וני. צילום: רם שוויקי מתוך הסדרה

לגבי הפיטורין של קייס, מעורבות שם אותה הונאה עצמית – הוא מאמין כי כך הוא מגן על אחותו מבלי להבין כי הוא רומס את רוחה, בתוספת עם גזענות בסיסית שאולי הייתה שם תמיד (ומופיעה בסצנת הפיטורין) יחד עם פטרונות פטריארכלית, שגם כנראה הייתה שם תמיד.

ה"צידוק" של ג'וני לעיסוק בזנות היה הפחד מהמעבר של חלי לפנימייה. בסופו של דבר חלי עברה לפנימייה כשהיא כעסה על ג'וני על כך שפיטר את קייס, ולא נראתה כמי שרע לה שם במיוחד, ובכך רק התחזק הרושם שלי שהצידוק הזה היה מפוקפק מלכתחילה, אבל גם הרושם מהאנוכיות של חלי, שלא אכפת לה מה אחרים צריכים לעשות, כל עוד היא מקבלת מה שהיא רוצה. איך אתם רואים את חלי? כנערה מבולבלת בת 16 שצריכה הכוונה שג'וני אינו יכול לספק לה, או כמישהי שהתבגרה בגיל צעיר ויודעת היטב מה היא רוצה ואיך להשיג את זה?

חלי גדלה לבדה, ללא אב, שנפטר בתחילת הסדרה, ואם שמתה כשהייתה ילדה. האדם הקרוב אליה ביותר היה קייס. היא עצמאית ובוגרת לגילה, ומאידך, כתוצאה מהחלטתו חסרת האחריות של ג'וני, לערב אותה בעסקי הליווי, היא נחשפה למיניות בוטה המנותקת מרגש מגיל צעיר מבלי שתהיה לה יכולת לסנן ולבקר, מה שגם פגע בתפיסת המציאות שלה.

בהקשר ליחסים עם קייס, היא לא ראתה בהם פעולה פוליטית שתגדיר את המהות שלה והתעלמה מחומות ההפרדה בין קטגוריות שונות של זהות הנבנות סביבה. היא סירבה לסרס את עוצמות התשוקה ונאבקה על טוהר אהבתם, גם כאשר קייס עצמו איבד אמונה.

בסוף הסדרה ג'וני "מקריב" את עצמו וזוכה בנערה, הוא עזב את עסקי הזנות והיא נראית כמאוהבת בו עכשיו ומקבלת אותו כ"גיבור" שלה. האם לדעתכם גם אישה שהייתה עוסקת במקצוע, ו"מקריבה" את עצמה באופן דומה כדי להציל את אהוב לבה, הייתה זוכה מאותו הגבר שהיא הצילה ליחס של "גיבורה", או שהוא היה מרגיש שהוא זה שהציל אותה מעסקי הזנות?

לא הראנו באופן חד משמעי כאילו ג'וני זכה בהודיה. מבחינתנו, לאחר שהשמש עלתה, כאשר ג'וני פוקח עיניו ורואה את הודיה מביטה בו, עדיין קיימת האפשרות (הסבירה) כי הודיה תחזור אל ניר והחלום יתפייד אל המציאות.

אני  מודה שמכל האספקטים של הסדרה הכי אהבתי את הפסקול. הבחירה ב"שיר סיום"  לסיום הפרק הלפני אחרון בסדרה למשל הייתה מעולה בעיניי,  עד כמה הייתם מעורבים בבחירת השירים ששובצו בפרקי הסדרה?

[דני]: אני הייתי מעורב בתהליך העבודה על המוזיקה, עם רן שם טוב, המוזיקאי, ועל הבחירות המוזיקליות, יחד עם יובל סמו, עורך הפסקול.

את שיר הסיום של ניל יאנג בחרתי אני. השיר מופיע גם בגרסה החשמלית שלו, כאשר ג'וני נכנס לרכב.

בפסקול עצמו רציתי לשמור את התחושה של ניסיון של הגברים לעצור את גלגלי הזמן ונראה שחלק גדול מהשירים מגיעים מאוסף הדיסקים הפרטי של ג'וני ושימי, שנצרב אי שם בסוף שנות התשעים, כשהיו עוד בתיכון.

המוזיקה  אף היא ממסגרת את העלילה ומשמשת כמספר על, כל יודע, שלא מתבייש לעמוד גם בקדמת הבמה. בחרתי בבלוז רוק מחוספס, עם פיל מעט מיושן, בכדי להוסיף לתחושה המסוגננת, לעיתים כמו מערבונית, בה מסתובב ג'וני בגליל שהוא גם בישראל היום וגם יכול להיות עיירה אמריקאית שכוחת אל שנמצאת במעמקי תודעתו.

ושאלה אחרונה: זו הסדרה הראשונה שיצרתם לטלוויזיה, איך הייתה חוויית הצפייה בסדרה שלכם בטלוויזיה? האם אתם מרוצים מהתוצאה? האם הייתם משנים משהו?

אנחנו גאים בתוצאה.

כל פרקי הסדרה "ג'וני ואבירי הגליל" ניתנים לצפייה ב- yes VOD

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.