בשבילה גיבורים עפים


מה היה בספר "בשבילה גיבורים עפים" שהילך קסם על זלפה, מה דעתה על הסדרה שנעשתה בהשראת הספר, ומה קרה בפגישה בינה לבין מחבר הספר "אמיר גוטפרוינד בשנת 2014?

את “בשבילה גיבורים עפים” קיבלתי מחבר ליום הולדתי אי אז בשלהי 2008. הספר היה אז טרי מהדפוס, ואמיר גוטפרוינד, המחבר, היה דמות עלומה מבחינתי.

כבר בשורות הראשונות נכבשתי בקסמו של הספר הזה, כ-700 עמודים נקראו בשקיקה, ובכל ‘שבוע ספר’ קניתי כמה עותקים כדי לחלק לחברים. כי  כזו אני, כשאני נהנית, אני רוצה שכולם ייהנו.

בעיניי, “בשבילה גיבורים עפים” הוא אחד הספרים הכי מצחיקים ורציניים ושזורים בחיי הארץ הזאת-שקראתי.  גוטפרוינד הצליח ללכוד בו את מהות הישראליות, בתיאור התבגרותם של ארבעה ילדים בשכונה חיפאית, ושלל הדמויות המקיפות אותם. הוא מתאר ברגישות, בהומור ובחמלה את קרובי המשפחה המשונים של החברים שלהם ושלנו. את השכנים ניצולי השואה והשכנים בני עדות המזרח, ומוכיח שבשיכון בו הפרטיות רעועה כל כך,  אפשר  לראות את השוני של האחרים, ועדיין להרגיש אצלם בבית.

"בשבילה גיבורים עפים" צילום הכריכה

[אזהרה: מכאן ועד לתמונה הבאה ספוילרים כלליים לסוף הספר]

לקראת סוף הספר, אחרי שנפרשים בפנינו קורותיהם של החברים, דרך עיניו של אריק המספר, כשאריק כבר כמעט בן 40, מגיע בני, חבר הילדות שלו ומבקש סיוע. אחותו, מיכלי,  נקלעה לכת כלשהי בשיקגו.  יורם, שמתגורר בשיקאגו ראה אותה באקראי ודיווח.

חברי הילדות מהשיכון בחיפה מתאחדים אחרי שנות פירוד ארוכות, ונוסעים לשיקגו, להציל את מיכל  אבאדי- מכת  שמסתבר שמי ששולט בה הוא ישראלי לשעבר עם תסמונת פוסט טראומתית ממלחמת יום כיפור.

אריק היפה, גדעון שעבר אינסוף מסלולים בחייו, בני, עו”ד משמין ומבוסס עם אג’נדה פוליטית על היחס המשפיל לבני עדות המזרח,  ויורם, הנער הבעייתי שעם הגעתו לשיכון הפך למנהיג החבורה הלא מעורער, מארגנים מבצע הצלה.  וגם נסים אבאדי. אחיהם הגדול והמוגבל שכלית של מיכל ובני- מצטרף אליהם.

מבצע ההצלה, שמתרחש ב-67 העמודים האחרונים של 667 עמודי הספר, היווה את ההשראה לסדרה הנהדרת “בשבילה גיבורים עפים”. 

בספר המבצע הזה לא ממש הרואי.  ויש בו הרבה מהגיחוך בעצם (כי בסופו של יום פיצה ונסים אבאדי מצילים את המצב…)

אירועי הספר המתרחשים בין 1968 ל-1995, מתארים  את המדינה שאחרי הניצחון של ששת הימים, שעדיין משתאה על כך שב-73 לא מנפיקים אלבומי ניצחון, ומספרים על המלחמות שלנו שמשאירות חללים וקרבנות רבים – לא תמיד גלויים לעין.

עלילת הדרמה המשודרת בימים אלה בשידורי קשת בימי ראשון מתחילה בתקופה מאוחרת הרבה יותר.

הכת שממנה צריך להציל את אחותו של אחד מהחבורה, ממוקמת לא בשיקגו של ארה”ב אלא בג’ונגלים של קולומביה, והחברים לא גדלו יחד בשיכון חיפאי ישראלי סטנדרטי, אלא נפגשו בצבא – כור ההיתוך של החברה הישראלית – שחיבר יחדיו דתי לאומי, אשכנזי מלייאן מהרצליה, נער שוליים ובן יחיד לאימא תומכת.

היות והעלילה הטלוויזיונית לא ממש מזכירה את העלילה הספרותית,  ושמות הגיבורים ואופיים שונו – קשה  למצוא בדמויות הראשיות הקבלה ממשית לאריק, גדעון, בני ויורם, גיבורי הספר.

בנדה, הימלר,  אביב ודובי- הם דמויות אחרות לגמרי. שחוות מסלולי חיים אחרים. לא ברור לי למה דווקא הדמויות הללו נכתבו בהשראת הדמויות המקוריות, אך אין ספק שגם הסדרה, כמו הספר של גוטפרוינד מביאה משהו מישראל. תמצית של הקסם והיופי שבחברות ובלכידות ובדאגה ההדדית, ההומור והנטייה לסמוך על המזל, (שאכן, נחלץ לסייע פעם אחרי פעם) יחד עם  העוקצנות והכעס והמרירות והעצב על המחיר שגובים החיים פה מאנשים צעירים שנלחמים על הארץ הזאת.

אמיר גוטפורוינד, פברואר 2013, צילום: מוטי קיקיון, By Nettamir [CC BY-SA 3.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], from Wikimedia Commons

זוכרים שחילקתי את הספר לאנשים כי רציתי שייהנו? ובכן, הם אכן נהנו- אבל הדעות לגבי סוף הספר היו חלוקות מאד. חלק גדול מהקוראים תיעבו את הסיומת של הספר.

וכן, מסתבר שכ-70 העמודים האחרונים שמהווים את ההשראה לסדרה הנוכחית “בשבילה גיבורים עפים”-  הם העמודים השנויים ביותר במחלוקת.

 

בשנת 2014, ערב יום השואה, הגעתי להרצאה שהעביר אמיר גוטפרוינד ז”ל במקום העבודה שלי. (הוא גם בן לניצולים, וגם מחבר הספר המופתי “שואה שלנו”- כך שבימי שואה היה מרצה מבוקש.) הגעתי מוקדם, וגם הוא, והזדמן לי- למזלי- לשוחח איתו שיחה ארוכה ואישית, בין היתר דיברנו גם על הספר וסופו.

אמרתי לאמיר באותו מפגש שהיו שאהבו את הספר עד העמודים האחרונים ממש- והיו שראו בהם קלקול של כל מה שהיה שם קודם. והוא חייך: “כן, יש את מפלגת אוהבי הסוף- ואת מפלגת השונאים…”

שאלתי אותו אז על אירועים שהתרחשו במציאות ונכללו בספר, כמו סיפורו של דני כ”ץ ז”ל, הנער החיפאי שנחטף ונרצח. הוא סיפר לי שהיה בן כתתה של אחותו של דני, והיא מאד התרגשה שהכניס זאת לספרו. התרגשה שזוכרים.

 

כי “מי שמת עוד חי בך, אף פעם לא עוזב אותך…” והספר, כמו החיים של כל אחת מהדמויות בסדרה מתכתב עם הרעיון הזה. הרי ברור שהחיים של כולם היו נראים אחרת, לולא המלחמה ההיא. לולא אבדן כזה או אחר.

 

וגם אמיר היקר כבר איננו. ב 2015 נפטר אחרי מלחמה בסרטן. בן 52 בלבד.

 קולו -הייחודי כל כך בספרות הישראלית- נדם. את כל ספריו שפורסמו קראתי- ועדיין  “בשבילה גיבורים עפים” מנצח בתחרות הספר האהוב עלי.  ואולי, עיקר יופייה של הסדרה היום, בעיניי, היא העובדה שהיא עושה חסד עם הסוף של “בשבילה גיבורים עפים”, שכל כך הרבה היו במפלגת אלה “שלא אהבו אותו.”

אמיר עצמו, כפי שאמר לי באותה שיחה, היה שלם מאד עם הסוף שבחר. הוא גם לא קרא ביקורות. “כי כשכותבים דברים טובים זה גורם לך לחשוב את עצמך- וכשכותבים שלילי- זה יכול לערער אותך, אז עדיף לי לא לקרוא כלום, ולהיות שלם עם מה שכתבתי” אמר לי.

 

אז יסלחו לי יוצרי הסדרה  ושחקניה (המצוינים באמת,  אחד אחד…)- אבל עבורי “בשבילה גיבורים עפים” הוא קודם כול, הספר של אמיר גוטפרוינד.  יהי זכרו ברוך. 

 

מימין לשמאל: צילום כריכת הספר, אמיר גוטפרוינד צילום מוטי קיקיון, פוסטר הסדרה צילום יח"ץ מתוך דף הפייסבוק הרשמי של הסדר

אולי יעניין אתכם

אן עם הצמות, נטפליקס

האסופית – הלך הפלא נשארה הילדה

האם העיבוד של נטפליקס לספר הילדים הידוע “האסופית” עושה צדק עם המקור הספרותי האהוב? והאם הקסם של אן שרלי ואבונלי עדיין עובד גם בגרסה החדשה?

הרמון עונה 1, https://www.facebook.com/harmon.reshet/photos/a.1832818243408613.1073741826.1832817313408706/1832984063392031/?type=3&theater

חיה ותן לחיות בכת?

על האופן שבו הסדרה ‘הרמון’ מציגה מנגנון מניפולטיבי של כת פוגענית המנצל את זכויות הפרט לתועלתו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.