אם כבר מדברים… – מדור קטנות שהצטברו


אנקדוטות, חידות, שירים ותותחים

מה אתם יותר אוהבים? כששותלים בסדרות רמזים מכוונים לסדרות אחרות, או שבצירוף מקרים,  המתרחש בסדרה אחת מתכתב עם מה שקרה בסדרה אחרת? את השאלה הזו שאלתי את עצמי אחרי הפרק השלישי של “המנצח”, שבו אומרת אחת הדמויות כשהיא מביטה בתמונה של גיל (דולב מסיקה), אחד המשתתפים בחבורת הזמר: “איזה אף יהודי יש לו, אני מתה על זה, באמת, תחשבי כמה יפה הוא ייראה אם הוא יחזור בתשובה בכובע וזקן כזה יפה של חבדניקים”, וזה מצחיק כיוון שלא קשה לדמיין את דולב מסיקה כך, לאחר ששיחק חסיד ויז’ניץ בסדרה “כיפת ברזל”. אבל גם לא קשה להניח שהמשפט הזה הוכנס לפרק במכוון, כדי לרמוז לכך. מה שהביא אותי למסקנה שעם כל הכבוד לקריצה המודעת, זה הרבה יותר משעשע, כשזה דווקא לא מכוון, ולכן הצחיק אותי הרבה יותר לראות איך בפרק הראשון של הסדרה, בטקס הקבורה של מר באומבך, המנצח הקודם של חבורת הזמר, הם קברו גם את האורגן שלו, מה שישר הזכיר לי את הסדרה “מייקל”, שבה לאורך כל העונה, דובי, הדוד של מייקל ז”ל, מנסה בחוסר הצלחה להיפטר מהאורגן שקנו למייקל בחייו. אך האורגן תמיד מוצא את דרכו חזרה אליהם לבית. ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי שאולי שיטת “המנצח” הייתה יעילה יותר עבורו.

 

אם כבר מדברים על הסדרה “מייקל”, אז לרגל סיום השידור השבועי של העונה הראשונה בשבוע שעבר, העלו ל- VOD של yes  את הפרק “מייקל – ירד בעריכה”

הקטע “דובי מחפש אישה”, הוא הקטע היחידי בפרק הספיישל הזה שחשבתי לעצמי שאני מבינה לחלוטין למה הוא ירד בעריכה, בגלל האופן שבו הוא מסיט את הפוקוס מהכיוון אליו הם רצו לקחת את המשך עלילת הפרק ממנו נחתך, אבל אני שמחה שהחליטו להקרין אותו בכל זאת במסגרת הספיישל, כי הוא כל כך משעשע, שכדאי לצפות בו בלי שום קשר לכלום.

אם כבר מדברים על דברים שירדו בעריכה, אז הנה דיאלוג שאולי חבל שלא ירד בעריכה. קחו לכם כמה שניות, ונסו לנחש מאיזו סדרה הוא לקוח:

– הוא מתיש אותי, אין גבול לתיאבון שלו, רק הבוקר כבר עשינו את זה ארבע פעמים.
– גדול, גדול, תמשיכי ככה, זה גדול.
– אבל אני לא יכולה יותר.
– למה? אל תגידי לי את לא יכולה, מה קרה לך? עוד מאמץ קטן. הוא זקן, את לא מבינה, את גומרת אותו, ואז אני לא צריך את השיר הזה ביידיש, ואת, כל הירושה שלך, מה קרה לך?
– אוי, הוא חזר, שיט, הוא קנה ויאגרה.
– גדול, שמעתי שמתים מזה.

לפני כמה חודשים, הדלקתי לתומי את מכשיר הטלוויזיה שלי, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, בערוץ 12, והופתעתי לגלות את הדיאלוג המזעזע הנ”ל. אם לא הצלחתם לנחש עדיין אז אין המדובר בדיאלוג מ”הצמד” או מהסדרה “פרוצות”, אלא בשיחה בין עוגן לשמש גיבורי הסדרה “שמש” (עונה 2, פרק 10), ואחת הסיבות להזדעזעות שלי מהדיאלוג המסרסר הזה (או המעודד ניסיון לגרימת מוות), הייתה העובדה שלמרות שלא ממש צפיתי בסדרה בזמן שידורה הראשון, זכרתי שזו נחשבה לסדרה שהייתה פופולרית מאוד בקרב ילדים, ותהיתי האם בזמנו לא קלטו עד כמה התכנים הללו לא מתאימים לילדים, שלא לדבר על עד כמה זה לא מתאים שדמות הגיבור הראשי ה”נורמלי” כביכול, זו שאיתה הצופים אמורים להזדהות, מפגין כך אפס רגישות כלפי החיים והרגשות של אנשים אחרים.

על פי הערך של הסדרה בויקיפדיה כבר הועלתה ביקורת על כך שהסדרה שודרה בערוץ הילדים, ועל כמה התכנים שלה לא מתאימים לקהל הזה, אך זה לא הפריע ל’קשת’, הערוץ הנצפה ביותר על פי דבריהם, לשוב ולשדר אותה בשעות המיועדות לצפייה של ילדים.

אגב, על פי העובדה שבסופו של הפרק, לזקן המדובר לא קורה דבר, ועוגן היא זו שעוברת התמוטטות פיזית ומגיעה לטיפול נמרץ, עוגן הייתה יכולה לשמש כפתרון לחידת יוצא הדופן העשירית בסבב החמישי, אך משיקולי מערכת שונים, משבצת יוצא הדופן נמסרה לבאפי דווקא.

 

אם כבר מדברים על באפי:

“שני הדברים הכי חשובים בעבודה שאני עושה הם ההשפעה הרגשית ומשגרי טילים, אני חושב ש’שולחן לחמישה’, סדרה מבריקה שלא פעם גרמה לי לבכות באופן בלתי נשלט, סבלה בסופו של דבר מחסרונם של משגרי טילים, מה שברור שאי אפשר לומר על הפרק “תמימות’ של באפי.

(ג’וס ווידון בקומנטרי על הפרק ‘תמימות”)

 

נזכרתי בציטוט הנ”ל, כשצפיתי בפרק החמישי בעונה הרביעית של ‘סמוך על סול’, ובו ג’ימי אומר לקים, שיד אחת שלה מגובסת, בשעה שהיא מטפלת בפצעיו בידה השנייה, לאחר שהוכה ונשדד, שהם נראים כמו תמונה של מת’יו בריידי.

מת’יו בריידי, למי שאינו יודע, נחשב לאבי צילום העיתונות ונודע במיוחד בצילומיו ממלחמת האזרחים בארה”ב (התרגום אגב, הסתפק בלומר שהם נראים כמו פצועים ממלחמת האזרחים). התגובה של קים להערה של ג’ימי, “כן, אני חושבת שצריך תותח כדי ‘למכור’ את זה באמת”, גרמה לי לחשוב שהיא כנראה מהאסכולה של ג’וס ווידון, ומכיוון שאינני מזלזלת בעצות שיווק של אנשים מצליחים, הנה אני מצרפת תמונה של תותח של מת’יו בריידי. מקווה שזה באמת מוכר…

 

תותח באלכסנדריה, וירג'יניה, מתיו בריידי
תותח באלכסנדריה, וירגיניה. מת'יו בריידי

אם כבר מדברים על פרק 4.5 של “סמוך על סול’, אז בניתוח הפרק הזה עסקתי קצת בשאלה ‘מה דעתם של היוצרים על שיטות הטיפול הפסיכולוגיות המוכרות?’ האם כאנשים שמטיבים לתאר תהליכים נפשיים, הם מעריכים שיטות טיפול שכאלה, או שהם באים בעצם להדגיש את חוסר היעילות שבשיטות הטיפול הללו עבור הגיבורים שלהם? 

איכשהו כשצפיתי בפרק 4.3 של “האקסית המטורפת”, חשבתי לי שהוא סוג של תמונת מראה הפוכה לפרק 4.5 של “סמוך על סול”, שכן, לדמויות בפרק חשיבות הטיפול הפסיכולוגי אינה מוטלת בספק, זה רק מקצוע עריכת הדין שהן מפקפקות בו. בגלל זה הצחיקה אותי מאוד השורה בשיר “don’t be a lawyer” על כך שכל הנאמר בשיר אינו משקף את הדעות של CBS ושל רשת CW.

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.