אונס, שתייה, גבר, אישה 6


מתי קיום יחסי מין בהשפעת אלכוהול נחשב לאונס? דיון בעקבות צפייה בסדרות "הוחלפו בלידתן" ו"איפה אתה חי"

הכתבה מכילה ספוילרים לסדרות "איפה אתה חי", ו"הוחלפו בלידתן" (עונה 4 פרק 10)

"דמפסי ומייקפיס" היא סדרת בלשים בריטית משנות השמונים, המתמקדת במערכת היחסים בין דמפסי (מייקל ברנדון), שוטר אמריקאי המצטרף לתחנת משטרה בריטית, לבין מייקפיס (גיליניס ברבר), השותפה הבריטית שלו. אחד הפרקים הזכורים לי ביותר מהסדרה הוא הפרק שבו מייקפיס הנבוכה מסתירה את עיניה במשקפי שמש לאורך כל יום עבודתם, מכיוון שהיא שתתה יותר מדיי אלכוהול בלילה הקודם, ואינה זוכרת מה קרה בינה לבינו באותו הלילה. במהלך הפרק דמפסי נותן לה להתענות במחשבה שאכן קרה ביניהם משהו, ורק בסוף הפרק הוא מספר לה את האמת: לא קרה כלום. הוא גם מוסיף שאם אי-פעם יהיה ביניהם משהו, היא לא תשכח.

עד כמה שזכור לי, לא הועלתה בפרק האפשרות שאילו היה קורה ביניהם משהו כשהגיבורה שיכורה עד כדי כך שאינה זוכרת את מעשיה, הרי שמדובר בניצול או אפילו באונס. אבל אולי הייתי צעירה מכדי לשים לב לכך.

האישה שאינה זוכרת מרוב שִכרות ו"מתפדחת" ממה שאולי קרה-או-לא-קרה בלילה שבו הייתה שיכורה, היא מוטיב חוזר בסדרות המתבססות על מתח מיני בין הגיבורים הראשיים, וכמו במקרה הזה, בדרך כלל מתברר שלא קרה דבר. ליתר דיוק, מתברר שלא קרה דבר שעל האישה להתבייש בו, ולא שלא קרה דבר שעל הגבר להתבייש בו. זו הגישה שהייתה מקובלת בסדרות כאלה.

הפעם הראשונה שזכור לי שזכיתי לראות בטלוויזיה גבר הדוחה את חיזוריה של אישה בשעה שהיא שיכורה, ומבהיר לה שהוא עושה זאת בגלל מצבה, כיוון שייתכן שהאלכוהול גורם לה לעשות מעשים שהיא לא באמת מתכוונת אליהם, הייתה רק באמצע שנות התשעים בסדרה הקנדית "רחוב ליברטי". נראה שאותה סצנה השאירה עליי רושם מאוד חזק, כי זה בערך הדבר היחיד שאני זוכרת מהסדרה הזו, חוץ מהעובדה ששיחק בה פאט מאסטרויאני, המוכר בעיקר כג'ואי ג'רמייה מ"דגראסי".

כיום יש מודעות רבה יותר לכך ששתייה מופרזת של אלכוהול (ממש כמו סמים אחרים) יכולה להביא למצב של חוסר אונים, או חוסר יכולת להביע הסכמה, אף שכבר בתנ"ך מסופר על מקרה כזה: בנות לוט השתמשו באלכוהול כדי לאנוס את אביהן.

אולם מתי בדיוק נחשב האדם לשיכור כְּלוֹט? מתי בדיוק האלכוהול הופך את האדם ללא-כשיר לתת הסכמה: האם רק כשהוא מעולף או מאבד את הכרתו, או כבר מרגע היותו שתוי? זו שאלה שאין עליה מענה ברור.

צפייה במספר פרקים בסדרה הישראלית "איפה אתה חי" ובסדרה האמריקאית "הוחלפו בלידתן", שעסקו ביחסי מין בהשפעת אלכוהול, הניעה אותי לבדוק מה אומר החוק בנושא: מתי יחסים כאלה מוגדרים כאונס?

הוחלפו בלידתן

טנק וביי מהסדרה "הוחלפו בלידתן". קרדיט תמונה:ABC Family

החוק הישראלי (סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז 1977) קובע כי עבירת האינוס מוגדרת בין השאר כבעילה של אישה "שלא בהסכמתה החופשית" או "תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית". אולם בעניין השכרות נקבע כי לא כל מצב של שכרות הוא כזה המונע את היכולת לתת הסכמה, ובית המשפט יבדוק כל מקרה לגופו ויכריע אם אכן היה מדובר במצב שכזה.

לעניין ההסכמה החופשית, גם החוק בבריטניה דומה לזה שבישראל, כפי שאפשר ללמוד מדברי בית-המשפט לערעורים על סעיף 71 (סעיף הגדרת ההסכמה) לחוק עבירות המין: "אם הנפגע שתה אלכוהול, אפילו בכמויות נכבדות, ועדיין מסוגל לבחור אם לקיים יחסי מין ומסכים לכך בזמן השכרות – הרי שאין זה אונס. אמנם במקרים רבים המסוגלות לתת הסכמה עשויה להתפוגג הרבה לפני שהנפגע מאבד הכרה, אך לא תמיד זה המצב. על בית המשפט להכריע על פי העובדות הספציפיות של כל מקרה לגופו ולנוכח מצבם הפיזי והנפשי של הצדדים הרלוונטיים".

בארה"ב קשה להצביע על החוק במדויק, שהרי ארה"ב מורכבת ממדינות שונות והחוקים בהן  שונים. נוסף על כך, יש בה חקיקה פדרלית התופסת בתחומי השליטה של הממשל הפדרלי. אבל חשוב לומר שבניגוד לישראל ולבריטניה, שבהן על בית המשפט להחליט בכל פעם מחדש אם הנפגע היה שיכור במידה כזו שלא יכול היה להביע הסכמה, ישנן מדינות בארה"ב שהחוק בהן הוא גורף יותר. נכון לשנת 2002, למשל, בחמישה תחומי שיפוט שבהם עבירות המין נקבעות על פי המונח "ללא הסכמה" נקבע כי היותו של הנפגע בהשפעת חומרים משכּרים שוללת מתן הסכמה חופשית. באריזונה, למשל, הגדרת המונח "ללא הסכמה" היא "כאשר הנפגע אינו מסוגל לתת את הסכמתו בשל הפרעה נפשית, סמים, אלכוהול, שינה או כל פגיעה דומה אחרת בהכרתו". מדינות אחרות בארה"ב אינן דנות כלל בשאלת ההסכמה החופשית וקובעות בחקיקתן כי מגע מיני עם מי שנתון להשפעת חומרים משכּרים הוא סוג של אונס או של תקיפה מינית, בלי לקבוע זאת במסגרת ההגדרה של שלילת יכולת שכלית, "ללא הסכמה" או שימוש בכוח.

ונחזור לטלוויזיה:

הסדרה "הוחלפו בלידתן" היא סדרה אמריקאית העוקבת אחר דפני וביי, שתי בנות שהוחלפו בלידתן בבית החולים, וחייהן השתנו כאשר התגלה הדבר, בהיותן בנות 16. המקרה הרלוונטי לענייננו מתרחש בעונה הרביעית של הסדרה (או החמישית למניין שידורי Yes).

לאחר תקופה לא קלה שעוברת על ביי, היא פוגשת סוף סוף את אמט, החבר שלה, שמגיע לביקור מהקולג' המרוחק שבו הוא לומד. אולם הביקור מסתיים במריבה ואמט עוזב. ביי, נסערת עדיין מהמריבה, מגיעה באותו ערב למסיבה במעונות הקולג' שבהם מתגוררת דפני. במסיבה ביי פוגשת את טנק, החבר הקודם שלה, שעמו מעולם לא שכבה כשהיו חברים.

הם מבלים ושותים יחדיו, ולמחרת ביי מתעוררת עירומה, כשטנק לצדה במיטה, והיא אינה זוכרת מה קרה בלילה וכיצד הגיעה לשם. מבירור קצר עם טנק מתברר לה שהם אכן קיימו יחסי מין. בהתחלה כל מה שמטריד את ביי זו השאלה אם זה נחשב שהיא בגדה באמט, אף על פי שאינה זוכרת איך זה קרה, אולם הדברים משתנים כאשר היא מתייעצת עם אמהּ הביולוגית, רג'ינה.

מבוישת מכדי לספר את סיפורה שלה, ביי שואלת את רג'ינה אם זה נחשב שהחברה שלה בגדה בחבר שלה, כששכבה עם מישהו אחר בזמן שהיא הייתה שיכורה, אף שאינה זוכרת שום דבר מזה. רג'ינה אומרת שהחברה שלה מסכנה, לא משום שהיא בגדה בחבר שלה, אלא משום שקיום יחסי מין במצב כזה של שכרות הוא פשוט אונס. מכאן מתחילה שרשרת של עימותים, המגיעה גם לחקירה רשמית של הקולג', ובסופה טנק מסולק מן הלימודים.

הסדרה  "איפה אתה חי" מתארת את קורותיה של משפחה בוכארית שמרנית מדרום תל אביב. חי הוא שמו של גיבור הסדרה, צעיר הבוחר ללמוד משחק בניגוד לרצון משפחתו. הסדרה עוסקת רבות במתחים שבין החברה הפטריארכלית המסורתית לבין אורח החיים המודרני. מתחים אלו באים לידי ביטוי גם בציפיותיה של המשפחה ממלי, אחותו בת ה-17 של חי. לדוגמה, ההורים מתנגדים לכך שמלי תשרת בצבא מחשש ש"תתקלקל", שכן בעיניהם יש חשיבות רבה לשמירה על הבתולים (של הבנות, כמובן) עד לנישואים. בפרק השני בסדרה מלי מוזמנת על ידי חי למסיבה בבית הספר למשחק שבו הוא לומד. מלי אומרת להוריה שתישן אצל חברתה באותו לילה, אך מסתירה מהם שבכוונתן להגיע למסיבה. מלי וחברתה מגיעות למסיבה אך אינן מוצאות שם את חי, אחיה של מלי. חי לא ידע בוודאות אם אחותו תצליח להגיע למסיבה, והוא וחברתו עזבו את המקום עוד קודם לכן.

למלי זהו בילוי ראשון מסוג זה מחוץ לבית, והיא קצת לחוצה בהתחלה מהבגדים החושפניים שהיא לובשת לראשונה בחייה, כמו גם מהעובדה שאינה מוצאת את אחיה, אבל אחרי שהיא שומעת מהאנשים במסיבה שאחיה אמור לחזור בקרוב, היא משתחררת ומתחילה ליהנות. היא גם נהנית מתשומת הלב שמרעיף עליה אור, בחור צעיר שהיא פוגשת במסיבה. מסתבר ששניהם הכירו מבית הספר היסודי, אך עכשיו נראה כאילו הוא רואה אותה באור חדש ומלהיב. כך, שיכורה מתחושת החופש, מתשומת הלב ומהאלכוהול שהיא שותה, היא אינה רוצה לעזוב את המסיבה כשחברתה פורשת, ואור מתנדב להחזיר אותה.

מלי ואור בכניסה לשירותים. צילום מסך,הערוץ הראשון

מלי ואור בכניסה לשירותים. צילום מסך,הערוץ הראשון

 

זמן קצר אחר כך, כאשר מלי שיכורה ובקושי מצליחה למצוא את דרכה לשירותים, אור מוביל אותה לשם, ואחרי שהיא אומרת שנפל לה משהו, הוא מציע את עזרתו ונכנס לתא השירותים בהסכמתה בעוד שהמצלמה נשארת מחוץ לשירותים. הצופים אינם רואים את מלי ואת אור, אלא רק שומעים את קולותיהם, ויכולים רק לדמיין מה קורה מאחורי דלת השירותים הסגורה, על פי הדיאלוג הזה:

מלי: טוב, אתה יכול לצאת

אור: אל תהיי כזאת, קצת נו

מלי: די, לא, די, לא. זאת הפעם הראשונה שלי

אור: גם שלי

(כתוביות סיום…)

בזמן כתוביות הסיום הרגשתי שאיני יודעת במה צפיתי עכשיו. האם צפיתי בסצנת אונס כיוון שהבחורה הייתה שיכורה מדיי מכדי להביע את הסכמתה, והמילים "זאת הפעם הראשונה שלי" הן יותר בקשת התחשבות מאשר הסכמה, או אולי מדובר בסצנת פיתוי כיוון שדרגת השכרות שלה לא הגיעה לדרגה שבה על פי חוק היא אינה מסוגלת להביע את הסכמתה, והמשפט "זאת הפעם הראשונה שלי" והטון שבו הוא נאמר מעידים על כך שגם היא הייתה מעוניינת ביחסים הללו.

עם זאת אני מודה שהעובדה שהוא התעלם מהסירוב הראשוני שלה, והעובדה שהיא הייתה שיכורה שבקושי עומדת על רגליה, השאירו בי תחושה מאוד לא נעימה לגבי מה שהתרחש מאחורי הדלת הסגורה, ולכן הייתי סקרנית מאוד לראות לאן ייקחו את העלילה בפרקי ההמשך.

להפתעתי, בפרק הבא, כשמלי מגיעה בבוקר לביתה היא מרגישה מיליון דולר, ממש כאילו היא ניצחה את המערכת. היא רואה בעצמה איזו גיבורה של סיפור אהבה קסום. כשאני רואה את הלבבות שהיא מסמסת לבחור, אני כבר שומעת בראשי את הטיעון שלו בבית המשפט – אם יהיה בכך צורך: "היא הסכימה. ככה מתנהגת בחורה אחרי שאנסו אותה?". היא מתפכחת רק כאשר אור עונה לטלפון, קורא לה "מזי", ומנפנף אותה בטענה שיש לו חברה ושאינו יכול לדבר עכשיו. אני באותו הזמן שוב מדמיינת את דבריו בבית המשפט – אילו היה נתבע: "זה היה בהסכמה, היא רק רוצה לפגוע בי עכשיו כי לא רציתי אותה אחר כך".

ואני חושבת עד כמה ברור שבבית משפט ישראלי, כפי שהחוק מוגדר כיום, היא לא הייתה מצליחה להוכיח אונס במקרה כזה, והתיק היה כנראה נסגר עוד הרבה קודם לכן מחוסר ראיות (כמו שקורה ברוב מקרי התלונה בארץ, ואין להתפלא על כך. אם אני כצופה בסדרה התקשיתי לקבוע אם מדובר באונס או לא, איך בדיוק השופט אמור לדעת מהעדויות מה קרה שם?!). אבל בסדרה, באופן מעניין, בני משפחתה של מלי דווקא מתייחסים אליה כאל מי שנאנסה. הם אינם באים אליה בטענות, אלא שעבורם עניין כזה הוא בושה גדולה, ולכן הטיפול שלהם בפרשה מסתכם ב"מכות רצח" שהאח הבכור מחטיף לאור, בעודו מאשים אותו באונס מחד ומאידך מאיים עליו שלא יספר לאיש על מה שקרה.

חוץ מהעובדה שיש הבדלים בין חוקי ארה"ב לחוק בארץ, שמן הסתם השפיעו על האופן שבו נבנו שתי העלילות המובאות כאן, מעניין להשוות בין שני המקרים הללו. בשניהם הסדרות בחרו להישאר עמומות בקשר לרגע המחלוקת, והשאלה אם היה אונס או לא נתונה לפרשנות הצופים. ב"הוחלפו בלידתן" אנו מגלים את התמונה בהדרגה דרך החקירות של ביי, ובסופו של דבר, הרגעים שהובילו אותה ואת טנק למיטה ושאותם היא עדיין זוכרת, אך זוכרת אחרת, נותרים במסגרת של הגרסה שלו מול הגרסה שלה, כשהצופים מקבלים כפלאשבק את שתי הגרסאות ויכולים לבחור בעצמם באיזו מהן להאמין. לעומת זאת בסדרה "איפה אתה חי" רגע המחלוקת הוסתר כאמור מאחורי דלת השירותים.

איפה אתה חי

בכור, אחיה הבכור של מלי, מאשים את אור באונס. הערוץ הראשון

בשני המקרים מישהו אחר קרא לסיטואציה "אונס", והנפגעת עצמה לא העלתה בדעתה שזה מה שקרה לה. כמו כן בשתי הסדרות, גם אם דרכי הפעולה שהוצעו לנפגעות היו שונות מאוד, הרי שהן שיקפו הרבה יותר את מה שנכון לעשות על פי החברה שלהן מאשר את מה שהנפגעת רצתה. בסדרה "הוחלפו בלידתן" אחרי שהמילה אונס הועלתה לאוויר, הופעל על ביי לחץ להתלונן ולשתף או אפילו ללכת לטיפול, אף שהיא ממש לא רצתה בכך, ואילו בסדרה "איפה אתה חי" הלחץ על מלי היה הפוך: לא לספר לאיש ולא ללכת לטיפול, כדי שאנשים לא ידעו. הטיפול היחיד שהאֵם הציעה לבתה היה ביקור אצל קוראת בקפה לשם הסרת עין הרע, אף על פי שנראה היה שמלי דווקא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי.

בשתי הסדרות הוצגו חוסר ההבנה של החברה ושיפוט מהיר מצדה כנימוק לחששות ולחוסר הרצון להתלונן. ביי, שהמקרה שלה נודע לרשויות הקולג' ושמה דלף לאינטרנט, מרגישה מותקפת מכל קריאות הגנאי המופנות הן כלפיה והן כלפי טנק בתגוביות ("טוקבקים"). לעומת זאת במשפחתה של מלי חוששים שהשכנים ידעו, כדי לא לפגוע בסיכוייה של מלי להינשא לבחור בוכארי טוב.

נקודת דמיון נוספת: בשני המקרים שתיית האלכוהול הייתה יזמה אישית של כל הדמויות, ואיש לא ניסה לשכר אף אחד אחר בכוונה, ובשתי הסדרות היה ברור שהבחורה שיכורה קצת יותר מהבחור. ב"איפה אתה חי" ראו שאור מצליח ללכת ישר בעוד שמלי התקשתה למצוא את דרכה, וב"הוחלפו בלידתן" טנק לא איבד חלקים בזיכרונו ולא הרגיש רע כאילו הוא עומד להקיא, כמו שדווח לגביה.

אולם מה שמייחד את הסיפור שהובא בסדרה "הוחלפו בלידתן", והופך אותו למורכב יותר וחשוב יותר בעיניי, היא דווקא העובדה שטנק הוא דמות מוכרת בסדרה, ולא איזה עובר אורח זר שקל לייחס לו כוונות זדוניות. לא רק שטנק הוא דמות מוכרת בסדרה אלא שעד לאותו אירוע הוא אפילו היה מה שנקרא "בחור טוב". הוא תמך בביי בלא-מעט רגעים קשים, וזה אפילו הפריע לי בהתחלה, שהם לוקחים דמות חיובית כמו טנק והופכים אותו לאנס.

בדיעבד הבנתי שזה בדיוק המקום שאותו רצו להדגיש בסדרה "הוחלפו בלידתן": שאונס מהסוג הזה יכול להתבצע גם על ידי בחורים הגונים, שהבעיה אצלם היא בקריאת הסיטואציה שבה הם נמצאים, ולא בכוונת זדון.

מכירים את סולם אוז-קולינס להבנת הסיטואציה שבה נמצאים אנשים הגונים? סביר להניח שלא כי אני די המצאתי את הסולם הזה עכשיו, אבל אני אשמח לעשות לכם אתו היכרות:

אוז הוא דמות מהסדרה "באפי קוטלת הערפדים". את אוז אני מציבה בראש הסולם כמי שיכול לזהות את הסיטואציה שבה הוא נמצא ולראות באמת את מי שנמצא מולו ואת מה שהוא רוצה באמת. למשל, כשווילו, הבחורה שהוא מאוהב בה, רוצה להתנשק אתו או לשכב אתו מהסיבות הלא-נכונות (משום שהיא פגועה ממישהו אחר, או משום שהיא מרגישה אשמה כלפיו) הוא יודע לסרב לה, ולומר לה שהוא מעוניין שהיא תהיה אתו אבל רק כשהיא תרצה בו באמת, ולא מסיבות אחרות.

מר קולינס מהספר/סדרה/סרט "גאווה ודעה קדומה" הוא הדמות שמסמנת את תחתית הסולם. קולינס אינו בחור רע (אם כי טרחן לא קטן), אך קולינס אינו מסוגל כלל לראות באמת את הבחורה שמולו. כשהוא מציע נישואין לאליזבת, גיבורת הספר, הוא בטוח שהיא מסרבת לו רק מתוך נימוס, ומתעקש להציע שוב ולא להתייאש אף על פי שהדבר היחיד שאליזבת עושה רק בשם הנימוס ביחסה כלפיו, זה לא לברוח הרחק ממחיצתו בכל פעם שהוא מזדמן לצדה. במובן מסוים קולינס הוא קרבן של החינוך הסביבתי שקיבל, הסבור כי "דרכן של גבירות צעירות לדחות את פניותיו של האיש שבסתר לבן הן אומרות לקבלן", ו"מנהג מקובל הוא לבנות-מינך להשיב פני איש כאשר הוא שוטח את בקשתו בפעם הראשונה".

גאווה ודעה קדומה

מר קולינס מציע נישואין לאליזבת'. BBC

האנשים ההגונים ממוקמים היכן שהוא על הסקלה בין קולינס לאוז. הם אינם רוצים לפגוע, אך לא תמיד הם יכולים לדעת אם ההסכמה או הרצון להיות אתם נובעים מכך שבאמת רוצים בהם או משיקולים זרים. הסולם אינו רלוונטי לאנשים פחות הגונים, שישמחו לנצל את ה"הסכמה" לבלות בחברתם גם כשהם ידעו שהיא נובעת משיקולים זרים דוגמת יחסי תלות, הפחד מאיבוד מקום עבודה, צימאון לאהבה, מצב פגיע או שכרות.

בעולם האידאלי שלי, רוב האנשים יהיו הגונים וימוקמו על פי סולם אוז-קולינס קרוב לאוז, אנשים שיודעים לראות את האחר ואת חולשותיו, וכשהם רואים אדם בחולשתו הם יודעים שלא לנצל אותו. אבל לצערי בעולם המציאותי, לא רק שיש אנשים שאינם הגונים, אלא שגם בין האנשים ההגונים, יש רבים כאלה שאינם טובים בראיית האחר ובזיהוי חולשותיו, וצריכים מוסכמות חברתיות ברורות כדי להבין מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות, ואחת הבעיות הגדולות היא שהמסרים שהחברה מעבירה בנושאים שבינו לבינה יכולים להיות מעורפלים מאוד.

טנק מ"הוחלפו בלידתן" הוא בדיוק הגבר הזה, שהתחנך על ידי אב שובניסט, והיה חבר שנים באחווה של הקולג' שהפגינה יחס מזלזל בנשים, יחס שהוא היה עיוור לו עד שביי לא הפנתה את תשומת לבו. לכן זה מסתדר לי די טוב שהוא לא יעלה בדעתו לבדו, שמשהו לא בסדר בכך שמישהי שיכורה מתחילה אתו, אפילו אם היא מעולם לא רצתה לשכב אתו כשהיא הייתה חברתו הפיכחת. מבחינתו ממש כמו מר קולינס, אנשים מסוגלים למנוע מעצמם דברים שהם באמת רוצים, וייתכן שהאלכוהול הוא זרז להוצאת האמת אל האור.

הפער בין המסר שהחוק האמריקאי מעביר, ובין המסרים של החברה שטנק נהג להסתובב בה הוא מצער, כי נראה די ברור שאילו הוא היה מודע באמת לאפשרות שבהשפעת האלכוהול אדם מסוגל לעשות דברים, או להאמין שהוא רוצה לעשות דברים שהוא לא באמת רוצה, הוא לא היה שוכב עם ביי.

אין ספק שאור מ"איפה אתה חי" הוא אדם פחות מוסרי והגון מטנק, אך סביר להניח שיש סיכוי גדול יותר שהחוק האמריקאי יראה בטנק אנס מאשר שהחוק הישראלי יראה באור אנס.

אחד הלקחים אגב שמצאתי ברשת שאנשים אמרו אחרי צפייה בפרקים של "הופרדו בלידתן", היה שאם אתם לא רוצים להיות מואשמים באונס אחר כך, אל תשכבו עם אנשים כשהם שיכורים, אולם בעיניי זה לקח לאנשים הפחות-הגונים, שמה שמנהל אותם זה בעיקר לשמור על עצמם מתביעות.

אני דווקא אוהבת את המסר של "רחוב ליברטי", כי חשוב לי יותר להגן על האנשים ההגונים. והמסר הוא שאנחנו אף פעם לא באמת יכולים לדעת איך האלכוהול משפיע על האדם שמולנו (אם אנחנו לא אוז, כמובן). ייתכן שהאדם שלפנינו הוא אדם שהאלכוהול משפיע עליו לעשות את מה שהוא באמת רוצה לעשות אך אין לו אומץ (משל נכנס יין יצא סוד), אך ייתכן גם שהוא אדם שבהשפעת אלכוהול יכול להביא את עצמו להאמין שהוא רוצה לעשות דברים שהוא לא באמת רוצה (משל "אין דבר כזה אישה לא יפה, יש פחות מדי וודקה"). וכל עוד האפשרות השנייה קיימת, הדבר ההגון לעשות הוא לא להיכנס למיטה עם מי שלא היית נותן לו לנהוג במכונית שלך במצבו כשאתה יושב במושב לידו.

המידע בנוגע לחוק לקוח מהמסמך עבירות פליליות הנוגעות לשימוש ב"סמי אונס" – סקירה משווה שכתבה עו"ד דינה צדוק.

——————————————————-

אהבתם? שתפו אותנו! רוצים לעודד אותנו ליצור עוד כתבות ושאלונים? הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 מחשבות על “אונס, שתייה, גבר, אישה