איש עלוב מאוד


ביקורת קצרה על העונה הראשונה של "איש חשוב מאוד"

גבר מצליח, עשיר ומפורסם פוגש נערה פשוטת מראה וענייה- מתאהב בה ומגלה לה עולם שכולו טוב…סיפור הסינדרלה הקלאסי הזה עובד עלינו באינספור וריאציות ובאינספור סרטים.

בד”כ הגבר מתלהב מטוב ליבה של הנערה, והיא מגלה לו את הקסם שבחיים הפשוטים, רק כדי שיוכל לקחת אותה אחר כך לחיים נוצצים הרבה יותר.

 

הנוסחה הקלישאתית הזו עובדת גם ב”איש חשוב מאד” ויהודה לוי ורונה, המלצרית השמנמנה, הם זוג שמתכתב עם סיפור הסינדרלה הקלאסי.

רק שיהודה רחוק מלהיות נסיך. למעשה, במבט מפוכח, יהודה לוי של הסדרה הוא דמות עלובה ואומללה ביותר.

הוא אדם שצריך שכולם יאהבו אותו. מושפע מכל דיכפין. מנסה למצוא חן גם בעיני אנשים שכלל לא מעניינים אותו, וכשהוא נמצא ליד אנשים שמתעניינים בו באמת ודואגים לו, הוא מתייחס אליהם כמובנים מאליהם ומזלזל בהם, הוא גם מצליח לדבר רק על נושא אחד. הנושא החביב עליו: הוא. הדיכאונות שלו. החששות. ההצלחות. ההתרסקות הצפויה, הסדרה החדשה שלו- הכול- רק לא על מי שלצדו.

 

כן, הוא גם לוקח כדורים פסיכיאטריים וגם מכור לסמים (“אני חייב לגלגל ג’ויינט, אני יכול לעלות אלייך?” זה משפט לגיטימי ה לבחורה זרה? לא לאזנים התל אביביות שלי…) וכל זה לא עוזר לו. לא באמת.

הסוכנת שלו ושאר מלחכי הפנכה שמקיפים אותו מאדירים אותו בכל רגע נתון. והסיפור שלו עם רונה בא בעצם ממקום מאד אגואיסטי גם כן.

הוא צריך מישהי שתאזן את החנופה, שתגיד לו גם דברים אחרת. הכנות שלו נוגעת ללב במובנים מסוימים, הוא יוצר מהר מאד חשיפה אינטימית כביכול עם האנשים שהוא פוגש. אבל זו אינטימיות  שמחזיקה רק חמש דקות. אין קשר אמיתי. אין שייכות…

דווקא רונה, היא בסופו של דבר אישה מחוזרת. אישה שיודעת מה היא רוצה, ומה היא שווה. נכון, היא לא מלכת היופי,  אז מה? היא כבר הייתה נשואה לרופא, ניהלה רומן עם כוכב חתיך, ובסוף הסדרה היא גם לא נשארת לבד. בקשר שלה ושל יהודה היא לרגע לא מצטיירת כחלשה או פתטית. יש לה עצמה וכוח.

היה לי קשה עם העלבונות שרונה סופגת מכל מי שבסביבתו של יהודה. שכן בעיניי מדובר בבחורה חמודה להפליא (אלמה דישי), שבעצם נראית רגילה לחלוטין. היא איננה סוג של בטי המכוערת. וגם על רקע שלל הנשים היפות המופיעות לצדו של יהודה לא מצאתי אותה מכוערת או לוקה בחסר. היכולת של נשים בסדרה – כמו המלבישה האיומה ליאת, לבקר אותה בפניה ובאופן כ”כ בוטה, הייתה מצמררת בעיני.

יהודה לוי ורונה, איש חשוב מאוד, עונה 1. תמונה אוהד רומנו עיבוד תמונה: שיין הורביץ
יהודה לוי ורונה, איש חשוב מאוד, עונה 1. תמונה אוהד רומנו עיבוד תמונה: שיין הורביץ

במבוא לפסיכולוגיה שנה א’, למדתי על ההבדלים בין כוח, עצמה וחוזק. חוזק הוא משהו פנימי. שיש לאדם, משהו שמסייע לו להתמודד עם משברים.

עצמה- זה כוח חיצוני שיש למישהו. כמו יופי, כסף. עצמה איננה כוח ואיננה חוזק. היא מקרינה על אנשים אחרים, אבל לא מעידה על פנימיותו של האדם.

החיבור בין רונה ליהודה הוא חיבור בין חוזק לעצמה. לה אין עצמה. לו אין חוזק.

בסופו של יום, גם החיבור בינה לבין יהודה לא מחזיק מעמד. ואיכשהו- למרות החיבה האוניברסלית לסיפורי סינדרלה, לא הצטערתי על כך.

מגיע לך יותר טוב רונה, הרבה יותר טוב מהנסיך הנוירוטי הזה, שמתפרק מכל הערה של זרים ברחוב, ושמוכן ללכת לאן שנושבת כל רוח אקראית.

אני לא יודעת כמה יהודה לוי של המציאות דומה ליהודה לוי של הסדרה אבל גם אם הוא מתנהל אחרת בחייו האישיים – קל להאמין לקושי האמיתי שלו  בלהיות מי שעוקבים אחריו, מטרידים אותו בפלאשים, מזמינים אותו ל-4 אירועי צדקה מידי יום, ומכריחים אותו להיות נחמד לכולם…

אם יש משהו ש”איש חשוב מאד” משכנעת בו, היא העובדה שלא קל להיות מפורסם. במיוחד כשעובר עליך יום קשה והרחוב ממשיך להציק ולצפות שתהיה נחמד. מצד שני, הדמות הזו, העסוקה בעצמה באובססיביות, לא יכולה לשאת את השקט והאנונימיות. 

בעיניי, איש חשוב מאד מציגה איש עלוב מאד. ועצוב.

יהודה לוי, איש חשוב מאוד, עונה 1. תמונה באדיבות HOT
שיתוף בgoogle
שיתוף בtwitter
שיתוף בlinkedin
שיתוף בwhatsapp
שיתוף בemail

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.