גבינה במלכודת, פרקים 3-4: מי הזיז את הגבינה שלי?


דיון בשאלה עד כמה משפיעות הבחירות שלנו על האופן שבו אחרים מתנהגים אלינו על פי פרקים 3-4 בסדרה "גבינה במלכודת"

אחד הדברים הראשונים שספרי עזרה עצמית והתפתחות אישית מדגישים הוא שאי אפשר לשלוט בהתנהגות וברצונות של אנשים אחרים, אנחנו יכולים רק לנסות ולשלוט באופן שבו אנחנו מתנהגים, וגם זה לא תמיד בהצלחה.

הורים או חברים שתלטניים המנסים לשלוט בילדיהם או בבני זוגם, ולגרום להם לעשות כרצונם, נתפסים בדרך כלל כמנהלים קרב מתיש ולא בריא. נכון שיש מסגרות שבהן ברור מי הבוס ומי תחתיו ונדרשת מידת ציות מסוימת, אך גם במסגרות כאלה, תמיד יש גבול ליכולת של “השליט” לשלוט ב”נתיניו”. עד כמה מורה יכול לשלוט בהתנהגות תלמידיו? עד כמה מפקד אחראי להתנהגות חייליו? עד כמה מנהל מפעל אחראי להתנהגות עובדיו? ואם ברור שאי אפשר להיות אחראים לחלוטין להתנהגות של אחרים גם עבור אנשים שניתן להם כוח שאותו הם יכולים להפעיל על אלה שמתחתיהם, האם אפשר לבוא בטענות למי שלא מצליח לגרום לאנשים שנמצאים בעמדה שווה לו לשתף אתו פעולה?

הונג סול. קרדיט tvN

במהלך הפרק השלישי של הסדרה “גבינה במלכודת” מחולקים בני כיתתה של הונג סול בלימודי מנהל עסקים לצוותים של ארבעה, כשעל כל צוות מוטל להכין מצגת בנושא מסוים הקשור לכלכלה. וכל הצוותים מוזהרים על ידי פרופסור קאנג שעבודת הצוות היא הדבר החשוב ביותר בנוגע לעבודה שהיא מטילה עליהם. היא מזהירה אותם שהיא לא תסבול פרזיטיות בעבודה. לחוסר מזלה של הונג סול הצוות שהיא שויכה אליו כולל שלושה סטודנטים שחוש האחריות מהם והלאה, כשבראשם סאנג צ’ול שחוסר הצלחתו בשנה הקודמת הביא אותו לחזור שנית על הקורס, ועכשיו הוא חושב לרכוב על ההשקעה של הונג סול אל עבר ציון המאה המיוחל בזמן שהוא מבלה בשתייה עם חברים, שתי הבנות האחרות בצוות של סול אולי היו מתנהגות אחרת, אלמלא היו רואות את התנהגותו ומחליטות ללמוד דווקא ממנה.

הונג סול נראית מאוד מסכנה לאורך כל הפרק, כשהיא רודפת אחרי סאנג צ’ול המבריז ממפגש ומוצאת אותו עסוק בשתייה, היא אפילו מסכימה לשתות יחד אתו כמה כוסות כדי שבתמורה ישוב למפגשים שלהם וישתף פעולה, אך הדבר היחיד שיוצא לה מזה הוא כמעט רייפ דייט של אחד מהבחורים בחבורה השתיינית. בהמשך כשהיא מגלה שכל הצוות שלה מתעלם מהמסרונים שהיא שולחת אליהם בנוגע לעבודה, אבל כולם זמינים בדף הפייסבוק שלהם, וזו רק היא שהם מתעלמים ממנה ומההודעות שלה, היא לרגע כמעט מתייאשת ואז אוספת כוחות ומסיימת את העבודה של כולם לבדה, על חשבון שעות השינה שלה. לכאורה רגע קלאסי של: “אתה לא יכול לשנות את האחרים, כל מה שאתה יכול זה רק לשנות את עצמך”.

לכיתה היא מגיעה כמה דקות לפני השיעור ומספיקה רק לחלק לצוות שלה, את החלק שלהם במצגת להקראה. אולם מכיוון שלאיש מחברי הצוות שלה מלבדה אין מושג על מה העבודה, זה לוקח לפרופ’ קאנג פחות משתי דקות כדי להבין שהונג סול היא היחידה שעבדה ולתת לכל חברי הצוות כציון קבוצתי משותף את הציון 60. ציון שהורס להונג סול את הממוצע ומונע ממנה קבלת מלגה שהיא בנתה עליה כדי להמשיך את לימודיה.

גבינה במלכודת
סול והצוות שלה בזמן הצגת המצגת. קרדיט tvN

כשהונג סול מבקשת מפרופ’ קאנג שתתחשב בה, כי אחרי הכול היא זו שעשתה את העבודה פרופ’ קאנג מסרבת בטענה שהונג סול ויתרה על חברי הצוות שלה בקלות רבה מדי. שזה היה לה נוח מדי.

אני מודה שריחמתי על הונג סול באותה סיטואציה, על כך שהיא עבדה קשה יותר מהאחרים ובסופו של דבר הגיעה למקום שבו המשך לימודיה מוטל בספק. אולם יחד עם זאת חשבתי לעצמי שמבחינות רבות הפרופ’ לימדה אותה שיעור שהוא חשוב לא פחות מכל מה שהיא למדה דרך המצגת. אדם שלומד מנהל עסקים, אדם שרוצה לנהל צוותים, לא יכול כדרך התנהלות לעשות את העבודה במקום הצוות שלו. לפרזיטים קל להריח אנשים שהעבודה חשובה להם יותר, ולהפיל אותה עליהם, ואם היא תתחיל לנהל איזשהו עסק עם דרך התנהלות שבה היא תעשה את העבודה שהאחרים מתחמקים ממנה, סופה או לסגור את העסק בהפסדים כמו אביה, או לכלות את כוחותיה.

אבל מעניין אפילו יותר לבדוק את הטענה של פרופ’ קאנג על כך שהונג סול ויתרה על חברי הצוות שלה בקלות רבה מדי, הטענה שאותה היה להונג סול הכי קשה להבין, מה היא עשתה לא בסדר? כשהיא שלחה מסרונים התעלמו ממנה, כשהיא רדפה אחרי סאנג צ’ול, לא היה בכוחה לגרום לו לחזור למפגשים שלהם. האם היא הייתה יכולה לעשות משהו אחרת? אולי מה שהיא צריכה פשוט להבין מזה זה שאם מנהל עסקים דורש את היכולת לגרום לאנשים לעבוד אתך בשיתוף פעולה אין לה את היכולת הזו, וזה לא התחום שהיא צריכה להיות בו.

אנחנו רואים בתחילת פרק הרביעי שלהונג סול אכן אין תשובה ברורה לשאלה מדוע היא בחרה ללמוד מנהל עסקים דווקא, ושהיא גם לא בטוחה שזה מה שהיא רוצה ללמוד. אבל מעבר לכך בפרק הרביעי אנחנו רואים גם כמה דוגמאות קטנות לכך, שהאופן שבו אנחנו מתנהגים משפיע על האופן שבו מתנהגים אלינו. זה מתחיל דווקא בעצה שסול נותנת לבק אין-הו שלא מצליח למצוא עבודה, שאם ברצונו לעבור את הראיונות שהוא מגיע אליהם עליו להחליף את סגנון הלבוש שלו. עצה שאחרי שהוא מקבל אותה ונשמע לה, הוא אכן מתקבל לעבודה. זה ממשיך עם דבריו של אין-הו לסול כשהיא משתפת אותו בקשיים שלה בעבודתה המשרדית ובכך שאחד מהעובדים שם מתעמר בה:  

אז מה, את תמיד סופגת את זה? זה נראה שהחיים שלך מאוד מתסכלים, את תמיד אומרת ‘לא, זה בסדר’, ו’כן, אני מבינה’, ו-‘אני אעבוד קשה’, נכון? אם תמשיכי לחיות כך, את תסבלי כל חייך.

סול ואין-הו. קרדיט tvN

לעצתו של אין-הו שהיא יותר מפורטת, סול דווקא מצליחה להישמע למחרת בעבודתה, וכשהיא מסרבת לעשות את מה שמטילים עליה, בטענה שאיש לא יכול לעשות כל כך הרבה ביום אחד, זה אכן גורם לעוזר ההוראה שהטיל עליה את המשימה הבלתי אפשרית להתחיל להתפתל, במיוחד שכשהיא משמיעה את קולה, יתר האנשים במשרד תומכים בה (וזה כמובן גם לא מזיק שבדיוק החבר העשיר שלה נכנס לבקר).

הדוגמה הזו, רק מחדדת את המסר שפרופ’ קאנג ניסתה להעביר לה בפרק השלישי בעיניי, שאסור לה לקחת על עצמה עבודה של אחרים, אפילו אם הם לא רוצים לעשות זאת, ואפילו אם היא חושבת שהיא יכולה לעשות זאת לבדה טוב יותר מכולם ביחד. וכן, אני מאמינה שכמו שכשסול הבינה שאם היא לא תדע לעמוד על שלה במשרד היא תהיה היחידה שתסבול מזה, והתחילה לשנות את התנהגותה, כך אם היא הייתה יודעת שזה לא ישתלם לה בשום צורה שהיא לעשות את העבודה במקום יתר חברי הצוות שלה, היא הייתה גם עומדת על שלה מולם טוב יותר, ולכן אני חושבת שהעובדה שפרופ’ קאנג סירבה להעלות לה ציון, ונתנה לה את אותו ציון נמוך שהיא נתנה לכולם הוא המתנה הכי גדולה שהיא יכלה לתת לה להמשך חייה.

אפשר לומר שנכון לפרק הרביעי סול עדיין לא הבינה במלואו את השיעור שפרופ’ קאנג ניסתה להעביר לה, אבל אני מקווה בעקבות הצעדים הקטנים שהיא עושה בפרקים הבאים שהיא תצליח להבין אותו לבסוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.