איך הפתרון הופך לבעיה? 2


דיון בפרק הראשון והמקסים של העונה החדשה של שטיסל

לפני הצפייה בפרק הראשון של העונה השנייה די חששתי. איילת זורר, שגילמה את אלישבע, מושא אהבתו הבלתי מושג של עקיבא שטיסל, פרשה מהסדרה. השחקנית חנה ריבר, שגילמה בכישרון רב את הדמות שהכי אהבתי בסדרה -הסבתא של עקיבא – נפטרה. ולאור השינויים המתבקשים לא ידעתי עד כמה יוכלו בסדרה לשמר את קסם העונה הראשונה. החשש שלי גבר במיוחד לאור העובדה שלסדרות ישראליות שהתלהבתי מהן מאוד בעונתן הראשונה דוגמת "הפוך" או "סרוגים" או במידה פחותה "טקסי דרייבר", הייתה נטייה ללכת קצת לאיבוד מבחינתי בעונות ההמשך שלהן.

לשמחתי הרבה, אם לשפוט על פי הפרק הראשון, הקסם של "שטיסל" לא רק שלא הלך לאיבוד, אלא נראה שלעונה השנייה, יש קסם משלה. ייתכן שאפשר לתלות את הסיבות באווירה הקומית יותר של הפרק, או בעורך התסריט הראשי החדש סייד קישוע שאחראי על "עבודה ערבית" שהייתה אחת הסדרות הישראליות שלא איבדו את קסמן במהלך העונות עבורי. אולי אפשר לראות את הסיבה לכך גם בפוטנציאל הטמון בדמויות החדשות כנוחעם, (ששון גבאי), אחיו של שולם שטיסל, ובתו ליבי (הדס ירון), שמתפקדת על תקן של מושא אהבה אפשרי חדש עבור עקיבא, והאהבה הזו, אף על פי שהיא רק נרמזת בפרק הראשון נראית מהצד בעלת הרבה יותר פוטנציאל מסיפור האהבה של העונה הקודמת, ולו רק בשל העובדה שנראה שיש בה יותר הדדיות מכל מה שהיה בין עקיבא ובין אלישבע בעונה הקודמת. ואולי כל הסיבות נכונות.

שטיסל עונה 2

מימין לשמאל: ששון גבאי, הדס ירון, נטע ריסקין, דב גליקמן ומיכאל אלוני. צילום: אהוד רומנו

עם זאת אני מודה ששימחתי לגבי הפרק כבר התקבעה בדקותיו הראשונות עת הבנתי שלמרות שהיה להם מאוד קל גם להרוג את דמות הסבתא, שסיימה את העונה הקודמת בבית החולים, הם החליטו ללהק את ליה קניג לתפקיד מה שאומר – אני מקווה – שלסבתא יהיו חיים ארוכים.

מוטיב החלומות היה המוטיב הבולט בפרקי הסדרה בשנה שעברה, וכיאה גם הפרק הראשון בעונה החדשה התחיל בחלום, אבל הפעם היה זה חלומו של שולם, שחולם שאמו ממשיכה הלאה ועוזבת אותו מאחור ומשאירה אותו לבדו בבית העלמין. עם זאת, נראה כי המוטיב הבולט בפרק הראשון היה דווקא הפיכת החלום לשברו. או במילים אחרות, איך מה שנראה מלכתחילה פתרון אידאלי, הופך להיות פתאום בעיה.

הדוגמה הבולטת ביותר בפרק היא כמובן סיפורם של גיטל וליפא. ליפא מוצא בעיתון מודעה, המחפשת הורים המצפים לילד, שיהיו מוכנים לקרוא לבנם על שם אדם שהלך לעולמו מבלי שזכה להוליד צאצאים. בעיתון מובטח לאותם הורים סכום נאה בתמורה. לאחר בירור קצר, הסכום מתברר כ-50,000 דולר. לאחר בירור ארוך יותר, מתברר שהאלמנה מעוניינת שהבן ייקרא בשמו של הנפטר זליג, ועוד מצופה שלכשיגיע זליג הבן לגיל מצוות יחל לומר מדי שנה קדיש לעילוי נשמת הנפטר, והתמורה תינתן בשני תשלומים של 25,000 אלף דולר.

אם מתעלמים לרגע מהעובדה שהחוזה הזה בעייתי בשל העובדה שהוא כולל התחייבות לגבי מישהו שעדיין לא נולד ולא בטוח שיוכל לעמוד בה. הרי שעבור זוג הורים מאמין הזקוק לפרנסה החוזה הזה יכול להישמע ממש מצב של ניצחון-ניצחון. גם הבטחת פרנסה לתקופה ארוכה, וגם זכייה במצווה. אבל מהר מאוד המצב הזו הופך עבור גיטי וליפא למצב של בעיה, כאשר גיטי מחליטה להסכים לקרוא לבנה זליג לעילוי נשמת הנפטר בחינם כמצווה (ברגע מאוד מרגש עבורי כצופה), וליפא הולך מאחורי גבה לאלמנה ומבקש ומקבל את שכר המצווה. וממצב שהיה יכול להוות פתרון עבורם, הפכה ההצעה הזו לאירוע המציב בין גיטי לליפא סוד, וזה הדבר האחרון שנראה שהזוגיות שלהם צריכה אחרי מה שקרה ביניהם בעונה הקודמת.

גם מצבה של הסבתא מדגים כיצד פתרון הופך לבעיה. חמישה חודשים רואה שולם את אמו גוססת, והנה אחיו נוחעם בא לבקר וכבר היא פוקחת את עיניה וחוזרת לחיים. כולם מאושרים, עד שמתברר שהיא אמנם התעוררה אך היא סנילית לחלוטין, והיא לא מזהה כמעט אף אחד חוץ מאשר את נוחעם, וזה מצב שדורש השגחה לא פחות ממצבה הקודם. במאמר מוסגר אעיר שהעובדה שבסוף העונה הקודמת שולם שטיסל העיד על אמו שהיא רואה בדמויות הבדיוניות של "היפים והאמיצים" אנשים אמיתיים שהיא מתפללת למענם, עזרה לי להחליק את הבלבול העכשווי שלה מחד, ומאידך הזכירה לי עד כמה שעשעה אותי הסיטואציה שבה שחקן חדש החליק לנעלי שחקן אחר שגילם דמות כלשהי ב"יפים והאמיצים" וכל יתר הדמויות היו מזהים את השחקן החדש בדמות הוותיקה בלי בעיות, או שהיו מפטירים באגביות: "אתה נראה קצת שונה"… משום כך הרהרתי ביני לבין עצמי שאין זה פלא שהסבתא לא מכירה אף אחד חוץ מאשר את נוחעם, שהרי חוץ ממנו כולם היו בעונה הקודמת, וזו הסבתא הקודמת שהכירה אותם ולא היא.

ואם נחזור לענייננו, דוגמה נוספת לפתרון שהופך לבעיה היא הגעתו של נוחעם לארץ, אחרי ששולם הפציר בו חודשים שיחזור מבלגיה לבקר את אמו הגוססת לפני שזה יהיה מאוחר מדי. והנה, כשנוחעם סוף סוף מגיע הוא הופך לבעיה כפולה עבור שולם, גם בכך שהוא "משתלט" לו על דירתו הקטנה, ועוד יותר מכך, בכך שהוא מעורר את קנאתו בגרסת שטיסל לסיפור הנוצרי של "הבן האובד". שהרי לא רק שחמישה חודשים שולם מבקר את מיטת חוליה והיא לא מתעוררת, ובביקור הראשון של נוחעם היא דווקא כן, אלא גם שאת נוחעם שהיא לא ראתה חמש עשרה שנים היא מזהה ואוהבת, ואת שולם שהיה לצדה כל הזמן היא אינה מצליחה לזהות כלל, היא אפילו לא טועה בו כאילו שהוא דמות אחרת שהיא אוהבת, היא פשוט לא יודעת מיהו.

לקראת סוף הפרק שולם לוקח אותה לביקור בבית העלמין, והפעם באמת, ושוטח בפניה את כאביו לגבי אחיו והמצב, ומציג בפניה את קברו של בעלה. לא ברור לחלוטין מהדמעות שזולגות בעיניה האם חזרו אליה זיכרונותיה, או שהיא עדיין מבולבלת, אך אני מאוד מקווה שקו העלילה אודות הסניליות של דמות הסבתא יסתיים במהרה, כי עם כל הכבוד לסיטואציות הקומיות שאפשר לסחוט ממנו כפי שנעשה בפרק, הדמות שלה הייתה נהדרת בעונה הקודמת, ואני רוצה אותה חזרה.

אגב, גם עבור נוחעם, הבן האובד החיים אינם קלים, הוא חלם על זה שהוא חוזר לארץ למציאות בה הוא – ירחם ה' – אמנם יקבור את אמו, אך יוכל לרשת את דירתה, והנה אמו חזרה לחיים והירושה מתרחקת. וניסיונו לשכנע את שולם להוציא בטרם עת את צבי אריה מדירת האם שניתנה לו למגורים חינם עד אחרית ימיה, מסתיים בכעסים הדדיים.

שטיסל עונה 2

רוחמי (שירה האס) חולמת שהיא הפתרון. באדיבות yes

בעלילה של רוחמי הצעירה, והדי בודדה אנו רואים שהיא חושבת שהיא הפתרון של אותו תלמיד שנמצא בבעיה מכיוון שהוא מרגיש שאינו יכול להגות רק בתורה יומם וליל, כיוון שנכנסות לו כל מיני מחשבות זרות לראש. העובדה שהיא מציגה לו את עצמה כפתרון בפרק שבו ראינו שלל של פתרונות הופך לבעיות רק גורם לזה להישמע עוד פחות מבשר טובות ממה שזה נשמע גם ככה.

העניין היחידי שעדיין לא מדברים עליו בפרק במפורש, אלא שהוא רק נרמז הוא האפשרות לשידוך בין ליבי ועקיבא. אם העונה הקודמת סיפקה לנו סיפור התאהבות בלתי אפשרי של בחור צעיר לאשה בוגרת (אם לילד שהיא גם אלמנה פעמיים). הרי שהעונה נראה שאנחנו בסיפור הרומנטי של "הם נועדו זה לזה מילדות", ואף על פי שעדיין לא גיבשתי לי דעה לגבי הדמויות הבוגרות, השחקנים שגילמו אותם כילדים נראו מאוד חמודים ומתאימים ביחד בעיניי, באופן שלגמרי גרם לי לחשוב שאם הרווקות של ליבי ושל עקיבא היא הבעיה, הם יכולים להיות הפתרון האחד של השני. בינתיים הפרק בהחלט מעורר ציפיות להמשך ונראה שהאחראים על הסדרה דווקא טובים בהפיכת הבעיות שלהם (כמו אלו שצוינו בפתיחה) לפתרונות.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 מחשבות על “איך הפתרון הופך לבעיה?

  • מירב

    שמחתי מאוד לשובה של הסדרה, ואהבתי את הקישור שלך בין הפתרונות לבעיות.
    בניגוד אלייך דווקא האהבה שבין עקיבא לאלישבע די שעממה אותי, ולא הצטערתי שקו העלילה הזה נפסק, אבל מסתבר שהתחליף לא טוב יותר – הדס ירון לא מרשימה במיוחד בתפקיד בת הדודה (למה היא משחקת שוב בתפקיד נערה חרדייה, בעצם?) ולאן זה כבר יכול להתפתח. לעומתה, שירה האס הדהימה אותי כבר בעונה הקודמת בתפקיד רוחמי, כאילו נולדה נערת סמינר (ובמקביל מצטיינת בתפקיד הנערה החילונית בסיטקום של ערוץ הילדים) אבל אהבת הנעורים הזו נראית קצת גסה מדי יחסית לעדינות של שטיסל, שהיטיבה להציג בעיות אנושיות בתוך המסגרת החרדית הסטנדרטית. אני מקווה שהיא תקבל עומק רב יותר.

    מזל שעוד יש את גיטי והתסבוכת הזוגית שלה, זו שאסור אפילו לדבר עליה, עוד מקבלת מקום. וכמובן – שולם והבובע, משחק מדהים של שני הצדדים, דיאלוגים יידישאים מרגשים וסיפור אנושי ועצוב מאוד על הורים שהופכים ילדים ועל כפיות טובה של אחים קטנים.
    הביקורות הבטיחו שהעונה משתפרת ואני ממש מקווה שזה באמת ככה.

    • אורלי שלמה

      תודה מירב. רק רוצה לחדד שלא אהבתי את האהבה של עקיבא ואלישבע, מכיוון שהיה נראה לי שרובה נמצאת בראשו של עקיבא, ולא ביניהם. אבל כן חשבתי שהדמות של אלישבע מעניינת. ולכן מהבחינה הזו עזיבה של דמות ראשית לא פעם יוצרת חלל. האם הדס ירון יכולה למלא את החלל? כמו שאמרתי גם בזה אני עדיין לא בטוחה, אבל מבחינת פוטנציאל רומנטי, אני רואה בין עקיבא לבין ליבי הרבה יותר סיכוי למערכת יחסים שיוויונית מאשר בין עקיבא לאלישבע. במיוחד לאור העניין שהם גילו האחד בשני עוד כילדים. (הקטע של הילדים היה מקסים בעיניי..)

      איתך בשאר תקוותייך לגבי המשך הסדרה 🙂