אמנות או חרמנות


הסערות האחרונות בעניין סצנות האונס בסרטים "הטנגו האחרון בפריז" ו"מלכת הכביש", גרמו לאורלי להיזכר בכמה סצנות מטרידות בתכניות ריאליטי בכלל וב"בוליווד" בפרט

אחד הדברים המשאירים את בני האדם חשופים ופגיעים, הוא חוסר היכולת להגדיר את עצמם ואת זולתם בסיטואציה. סיטואציות שבהן אנשים נאלצים להיות חברים ומתחרים כאחד למשל, הן סיטואציות שבהן אדם יכול להיות פגיע מאוד אם מצפים ממנו לנהוג כחבר בה בשעה שנוהגים בו כמתחרה בלבד. הצורך להבין איזה כובע כדאי ללבוש בסיטואציה, יכול להיות מאוד מבלבל במיוחד בחברת אנשים שנוח להם להחליף כובע במהירות כזו שבה אינך מספיק לעשות את הסוויץ' בראשך ולנהוג בהם בהתאם.

סיטואציות של הטרדה מינית הן לא פעם סיטואציות כאלה, שבהן ברור שאם האדם היה תופס את המטריד אותו מראש כמטרידן, היה לו קל יחסית לתת לו שתי סטירות, נניח, ולהעמיד אותו במקומו, אולם בדרך כלל הסיטואציה מסתבכת כשהמוטרד רואה את המטריד כדמות בעלת הילה חיובית, כגון בוס, סמכות רפואית, ידיד וכדומה, ואז קשה לו להתמודד עם הסיטואציה ולהבין מתי האדם החליף את כובעו והפך למטרידן.

לשחקני תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע יש לפחות שני כובעים בו זמנית כאשר הם משחקים: הדמות שהם מגלמים, ובני האדם שהם עצמם. אפשר להניח שכחלק מדרישות המקצוע של השחקנים יש ביכולתם להבדיל ולשים גבול בינם לבין הדמות שהם משחקים. אבל מה קורה כאשר מישהו משנה את התסריט הכתוב ומפתיע אותם? עד כמה ההתנהגות שהם יפגינו תהיה התגובה האמיתית שלהם, ועד כמה היא תהיה התגובה האמיתית של הדמות?

שני מקרים כאלה של הפתעות מגונות עלו לכותרות לאחרונה, האחד מצילומי הסרט "הטנגו האחרון בפריז" והשני מצילומי הסרט "מלכת הכביש".

הבמאי ברנרדו ברטולוצ'י הודה כי במהלך צילום סצנת האונס בסרט "הטנגו האחרון בפריז" הוא הפתיע את השחקנית מריה שניידר בשימוש הלא מתוכנן שנעשה בחמאה בסצנה.

"אני עדיין מרגיש אשם על כך. אני מרגיש אשם אבל אני לא מתחרט… כדי להשיג משהו אני חושב שאתה צריך להיות משוחרר לגמרי. לא רציתי שמריה תשחק את ההשפלה ואת הזעם שלה, רציתי שמריה תרגיש אותם."

אכן, השחקנית מריה שניידר טענה במשך שנים רבות כי היא, ולא הדמות שהיא מגלמת, הרגישה את ההשפלה הזו.

הטנגו האחרון בפריז. באדיבות YES
מריה שניידר ומרלון ברנדו ב"טנגו האחרון בפריז". © 1972 METRO-GOLDWYN-MAYER STUDIOS INC. באדיבות yes

באופן דומה הודה גם אריה מוסקונה כי בצילומי הסרט "מלכת הכביש", הורה להם הבמאי מנחם גולן לפגוע בגילה אלמגור במהלך סצנת האונס הקבוצתי באופן שלא היה מתוכנן וכתוב בתסריט.

גילה אלמגור צוטטה כאומרת:

"הוא באמת נתן להם דרור לעשות בי מה שהדמיון הברוטאלי רק גורר אותם, ופתאום מנחם צועק 'קאט'. וכעסתי עליו שהוא צעק 'קאט', כי ידעתי שיותר אני לא אעשה את הסצנה הזאת, שזה חד פעמי. הפוסט-אונס היה שחודשיים הייתי קונה מברשות לגוף, והייתי נכנסת למקלחת ומקרצפת את הגוף עד זוב דם".

מדבריה של גילה אלמגור אפשר להבין שהיא הייתה קרועה בין המחשבה שלה שהיא שחקנית מקצועית, וזה כביכול לטובת הסצנה שהצילום יימשך, לבין התחושות שלה כאדם שנפגע באופן אישי. הגוף שלה הודה שצילום הסצנה באופן הזה פוגע בה אישית ולא בדמות שהיא מגלמת.

שני המקרים הללו גרמו לי לתהות מה פשר הרצון הזה בתגובה אמיתית כביכול, ואיך יכול במאי לראות בגרירת תגובה אמיתית משחקן מעשה אמנות נחשב יותר, ולא ירידה לדרגה של סרט מתיחות או תכנית ריאליטי, שבהם מראש מה שחשוב הוא להוציא תגובות אמיתיות מהמשתתפים?

אם כבר הזכרנו תכניות ריאליטי, שבהן הגבולות מראש מטושטשים, הסיבה שבשלה הבאתי את כל ההקדמה הזו, היא כי כבר יצא לי לראות בתכניות ריאליטי מעשים שבעיניי כצופה גבלו בהטרדה מינית כלפי המשתתפים, מבלי שאיש יגיד שנחצה כאן קו, כאילו אם אנשים הסכימו להשתתף בתכנית, הם הסכימו לכל סוג של התעללות שיעבירו אותם מראש, ואין להם זכות או סיבה להתלונן.

בעונה הרביעית של "המרוץ למיליון" למשל, התבקשו המתמודדים באחת המשימות להשתתף כביכול בצילומי טלנובלה. היה עליהם ללמוד את התסריט ולבצע אותו, מבלי לדעת שבמהלך צילום הסצנה הקצרה שלהם בהשתתפות השחקנים המקומיים, אלו האחרונים יפתיעו אותם במיני הפתעות לא צפויות כגון סטירות, השפרצת מים והדבקת נשיקה לא צפויה, ועליהם להצליח להמשיך לבצע את התסריט כמתוכנן ולא להתבלבל.  חשבתי לעצמי שיש משהו לא הוגן בעניין, ויתרה מכך, הדבקת הנשיקה גובלת בהטרדה מינית, שכן הגם שזו לא הייתה בדיוק נשיקה מלאת תשוקה או בדומה לכך, זהו מסוג העניינים שאנשים חייבים לתת להם את הסכמתם מראש. אומנם הנשיקה ניתנה בעיקר לבנים והמחשבה המקובלת היא שיש לא מעט בנים שלא יחושו מוטרדים מכך כל עיקר, אך חלקם היו אנשים נשואים, וזה לכל הפחות חוסר התחשבות באישה היושבת בבית ורואה את בעלה מקבל נשיקות מזרות, היא הרי לא התחתנה עם שחקן שזה חלק מהמקצוע שלו.

אבל למה לעשות עניין מנשיקה? כי זה בדיוק העניין, נשיקה יכולה להיראות כלא ביג דיל, אבל חוסר הכבוד לגבולות של האחר, מתחיל תמיד מדברים שאפשר לומר עליהם, "אבל מה כבר קרה?". לכן חשוב מאוד בעיניי, בעניינים הנוגעים למגע ולמיניות, לתת לאדם את הבחירה להחליט אם זה מגע שהוא מסכים לו ומעוניין בו, ולא להפתיע אותו בו במסגרת שבה חלק ממנו נפגע באופן אמיתי, אבל חלק ממנו מנוע מלהגיב באופן אמיתי כיוון שהוא אמור להיות עכשיו גם מישהו אחר, או כי יש עיניים שמסתכלות עליו.

הקטע הבא לקוח מסדרת הריאליטי "בוליווד", שבמסגרתה נסעו כמה שחקנים, זמרים וידוענים להודו כדי להתחרות על חוזה שקר כלשהו בבוליווד.

בקטע ניתן לראות כי שתיים מהמשתתפות בתכנית, בנות הדוד בת אל ומעיין, יוצאות "המרוץ למיליון 3", עושות עניין מנשיקה על הלחי שניתנת לבת אל במהלך צילומי קליפ של סצנת מלודרמה כלשהי. "בת אל כבר לא תמימה" אומרת מעיין בהגזמה מודעת, ואני מודה שבצפייה הראשונה שלי בתכנית, התפלאתי קצת על העניין שמעיין עושה, וחשבתי שכל האמירות בו הן סוג של בדיחה. כיוון שלמרות שמעיין ובת אל הגדירו את עצמן מסורתיות, ושמרו תמיד על מידה מסוימת של צניעות, שמירת הנגיעה שלהן לא הייתה מוחלטת.

אבל אחרי שהתפרסמו הידיעות על "הטנגו האחרון בפריז" ועל "מלכת הכביש", ניסיתי למצוא איזה קטע אחר ביוטיוב מהתכנית "בוליווד", קטע שלהבנתי היה ניתן לפרש אותו כהטרדה מינית של הבמאי ההודי כלפי מעיין. אך יותר מההטרדה שלו, מה שהטריד אותי היה היחס של שאר המשתתפים בתכנית שגיבו את הבמאי ולא את מעיין, ובכלל לא  קלטו שיש משהו בעייתי בדרישה ממעיין שתנהג באופן שהיא מרגישה לא בנוח אתו, והתייחסו אל הסירוב שלה כאל סירוב של דיווה מפונקת ולא מקצועית, או כמו שהבמאי ההודי הואיל לומר למעיין, שהיא תתקשה למצוא עבודה בתעשייה אם היא תמשיך להתנהג כך. באותו מקרה לא היה ברור לי ממה ששודר האם מעיין הופתעה ממה שנדרש ממנה בזמן צילומי הקליפ ולכן סירבה, או שהיא הסכימה מראש ושינתה את דעתה בזמן אמת, דבר שבהחלט משנה את שיפוט המצב. אך מכיוון שהקטע לא הועלה לערוץ של yestv, לא הצלחתי למצוא אותו ברשת. מה שכן מצאתי בחיפושיי באותו ערוץ זה את הקטע הבא, שלא שודר בסדרה במקור, אבל שופך אור חדש לחלוטין על סצנת "בת אל כבר לא תמימה".

כפי שאפשר לראות בקטע הזה, בת אל שנשאלת בזמן חזרות לצילומי הסצנה על ידי הבמאי ההודי, האם הוא יוכל לנשק אותה כחלק מהקטע, משיבה בשלילה, ואז מתחיל ויכוח ובו בת אל, שאינה שחקנית במקור, נדרשת על ידי הבמאי וגלית גיאת לאמץ את זהותה כשחקנית ולהסכים לנשיקה, בעוד שמעיין דורשת ממנה לזכור שהיא דתייה ושזה אסור. מדבריה של בת אל נראה שהדבר שהיא מתקשה בו הוא להבדיל בין מי שהיא כאדם, לבין הדמות שהיא מגלמת כ"שחקנית". בת אל לא באמת מרגישה שחקנית, וברור לה שכאדם היא לא מעוניינת בנשיקה מאותו במאי, כל ההתנגדויות שלה בשיחת העדות למצלמה, הן מהסוג האישי, היא לא מעוניינת בו, ולכן לא מעוניינת שינשק אותה. נראה שבזמן הדיון שמתקיים, הדת עוזרת לבת אל, לעמוד על שלה, ושהיא משתמשת באיסור ההלכתי כדי להימנע ממצב שהיא באופן אישי לא מעוניינת להיות בו בכלל.

העניין הוא שלמרות שבסוף הקטע הזה, שלא שודר בסדרה מסיבות עריכה כלשהן, הבמאי מסכים שלא לנשק אותה, בסופו של דבר, כמו שאפשר היה לראות בקליפ הקודם, הוא כן מנשק אותה בזמן אמת, כשאין לה כבר הרבה אפשרויות בריחה וכל המצלמות עליה. אני לא יודעת האם בין שני הקליפים הללו הושגה איזושהי הסכמה לנשיקה שלא ידוע לצופים עליה, אני מקווה שכן, אם כי מהתגובה הכועסת והמגוננת של מעיין בזמן אמת, יש לי תחושה שכנראה שלא. ופתאום אני כבר לא מתפלאת שהיא עשתה מזה סיפור אחר כך.

בת אל ומעיין מתוך הסדרה "בוליווד". צילום : ערן כהן, באדיבות yes

מבחינתי, הסיפור הזה של בת אל, שאולי נראה קטן וטריוויאלי, ממחיש את הפגיעות שבמצבם של שחקנים ומשתתפים בריאליטי, שנמצאים בשטח אפור שהוא כר פורה לניצול ולחציית גבולות. אולי כל העולם הינו במה וכולנו שחקנים, אבל גם במשחק יש לשמור על כללים והגינות וכבוד לגבולות של המשתתפים בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.